  
  
  
|
  מרמים כדי לסייע לאויב האכזר | |||||
| נתן גפן (יום שישי, 26/07/2002 שעה 20:17) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  למרצ יש מרץ אך הוא במקום אחר |
|||
|
|||
שיר שכתבתי על מרצ- -6/10/89 מתקופת היותה עוד ר''צ.--- מדינה איבדה עצמה לדעת בצל ובחסות המפלגה. איזו מפלגה נישמעת המפלגה שהתחזתה, רצה בכל כוחה לפני בוחריה רצה אצה עד לאן? רצה כבר המון זמן מפה לשם. המפלגה כבר זקן הצמיחה והיא עדיין בשלה,כן ר''צ ( מר''צ ) זו היא (דאז תנועה היום מפלגה )מזמן ראשיה מנהיגיה עד לאן? המפלגה רצה עדיין מפה לשם.... סוריא סהארה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לפני ש''מרץ'' היתה |
|||
|
|||
''מרץ'', היא היתה ''רץ''. ולמי שעוד זוכר, אחת מסיסמאות הבחירות שלהם היתה ''אם אתה רץ, אתה הולך לאיבוד''. במקור זה היה טיפה שונה, אבל הנוסח שלי משקף את המציאות הרבה יותר טוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| די לדמגוגיה זולה! |
|||
|
|||
בעורף המלחמה הזאת יש ילדים ואנשים רעבים, מובטלים מאונס ומכותרים בבתים. מדובר בפעילות הומניטרית. בעזרה לנזקקים. אנושיות - האם שמעת את המושג הזה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין לי חמלה עליהם |
|||
|
|||
החברה הפלסטינית היא חברה מפורדת ומפוררת שרק הטרור מגבש אותה. כאשר גם זה יעבור להם (בסיועינו) הם יריבו האחד עם השני, כדרך שעשו בעבר. שם כל 'גבר' וילד רוצה להיות שאהיד, כלומר לפגוע בך. הם הביאו על עצמם את הקריסה הכלכלית. עונשם הוא הרעב והליכלוך. גם הילד שמבריח את הגבול למצוא פיסת לחם, שונא אותנו ואותך. גם אם תיתני לו שוקו בפתח ביתך, ותפני לו את הגב, את מסתכנת בתקיעת סכין. וגם אלה הקטנים מביעים דעתם בטיבעיות ובגאווה, בישראל ולטלויזיה העיברית, שהם מתפללים להיות שאהידים. זו חברה חולה. ליבי אינו רך עימם ואם היה הדבר בידי הייתי מחמיר את הפיקוח ואת הענישה על כל הפעולות הלא חוקיות של הברחת גבול וסיוע לפליטי אוייב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבנר: מי שאין בליבו חמלה על ילד רעב |
|||
|
|||
הוא אדם חסר רגש ואטום. אין ספק שאם נמשיך להרעיב את האוכלוסיה מספר השהידים יקטן... וסליחה על הבוטות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דמגוגיה זולה או מן הקנאה דאג קודם לעניי עירך |
|||
|
|||
הקם להרגך השכם והרגהו. עני בשכונתך רעב, דאג לו. די לחפש צדיקות אצל השכנים. כתובים דמגוגים זולים גם נשמעים, הדבר מזכיר לי מבקר או מתי נעשה מבקר מחמת אי יכולתו להיות יוצר, כל כתיבה זולה וצדיקה נחשבת עדין כתיבה. נעים לא נעים ,לי אין עם זאת כל בעיה ,מכל מלמדי השכלתי סוריא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם חלק קטן מהכספים |
|||
|
|||
שהרשות הפלשתינאית משקיעה ברכישת אמל''ח ופיתוח תשתית הטרור (מדובר בביליונים של דולרים!), היה מופנה להקלת מצוקת האוכלוסיה שם, לא היה חסר להם מאומה. גם אם סיבלם של הפלשתינאים היה אמיתי, לא היתה בכך משום הצדקה לגנוב תרומות שנועדו לישראלים שמצוקתם אינה פחותה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנושיות - כן. טמטום - בהחלט. |
|||
|
|||
מעשי מרץ בעצם פותרים את הרשות הפלסטינית מהצורך לדאוג לאזרחים שלה , ויוצרים פרופאגנדה חסרת תקדים בשביל האויב(הכוונה שאם אפילו צד אחד של המתרס קם לתת עזרה הומניטרית לאויבו, העולם רואה שתעמולת הזוועה של האויב נכונה, ולא מבין איך כל העולם(כולל מדינת האויב של אותה אוכ'), מצדד בה, ורק הוא לא. הרשות הפלסטינית יכולה להמשיך בדרכי הטרור, מבלי שהאוכלוסייה עצמה תכפה עליה לדאוג לה(כפי שראיתי כמה סימנים חיובים שמתפתחים שם, עקב זאת) , כי השמאל הקיצוני דואג שלא יהיה מחסור לאוכ', והרשות הפלסטינית חופשייה לפעול בחופשיות, מבלי לדאוג לאזרחיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד: השימוש במונח ''דמגוגיה'' הוא דמגוגי! |
|||
|
|||
ובאשר לטיעון שהעלית, חז''ל דנו בכך וקבעו: המרחם על רשעים מתאכזר לצדיקים. האניטרס האסטרטגי של מדינת ישראל היום הוא לשבור את רצון הפלסטינים להמשיך במלחמת הטרור שהם מנהלים נגדנו. שבירת רצונם כרוכה בכאב הנגרם להם לרבות ילדים רעבים. אם הם מבקשים שילדיהם לא יהיו רעבים - שיחדלו לרצוח את ילדינו. אם שיקול זה אינו עומד לנגד עיניהם, משמע הם מקריבים אי לילדיהם למען זכות השיבה, מדוע שאנחנו נקריב את ילדינו כדי להאריך את מלחמתם? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למילשטיין- חזק ואמץ! |
|||
|
|||
לד''ר מילשטיין אני שמח לשמוע ממך מילים כדורבנות על אויבנו , שהם מאד מאד נחרצים בשנאתם לנו. חבל שלא הרחבת בתחום. תמיד יש לזכור: '' המרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לצדיקים''. אין עם בהיסטוריה שחלק מבניו ליבם נהה אחרי אוייביו. כנראה שגם להיות עם בארצו לוקח זמן ללמוד. יש אנגלים שהיו נגד מילחמת פוקלנד, יש ארגנטינאים שהיו נגד מילחמת המלווינס ויש אמריקאים שהם נגד במילחמה באפגניסטאן, אך איש מהם אינו בעד האוייב של ארצו! ועוד אויב הנמצא ממש מתחת לבית השכי. בסמוך ללב. את הפטנט הזה יש רק אצל היהודים בארצם. מה חבל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשכנזי - אני מתפלא על תמיהתך שיש יהודים התומכים |
|||
|
|||
באויביהם. מי הם אויבי העם הקשים ביותר אם לא יהודים. ידועה לך הסיפור על קמצא ובר קמצא, אשר על פיו בר קמצא הדריך את הרומאים כיצד להוכיח שהיהודים בוגדים בהם, או מתנגדים להם, או לא נאמנים להם על ידי פסילת הקרבן. והאם לא יהודים הדריכו את הנוצרים לגבי כתבי התלמוד אשר היה בהם משפטים כנגד הגויים וכך הגבירו את האנטישמיות? והאם לא יהודים סייעו לגרמנים לזהות יהודים מוסווים? ועוד כהנה וכהנה. לכל אורך ההיסטוריה יהודים בגדו בבני עמם, נלחמו זה בזה (עוד במהלך יציאת מצרים), עשרת המרגלים, ירבעם ורחבעם, המרד של אבשלום כנגד דוד, שלמה כנגד יורשי דוד, מלחמות הקנאים בבני עמם ושריפת בית המקדש, אנשי ההגנה עם מאיר פעיל כנגד אנשי אצ''ל ולח''י, אלטלנה, ואנונו , 4 החבר'ה מאדורה וישוב סמוך שמכרו נשק לפלשתינאים ועוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: האם הבנתי נכון? |
|||
|
|||
האם אתה אומר זה שמדיניות ישראל היא להרעיב את ילדי האוייב למוות? האם אתה אומר שמטרתנו לצמצם את הדור הפלסטיני הבא? כולי תקווה שלא הבנתי את תשובתך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד: לא הבנת, אלא פירשת את דברי לפי הקודים |
|||
|
|||
שנמצאים ברשותך, שהם הקודים של המיתממים. במלים אחרות: הבנת את עצמך כהלכה. אותי אפילו לא התחלת להבין. אני חוזר על טיעוני הבסיסי: האסטרטגיה שלנו נועדה לחסל את הטרור. (אני סבור שאנחנו נוהגים, בתת אופטימום ובאווילות אבל זאת כבר שאלה אחרת, אינטלקטואלית, לא ערכית) אין זה עניינו לדאוג לרווחת אויבנו ולסבלם. גם לא לילדי אויבינו, רעבים או הרוגים. ומי שפועל למען ילדי האויב עושה זאת מסיבות פוליטיות-תעמולתיות פנימיות. רעב ילדים הוא המחיר שהאויב משלם כדי להשיג את מטרותיו. באופן דיאקלטי ניתן לומר, ביתר הגיון מקביעותיך, שאסטרטגיית הרעבת ילדים פלסטינים היא של המנהיגים הפלסטינים כדי לבנאם את הסכסוך, דהיינו - למשוך את מדינות המערב לבוא להצילם מידינו וכך להשיג את מטרותיהם. ככל שהם יסבלו פחות, לרבות ילדיהם, כך תארך המלחמה ויותר ילדים שלנו יירצחו. החלופה אינה פשוטה אך אין להתחמק ממנה בתרגילי היתממות כפי שנהוג בשיח הציבורי בישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: אם אלו הקודים של המתממים |
|||
|
|||
אז אני - מצפונית - שמחה להיות חלק מהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: אחת המטרות של הפלסטינים במלחמת הטרור |
|||
|
|||
