מה זה?

מבט אפור / טור שבועי

אלכסנדר מאן (יום שני, 12/08/2002 שעה 17:07)

מבט אפור

אלכסנדר מאן

מזג האוויר באירופה נתון לחסדי האלים, אך אלה כנראה מרוגזים בזמן האחרון; הקיץ מסרב לבוא והגשם, שכה חסר במקומות אחרים, מצוי כאן בשפע. שפע מהסוג שגורם לשטפונות, גדות נהר שעולים על גדותיהם, מימטרים של שלושה ארבעה ימים רצוף, ועוד. בתוך כך מתקבל הרושם שהטפרטורות מסרבות לרדת, והחום המעיק הופך לדבר לח, מהביל ובלתי נעים; אם יש דבר אחד שפירוש אינו קיים באירופה הרי שזהו מזגן האוויר, שחסרונו מורגש בימים אלו במקומות שונים ברחבי היבשת.

זהו סחרור אקלימי, מסבירים מומחי מזג האוויר בגרמניה: עליית הטמפרטורות הגלובלית גורמת להתאיידותם של מים רבים מהרגיל, שחייבים לחזור בצורת משקעים איפשהו, וזה לצערנו כאן, מסבירים הם בפנים יבשות. הפנים היבשות נובעות גם מסיבות אחרות: השירות המטאורולוגי הגרמני הפדראלי לא הצליח לנבא שינויי מזג אוויר דראסטיים בתקופות האחרונות, לעומת שירותי מטאורולוגיה פרטיים שנתנו תחזית מדוייקת להפליא. יותר ממוזר.

בדבר אחד כולם מאוחדים: אנו נמצאים על סף תקופה חדשה, שאיננו יכולים להיות גאים בה. זיהום האוויר והתחממות כדור הארץ נגרמים בשל מעשי האדם, אשר במסגרתם הפכה ברכת הטכנולוגיה לקללה. בקללה זו מואשם העולם המערבי, ובמיוחד ארה''ב, אשר מקבלת ציונים שליליים מכל כוון אפשרי. לביקורת זו שותפים כמעט כל חוגי הפוליטיקה האפשריים, לצד חוגי מתקני עולם ושאר סהרורים. אמריקה יוצאת רע מאוד מביקורת זו, אשר דומה כי כמעט כולה בוחרת להתרכז ביבשת זו בלבד.
זוהי גם שעתם הגדולה של נביאי הזעם האקולוגים, אשר צצים מכל פינה ומציעים את מרכולתם האפוקליפסית לכל דיכפין, שתוכנה פחות או יותר זהה: אנו על סף חורבן אקולוגי שיביא לחורבן האנושות, וזהו העונש על שאנו מנצלים את הטבע לצרכנו, ומפירים את שווי המשקל הטבעי שהיה קיים בו מימים ימימה.
רוב חוזי השחורות מנסים לשמור על איצטלה מדעית ונינוחה משהו, אך גם בקרבם נכרת לעיתים אותה יד קנאית של אלו הגורסים דברים מוחלטים: חוסר יכולת הטעות, הבטחון בצדקת הדרך והטעון, הקרבת החיים האישיים למען אידיאל ההצלה ו/או התיקון, שלילת הקיים בשל רדידותו ועליבותו, והחשוב
מכל - ההכרה בקיומה של אמת אחת ובלעדית, אשר מנחה ומעניקה אור למפעל חיים שמטרתו היא המלחמה בשקר החושך. המאה ה- 21 אוהבת לקבל בשורות גנוסטיות דואליות, עם חרון נבואות זעם, הבשורות האפורות בנושאי האקלים אינן תקינות יותר, מסתבר.

