ביום ו' של השבוע שחלף, פתחתי את עיתון הארץ בשלווה ובנחת האופיינים לי, יען כי לא ציפיתי לבלתי צפוי, מה עוד עשוי/עלול לקרות שעדיין לא קרה?
נאמנים עליי דברי הפזמון הנבואי מלפני עשרות שנים ''אין כאן רגע דל, או סקנדל או פסטיבל!''
פה ושם איזו מלחמה זניחה (יותר פה מאשר שם) או מבצע בעל שם פואטי-היסטורי, שהיה וחלף לו.
זה הזמן והמקום לספר לכם מה ראו עיניי באותו גליון של הארץ, בחלק החדשותי שבו; שתי כתבות גדולות ראיתי וקראתי ואלה כותרותיהן: האחת מאת עמוס הראל ואנשיל פפר, כתבי וסופרי העיתון, שכותרתה ''
נבדקת עדות: המח''ט הוזהר כי יש אזרחים בבית סמוני...'' וכותרת המשנה:
ב-5 בינואר הופצץ ביתה של משפחת סמוני בעזה ו-21 נהרגו. כעת עולה חשד שהתקיפה אושרה למרות האזהרות בפני פגיעה בחפים מפשע.הכתבה השנייה, מאת סופרת הארץ, עמירה הס, כותרתה קצרה יותר: ''
החיילים ראו את המשפחה, אך המזל''ט חרץ את גורלהשתי הכתבות מתייחסות לאותו אירוע, העלילה חופפת ו/או משלימה זו את זו. קראתי את שתי הכתבות והדם עלה אל ראשי! מה החדשותי שבהן?
הרי ידוע לכולנו כי מפקדי צה''ל והחיילים התנהלו והתנהגו בדיוק כפי שנצטוו על ידי הדרגים הגבוהים ביותר, הן של המדינה והן של הצבא!
המבצע הזה לא התנהל במחשכי העבר אלא ממש בימים אלה. גם הסובלים מאמנזיה בוודאי זוכרים! הרי כה (בערך) אמרו מנהיגינו לעם ישראל ולחייליו: מצוותנו העיקרית ובל תעברו עליה חלילה, היא לשמור על עצמכם ועל נפשותיכם, פן תפגעו חו''ש!
אנו חייבים לסיים את המבצע באופן מהיר, חזק ואלגנטי, כדברי בר-לב, הרמטכ''ל המנוח. כל דבר חשוד הוא מסוכן לך, לחברך ולעם ישראל כולו, חזרו ודרשו.
נזכרתי בסרט סובייטי אותו ראיתי בצעירותי. העלילה מתרחשת בשלהי מלחמת העולם הראשונה. יש בסרט סצנה המתארת קרב בין חיילים סובייטים לבין חיילים גרמנים שפלשו באותה עת לשטחי רוסיה. חייל סובייטי מניף רובה מכודן כלפי חייל גרמני אשר הרים את ידיו וזועק מבועת: אני קומוניסט! אני קומוניסט!
החייל הסובייטי תוקע בו את כידונו ואומר, מחויך: אין דבר, אחר כך נברר. זהו רק זכרון מסרט קולנוע, מזמן אחר ובמצב אחר, משום מה נזכרתי בקטע חביב זה, הרי זה בכלל לא לעניין!
הרי אצלנו זה אחרת, אצלנו זה לא חייל מול חייל, אצלנו אלה חיילים שלנו מול טרוריסטים, מחבלים, רוצחים שפלים שרואים ולא נראים, מעורבבים בין אוכלוסיה אזרחית אוהדת ותומכת, אף משתפת עמם פעולה!!
אכן, ידידי, זו האמת לאמיתה.
חיילינו נצטוו להילחם בכוחות גרילה. אני חוזר, גרילה, כזאת שהצרפתים, הבריטים והאמריקאים לא יוכלו ולא יכולים לה!
כך מלמדת אותנו ההיסטוריה הקרובה, קרובה מדי שנוכל לשכוח ולא לזכור. גרילה פועלת בשטחים שונים: בג'ונגלים, בהרים ונקיקים, ובשטחים עירוניים, בעיקר צפופי אוכלוסיה. יצא לנו להילחם עם ''מחבלים'' שכאלו בשתי מלחמות לבנון. יש לנו לקחים, אך לא הפקנו אותם!
מרוב יוהרה כי אנו לא צרפתים, לא אמריקאים, בוודאי שלא בריטים, רק תנו לצה''ל לנצח! איזה טמטום מגלומני! אז תקפנו את מחבלי החמאס. מה זה תקפנו, הפגזנו, הפצצנו, יישרנו שטחים, הטלנו פגזים זרחניים (לפי מקורות זרים!), ראינו אותם על מסכי הטלביזיה, ילדינו היו בטוחים שהערבים חוגגים שם את יום העצמאות או משהו כזה. הכל היה סבבה עד שמנהיגינו החליטו על פלישה קרקעית, שוב פלישה קרקעית, זוכרים את סולוקי שבדרום לבנון?
פלשנו אל תוך העיר עזה על מנת לבער, לשרש, ולהשמיד את קיני המחבלים של החמאס ולפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, התחילו להסתובב בין רגלי כוחותינו, סתם אנשים (בני אדם?) כולל זקנים, נשים וטף! אולי היו ביניהם חמושים? לך תדע, הערבים האלה מסוגלים לכל דבר!
היו בין חיילי צה''ל כאלה שטרחו לידע את מפקדיהם בדילמות כאלה ולשאול מה עושים? מה עושים, ענו להם, קודם אש, אני לא בטוח שהוסיפו ''אחר כך נברר''. הרי קיבלתם פקודה, חיילים יקרים, לא להסתכן, לא לסכן את כוחותינו!
זה היה נכון. אחד הדברים האמיתיים שהתרחשו הלכה למעשה באותו מבצע בחג חנוכה על שם ''עופרת יצוקה''. צה''ל נצטווה, צה''ל ביצע, חייליו רק ביצעו פקודות''.
אז מה, לכל הרוחות, רוצים מהם?!
מה הם כל החקירות, המשפטים האלה?
אומרים החיילים הנשפטים זה עתה כי הם קורבנות דו''ח גולדסטון. זה נכון, אך מאוד לא מדוייק. הם כפרות של מנהיגיהם-מפקדיהם המנסים ולא מצליחים לרחוץ בנקיון כפיהם!
בושה וחרפה למנהיגינו ולנו!
צבועים, רדו מהחיילים
צבא שנלחם בחלשים