הנוכחית היא לטפח שמחות כמו שלך. הם שולחים את ילדיהם לחזית שכדי שבמותם של הילדים מצפונם של יפי הנפש הישראליים בפרט והמערבים בכלל יעבוד שעות נוספות. מי אמר שהפלסטינים פרימיטיבים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: עוד כמה הכללות |
|||
|
|||
כל הפלסטינים שולחים את ילדיהם לחזית. הורי ילדים פלסטינים, כולם, אינם דואגים לגורלם. כל ההורים הפלסטינים מגדלים את ילדיהם להיות שהידים. הכאב הפלסטיני על מות ילדיהם (ורעבם) שונה מהכאב הישראלי על מות ילדים. כל הפלסטינים פרימיטיבים (או לא - לשיקולך). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד: התבדחות שלך, אפילו אירונית לא תשנה את |
|||
|
|||
המציאות. לפי תגובתך אפשר להבין שאנחנו גם אשמים בפיגועי ההתאבדות. יש סבורים שהיהודים אשמים בכך שהיטלר היה אנטישמי. כדאי לעצור באיזה שלב בהגיון הזה. ולעניין ההורים הפלסטינים השולחים את ילדיהם, הרי זה מה שהם עשו באינתיפאדה הראשונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד - תמימות לא קדושה |
|||
|
|||
התמימות שלך אפילו איננה קדושה. אם לזקנה שהוסיפה זרד למדורה של ז'אן ד'ארק לא היה ידע ומושג במערכת האנוכיות והרשע שהציתה אותה, לפניך פרושות כל העובדות על המנהיגים הפלשתינים, המרעיבים את עמם במגמות שתיים: האחת - תאוות בצע לחיי עושר וצבירת נכסים, והשנייה - ככל שיהיה רע יותר, יהיה טוב יותר (בדרך של התערבות בינלאומית וכפיה של הסדרים). אם את מרחמת מבחינה רגשית, זה טבעי. אני מרחם גם על חתול עזוב. אבל לפעול למענם על חשבון חיי ילדינו - זה כבר חולי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשחור תלתלים - תסביר לי בבקשה למה לדעתך |
|||
|
|||
פעולה הומניטרית, היא ''על חשבון חיי ילדנו'' ? ואם כבר עברת לתחום המדיצינה, אולי תגיד גם לי במה אני חולה ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בחפץ לב לרפי גטניו. |
|||
|
|||
בבקשה: א) המשאבים של המדינה וגם של האזרחים הם לא בלתי נדלים. עקב האינתיפאדה, גדל אצלנו מספר המובטלים, מספר המשפחות והילדים החיים מתחת לקו העוני. ארגונים רבים ואזרחים רבים נרתמים לעזור להם. כל מי שעוזר לפלשתינאים בהכרח עושה זאת על חשבון אחיו. ב) אין שום אפשרות לדעת להיכן באמת מופנת אותה עזרה הומניטרית, אם לכיסם של מנהיגיהם, או למימון מעבדות הנפץ שלהם. ג) ככל שיוכלו הפלשתינאים להחזיק מעמד, כן תתארך פעילותם הטרוריסטית. לולא התמיכה שהם מקבלים מהאיחוד האירופי (כמו שמקבל יוסי ביילין) כבר מזמן היה העם שם מתקומם. הסימנים כבר באופק. הייתי שמח לקבל השגות אחת לאחת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תשובות אחת לאחת (ועל המחלות כבר שקד ענתה לך) |
|||
|
|||
א) המשאבים של המדינה וגם של האזרחים הם לא בלתי מוגבלים. עקב הזרמת מיליארדי שקלים לשטחים ללא תועלת ותוחלת, ועקב מדיניות ממשלתית שכתוצאה ממנה פחתו ההשקעות הארץ , גדל אצלנו מספר המובטלים, מספר המשפחות והילדים החיים מתחת לקו העוני. בכספים המיותרים המוצאים על אמל''ח ועל המשך הכיבוש, ניתן לעזור גם לעניי ארצך, וגם לעניי פלסתין. ב) אני באמת לא מבין, איך 2 לחם + 1 קוטג' וק''ג סוכר, שנאספו עבור ילדי הפלסתינים, ממנים את מעבדות הנפץ. אני לתומי סברתי שבמעבדות הנפץ משתמשים בחמרים אחרים. ג) אני מבין שאתה מייחל ליום בו הפלשתינים לא יחזיקו מעמד וזאת על ידי הפסקת אכילה. אני מניח שאם יכולת גם לגרום להם להפסיק לנשום, לא היית בוחל בכך. זאת לא מלחמת הגנה. זה לא צבא הגנה , זה משהו אחר . אז אל תתפלא אם אני ושכמותי לא מוכנים להיות שותפים לכך, ויתרה מזאת, אם יש בידינו לעשות משהו, ולו קטן על מנת ללכת נגד הזרם העכור הזה , זאת נעשה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שחור תלתלים: בין תמימות לרשע |
|||
|
|||
אני מעדיפה להיות במחנה התמימים. בעניין המחלה, אני מבטיחה לפנות כבר מחר לרופא המטפל בבעיות של רגישות יתר. לנוכח התגובות כאן אין לי ספק שתמצא תרופה (אטימון?) שתביאני להחלמה מלאה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שאלתי את רופא המשפחה - המחלה אינה מדבקת |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד ולרפי: ברוך השם שהחולי אינו מדבק. |
|||
|
|||
שכחתי לענות בענין החולי. אדם הפועל בניגוד לשרידותו, הוא חולה במחלת השנאה העצמית. הוא מאשים את עמו בכל החוליים שמביא עליו האויב. הוא רוצה לרצות את הגויים ולהיות יפה בעיניהם. אלא שהוא מאמין שהוא עושה זאת כדי להיות יפה בעיני עצמו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שחור תלתלים טעות בדיאגנוזה- תחליף מקצוע או תחביב |
|||
|
|||
כאשר ייסתיים יום אחד הכיבוש , סיכויי שרידותי יעלו פלאים, כך שכל פעולה שאני עושה בכוון, רק מעלה את סיכויי שרידותי. ומאחר ואני אוהב את עצמי ואת משפחתי יותר מכל, שנאה עצמית בטח שאין כאן. מה שיש כאן, זה חוסר אמירת אמן אוטומטית אחרי כל מעשה של מישהו מבני עמי, בלי מורא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שחור תלתלים: מזל שאתה לא הרופא שלי |
|||
|
|||
כי הרופא שלי תמיד אמר לי שהבריאות מתחילה באהבה. אהבה לעצמך, למשפחתך, לזולת, לבני האדם ולחיות. דרך אגב, את ה''גויים'' כבר הכנסתי בקטגוריית בני האדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד - אנחנו ממשיכים בדואט, אפשר לסדר חלוקת עבודה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: שלא תעז להשאיר אותי כאן לבד |
|||
|
|||
גם ככה נדמה לי שנותרנו בודדים במערכה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה הרבה יותר חמור |
|||
|
|||
כי למעשה מדובר כאן במעשה פלילי. איסוף תרומות למטרה מוגדרת והסבתן למטרה אחרת מבלי לקבל אישורם של התורמים זו הונאה. החוק אינו מותיר שום מקום לספק בנידון, גם אם מערכת המישפט בישראל מוכנה לעצום עיניים כשהעוברים על החוק הם מהמחנה ''הנכון''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלטרואיזם פרטני - שימוש מטעה במונח ''עזרה לנזקקים'' |
|||
|
|||
המובן הרווח של הביטוי ''עזרה לנזקקים'', גם בשפות אחרות, הוא עזרה לנזקקים ועניים באותה מדינה. כך, בטרם הייתה מדינת סעד וזכויות ''חיוביות'' - דהיינו עזרה וסיוע מצד המדינה, היה מוסד זה של אלטרואיזם אינדיוידואלי בעל חשיבות גדולה בהרבה מבימינו. היכן שהגישה של מדינת סעד אינה קיימת, כגון בארה''ב, נוקטים, כתחליף, בעמדה הערכית של ''שמרנות רחומה''. במושג זה -''שמרנות רחומה'' - יש קונוטציות של חמלה דתית, ואכן בין השאר ערכי הדת היו בעבר מניע מרכזי לאלטרואיזם פרטני - למשל מושג הגמ''ח (גמילות חסד) ביהדות. מכל מקום, המינוח של ''עזרה לנזקקים'' מתייחס לנזקקי אותה מדינה או אף נזקקי אותה עיר או אותו מחוז, ומקורו במוסד האלטרואיזם הפרטני. כאשר אוספים תרומות למען אזרחי מדינה אחרת, למשל נפגעי רעש בטורקיה, חובה לכן לציין זאת במפורש. על אחת כמה וכמה כך, כאשר מדובר בכסף הנמסר למדינת אויב, או לנתיני רשות עויינת (במקרה הטוב..). על כן, אי ציון מטרה כזאת במפורש, תוך שימוש לא תקני במונח ''עזרה לנזקקים'', הינו הונאה - ומבחינת לקיחת דבר במרמה. לכל היותר ניתן לאמר כי מדובר באנשים שנקטו, תוך רמייה, בגישה הלניניסטית של ''המטרה מקדשת את האמצעים''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בישראל יש אכן מקום לאלטרואיזם פרטני, שכן זקנים |
|||
|
|||
