קיצור החדשות (3)

הקסם מתפוגג, האלימות נחשפת

אז ''מחאת האוהלים'' הגיעה לשיאה בהפגנת ה-‏450,000 איש ברחבי הארץ. אני מסתייג מהמספר, ראיתי גם דיווחים על מספרים שונים לחלוטין, אך למרות עוצמת המספר יש לזכור כי עדיין 7 מיליון איש נשארו בביתם.

למחרת הגיעו פקחי עיריית ת''א לפנות את האוהלים בשדרות רוטשילד ומקומות נוספים התל-אביב, כצפוי 75% מהם היו ריקים ולא מיום ולא מיומיים. תגובת המוחים, הייתה צפויה מראש ובאה מיד. התפרעות אלימה שזמן רב לא נראתה כמוה בכניסה לעירית ת''א ((פני המחאה החדשה...). עוד הוכחה, תוספת לשלל ההוכחות, כי הגרעין הקשה של המחאה מורכב מאנרכיסטים ואנשי חד''ש.

אגב, לפי דיווחי המשטרה והצבא בתקופת ''המחאה'' ( יולי, אוגוסט) כמעט שלא היו הפגנות בבילעין וכפרי הסביבה. האנרכיסטים היו עסוקים באלימות אחרת.

הסופר דוד גרוסמן אמר בראיון בפריז: כרגע ישנה הסכמה בין כל מי שמשתתף המחאה הזאת שלא לדבר על פוליטיקה (גרוסמן...). המשמעות היא פשוטה: כרגע יש להסוות את מטרות המחאה בכדי לזכות במרב האהדה הציבורית, אך בבוא היום זה יהפוך לפוליטי.

האלימות לא פסקה מול משרדי העירייה אלא עברה למעונו של ראש העיר. במוצ''ש האחרון הקימו מנהיגי המחאה ''שולחנות עגולים'' בהם הציבור יוכל להביע את דעתו ולקבל החלטות. מזכיר את ''הועדות העממיות'' שהיו נחלת פאר במדינות הקומוניסטיות שאף אחד אינו רוצה להיזכר בהן. גם באירוע כזה לא נעלמה האלימות וראש העיר שהגיע כאזרח רגיל גורש בבושת פנים (חולדאי גורש...).
אם למישהו היה ספק מהו פרצופם האמיתי של מארגני ''המחאה'', הרי הוא לפנינו במלוא כיעורו.

---

שוב נחשף פרצופה המכוער של התקשורת

רבות כתבתי על כיעורה של התקשורת הישראלית שממהרת להשמיץ אך נמנעת מלהתנצל.
לפני זמן שודרה, בערוץ הטלוויזיה 10 כתבה מכוערת במיוחד על המיליארדר שלדון אדלסון שבמקרה הוא גם בעל עיתון (אין בהתנצלות...).

עתה לאחר התדיינות ממושכת בין מר אדלסון ונציגי הערוץ הוחלט לפרסם התנצלות ב''שעות השיא'' בשידורים. מספר עיתונאים וביניהם גם עורך החדשות לא הסכימו עם אקט ההתנצלות והתפטרו מתפקידם. המעניין הוא שכל התקשורת, כמעט, תומכת בהם. דהיינו: מותר להשמיץ אדם, זה לגיטימי. מה שלא לגיטימי זה להודות בטעות.

די אם נזכיר בהקשר זה את המסע התקשורתי, כמעט פה אחד, של כל התקשורת כנגד מינוי האלוף גלנט לרמטכ''ל. עתה מתחילים להיחשף ''חומרים'' שונים, כגון פרטי שיחות טלפון, המורים כי התקשורת הייתה בידי מתנגדי מינוי האלוף כ''חומר ביד היוצר'', כנראה, כולל גם מבקר המדינה הנכבד שתאוות הפרסומת שלו שווה ליכולתו המקצועית (הגילויים החדשים...).

אני כבר מוכן לנבא כי כאשר יבוא היום ופרשת השבוי גלעד שליט תסתיים גם נשמע על מעללי התקשורת שלמען הרייטינג הייתה מוכנה לשחרר כל מחבל שהוא.
יש דבר מעניין בתקשורת הישראלית. כל מסע תקשורתי הוא תמיד כמעט פה-אחד. האם זה לא חומר למחשבה מעמיקה על טיבה ודרך פעולתה של התקשורת הישראלית?

---

האביב המצרי

כולנו היינו מרותקים לאירועים סביב ההשתלטות על השגרירות הישראלית בקהיר וראינו בתדהמה כיצד שוטרים מצריים עומדים בצד ואינם נוקפים אצבע כנגד ההמון המוסת.

רק עיתונאים בודדים, אני שמעתי את יערי, אך יתכן שהיו נוספים, שטרחו לציין כי באותו שבוע ובמיוחד באותו יום שישי היו במצרים הפגנות רחבות היקף כנגד המשטר החדש (הזמני) שכללו את שריפת משרד הפנים בקהיר ובזיזת מפקדות צבאיות. במכלול הזה, שוד השגרירות הישראלית היה עניין שולי בעיני המשטרה וכנראה הקצאת הכוח המשטרתי היה קטן לעומת עוצמת המפגינים. אין בכך כדי להצדיק את המעשה ואת חומרתו בעינינו ובעיני אומות רבות בעולם, אך צריך לשים הכול בפרופורציה הנכונה ולא לשלהב את הציבור לגבי אירוע מסוים מעבר לממדיו הנכונים.

---