בזמני החופשי אני משמש כשופט-חובב במשחקי כדורגל לילדים. הדבר התחיל מאז התחלתי לשחק במשחק זה עם בני הקטן שעם הזמן גדל, וחבריו הרבים שהצטרפו למשחקים החליטו פה אחד שעליי לשמש כשופט, תפקיד שלדעת ילדים שונים אני ממלא בצורה טובה. אינני יודע אם דבר זה נכון, אך גיליתי שילדים זקוקים [גם] לדמויות סמכותיות ופסקניות בתחומי ספורט. הילדים הבחינו חיש מהר כי אינני מעדיף את בני או את קבוצתו, ואינני מהסס לרגע להפעיל נגדו את סמכותי כשופט, שכוללת אזהרה, כרטיס צהוב, ואף הרחקה אם דבר זה מתבקש.
העבודה אינה קלה, ונעשית כולה לשם שמים ובהתנדבות. אני אמנם נהנה מכל רגע, אך חוזר לעיתים הביתה רצוץ. מסתבר ששופט כדורגל רץ לפעמים יותר מכל השחקנים יחדיו.

לפני שבועיים, בסוף שבוע ארוך אצל ידידים בצפון גרמניה, קיימנו גם כן כמה משחקים מזדמנים. מספר ילדים מקומיים בגילאים 7-11 הצטרפו, כולל שתי ילדות בגילאים 9 ו- 11.
מספר נערים ממוצא זר בגילאים 10-13 התבוננו במשחק וביקשו להצטרף. לא ראיתי בכך כל בעייה, וצירפתי אותם למשחק, תוך כדי חלוקה מחודשת של הכוחות. הילדים, שהיו 6 במספר, הציעו שישחקו נגד כל השאר, שהיו 8 במספר. לאחר שביררתי שהדבר מקובל ומוסכם על כולם נפתח המשחק, שהתגלה כמשחק בעייתי במיוחד: הילדים הזרים סירבו במפורש לשמור על כללים נאותים, וכמות העבירות לאחר כעשר דקות משחק היתה גבוהה באופן בלתי פרופורציונלי למשחקים אחרים שהיכרתי.
הפסקתי את המשחק וביקשתי להחליף מילה עם הילדים, שהתגלו כדוברי ערבית: הללו החלו מדברים ומצחקקים אחד עם השני בערבית. כנראה ילדים של מבקשי מקלט מדיני, חשבתי לעצמי. הזהרתי את הילדים בגרמנית שישמרו ויקפידו על חוקי משחק הכדורגל, אך לשווא. המשחק התחמם, וקללות בערבית צחה, מלוות בתנועות מגונות וקולות נחירה עפו לעבר הקבוצה השנייה, ובמיוחד אל שתי הנערות שהיו בקבוצה זו. המשחק הופסק לאחר 4 דקות פעם נוספת על ידי: דרשתי מילדים אלו לעזוב את המגרש לאלתר. הם נבהלו מאוד ושאלו אותי מה קרה ומה לא בסדר. הסברתי להם באופן אדיב שהם מקללים בערבית ועושים תנועות מגונות, והדבר לא לרוחי. שאלתי אותם מהיכן הגיעו: ארבעה ממצרים ואחד מסוריה, אמרו. מבטי האפור נח עליהם לרגע קט; הללו נראו בכל זאת מבתים טובים, ביקשתי להאמין. ''אני אגב מישראל'', הסברתי משועשע-משהו לילדים שנעמדו כמסומרים על מקומם למשמע הידיעה, ''ואני אשמח אם תמשיכו לשחק, אבל בלי כל השטויות מסביב''.
המשחק המשיך וראה זה פלא - הוא הפך למעניין ולמרתק, נטול כל עבירות משמעותיות, ואף גרם קורת רוח לכולנו. חמשת הילדים נצחו בתוצאה 10:7, והיו מאושרים. הם נגשו אליי ושאלו איך היו, וכמובן ששיבחתי את משחקם. זו גם היתה האמת: הם שיחקו באופן משכנע ועדיף על הקבוצה בה שיחקה בני.