מוגבלים, פורשים לגמלאות ורבים אחרים נידונים לקיום חרוף, בשל הבדיחה הנקראת כאן ''שרותי הרווחה''. מוכרת המציאות של גמלאים רבים מאד היוצאים בשעות הליל במיטב הבגדים שנותרו להם - על מנת לשמור על מראית של כבוד אנושי - כדי להשיג מזון מפחי הזבל. מקרנות הפנסייה של ההסתדרות נעלמו להם מיליארדים. אילולי היתה המדינה עומדת בפרץ, היו מאות אלפים נותרים בזיקנתם ללא פת לחם. לא מעטים נזרקים לרחוב לעת זיקנה או מחסור - אלה שאין ברשותם כסף לעמידה באחזקת דירה. לכן כמעט כלל האזרחים בישראל, בניגוד למדינות מערביות אחרות, משתעבדים שנים רבות לתשלומי משכנתא עבור דיור - שמחירו גבוה פי 2 או פי 3 מאשר במערב. ולכן גם הנוהג לרכוש דירה, בעוד בארה''ב או במערב אירופה רבים הם השוכרים דירה כל ימיהם. ניתן לפרט עוד והדברים ידועים. אך שיפוט ערכי או המסקנה הנדרשת מתופעות רבות כגון הא - נמנעים מלזהות במודע ולהעלות על השפתיים: מידה של אנטי-מוסר וברבריות, וחוסר חמלה. אמנם, לא הגענו עוד למצב בשבטים אפריקניים מסויימים, בהם מותחים את הזקנים בין שני עצים כפופים: ישרוד - יחזור לשבט. לא ישרוד -נו טוף. דומה שהתחינה/זעקה ''ככלות כוחנו על תעזבנו'' יפה רק למטרות פרסום למוסד היסתדרותי כזה או אחר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חומר גלם אייכמני |
|||
|
|||
דבריהם של נתן גפן, סאהרה סוריא, אבנר בן בסט, ישראל בר ניר, גסות ליבם, אטימותם, חוסר יכולתם לגלות חמלה לסבלם של השכנים, שנאתם הכוללנית כלפי הפלסטינים שאינה חסה על הילד הפלסטיני הרעב, התינוק ההולך לגווע, מהווים עבורי ביטוי לבנליות (הישראלית) של הרוע, כביטוייה המוצלח של חנה ארנדט כלפי אייכמן. הם מזכירים לי את חומר הגלם האנושי ממנו גייס אייכמן את כוח האדם הגרמני למחנות ההשמדה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר ספירו - אולי האטימות היא אצלך? |
|||
|
|||
פורים. יום ירושלמי גשום. לפני שנים לאחר העדלאידע, מספר חברים עלו לאוטובוס עם הילדות לא היה מספיק מקום באוטובוס. נשארנו לחכות לאוטובוס הבא, ילדי אחי ואני.יותר לא ראינו את הילדות של החברים, הם התפוצצו עם האוטובוס בפיגוע קשה ליד תחנת הדלק של בית הכרם. מכאן באה האי חמלה שלי והאטימות. הבנת, מר ספירו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דיוקנו של ''שוחר שלום'' [*] |
|||
|
|||
[*] מהודעה זו הוסרה הערתו של המחבר לגבי מדיניותה של המערכת. [המערכת] למר ספירו , יש גישה מעניינת לסיכסוך. הוא מגדיר כ''אייכמניות'' את ההצעה שהעליתי שהרשות הפלשתינאית תפנה חלק מהמשאבים שהיא מקדישה לרכישת נשק ולפיתוח תשתית הטרור להקלת מצוקתם של הערבים החיים תחת שילטונה. שימו לב, אני לא דרשתי שהם יפנו את כל המשאבים. כל מה שהצעתי זה שהם ישתמשו בחלק מסכומי העתק שהאיחוד האירופי, האו''מ וכל מיני אירגונים בינלאומיים, העמידו וממשיכים להעמיד לרשותם, למטרות שגם בעולם המושגים הספירומניים הן מטרות הומניות. אבל למר ספירו זה לא נראה. זה עשוי לפגוע (אולי) במאמץ המילחמתי שלהם. לכן הוא רואה בזה ''אייכמניות''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סוריא: גדעון מבין באטימות,הוא גם קורא ספרים |
|||
|
|||
הוא קרא אתץ חנה ארדנט על :הבנאליות של הרוע''. איך אמר כאן אחד המשתתפים. גדעון רואה בהתנגדות שליחות. אין מה לדאוג. חז''ל אמרו ''מכל מלמדי השכלתי''. צריך ללמוד מכולם, גם מאלו שמעוררים אצלנו קבס, גועל ולעתים חמלה. מכל מלמדי השכלתי ומחלק מהם גם למדתי מה לא לומר ומה א להיות. ''אטימות ממנה לקח אייכמאן את חומר הגלם''..איזה פטפוט. יקירתי, אני קברתי 2000 מחברי במלחמת יום הכיפורים. זיהיתי אותם,בכיתי עליהם, התפללתי בעד עלוי נשמתם. הקדשים האלו צוו גם לנו וגם לגדעון את החיים. במקום אחר הוא אומר שהמתנחלים הם האויבים שלו. לא הערבים,חלילה! היהודים. אלו שקבלו רשיון על כל אבן שהם הזיזו לעומת הערבים שבנו למעלה מ300 התחלוניות ללא רשיון וללא פיקוח. כן,סוריא, יש בי עזות ,ועל כן שמתי פני כחלמיש ואצליף בלשוני את כל התועים והטועים,אך במסתרים תבכה נפשי על שבר בת עמי. איך הגענו לאלו המבינים,ומימילא מעודדים,רצח של ילדים, נשים, זקנים,תלמידים, אבות ובנים, משפחות שלימות בחדרי משכבם ובמיטותיהם. הם עוד יבינו אבל המחיר יהיה גבוה! למרות הכל אסור לנו להרוס את האהבה שבלב. בברכה. מוטק'ה נ.ב. לשאלתך,אני לומד את ''מדעי החברה ודינמיקה של התפתחות החברה במרוצת הדורות''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגיע הזמן שתלמד לכתוב ללא שגיאות כתיב |
|||
|
|||
''פלשתינאים'' ולא ''פלסטינים''. האחרון הוא המצאה של אורי אבנרי שההשכלה היא לא בדיוק הצד החזק שלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל: אני לדוגמא משתמש במושג |
|||
|
|||
'פלסטינאים' ללא כל בעייה, ואינני רואה כל בעייה אם הללו יכונו 'פלשתינאים', 'פלסטינים', או בכל צירוף אחר - אלא אם כן הנך מאמין בצירופי מילים מיסתוריים או בדבר בעל משמעות איזוטרית אחרת - דבר שאינני מאמין שקיים אצל אדם ומדען שקול מסוגך. גם פנייתך ורמיזתך להשכלתו של מר אבנרי אינה במקומה; כבודו של מר אבנרי במקומו מונח, גם אם אינך מסכים תמיד לדיעותיו ומבקש לראות בהן דיעות חד צדדיות; גם אני, כאיש שמאל המבקש לסגת משטחי כיבושי 67, לא תמיד מסכים עם הצעותיו והמלצותיו השונות של מר אבנרי, אך אני רוחש את הכבוד המגיע לו כאדם וכבר פלוגתא. הבחירה בכינויים של הפלסטינאים בצורה זו או אחרת לא תשנה ולא תשפיע על הבעיות מולם ניצבת מדינת ישראל, אשר מחייבות שיקול וקור רוח מהמעלה הראשונה בשעות לא פשוטות אלו, אשר חייבים לגבור על יצרים קמאיים ובלתי ברורים לטובת השכל הישר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישנה חשיבות מכרעת לשם |
|||
|
|||
ודווקא אורי אבנרי הבין זאת היטב. השם ''פלשתינה'', כך מקובל לחשוב, נובע מהשם ''פלישתים''. מן הסתם אין כל קשר, לא אתני, לא תרבותי ואף לא דימיוני בין הפלישתים ל''פלשתינים''. למעשה, קיימת גירסא נוספת, לפיה השם ''פלשתינים'' איננו אלא... ''ישראלים'', זאת מכיוון שבעת המפגש הראשון בין היוונים לבני ישראל, שאלו היוונים: ''מי אתם ומה מקור שמכם''? וכך גזרו היוונים: ''ישראל=שרה עם האל=לשון מאבק והתמודדות'', וכך גזרו את שם עם ישראל מתוך פועל יווני, שמשמעותו ''מאבק'', ואשר צלצולו דומה מאוד ל''פיליסטיין'' וכדומה. אם אתבקש - אוכל להביא את ההפניה המדוייקת למאמר, שכרגע איננה אצלי. כאשר אומרים ''פלסטין'', אומרים זאת בכוונה, על-מנת ליצור בידול בין הפלישתים ל''פלשתינים'', ולכונן ''זהות'' מזוייפת ל''עם'' זה. ואילו כאשר אומרים: ''פלשתינאים'', הכוונה היא לכל תושבי פלשתינה, יהודים כערבים. המינוח ''פלשתינאים'' בעבורי הוא פשרה שחוקה, על-מנת שלא להזדקק למרכאות כפולות בכל פעם שאני מזכיר את ה''פלשתינים''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מבקש את המאמר |
|||
|
|||
בתנאי שהוא בעברית, ועוד כמה שאלות אליך אריה, נכון שמוחמד דרוויש כתב שיר לאחת מאלילות פלישתים? (ענת אולי?) כלומר דרוויש מצוות את הערבים לפלישתים, מעין טענת מראה מולנו אם יש לך את השיר מעוברת, וידך תוכל להשיגו, אודה לך מאוד דבר נוסף ואחרון, קראתי ראיון עם מנהיג הרוב הרפובליקני שתומך שהערבים יעזבו את הארץ, וראיתי שאתה הוא שתירגמת אותו, האם ישנם עוד אנשי סנאט-קונגרס שתומכים בעידוד הגירה שלילית לערבים? בתודה מראש על הכל ניר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תשובות לניר |
|||
|
|||
1) המאמר, לצערי, הוא באנגלית. 2) אינני מכיר את השיר של דרוויש, אבל אוכל להפנות אותך אל תיאור טקס ''כנעני'' שנערך ברשות הפלשתינאית ב1997, ובו העלאה על נס של ה''עבר הכנעני'' של הפלשתינאים, עם אלים, ושאר מיני מיתולוגיה. ''תכלת'', גיליון מס' 2, מאמר המערכת (בעברית). 3) אמת, מנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס תומך בטרנספר, אבל ככל הידוע לי, הוא היחיד שהתבטא בצורה כה חריפה. ישנם עוד כמוהו, אבל אין בידי ציטוטים נוספים כרגע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל: קל יותר להגות/לכתוב ''פלסתינים''. מה זה משנה? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל ולאלכסנדר, |
|||
|
|||
ראשית, הכתיב ''פלסטינאים'' מקורו בשגיאת כתיב של אורי אבנרי, שכשנתפס התבייש להודות בטעות ועשה מזה עיניין אידיאולוגי (לדבריו ''זה הכתיב של הערבים''). הכתיב ''פלשתינאי'' הוא הכתיב שהיה בשימוש מאז ומעולם (כל המיסמכים מתקופת המנדט כתובים כך), וגם בערבית הכתיב הוא ב''תיו'' ולא ב''טית'' (יש להם אותיות נפרדות), וב''שין''. הכינוי ''פלשתין'' נגזר מהשם שהרומאים נתנו לארץ אחרי דיכוי מרד בר כוכבא Palaestine שאותו הם שאלו מהשם התנכ''י ''פלישתים''. הערבים אימצו לעצמם את הכינוי ''פלשתינאים'' כדי לרמז על קשר כביכול לפלישתים (שבכלל לא היו גזע שמי) שיישבו את אזור החוף במשך המחצית השניה של האלף השני לפני הספירה, ונעלמו מהאזור בתחילת האלף הראשון לפני הספירה. אף אחד לא טרח להסביר להם שהכינוי ''פלישתים'' מקורו במילה ''פולש'' שבאה להדגיש את היות הפלישתים פולש זר בארץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פלשתינאים או פלסטינים? |
|||
|
|||
קודם כל, אודה על כותרות פחות מתלהמות. דבר שני, העניין אינו כה פשוט, ודאי לא כשמדובר על החלפות בין ת' ו-ט', וכן ש ו-ס. ככל הידוע לי, הכללים בעניין אינם מוסדרים היטב. מקובל כיום שהאות t באנגלית מתורגמת לאות ט' העברית, ואילו הצירוף th מתורגם ל-ת', אך יש יוצאים מן הכלל רבים. בעיקר כשמדובר בשמות. איש לא כותב כיום 'יוסף תרומפלדור', אלא רק טרומפלדור, אך מאידך לא שמעתי מישהו שמנסה לשנות את שמה של תנועת בית''ר לביט''ר (בית''ר = ברית יוסף תרומפלדור). מאות שנים של שלטון עותומאני בארץ הקודש לא סייעו כדי להחליט אם כותבים תורכיה או טורקיה, והרשימה עוד ארוכה. יתכן שכדאי שהאקדמיה ללשון העברית תיתן על כך את דעתה. אין ספק שהצורה התנ''כית קובעת כשמדובר בפלישתים, ויתכן שהקביעה הנכונה תהיה לשמר את הכתיב הזה כשמדובר בפלשתינאים. לא הכרתי את הטיעון של אורי אבנרי, ואינני יודע אם יש לקבל דווקא את הכתיב הערבי כקובע. בהחלט מקובל במחקרי בלשנות לראות כיצד מלה נכתבת בשפות קרובות. עברית וערבית הן בהחלט שפות קרובות לצורך זה. אבל יתכן שאבנרי צודק בעניין הכתיב הערבי. בערבית יש שתי אותיות שהגייתן ת', כמו בעברית. המלה 'פלשתין' נכתבת בצורת האות ה'רכה' יותר. האם בעברית ט' רכה יותר מ-ת'? אינני יודע. מבחינת ס,ש לא נוכל להסתמך על הערבית, משום ששתי האותיות נכתבות באופן זהה, כשההבדל ביניהן הוא מספר הנקודות שמעליהן (אפס או שלוש). קצת דומה ל-ש' שמאלית ו-ש' ימנית בעברית. אם נבנה על השפה הערבית כמקור לכתיב 'נכון', לעולם לא תהיה מלה שתיכתב באות ס' לאחר ההעברה. אחד ממשתתפי הפורום מקובל עלי כבעל עברית משובחת. זהו מיץ פטל. בעבר שאלתי אותו כיצד יש לדעתו לכתוב את המלה, והוא השיב שאיננו יודע. כך שנראה שטועה ד''ר בר-ניר במידת הפסקנות שלו כשהוא קובע שצורה אחת היא נכונה והאחרת שגויה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) |
|||
|
|||
אין בהכרח משמעות אידיאולוגית לצורת הכתיבה של השם ''פלסטין'', אך כדאי אולי לציין שהתעתיק המזרחני המקובל מתעתק את ה''ט'' של פלסטין כמו ה''ט'' של ''טרבלוס'' , היא טריפולי, ''טברי'' בטי''ת ובי''ת פתוחות ובי''ת דגושה, כשמו של היסטוריון מוסלמי חשוב וכן טהראן, טהא כשמו של הסופר המצרי, העיר הסורית טרטוס, ועוד ועוד. בתעתיק הלטיני המדעי מקובל לסמנה ב-t עם נקודה מתחתיה. זאת להבדיל מהת''ו בשמותיהם של סאדאת, תחסין בשיר או צדאם חוסין א-תכריתי, למשל. אי אפשר להשיג עקביות מלאה, אך בהחלט כדאי לשאוף אליה. הכתיב העברי המקובל פלשתינה, פלשתינאים וכו' נשען על מסורת הכתיב היהודי מימי הביניים שבה שי''ן ציינה את ההגה ס - למשל בשמותיהן של משפחות רבנים ידועות כמו קרשקש Crescas ששפורטש Sasportas ובנבנישתי Benveniste והאחרון מדגים גם את היעלמות ההבדל בין טי''ת לת''ו. לא מיותר לציין שעם הכיבוש המוסלמי במאה ה- 7 הפכה הפרובינציה הביזנטית סוריה פלסטינה ל''ג'ונד פלסטין'' -יחידה צבאית-מינהלית, כעין מחוז צבאי. כמובן שלא היתה לה משמעות לאומית; אבל מה מוכיחים בזה? הלא כ ל לאומיות התפתחה מיחידות אתניות ומינהליות שונות שלפני כן לא היתה להן תודעה לאומית משותפת, כמעט מעצם ההגדרה. לכן כל טיעון היסטורי בתוך קונפליקט לאומי הוא חסר שחר: מרגע שציבור מסוים התגבש בתודעתו ללאום, אין זה משנה עקרונית אם עשה זאת מוקדם או מאוחר יותר; טיעונים כאלה מתאימים רק להתנצחויות לאומניות המבוססות על רגשות סובייקטיביים, ולכן מראש אינן ניתנות לפיתרון ומשכנעות רק את המשוכנעים. נכון שלא היתה מעולם אומה פלסטינית, אך אין זה אומר כלל שאין אומה כזאת עכשיו : הרי זו בדיוק מהותה של ההתפתחות ההיסטורית - דברים מסוימים היו פעם ונעלמו, דברים אחרים לא היו פעם ונוצרו או התפתחו. שום להטוטי סמנטיקה לא יוכלו להעלים את קיומה של לאומיות פלסטינית או פלשתינאית או פלסטינאית היום. אך לא זו היא הבעיה. הבעיה היא תוכנה של תחושה לאומית זאת, שבשלב ההיסטורי הנוכחי דוח כל פשרה סופית עם ישראל ומתעקשת להשאיר גם בכל הסדר ביניים די עמימות ודי מוקשים כדי להותיר אופציה פתוחה לחידוש המאבק בעתיד, על פי אידיאולוגיה נוקשה של מלחמה אינסופית. והיא הנותנת: אם נצליח גם לשבור את תורת השלבים הפלסטינית כאופציה כוחנית וגם מצד שני נהיה נכונים לפשרה אמיתית שתעקר לפחות חלק ממניעיהם למלחמה, יש לנו סיכוי טוב מאוד להשיג את מטרותינו. ובלבד שלא ניגרר לא אחרי פסבדו-הומניזם מתייפייף ואכול אשמה, המסרב לראות נכוחה את מטרותיהם ושיטותיהם של אויבינו ומוכן לוותר להם מראש גם על עצם קיומנו, ולא לקנאות דתית-משיחית המקדשת מרוב תאוות קרקעות וסגידה לקברים את המלחמה המתמדת עד טיפת הדם החילוני האחרונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לישראל: הקביעה ''שגיאת כתיב'' אינה מתאימה |
|||
|
|||
למקרה דנן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גדעון: העוני והמצוקה שם הינם בראש וראשונה בגלל |
|||
|
|||
הנהגה הממיטה על עמה שואה. אילו לפחות לא היה מדובר באוכלוסיה עויינת המצמיחה מתוכה ''כדג במים'' טרור רצחני הפוגע בכלל האזרחים, כשדווקא אזרחי ישראל החיים בגבולות הקו הירוק מהווים יעד מועדף: זאת עקב מידה של שאננות - וקלות הטבח - שמקורה בחיים אורבניים בעיר גדולה. סביר היה בזמנו הרבה יותר אף לתרום לילדים הרעבים האלה באתיופיה, בעלי העיניים מזות הרעב הניבטות בתחינה של יאוש. וזאת אף על פי שלמצבם היה אחראי בראש וראשונה המשטר המרכסיסטי שם, שקנה טנקים ובנה צבא ענק עקב שאיפות תוקפנות בלתי מרוסנות של רודני-פרע - שהעדיפו זאת על פני הפניית מיליארדי הדולרים למזון ושרותים לאוכלוסיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: ומה עם החמלה? |
|||
|
|||
הלו מדובר בילדים. יהיו הגורמים האחראים אשר יהיו, ילדים רעבים הם ילדים רעבים - באתיופיה או בפלסטין. ואם מישהו שכח, כרגע שולטת ישראל (שוב) ברוב שטח הגדה, מה שמחייב אותה לקחת אחריות גם להזנת האוכלוסיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי שמרחם על אכזרים . . . |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם אם החמלה היא אבסולוטית, הרי שמשאביך - מוגבלים |
|||
|
|||