ילד אחד, שלא יכל להתאפק, ניגש אליי ושאל אם אני באמת מישראל. ''הרי אתה לא נראה ישראלי'' אמר. שאלתי איך נראה ישראלי וכל הילדים הערבים סימנו ישר לתנועת החזקת הרובה. בפנים חתומות הסברתי שלא כל הישראלים כאלה. הם ביקשו שאומר מילה בעברית. האמת היא שהמילה הראשונה שעלתה במוחי היתה המילה ''מחסום'', כמו לבדוק אם מילה קשה זו הגיעה גם למדינות השכנות, אך המילה שבחרתי לומר היתה ''שלום''. היה רגע של דממה דקה באוויר, ונדמה היה לי שראיתי לחלוחית ביני הילדים. כולם שתקו משהו. חייכתי ונפרדתי מהם בטפיחת שכם.

הנשיא בוש הולך ומסתמן כדמות שהרבה אירופאים מבקשים ככל הנראה לשנוא. בין אם המדובר באיכות הסביבה ובין אם המדובר בשאלות פוליטיות - הנשיא בוש נתפש כאדם קיצוני המאמין ב''נקמה'' מעולם ''הברית הישנה'', אדם אשר נותן גושפנקא ואור ירוק לאדם אחד אחר, אריאל שרון שמו, עליו כבר נאמרו הרבה דברים. בוש נתפש כקיצוני בקרב קבוצות שונות בציבור האירופאי, ואף בקרב מנהיגים אירופאים: קאנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, אמר שארצו לא תלך להרפתקאות משותפות עם בוש. מסתבר שחוסר הסימפטייה והעוינות המפורשת כלפי בוש מופיע כנתון מובן מאליו גם בקרב מזרחנים אירופאיים, אשר מקפידים להתנסח באופן חד וברור נגד תוכניותיו של בוש.

מבט אחד אפור אל הסצינה האוריינטליסטית (מזרחנית) באקדמיות צפון אירופה מגלה למעשה פוליטיקה שלמה בזעיר אנפין, שפירושה היחידי והממשי בשטח הוא שמירת היחסים הטובים עם מדינות מוסלמיות בכלל ועם מדינות ערב בפרט ובכל מחיר, גם במחיר אמיתות בלתי נעימות. מבחינה זו מתגלים המזרחנים האירופאים כגורם ששוקל היטב ובאופן ממודד וממודר את אשר יאמר ויענה לשאלות שונות; אין ממש להאשים אותם בנקודה זו, אם מתייחסים ליחס האיפה והאיפה שנקטה מדינת ישראל ושליחיה האקדמאים בהתייחסותם השונה לאנשי אקדמיה מתחומים שונים שלאו דווקא הזדהו עם הכיבוש ועם הפרת זכויות האדם בשטחים. יחסים אלו היו בהחלט לא פשוטים, אולם ישראל הינה מדינה דמוקרטית, אשר מוכרחה ולו מעצם הגדרה זו להיות מחוייבת לקבל ולספוג סוגי ביקורות שונים.
לא כך הוא הדבר במקרה המוסלמי. השאלות והתשובות שנותנים מזרחנים אירופאים מומחים בראיונות טלביזיה שונים בנושא עיראק ובנושא המלחמה בטרור הבינלאומי, מגלות שמומחים אלו מבכרים כמעט כולם את הגרסה הערבית הרגילה ללא כל נימת ביקורת, אשר לפיה ארה''ב נטפלת במכוון לעיראק - שמבחינתה מוכנה לכניסתם של מפקחים בינלאומיים, וכי בוש מבקש לגמור את המשימה של אביו, גם אם דבר זה יביא למהומה ולכאוס ברחבי העולם המערבי.
ההתייחסות הכללית לדמותו של הדיקטטור העיראקי הינה נייטרלית ובלתי מחייבת, ורוב דגש התוקפנות מופנה לארה''ב, ובעקיפין גם לישראל, אשר לשיטתם גם כן ממשיכה ומפרה החלטות או''ם.