ארה''ב סייעה לאוכלוסיית גרמניה או אפגניסטאן בתום שפיכות הדמים, לא שניה לפני כן. אילו בשלב הנוכחי היתה הרשות מפנה מקורות להזנת אוכלוסייה - וזאת תוך שקיפות ודוח''ות ברורים - סביר שהיתה גם ישראל נחלצת להזרמת משאבים. כאשר ממשלת ארה''ב הקצתה כספים לתמיכה באוכלוסיה במוסקבה ובערים אחרות ברוסיה לפני כ- 10 שנים, לא הגיע דולר אחד לרעבים שם. הכל הגיע לידי המאפיה הרוסית, וסייע ביתר שאת לעושק האוכלוסיה תוך השתלטות ''אנשי עסקים'' - כפי שהם מכונים - על משאבי האומה. יש בראש וראשונה לברר שמצרכי המזון והכספים, של תורמים ומוסדות בינלאומיים, אכן נמסרים ישירות לנזקקים שם, ולא לגורמים עלומים. וכללית: כמות הרעבים בעולם גדולה. חלקם - מקבלים את השלטון בו רצו ואותו הם ממשיכים להעריץ. מטיבן של רבות מהבריות, שהם מעריצים ומאלילים את הנבלים הפוגעים בהם יותר מכל. בעת לוויתו של סטלין, שהרעיב ורצח את בני אומתו יותר מכל משוגע אחר בהיסטוריה (20 מליון) , פרצו עשרות מליונים בבכי נורא, כשהם מאזינים ברטט לרמקולים ענקיים סביבם צבאו בחוצות, המתארים את מסעו האחרון של אבי האומה כלפי האלמוות של גדול הרוסים. כך, לא מוסרי בעליל לתמוך בשגיון רצחני. אם הורי הילדים האומללים הללו דואגים לשלומם, שיחסכו פת מפיהם ויאכילו את הטף. כך גם לגבי השלטון שם (שעדיין קיים) - שידאג ככל שבהישג ידו לאוכלוסיה, אף אם הדבר מחייב ביטול הקצאת מימון לגורמי טרור ולרכישת אמצעי לחימה, או אף מכירת אמצעי לחימה שברשותם. אין על ישראל לשלם את מחיר הרשעות והאיוולת של העולם כולו. מכיוון שהרשעות והאיוולת נפוצה במקומות רבים, ומכיוון שמדובר במאות מיליונים הנושאים את תוצאותיה, הרי שאין מנוס אלא להיות בררני בהפניית מקורותיך המוגבלים מאד, כלפי הנזקקים באשר הם. בשם אלוהים, אינך חייבת להפנות את חמלתך דווקא כלפי אלה שאופקיהם - ג'נוסייד כלפיך, או לפחות הרג רב - דווקא כלפי אלה, מכלל מאות מיליוני האומללים האחרים בעולמנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ותנאי הבסיס: קיומך הינו תנאי הכרחי (גם אם לא תנאי |
|||
|
|||
מספיק) לקיום ותפעול חמלתך. מכאן שהשולל את קיומך, או הנמצא ותורם למסגרת חברתית השוללת או שואפת לצמצם את קיומך ורווחתך (למשל במישור הכלכלי, כפי שאכן הצליחו הפלשתינאים להזיק), הרי שבמעשיו הוא חותר מתחת לבסיס החמלה, ועל כן אינו זכאי לה. אם הוריהם של הילדים הללו מתחזקים מעצם נוכחות ילדיהם (שכן כך הוא טיבה של הורות), ואם ההורים הללו מחזקים את גורמי הפגיעה בקיומך, הרי שכאן קיים סייג לחמלה. סייג זה אינו פרי הרגש - שהרי אילו תראי תמונת ילד רעב במבודד מההקשר של הורה הקושר לילד חגורת נפץ, תתעורר חמלתך. סייג זה הוא תוצר שיקול הדעת המושכל, המסתמך על הקשר ענינים רחב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמובן שחמלתך עשויה להתעורר ביתר שאת |
|||
|
|||
נוכח ילד רעב שקושרים לו חגורת נפץ. אבל אז המעשה הנכון הוא להפריד את הילד מההורה המתעמר. אם אין ביכולתך לעשות זאת, ראוי לפחות להקל על הילד. עד שלא תהיי במקום בעצמך, אינך יכולה לדעת את מה משרתת תרומתך - האם הקלת האומללות או חיזוק העריצות. ומכיוון שיש בעולמנו מאות מליוני ילדים רעבים, ומשאביך מוגבלים, הרי שעדיף שהחמלה תזין את התמיכה בסביבה אנושית שאינה מוכוונת לפגוע בקיומך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זאת ועוד: חמלתך עשוייה להתעורר ביתר שאת נוכח |
|||
|
|||
תמונה של ילד רעב שהוריו קושרים לו חגורת נפץ. שכן ילד רעב שמוצמד לגופו חומר נפץ מצד מבוגר, מעורר בסיסית חמלה, וראוי שתתעורר כאן חמלה. אך עשוייה גם להתעורר באופן מיידי וספונטני תחושת שאט נפש או שנאה כלפי הספקטקל (המחזה) הזה כולו, וכלפי כל המעורבים בו - שכן משמעותו הכוללת אחת - רצחנות נתעבת, ובאופן ספציפי וממוקד - פגיעה בקיום. החמלה כלפי הילד הרעב שמתעמרים בו בעריצות עשויה להתעורר בשלב הבא, כעבור זמן מסויים (אף אם הוא שבריר שניה). שכן חמלה היא רגש עילאי העשוי והבנוי לבלום (לחולל אינהיביציה כלפי) רגש כשנאה, שהינו בסיסי וקדום יותר בהתפתחות המוח. ואז החמלה עשוייה ''לאמר'': יקח השד את האנשים הרעים והעריצים האלה המתעמרים בילד קטן בשנאתם חסרת הגבולות. יוצא שהחמלה אינה מותרות, שכן הילד הרעב אינו בבחינת ''אכזרים'' (ע''ע ''המרחם על אכזרים''). החמלה מפנה אותנו גם כלפי גורמי הדורסנות של רוח האדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אוטונומיית הפרט מול ראיית ילד כרכוש הוריו |
|||
|
|||
ילד אינו ''רכוש'' של הוריו. האומרים שאם ההורים אכזרים, דין הילד כדין הוריו, מניחים שהילד הוא מעין רכוש של הוריו - החסר נשמה, כוון ורצון עצמאי, ומופעל לחלוטין על ידי רצונם. במידה ובפועל הדבר אמנם כך, יש כאן שעבוד וכיפוף אוטונומיית הרצון של הילד. מטיבו של כל אדם, שהוא אוטונומי בבסיסו, אף אם אוטונומיה זאת מדוכאת. שאם לא כן, אם האדם לא היה אוטונומי, דהיינו בלתי מסוגל לחולל תפניות ביחס למציאות שוררת, הרי שהיינו נשארים כולנו בתקופה קמאית, ולא היה מתפתח דבר מעבר למצב נתון ששרר בנקודה מסויימת בזמן בעבר הרחוק. יתר על כן, כל אדם היה לחלוטין תבנית נוף הוריו. אם כך, עצם הגיוון הרב וההטרוגניות של הסצינה האנושית בפועל, עומדים בניגוד לאחידות-יתר שהיתה קיימת אילולא אוטונומיית הפרט ויכולתו לפנות בכוון עצמאי. אברהם אבינו, למשל, היה על פי הנחה כזו חייב להיות עובד אלילים כנחור אביו. ואם אוטונומיית האדם הינה נתון בסיסי, הרי שלילד יש זכויות עצמאיות, האמורות לאפשר מרחב פעולה וחופש משעבוד למימוש אוטונומיה כזו. המניח שהילד הוא תבנית נוף הוריו, מניח שהילד הוא רכוש חסר נשמה של ההורים, ושולל שרירותית את אוטונומיית הפרט. שלילה כזו עשוייה לפגוע כחרב פיפיות בסביבתו של השולל - ואינה משקפת, אלא את עמדתו הכוחנית, המניחה בבסיסה שעבוד רצון וביטול אוטונומיה כהמלצה תפעולית כיצד לנהוג באחרים. האוטונומיה אינה דיפרנציאלית, ואינך יכול לשלול אותה באופן עקרוני מיריביך, שאם כן אתה שולל אותה בכלל, דהיינו גם מבני עמך, ילדיך, אישתך, חברים, וכל הבא ליד על פי האינטרס והאמביציה באותו רגע. דורסן האוטונומיה נוטל במידה זו או אחרת גם את החמלה מסביבתו הקרובה. מסיבה זאת, האמריקנים, האנגלים, ועמים אחרים כרומים והיוונים, שדגלו באוטונומיית הפרט, לא השמידו ולא פגעו בבסיסי הקיום הכלכליים והתעשייתים של אויביהם לאחר הניצחון. יפן השתקמה בסיוע אמריקני. גרמניה שוקמה בתוכנית מרשל האמריקנית. ביהודה נעשו מפעלי בניה רבים לפי מיטב הארכיטקטורה והטכנולוגיה הרומית. האמונה באוטונומיית הפרט מניחה שאויבך יכול להתפתח בכוון בונה. לסקוטלנד ואירלנד הוענקו תמיכה ואפשרויות התפתחות לאחר מלחמות עקובות מדם כנגד אנגליה. בתרבויות עריצות הושמד האויב, או נפגעו קשות בסיסי קיומו, והוגבלה התפתחותו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: זעקת ילד רעב... |
|||
|
|||
כפי שהגדרת נכון, ילדי הפלסטינים, כילדינו, הינם יחידה אוטונומית. יחד עם זאת, לא סתם איפשר הטבע למין האנושי לטפל בילדיו שנים כה רבות. זאת מכיוון שילדי החיה האנושית זקוקים להגנה, טיפול וחינוך למשך תקופת התבגרות ארוכה. הרעבת אינה מאפשרת לילדים להתבונן על סביבתם ולבחור את דרכם. ילד רעב אינו חושב על ''פילוסופיית המלחמה והשלום'' או על דרכים לשינויי פני החברה בה הוא חי. ילד רעב חושב מהבטן. והבטן מכוונת אותו לדרך המהירה ביותר להשיג מזון. ילד רעב ומדוכא מאבד תקווה ומוטיבציה לחיות. ההרעבה מקבעת ילד שהוא ''תבנית נוף הוריו ומולדתו''. ילד המתבונן באביו חסר הפרנסה, או באימו האומללה שאין לה במה להאכילו, יכאב את כאב הוריו, וישנא ביתר שאת את אוייביו. האם עדיין לא למדנו שילד רעב הוא חגורת נפץ מתקתקת? הרעבה מקטינה את האנושי שבאדם ומפעילה את האינסטינקטים הראשוניים, ההישרדותיים, מהבטן הרעבה, מהכעס, מחרדת המוות ותחושת חוסר המוצא. ויותר מהכל, גישת ההרעבה מעידה על אנושיותו הנמוכה והלקויה של המרעיב. ועל אטימות הלב הגורמת לו לחבר בין האוייב לילדו. שהרי, מהי אנושיות בלעדי החמלה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: אם האוטונומיה היא מהותית לאדם. הרי שגם |
|||
|
|||
אם היא מדוכאת תקופת מה, הרי שהיא ניתנת לקימום ושיקום כעבור תקופה זו. מסיבה זאת האמריקנים הזרימו משאבים ליפן ואפגניסטאן בתום שפיכות הדמים, ולא תמכו באויב בזמן המלחמה. זאת משום שלא ראו בילדיו או ברבים מהבוגרים - חסרי תקנה. ומטיבה של האנושות והתפתחותה, האוטונומיה גוברת בסקלה הגדולה, גם אם, בטווחים קצרים, עשוייה הברבריות לגבור. האם האוטונומיה נעלמת כעבור תקופה קריטית - בילדות או בכל שלב אחר - בה היא מדוכאת? לא בהכרח, הגם ששיקומה קשה אצל רבים. פרויד, שדיבר על תקופה קריטית בהקשרים אחרים, טעה על פי פיתוחי. אצל קונרד לורנץ קיימות תקופות קריטיות, אך הוא מתייחס למנגנונים נמוכים וראשוניים יחסית באבולוציה, כגון הטבעה, אצל יצורים לא עילאיים מבחינה פילוגינטית. ואילו האוטונומיה הינה תכונה עילאית, פרי התפתחות מוחית מאוחרת פילוגינטית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עקרון בסיס: פונקציות מהותיות לאורגניזם נתון, |
|||
|
|||
הופכות בלתי ניתנות לשיקום רק באמצעות נזק פיזי ישיר, כגון פגיעה מוחית באונה הפרונטלית. במצבים אחרים, כגון רעב ומניעת משאבים מהגוף או דיכוי - שגם הוא צורה של מניעת משאבים חלקית - במצבי מחסור ולחץ הפונקציות המוחיות המהותיות נשארות מוגנות ככל שניתן. זאת בכך שהגוף גורע משאבים מפונקציות פחות מהותיות, למען השרדות הפונקציות המהותיות. אפילו מצב של קומה - אובדן הכרה מתמשך - נעשה למטרת הורדת רמת חילוף החומרים ובזבוזם של משאבים, למען שימור הפונקציות המהותיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: באופן דומה להגנת הגוף על השרדות פונקציות |
|||
|
|||
מהותיות בזמן מחסור, תוך גריעת משאבים לצורך זה מפונקציות פחות גבוהות. כך גם תוצאות המלחמה עשויות למקד את היריב בשמירה על הדברים המהותיים באמת, וזניחת הטפל. הפלשתינאים אינם נמצאים תחת איום ג'נוסייד, בעוד אם יגבר האויב -אנו כן וכן. לכן מבחינות רבות הלוחמה כנגדנו הינה טפל מבחינתם. כך, ניתן לדבר על זעזוע חברתי/תרבותי בעקבות כשלון או הפסד גדול, בעקבותיו מובלטים מחדש הדברים המהותיים לאדם, כגון אוטונומייה והתפתחות. זעזוע חברתי/תרבותי כזה ארע ביפן בעקבות כשלונה במלחמת העולם השנייה. מאידך, אם נחזק את האויב במלחמתו, הרי שאנו תומכים בהמשכיותו של השגיון, באשר התמקדות בררנית בפונקציות החשובות באמת (תוך גריעת משאבים מפונקציות לא מהותיות) לא תתרחש אצל האויב. יוצא שלא רק שאנו מפנים משאבים לתמיכה בהמשך הפגיעה בנו - תוך תשלום מחיר שגיאותיו של האויב. אלא שאנו בנוסף תומכים בהמשכיותה של הברבריות אצל האויב - ברבריות המדכאת את האוטונומיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: תת תזונה בילדות |
|||
|
|||
גורמת לנזק גופני ממשי לכל החיים. עפ''י דיווח שהתפרסם היום 50% מהילדים הפלסטינים נמצאים בתת תזונה. את הקישור למאמר שלחתי בתגובה לרפי גטניו. אשמח אם תקרא גם אתה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: אין קל מאשר להיות ישראלי ולהלום בערפאת. |
|||
|
|||
אין לי כל עניין להיכנס איתך לתחרות ''מי יכה חזק יותר בהנהגה הפלסטינית''. אין דבר קל יותר, מאשר להיות ישראלי ולבקר את ערפאת וההנהגה הפלסטינית. הייתי מצטרף אולי לתחרות זו, אילו ידעתי שבמדינה שאני אזרח בה הכל תקין, ומה שנותר זה רק לתקן את ליקויי הצד השני. יש לי ביקורת בשפע על ערפאת, אבל היא אינה משחררת את המדינה בה אני אזרח מאחריותה למצב השורר היום בשטחים. ערפאת לא אשם בכיבוש הגדה והרצועה ב- 1967, והוא גם לא אשם בהקמת ההתנחלויות. אינך רשאי להתעלם משני מרכיבים אלה כנושאים באחריות הראשית למה שקורה היום בשטחים הכבושים, כמו גם בתחומי הקו הירוק. בלי הכיבוש וההתנחלויות לא היו לך מתאבדים. המתאבדים, עם כל הביקורת שלי עליהם, איני יכול לנהוג כעיוור, ולא להכיר בכך שהם פרי הבאושים של מדיניות מוצהרת של ישראל להתנחל בשטחים הכבושים ולהשאיר את הפלסטינים כאזרחים חסרי זכויות תחת ממשל צבאי. אולם אפילו נקבל את גירסתך, שמלחמת הכיבוש וההתנחלויות היא ''מלחמה על הבית'', אזי מי שנתון עתה בסכנת גירוש והכחדה, אינה המעצמה הצבאית והאטומית ישראל, אלא העם הפלסטיני הקטן, שאין מאחוריו מעצמה כלשהי. על כן, כשאתה דורס ורומס את עריה וכפריה של פלסטין, כאשר אתה מטיל עוצר וסגר וכתר (כל מילות הכיבוס של הכיבוש) על מיליוני פלסטינים, מייצר תת תזונה ורעב, תפקידו של כל איש בעל מצפון לזעוק הרף, ולהתגייס לסיוע הומניטרי. זה מה שעושה באמצעיה הצנועים תנועת ''תעיוש''. מדי פעם מביאה סיוע לכפר זה או אחר הנתון במצוקה קשה. ישראל מחזיקה בהקפאה מאות מיליוני שקלים השייכים לרשות הפלסטינית. מה מפריע לישראל להעביר כספים אלה לאו''ם ולבקש מקופי אנאן לארגן שיירות הומניטריות של מזון ותרופות לכפרים ולערים הנצורות? אבל ראשי שלטונות הכיבוש בישראל, ממשלה וצבא, מתנהגים בצורה אכזרית יותר מהכובש הגרמני בנורבגיה ובדנמרק במלחמת העולם השנייה. זו האמת העצובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגדעון ספירו-איזה מין השוואה? |
|||
|
|||
לגדעון ספירו, איך אדם כמוך חכם, אינטלקטואל אמיתי אדם נקי כפיים כמוך, נופל להשוואה עם ''הבנאליות של השואה''?{ כביטוייה של חנה ארנדט} ולהתנהגותנו עם אויבנו? מה הקשר של איסוף וריכוז מיליוני יהודים באירופה לשם רציחתם בשיטות תעשיתיות ע''י העם התרבותי ביותר באירופה, קרי הגרמנים ועוזריהם, לבין מילחמתנו כאן על ארצנו? מה הקשר? עצם ההשוואה הזאת המקבלת את הטיעון הערבי המיפלצתי ביותר כלפינו כעם היהודי, שוללת מימך מר ספירו היקר ומכולנו ללא הבדל השקפה ומין את הזכות לחיות כאן בארצנו ולא חשוב באיזה גבול. איך לא מובן לך הדבר? אין זאת שאדם חכם והגון כמוך, מתקשה להתמודד עם עומק הקונפליקט ביננו לבין שכננו, קונפליקט שמוביל את אויבנו לשינאה תהומית כלפינו הן כבני אדם והכי חשוב, מוביל לשנאתם לנו כיהודים. הויכוח עם אויבנו הפלשתינאים כבר מזמן אינו על גבולות כאלו ואחרים, הויכוח הוא על עצם קיומנו כאן כעם יהודי בארצו. תשמע את דוברי החמאס, הם אנשים מאד נחרצים בדברם ואפילו הייתי מחמיא להם ואומר שהם ישרים איתנו בקשר למטרתם הסופית. אל תנהה אחרי כל מיני תחמנים מצד הפלשתינאים בראשם חברי הכנסת הערבים ודוברי ''הרשות'' למיניהם, לכולם אותה מטרה! גם אני גדלתי ''בשומר הצעיר'', ושם לימדו אותי להיות ישר ואמיץ נוכח עובדות החיים גם עם קשות הן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי אשכנזי |
|||
|
|||
מודה לך על המחמאות. אני מבקש ממך לקרוא את דבריי כנתינתם מבלי לסלפם. חנה אנדט דיברה על ''הבנליות של הרוע'' וכך ציטטתי, (ולא ''הבנאליות של השואה'', כפי שכתבת). ההבדל הוא מהותי. אתה מתחיל לספר לי על החמאס ומטרותיו, וזה לצורך הויכוח של סיוע לילדים רעבים לא מעניין אותי. כאשר ילדי אתיופיה גוועו מרעב, האו''ם וארגוני סיוע בינלאומיים לא אמרו, ''מצידנו שימותו, משום שיש באתיופיה שליט קומוניסטי אכזרי שמבזבז את כספי האומה על רכישת נשק ושימור משטר עריץ''. הם אמרו, הילדים, אימותיהם ואבותיהם רעבים, אז קודם כל נעזור להם, ואחר כך נתחשבן עם העריץ. ההשוואה שאני עושה היא רלבנטית, משום שהמשטר הנאצי לא התחיל עם השמדה תעשייתית של בני אדם. קודם היתה שטיפת מוח של שנאת הזר והאחר, ועל רקע זה לא היה קשה לגייס בני אדם שישתפו פעולה עם הרוע. זה מה שאני קולט כאן. אנשים כמו בר ניר, בן בסט, פרלמן, סוריא, או מילשטיין (שהצטרף לאחר תגובתי הקודמת - ומזכיר לי בסגנונו בנושא שלנו את ד''ר סטרייג'לאב), מגלים גסות ואטימות כלפי ילדים פלסטינים רעבים לא פחותות משנאת יהודים או צוענים אצל הגרמנים, בטרם קמו מחנות השמדה. תשתית השנאה הזו, זהו חומר הגלם עליו בנה הפקיד הממושמע אייכמן את מנגנונו, ולכך התכוונה חנה ארנדט כשדיברה על הבנליות של הרוע. הבנליות הזו, עינינו הרואות, חוצה עמים ויבשות, והגיע גם עדינו. בנוסף לאמור, אינני מקבל את גירסת מילשטיין וחבורתו כי כל הצרות שנופלות על הפלסטינים, הכל רק בגללם או הנהגתם. לישראל אין חלק בכך? הכיבוש הישראלי של 35 שנים שהשפיל אותם עד עפר, לא נושא באחריות למה שקורה היום? מילשטיין מדבר הרבה על ''אינטלקטואליזציה'', אבל תקרא את דבריו בפתיל הזה, ותראה את הבנליות של הפשטנות, גישה אנטי אינטלקטואלית, לאומנות צרת אופקים שלא מסוגלת לראות תמונה מעט יותר סבוכה ומורכבת. אתה מזכיר את תנועת ''השומר הצעיר'' בה שנינו היינו חברים. אנחנו מהווים דוגמא כיצד כל אחד לוקח משם חלק אחר. היה שם הרבה בולשיט, כמו יחס חיובי לצבא, ואתה לקחת את זה. אבל היה שם צדק ושוויון כערכים אוניברסליים, ואני לקחתי את זה. כל אחד יצא משם עם הצידה שלו. וההבדלים באים לידי ביטוי בעמדותינו השונות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לספירו, בכל זאת השוואה לא במקום |