השאלה שצריכה להישאל היא אם כך, האם מחוייבים מזרחנים אלו לחקר אמת סטטיסטית מסויימת בדמות נתונים בעייתיים מאזורי מתיחות מוסלמיים, או שמא עליהם לשקול תגובותיהם בשבע עד שמונה עיניים ולהלך בעדינות דיפלומטית על חבל דק? זוהי שאלה לא פשוטה בהתחשב ברעיון אובייקטיביות המחקר המדעי, וברצון ליצור ולהעניק תמונת מצב שלמה, ללא קשר לכובעו של הבוקר או לשפמו של ברנש אחר. דומה כי חוקרים אלו אימצו עם השנים תמונה מיוחדת במינה, אשר הופכת אותם, ככל הנראה, לחסרי יכולת אובייקטיביות בהתבטאויות פומביות, וזאת כתוצאה מחוסר רצונו של מושא מחקרם לקבל ביקורת כלשהי.

הדבר המעניין הוא כמובן המפגש בכתבי עת מקצועיים או בסימפוזיונים רשמיים, אשר שם נפגשים מן הסתם מומחים מארצות שונות בתחום המזרחנות, ככל הנראה עם פירושים ודיעות קוטביים לאירועים שונים ברחבי העולם המוסלמי.
האם מזרחנים אירופאים וישראלים יכולים להיות כלל בדיעה משותפת כלפי הנפשות השונות הפועלות בעולם המוסלמי? האם מזרחנים מומחים ישראלים יכולים להיות אובייקטיבים יותר, היות ואינם תלויים לפרנסתם וקידומם בשמירת יחסים טובים עם העולם המוסלמי, אשר דוחה אותם מראש, או שמא הם מוטים מראש היות והם צד לקונפליקט מר ואכזרי עם עולם זה? שאלות על גבי שאלות, ללא הכרעה.

כך או כך אירופה מצידה כבר מזמן החליטה: בוש הוא הברנש המסוכן בסיפור זה. לא מן הנמנע כי המזרחנים האירופאים תרמו לא מעט להחלטה זו, ללא כל קשר לכל ביקורת מוצדקת ואפשרית על מהלך של נשיא ארה''ב.

הצגת המאמר בלבד

השטן הגדול והשטן הקטן

אריה פרלמן (יום שלישי, 13/08/2002 שעה 0:53)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

שוב פורחת לה הברית הבלתי-קדושה בין השמאל האירופי לבין הפונדמנטליזם האיסלאמי ללאומנות הפאשיסטית בעולם הערבי: אמריקה וישראל ישראל ואמריקה.

נכון שישנם גם חוגי ימין בצרפת ובגרמניה ששונאים את אמריקה (והיהודים) מסיבותיהם שלהם - אך הנטיה לכך היא בעיקר בקרב השמאל.

אין זו תופעה חדשה. לולא הנחישות של רייגן בשנות השמונים, היה נמשך הסיוט הקומוניסטי באירופה אולי עוד דור או שניים. כבר אז היו תופעות של קריאת רייגן בשם ''רוצח'' ודברי ביקורת ושנאה קשים כלפי המערב (מתוך המערב) ללא מילת ביקורת על הקומוניזם.

הפובליציסט ז'אן פרנסואה רבל ניתח היטב את התופעה בספרו משנת 1983: How democracies perish.

אין חדש תחת השמש, מסתבר.

_new_

אני תוהה עד כמה היתה תגובת הנערים אופיינית לגילם

דינה ביכל-שונרא (יום שלישי, 13/08/2002 שעה 9:54)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

במקום לתרבות שבה גדלו.

הניסיון הזה, לבדוק גבולות ולמתוח אותם עד קצה היכולת, נראה לי חלק מהנעורים וגיל בדיוק-לפני-עשרה.

תגובת הסביבה מלמדת אנשים כיצד כדאי להם להתמודד עם העניין. לדוגמה, אתה הודעת להם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אין כללים, אין משחק. אני מתארת לעצמי שבישראל העניין היה גולש לאלימות (ואולי אפילו מצד השופט...) ובארה''ב, ככל הנראה, היו גולשים למעורבות עו''ד מכל צד או אולי מנגנון רווחה (והכל היה נגמר בלחיצות ידיים של ההורים. משום שההורים *תמיד* נמצאים ליד ילדיהם, עד גיל הרבה יותר מאוחר מהסביר, בארה''ב.)

_new_

כבוד וכיבוד הזולת הוא [גם] דבר נרכש

אלכסנדר מאן (יום רביעי, 14/08/2002 שעה 23:10)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

דינה שלום,

הסיפור עם הנערים היה פשוט לכאורה מבחינת נקודת הפתיחה: הצעתי לאלו להצטרף ולשחק עימנו, למרות שלא הייתי מחוייב בכך. הנערים ניצלו הזמנה זו על מנת לנסות ולהעליב באופן בוטה ומיני את הנערות בקבוצה השנייה - דבר אשר מבחינתי היה בלתי אפשרי, וזאת בנוסף למשחקם הפרוע והבלתי הוגן.

היה זה כאילו ביקשו לבדוק הנערים את סבלנותה של התרבות המארחת בעימות ישיר עם הצדדים השליליים בתרבותם. כנראה בגלל זה ביקשו לשמור על נבחרתם כיחידה אתנית ערבית נגד נערים ונערות גרמנים במשחק זה. הרי לא היתה כל סיבה של ממש להתנהגותם הנבזית כלפי משתתפי המשחק בקבוצה השנייה, ובמיוחד לנערות באותה קבוצה: הרי הקבוצה הגרמנית לא היתה כה טובה, מה גם שמשתתפיה היו מתבגרים חסרי כל מוטיבציית 'הוכחת' דבר זה או אחר.

הנערים לא התייחסו ברצינות לאזהרותיי, וגם שביקשתי לפזר את המשחק הביטו בי בלעג ברור. זו גם הסיבה שהבאתי את אלמנט 'ישראל': הם נלחצו כהוגן.
רק לאחר שנלחצו הפכו לנחמדים, מפוייסים וחיוביים, ואף ניצחו בכבוד.
יכול להיות שכולנו למדנו משהו באותו בוקר אביבי בצפון גרמניה: כיבוד תרבויות הוא דבר הדדי, ואין להתיר למיעוט תופעות דוחות האסורות על הרוב. השוויון הוא ערך חשוב, ויש להילחם עליו בדרכים שונות, ולהפעילו ללא איפה ואיפה בין אינדיבידואלים שונים.

דבר נוסף שלמדתי היה שתרבות האיסלם אינה רגועה מטבעה, לפחות בדור הצעירים המתבגרים של 2002. אם היו מרוצים ומסופקים מתוך תרבותם, לא היו באות לידי ביטוי כל אותם תופעות פסולות שציינתי. אי אפשר להשוות זאת לקבוצה מקופחת בארה''ב: הנערים לא היו עניים כלל. נהפוך הוא. הוריהם שקיבלו מקלט מדיני רכשו את הדרכון הגרמני, ואף פתחו עסקים משגשגים. הילדים היו לבושים בהידור ובטוב טעם.
הם אמנם ביקשו לבדוק את הגבול, אך את הגבול במסגרת התרבות האחרת: יש לשער כי בתרבותם התנהגות שכזו לא היתה אפשרית, שלא לדבר על כך שנערות לא היו יכולות מלכתחילה לשחק כדורגל יחד עם נערים. הם גם לא קופחו על ידי איש: הוצע להם להצטרף ישר.

משהו אחר 'אכל' אותם, משהו אשר גרם להם להתנהג באופן בלתי מלבב מלכתחילה כלפי תרבות אחרת שקיבלה אותם ואת הוריהם. רק לאחר העימות המתואר השתפר המצב להפליא. הרגשתי שהבאתי אותם אף למחשבה כללית.

לסיפור עצמו אין 'מוסר' ואין 'השכל', אך חשבתי שבכל זאת יהיה מעניין עבור קוראים ישראלים. לפי כמות התגובות לנקודה זו מסתבר שהסיפור אינו מעניין ואף אולי משעמם; אולי דווקא נקודה זו היא האמורה להשרות אופטימיות זהירה על יחסי התרבויות בארץ המריבה בפאתי מזרח.

_new_

אלכס, מה להגיב?

אליצור סגל (יום ראשון, 18/08/2002 שעה 23:14)
בתשובה לאלכסנדר מאן

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לק''י
אלכס קראתי את סיפורך הוא מוכר אישית - הערבים מתעללים באופן קבוע בכל מי שחלש או מגלה חוסר נחישות לשמור על עצמו. לדוגמא הנוצרים כאן בישראל בורחים מערים ערביות לתוך הסקטור היהודי כי בגלל החלשות נחישות השלטון להעמיד את הערבים במקומם ולחייב אותם לשמור על החוקים הם מתעללים בקורבן החלש ביותר שבסביבה. הלקח היחידי שיכול להיות לסיפור הוא שצריך להחזיק באופן קבוע את הערבים תחת לחץ והשגחה. אחרת הם שוברים מסגרות ומתפרעים. וזה ענין המוכר מיחסי היום יום. זה שהוא יובא גם לגרמניה זה באמת ענינם של הגרמנים. אין לי ספק שבקרוב יתחילו שם גם פגועי התאבדות אבל לא נראה לי שישראל תרויח משהו בדעת הקהל שם בטח יגידו שזה בלל ישראל.
אליצור

_new_

אלכס - תופעת מזג האויר לא רוצה לרדת מסדר היום

רפי גטניו (יום שישי, 16/08/2002 שעה 19:14)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

ועם התקדמות השבוע לקראת סופו, עושה רושם שתופעת השטפונות מתעצמת. בחדשות מראים תמונות ממזרח אירפה, ואף מדדרזדן שבגרמניה.

האם יש לך עדכונים מה''שטח'' ?
איך העיתונות האירופאית מסקרת את השטפונות ?
איך זה משפיע על האזרח הפשוט (לא אלה הנאלצים לשחות)הרואה את התופעה הזאת קרובה אליו כל כך ?

_new_

מים ללא הפסק

אלכסנדר מאן (שבת, 17/08/2002 שעה 4:21)
בתשובה לרפי גטניו

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

השטפונות שהיו באירופה בימים האחרונים הצליחו להאפיל על הרבה תחזיות קודרות של מומחי מזג אוויר ולהיות קודרים בתוצאותיהם אף יותר.

מעבר לדווחי הטלביזיה השונים עולה תמונה קשה של הרס אלפי בתים ובניינים שנסחפו להם במימי השטפונות. העיר דרזדן הפכה למקווה מים אחד גדול, וכל התנועה מתקיימת בה על סירות מאולתרות. הבעייה המרכזית היא שאין יותר חשמל בנמצא, דבר אשר גרם לפינויים של כל בתי החולים באיזור, שהפסיקו למעשה לתפקד.

הסיבות לשיטפון רבות, ומתמקדות בעיקר במדיניות שינויי תוואי הנהרות באירופה בעשרים השנה האחרונות. ההרס הגדול שהותיר אחריו השיטפון, שעלה באירופה בחייהם של למעלה ממאה בני אדם, הנו חמור במיוחד.

מדינה עשירה כגרמניה עוד יכולה להתמודד עם כך ,אך למדינות מזרח אירופה אין סיכוי של ממש. הפגיעה בכלכלה הצ'כית היא קשה ביותר, לדוגמא.

נקודה אחרת שבולטת היא רמת הארגון השונה בין גרמניה ושכנותיה. הגרמנים מאורגנים להפליא, והמכונה מתפקדת באופן משומן ויחסית חלק. גרמניה גם שולחת עזרה לאוסטריה, סלובקייה וצ'כיה, שלא מצליחות להתמודד עם האסון לבד.

אני כמובן מקווה הביא דווחים מפורטים ומעודכנים יותר במבט האפור הבא.

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.