|||
|
|||
לגדעון ספירו: א' מקבל את ההערה בקשר לדיברי חנה ארנדט, צ''ל ''הבנאליות של הרוע'' ולא של השואה כשכתבתי בטעות. ב' אני עדיין מאחרי במחמאות! ג' אינני גס בסיבלה של האוכלוסיה הפלשתינאית ובטח איני גס בסבל ילדיהם! אני באופן אישי שלחתי מתנה ללידת תינוק לאחד מפועלי הותיקים מג'יבליה שבעזה, פועל שכבר אינו עובד במישקי הרבה שנים, עוד מליפני המילחמה. -כך שאסור להיכנס להכללות. הויכוח אינו מי גס בסבל יליהם. הויכוח הוא האם עזרה להם, למעשה שלא בכוונת המכוון עוזרת להם לעבור תקופה קשה זאת , במילחמה שהם עצמם פתחו בה. זאת הנקודה. אין צורך להגדיר קבוצות ותתי קבוצות של אנשי הפורום , למי שנהנה יותר ופחות מסיבלם של ילדים פלשתינאים במילחמה. אני עדיין חושב שאתה לא מספיק מתמודד באופן איש עם עומק הקונפליקט ביננו לבין שכננו, ולכן פורט אותו לקטנות: כן כיבוש לא כיבוש, גבול זה ואחר או התנחלויות בעד ונגד. איש לא גס בסבל תינוקות , גם לא בתינוקות האוייב. אנחנו במילחמה ידידי, מילחמה על עצם זכותנו לחיות כאן וזה אינו פיקניק. כל מי שנהרג- משני הצדדים, זאת טראגדיה של מאה אחוז. הדיבר ההכי חשוב ב''שומר הצעיר'' הוא: ''השומר הוא איש אמת''. זהו בסיס הויכוח ביננו. אגב, תנועתנו ההיסטורית היתה תנועת ההתנחלות הגדולה ביותר בארץ עד מילחמת ששת-הימים, עד אז הקימה כ80 קיבוצים מדן ועד גבולות, יותר מכל תנועה קיבוצית אחרת. את צידה זאת אני לקחתי ממנה, וזה בסיס תמיכתי הגורפת במיפעל ההתישבות שאחרי 1967 ! - אינני ימני!!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ספירו, השומר הצעיר דגל בשיויון? חה חה חה ! שיויון |
|||
|
|||
רק למי שקיבל את התפיסה האידאולוגית שלהם. הקיבוצים שלהם בלבד קבלו העדפה על פני האזרחים בישובים ובערים. עולים חדשים שבאו לארץ מהתפוצות קופחו בצורה ברוטלית ביותר בקרקעות, בתשלום מיסים, בתשלום מים, בתעסוקה. הקיבוצניקים קיבלו קרקעות, מים, חומרי גלם בחינם. לתוצרת שלהם היתה העדפה ונמכרה בקוסט+. הקשת המזרחית מיטיבה להציג את השיוויון המקפח של בני הקיבוצים. בני הקיבוצים בשיאם היו אולי 2% מהאוכלוסיה אבל מספר חברי הכנסת, תפקידים בכירים בצבא, בממשל היה עשרות אחוזים. לתפקידים אלה הם נכנסו לא בשל הכישורים שלהם, אלא בשל הפרוטקציה הפוליטית. לא היה קיבוץ אחד, שדור המייסדים נשאר, אבל ממשלות השמאל דאגו להזרמת בשר טרי על חשבון המדינה בכסות אידאולוגיה שקרית. לא היה קיבוץ אחד שלא פשט את הרגל - אבל הממשלות דאגו לכסות זאת. הלואי שבני עדות המזרח והמתישבים בעל כורחם בעירות הפיתוח היו מקבלים מחצית ממה שקבלו חברי השומר הצעיר. לזה אתה קורא שיווין! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד מעט יגיע נאום המיליונרים עם בריכות השחיה.... |
|||
|
|||
גרפיט, זו דמגוגיה זולה. רוב קיבוצי השוה''צ עלו על הקרקע לפני קום המדינה , כך שהמדינה לא בדיוק נתנה להם קרקעות. יש לך דוגמאות איזה חומרי גלם, ואיזה קיבוץ קיבלו בחינם ? כל הקיבוצים פשטו רגל ? באף קיבוץ לא נשאר דור המייסדים ? אני מבין שזה ספורט לאומי לתקוף את השמאל. אבל רצוי להשאר צמוד לעובדות. הקשת המזרחית, הם חבורה של כאלה ''שלקחו להם'' , ''אכלו להם'', ו''שתו להם'' . פן חדש למסכנות המקצועית המסורתית. ולעניין שיעורם בצבא. לצערי, שמותיהם מעטרים מצבות בשעור העולה בכמה מונים על שיעורם באוכלוסיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: הצמידות לעובדות הינה פונקציה של כשרון מעשה |
|||
|
|||
חסר היכולת מפצה את תחושת נחיתותו בעזרת השנאה. בנייה מועילה ובעלת ממשות, ואפקטיביות יוצרת מצריכים צמידות לאמת ולנתוניה הממשיים. חסר הכשרון המנסה לתכנן מנוע - רק חלק מתכנוניו צמוד לנתונים. נתונים קריטיים מוחטאים כשהמתכנן לא מסוגל להביאם בחשבון. את החלק הפגום הוא משלים בעזרת דמיון, שכן עליו להוכיח ביצוע לממונים עבור האוכל והכסף לפרנסתו. התוצאה: כשלים, בזבוז כסף ומשאבים. חסר היכולת מתקשה להצמד לאמת. אבל למטרות קיומו עליו להצמד לדמיון המטעה ולהציגו כאמיתי. וגם לתעל שנאה כלפי אחרים להסיח את הדעת מכשליו. ושנאתו מופנית גם כלפי עצמו, בדמות תחושות נחיתות קשות שאין להמלט מהם. את הפיצוי הוא מוצא בשיסוי. גם השיסוי מתנתק מרוב העובדות תוך יצירת מצגי שקר. שכן מטיבו של החש נחיתות, שהוא מנסה לאיין את בעלי היכולת, שקיומם ועשייתם האפקטיבית הינה תזכורת מתמדת ומטרידה לאי יוצלחותו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גטניו היקר - מה שכתבתי בדקתי בשנות ה80 במסגרת |
|||
|
|||
לימודי בפקולטה לחקלאות.אני מדבר על התקופה של בערך עד למלחמת ששת הימים וקצת הלאה. כן המים היו בחינם, התוצרת נרכשה על ידי המדינה במחיר עלות +. מנעו תחרות של גורמים פרטיים (אתה זוכר את תנובה למשל? ואת התחרות הקשה של שטראוס וגורמים אחרים שניסו להתחרות ולשווא?), אתה זוכר בנק שנקרא בנק הפועלים (שהיה שייך לתנועה ההתישבותית ואתה יודע מי ישב בדירקטרויון שלו? היו עמלות שונות לקיבוצים מאשר לי ולך. אתה זוכר את סולל בונה, הסנה ועוד גורמים שפעלו כקירטסו, אחד סבסד את השני. חברי הקיבוצים קבלו הסדרים מיוחדים בנושא המיסוי. כן, תבדוק כל קיבוץ ותיק שתרצה ותיוכח שדור המיסדים, כמותית לא ב 100%, התחלף מספר פעמים. באם למשל עם הקמת הקיבוץ היו 20 חברים, במהלך חיי הקיבוץ מספר התושבים אשר באו ועזבו היה כפולה של דור המיסדים. אלה עובדות. זה לא שולל את התרומה הגדולה למדינת ישראל בעיקר בהיבט הבטחוני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גרפיט נכבדי - בדוק שנית את הנושא, יש הרבה חומר |
|||
|
|||
מאחר וגם אני עברתי בפקולטה באמצע שנות ה- 80 אמנם , מעניין מי היה המורה שאישר לך את העבודה הזאת , אם רוח הדברים בה היו כפי שכתבת בהודעתך הקודמת. העובדות כפי שאני מכיר אותן שונות לחלוטין מרוח דבריך, ואפשר להמשיך לדון בהן עם נתונים ממוקדים ולא בהכללות. את הכותרות שאתה מעלה, אני מכיר, וברמת הכותרות ניתן להשיב שגם כיום ולא רק הארץ, עמלות הבנקים הן שונות ללקוחות שונים . נכון שלקיבוצים היו ויש עוד כיום בעלות על נכסים שונים. אין זו נקודה לרעתם אלא לזכותם. הם לא גזלו דבר מאף אחד. קליטת העלייה של התנועה הקיבוצית הייתה בשעור גבוה משעורה באוכלוסיה על אף התנגדות פנימית חזקה בתוכה. בנושא המים דננו בהרחבה לפני מספר שבועות. מחיר המים לחקלאי בקיבוץ לא היה שונה ממחיר המים לכל חקלאי אחר. לקיבוץ בגלל היקף החקלאות היו יתרונות רבים בשווק התוצרת. ובעניין דור המייסדים - מה לעשות שרובם כבר עברו לעולם שכולו טוב. בתחילה הם היו מעטים, אח''כ התנועה גדלה. וגם כיום , למרות שיעורי העזיבה , עדיין המרכיב של דור שני, שלישי רביעי וחמישי, הוא עמוד השידרה של תנועה מפוארת זו. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי - סליחה על האיחור בתגובה. ציון העובודות לא באו |
|||
|
|||
כביקורת על הקיבוצים או המושבים. מי כמוני יודע כמה במני המושבים נזרקו לחורים שלא ידעו היכם הם בארץ וללא כל רקע חקלאי. אך העובדות הן שהממשלות הסוציאליסטיות העדיפו, אידאולוגית את הסקטור החקלאי / שהיה באופן כזה או אחר סוציאליסטי והשתייך לתנועת העבודה. רק לצורך המחשה ולא כביקורת על התושבים החקלאים. הם קבלו פרות, טרקטורים, זרעים , בתים וקרקע וכדומה ולעומתם לא היה עירוני אחד לרפואה שקיבל אקויולנט כספי להקים קיוסק, מוסך, מפעל או מרפאה פרטית. הממשלות הקדישו הרבה כסף ומאמץ בתכנון הישוב החקלאי אך אגורה, סליחה, גרוש לא בתכנון הערים. בתי הספר בסקטור החקלאי היו מסובסדים בסדר גודל יותר מאשר בסקטור העירוני וכן הלאה. ושוב - אין זו ביקורת על תושבי הקיבוצים והכפרים/ מושבים /מושבות / קבוצות וכן הלאה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אוזרים עוז לשמור על צלם בתוך הכאוס הכללי |
|||
|
|||
זה המעשה שעשו נערי מרצ, וכל ההשוואות למלחמות אחרות הן כמובן מופרכות. המלחמה אינה אותה מלחמה. אם רוצים דווקא להשוות, ניתן להשוות את התנהגותם של נערי מרצ לאותו מיעוט נאצל בקרב הלבנים בדרום אפריקה שסייע סיוע הומניטרי לשחורים בתקופת האפרטהייד, זה תמיד היה מעשה של בודדים ומעטים, אך הם האירו באור יקרות את המציאות השחורה. אם הידיעה שפורסמה נכונה כפי שהיא, (ותמיד יש לחשוד בידיעות המופיעות במקום אחד בלבד וללא הצלבה ממקורות אחרים, ובעיקר שהמקור לידיעה הוא ידיעון המוטה באופן אידיאולוגי לכוון מאד מסוים) הרי שטעו צעירי מרצ שלא יידעו את נותני התרומות לאן הן מיועדות. היה עליהם להצהיר בריש גלי למה מיועדת התרומה, ואז לא היה ניתן פתחון פה למלעיזים. אם כי , לפי רוב התגובות שראיתי כאן, מה שהפריע לכל שומרי החומות כאן זה עצם המעשה עצמו. בשקלול המעשה בין הטעות שנעשתה (אם נעשתה) בכך שלא יידעו את התורמים לגבי היעד, לבין העוז לצאת נגד ההתבהמות בחברתנו, וסיוע ולו במעט למסכנים בצד השני , שלנו חלק נכבד במצבם, השני גובר על הראשון. לטעמי מעשים כמו של נערי מרצ עולים לאין ערוך על הפיכת דוכנים ע''י נערי המתנחלים, כל אימת שמזדמנת להם האפשרות לכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: אכן השמירה על צלם הינה אתגר מרכזי בזמן מלחמה |
|||
|
|||
שכן אז עשויים מגמות ברבריות בתוכנו לצבור תנופה פופוליסטית, ולהסיגנו אחור ללא תקנה, דבר שיהווה למעשה את חורבן בית שלישי. שכן אם תדרס החמלה ותדוכא האוטונומיה, בוודאי שאין לנו כל סיכוי לשרוד בעידן המידע הפונה לפונקציות העילאיות והמורכבות ביותר באדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יריבינו מנסים לתעל אותנו ל''מגרש הביתי'' שלהם |
|||
|
|||
דהיינו לדיכוי האוטונומיה, גבור העריצות הפנימית, ודריסת החמלה. אם יצליחו, יאבד יתרוננו, ואין למדינת ישראל כל סיכוי להמשיך ולהתקיים. עד כה דומה שאכן, היצליחו במידת מה, שכן התגברו אצלנו מגמות הסימטריות לחלוטין למגמות אלה אצלם. מה שאצל יריבנו הערבים הוא גורם כוח - אולי - הרי שאצלנו הוא גורם חולשה, הפונה לחלק הבלתי אפקטיבי במעטפת הביצועים שלנו, תוך הכחדת החלק האפקטיבי הנותן לנו יתרון חברתי/מדעי/טכנולוגי/כלכלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: אבל אנחנו כבר במגרש הביתי שלהם |
|||
|
|||
מהיום בו החליטה ממשלת ישראל לחזור ולכבוש את מרבית שטחי הגדה מחדש. כרגע, כבעלי הבית בפועל ובכוח, מוטלת עלינו האחריות לגורלם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: ''התענוג'' הזה ניכפה עלינו על ידם. |
|||
|
|||
אין הדבר הזה פותר אותם מלהתאמץ לקנח את ישבנם בעצמם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: אם לא נדאג לתזונתם |
|||
|
|||
''נחסוך'' מחלקם את הצורך בניגוב הישבן, וכך, ללא ספק, נחסוך להם בניר טואלט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ולכן סיוע הומניטרי לאזרחים חפים מפשע של האויב |
|||
|
|||
צריך להעשות ע''י הממשלה מתוך אינטרס, ולא רק כמעשה ספוראדי של קבוצת מיעוט המונעת ממניעים ערכיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: עפ''י מחקר אמריקאי %50 מהילדים |
|||
|
|||
הפלסטינים חיים בתת תזונה. מצורף קישור למאמר. ותודה שיש גם אנשים כמוך... קישורים: קישור מאמר: http://glz.msn.co.il/glz/news/67D516B964AC47459940D8... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: לכן עלינו לשבור את הטרוף. כמה מנות אוכל או |
|||
|
|||
כמה אלפי דולרים לא יעלו ולא יורידו נוכח היקף מצוקה כזה. ובנוסף, אינך יודעת למי מוזרמת תמיכתך, עד שלא תהיי במקום ותבדקי באמת. או עד שתהיה שקיפות מוחלטת ברשות. האמריקנים הזרימו משאבים לאפגניסטאן, גרמניה ויפן, אך לא שניה טרם סיום המלחמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון- יש מעשים שחשוב בהם המסר יותר מהמעשה עצמו |
|||
|
|||
והמסר , יתכן שהוא שיוביל לפתרון המקווה, או שיגרור גורמים אחרים לסיוע מסיבי שכן יקל במידת מה את המצב הנורא בו שרויים הילדים בשטחי הכיבוש. הגישה הגורסת הפעלת לחץ מסיבי על אוכלוסיה אזרחית על מנת להשיג הישגים פוליטיים, מעבר לחוסר מוסריותה, (זה כמו לכוון אקדח לרקתו של ילד על מנת שאביו יעשה כרצונך), מסתבר שהיא גם לא יעילה. היא לא מקטינה את האלימות, אלא מגבירה אותה. יוצרת עוד אוכלוסיות שאין להן מה להפסיד, ומכאן הדרך לחגירת חגורת הנפץ - קצרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד: חמלה, עריצות, והקרבת ילדים למולך מצד ההורים |
|||
|
|||
אנו מתגוננים מפני לוחמה רצחנית במיוחד. רצחנות זאת כנגד אזרחים אינה סימטרית, דהיינו הצד השני יזם אותה, והוא נוקט בה מתוך כוונת מעשה מוצהרת (דהיינו שרצח האזרחים אינה לרוב בשוגג, אלא תמיד מתוך כוונה המובנית לעצם הפעולה המלחמתית ומנחה אותה כגורם כמעט בלעדי). מכאן שהלחץ מופעל על הנהגתו של היריב כתוצאת מדיניותה, ומעשינו אינן בסיסית הגורם לכך. אך לחץ זה, המובנה-פנימית לבחירת ההנהגה, עשוי וחייב בראש וראשונה לפעול להעמידה בפני הכורח לשינוי עדיפויותיה ומדיניותה. האם תעשה זאת? האם מדובר בחבורת מטורפים בריונית, או אנשים בעלי הגינות מה? הדבר דומה להולך רגל הפונה לנוס מפני בריון חוצות אלים המצויד במאכלת (סכין למשל) ותוך תפניתו לנוס הוא פוגע - תוך כדי נקיעת קרסולו ומעידה - בבן אחיו הרך של הבריון הנגרר עימו, אך גם, מעשה ילד, נהנה מהמחזה. האם הולך הרגל היה בעל כוונה ראשונית לפגוע? ועם זאת, ניתן לדמות כיצד הבריון, אם שלושתם לבדם, מתקרב אליו עתה לאט לאט, תוך צדקתנות אלימה ותובעת בבחינת הקוזק הנגזל. אין כאן כל חובה מוסרית לפצות את הילד, שכן לא היתה כוונה פוגענית. יוצא שמדובר אם כן באופציה וולונטרית של סנטימנט גבוה בשרות אוטונומיית הפרט וערכיה, שהינם חשובים ביותר לכשעצמם, דהיינו מתנים כל התפתחות אנושית. ובתפעול פונקציות גבוהות כמו בתיפעול פונקציות גבוהות - אין לפעול באופן אוטומטי עקב הצגת תמונת ילד רעב. יש מאות מיליונים כאלה, ומיכוון שמשאבנו מוגבלים, עדיף דווקא לתמוך בילדים כאלה שאינם שייכים לסביבה אנושית וחברתית השואפת לאיין או להגביל את קיומנו. בפונקציות גבוהות כמו בפונקציות גבוהות - מתחייב שיקול דעת מורכב, רב מימדי, הנשען על קונטקסט נירחב ולא מתמקד במבודד מההקשר בתמונה יחידה תוך הצרת הפוקוס. אין כאן מקום לחיסולה הכללי של החמלה, שכן זו חיונית לכל פעולה גבוהה. אך אין כורח גם להפנותה בהכרח דווקא כלפי אותו ילד רעב בסביבה המבקשת נפשנו, על חשבון הפנייתה כלפי ילדים רעבים אחרים, בסביבה שונה. אך מכיוון שהאוטונומיה מנוגדת לעריצות, הרי חלק מהלוחמה ההכרחית בעריצות הינו בלימת ואיון העריצות ודורסנות החמלה, בפרט בסביבתנו הקרובה. לכן גם אין להתעלם מסבלו של אותו ילד רעב. כאן כאמור קודם, מצביעה החמלה ישירות כלפי גורמי העריצות והדורסנות ומאפשרת ליטול קורה מבין עיננו. החלצות לעזרת ילד רעב הנמצא תחת עריצות ודורסנות מבוגרים משעבדים נטולי חמלה, הינה הן פעולה ישירה - הקלת המצוקה תוך האכלתו במו ידינו (שכן אין לסמוך ולא להאמין למילתם של עריצים) - והן לוחמה בגורמי העריצות המאפשרים שעבוד ועבדות ילדים והקרבתם למולך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אך אם אזרחים יהודים/ישראלים יאכילו ילדים פלשתינאים |
|||
|
|||
במו ידיהם, זה כבר עניין אחר לחלוטין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשר לחמלה: בשניות אלה מוצג בערוץ 4 באיזור גוש דן |
|||
|
|||
הסרט The end of the affair של גרהם גרין. לדעתי, אחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו אי פעם, חרף המינוריות שלו. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי