פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
המשק האמריקאי: היכן ולאן?
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 07/09/2010 שעה 15:00)


המשק האמריקאי: היכן ולאן?

ד''ר דוד סיון



לפני כ-‏4 שנים הצגתי כאן מחקר שבדק את הגורמים לצמיחה במשק הישראלי (גורמי הצמיחה הכלכלית). המסקנה העיקרית היתה שגורמים חיצוניים אחראים לכ-‏2/3 מהצמיחה במשק הישראלי ועל השליש הנותר אחראים גורמי המדיניות הכלכלית. המשמעות של המחקר שהמשק הישראלי הקטן מושפע מאד בהתפתחויות בכלכלה הגלובלית בכלל ובעיקר במשק האמריקאי. לכן לימוד המגמות וההתפתחויות במשק הזה הוא כלי להערכת ההתפתחויות הצפויות במשק הישראלי.

מי שמתעדכן על הנעשה במשק האמריקאי יודע שבחודשים האחרונים הצמיחה הכלכלית נחלשת. בתקשורת האמריקאית מספרים, בין השאר, שהמשק מתקדם בצליעה צולע (limping along). בהמשך נציג את המצב במשק האמריקאי בשנים האחרונות עם מבט לעתיד הקרוב.


מאפייני המשבר

המשבר הכלכלי שהותיר חותם על רוב המשקים בעולם החל בארה''ב. על פי הרישום הפורמלי המשבר החל בדצמבר 2007. מאז ועד מחצית שנת 2009 התמ''ג (התוצר המקומי הגולמי) הריאלי התכווץ. אחר כך התמ''ג הריאלי החל את צמיחתו לאט ובהמשך שיעור הצמיחה התגבר והגיע לכדי 5%. אלא שהשנה הקצב של הצמיחה יורד והולך, הולך ונעשה צולע – שיעור הצמיחה ברבעון האחרון הגיע רק לכדי 1.6% (נתוני צמיחה).

במקביל להתכווצות התמ''ג הריאלי הלך ועלה מספר המובטלים, הלך ועלה שיעור האבטלה. עד סוף שנת 2009 נוספו 8 מיליוני מובטלים ושיעור האבטלה הגיע לכדי 10%. עובדה בולטת שראוי לקחת בחשבון היא שלמרות הצמיחה שהחלה באמצע שנת 2009 מספר המובטלים המשיך לעלות עד סוף השנה (Household Data) והוא עומד כעת על כ-‏14.9 מיליון בני אדם. זה קורה למרות שהצמיחה שבדרך כלל גורמת לירידת שיעור האבטלה עדין נמשכת. אם גם לוקחים בחשבון את אותם אמריקאים שרוצים למצוא עבודה אבל התייאשו (Persons who currently want a job) עולה מספר חסרי התעסוקה לכדי 21 מיליון.

ההסבר למצב הזה, צמיחה עם אבטלה גבוהה, קשור בהבנה כי הצמיחה נובעת בעיקר מגורמים זמניים. הגורם הראשון בין אלה הוא המדיניות המרחיבה שהפעילו הבנק המרכזי והאוצר – פעולת הנשמה רחבת היקף. הבנק המרכזי פעל בשתי דרכים במטרה לעודד את הפעילות במשק על ידי הגדלת כמות הכסף במשק. מצד אחד ''ועדת השוק הפתוח'' (FOMC) של הבנק המרכזי הורידה בתהליך מזורז את הריבית (federal funds rate) לטווח קצר לרמה אפסית. הבנק המרכזי הפעיל גם אמצעי מדיניות לא שגרתיים (כבר במהלך 2007) כמו רכישה נרחבת של נכסים פיננסיים מסוגים שונים, כולל אלה שהיו בין הגורמים למשבר. אפשר לציין שהמדיניות של הבנק המרכזי פעלה לעצירת הידרדרות המשק למשבר דומה בפגיעתו למשבר הכלכלי של 1929.

קצת יותר מאוחר, בסתיו 2008, הצטרף האוצר עם תוכניות משלו לטפל במשבר. אחת מהן הקצתה כ-‏700 מיליארד דולרים כדי לקנות ולטפל ב''נכסים רעילים'' (הפשרת המגזר הפיננסי בארה''ב?). בראשית שנת 2009 נוספה ההרחבה תקציבית בסך 787 מיליארד דולר ביוזמת הממשל החדש. בחוק שעל פיו הופעלה התוכנית נכלל סעיף שקבע שתרומתה של המדיניות, ''החוק האמריקאי לשיקום והשקעה מחדש'' של 2009 (ARRA) תיבדק על ידי ''משרד התקציב של הקונגרס'' (CBO).

על פי הבדיקה שנערכה בהתאם במאי השנה מסתבר שהמדיניות (הפיסקלית) הזאת מאביב 2009, הוסיפה בין 1.8 מיליון ל-‏4.1 מיליון מקומות עבודה חדשים. כך, על פי הבדיקה, נמנעה הצטרפות של לפחות 1.8 מיליון בני אדם לרשימת 14.9 מיליון המובטלים). המדיניות הזאת גם הניעה גידול של עד כ-‏0.56 טרליון דולרים בתמ''ג הריאלי. אבל הדו''ח צופה כי השפעתה החיובית של המדיניות הזאת על התעסוקה והתמ''ג הריאלי תגיע לשיאה השנה ותדעך עד לסוף שנת 2012 (CBO's report).

גורם זמני נוסף, שבניגוד לגורמי המדיניות המרחיבים כנראה לא תרם לגידול בתעסוקה, היה שהמפעלים והעסקים הרבים שהגבירו פעילות התמקדו בחידוש מלאים באמצעות כוח עבודה קיים. למעשה המגזר הפרטי נמנע מהרחבת הפעילות העסקית מעבר לתיחזוק הקיים.

מבדיקה אחרת, שערכו פרופסור אלאן בלינדר (Alan S. Blinder) ומרק זאנדי (Mark Zandi), שהושלמה לפני כחודש אפשר ללמוד עוד פרטים על תרומתם של אמצעי המדיניות הכלכלית שהופעלו לאחר פרוץ המשבר (How the Great Recession Was Brought to an End). צעדי המדיניות המוניטרית החלו קודם ולכן השפעתם לעצירת התדרדרות המשק החלה קודם. תרומתם של צעדים אלה מתבטאת בתוצר, התמ''ג, שגבוה ביותר מ-‏5% מזה שהיה אילו לא הופעל מכלול צעדים אלה. תוצאה נוספת היא שיעורי אבטלה נמוכים יותר באופן משמעותי כמו גם מספר מועסקים שגבוה יותר ביותר מ-‏4.5 מיליון.

המסמך מראה גם את השפעתם של מכלול צעדי המדיניות הפיסקלית. התרומה שלהם נמוכה יותר מזו של צעדי המדיניות המוניטרית אבל בהחלט משמעותית. התרומה הזאת מתבטאת בתמ''ג שגבוה בכ-‏3.5%, בתעסוקה גבוה בכ-‏2.6 מיליון ובשיעורי האבטלה נמוכים יותר מאלה שהיו נרשמים ללא צעדי המדיניות הפיסקלית.

התרומה של כל צעדי המדיניות כוללת תמ''ג גבוה בכ-‏13% מאשר ללא צעדי מדיניות, מספר המועסקים גבוה ביותר מ-‏8 מיליון ושיעורי האבטלה נמוכים בכ-‏6% ויותר. עובדה מעניינת בולטת בתוצאות אלה והיא שהתרומה המצרפית של צעדי המדיניות המוניטרית עם צעדי המדיניות הפיסקלית גבוהה יותר מאשר אם מצירוף פשוט. הסיבה לכך היא שצעדי מדיניות כלכלית נוטים לתגבר אחד את השני. עובדה נוספת שעולה מתוצאות הבדיקה של בלינדר וזאנדי היא שהגירעונות התקציביים ללא צעדי המדיניות גבוהים יותר מאלה כאשר הופעלו צעדי המדיניות.

למרות התרומה המשמעותית של כל צעדי המדיניות הכלכלית מספר המועסקים עדין נמוך משהיה לפני פרוץ המשבר ושיעור האבטלה נשאר גבוה מאד – מעל 9.5%. גם התמ''ג נמוך יותר משהיה ערב פרוץ המשבר.

לבסוף ראוי להדגיש שהממצאים האלה הם עדות תומכת לטענה שלמגזר הפרטי, ליוזמה החופשית, לא היתה תשובה וקובעי המדיניות היו חייבים לפעול. חוסר תגובה של קובעי המדיניות היה מותיר את המשק במצב גרוע יותר:
  1. תמ''ג בכ-‏13% נמוך יותר מערכו ב-‏2010,
  2. שיעור אבטלה בכ-‏6.5% גבוה יותר,
  3. וגירעונות תקציביים (וחוב ציבורי) גבוהים יותר.
לכן יתכן שהמצב שנמנע יכול היה להתפתח להיות ''המשבר הגדול 2.0'' (How the Great Recession Was Brought to an End).

בנתיים שיעור הצמיחה המצטמק והולך, ירד כבר לכדי 1.6% ברבעון האחרון. גם הביקושים עדין חלשים כי הצרכנים נעשו יותר זהירים בגלל המשבר והתחושה שהצמיחה בשנה האחרונה עוד תדעך. המשק עדין במצב ''שברירי''. כתוצאה מגורמים אלה הצמיחה מהוססת. כאשר הצמיחה מהוססת, הביקושים לא מתחזקים, כל כך הרבה אנשים מחוסרי עבודה ורבים כל כך התייאשו מלמצוא עבודה, קשה לטעון שהמשק יצא מהמשבר הכלכלי; קשה לטעון ש''המיתון הגדול'' (the Great Recession) הסתיים.


פער התפוקה

USA - GDP
את הגרף הכין תמיר נין ארי ומקורות הנתונים הם כדלקמן: תמ''ג ריאלי ותמ''ג ריאלי פוטנציאלי
הגרף, שכותרתו ''תמ''ג של ארצות הברית'', מציג גם הוא את עומק המשבר הכלכלי בו נמצא המשק האמריקאי. זה נעשה באמצעות השוואה בין התמ''ג הריאלי האקטואלי (קו כחול) והתמ''ג הריאלי הפוטנציאלי (קו ירוק). נקודות התמ''ג הפוטנציאלי הן תוצאה של חישוב מה היה יכול להיות התמ''ג הריאלי בהנחה שהמגמות שהיו בפרוץ המשבר נמשכו. ההפרש בין השניים נקרא פער התפוקה (the output gap) והוא מהווה מדד של כושר יצור לא מנוצל.

כדאי לשים לב לעובדה שבשיא המשבר, רבעון שני שנת 2009, היה הגודל של פער התפוקה גבוה מטריליון דולר במונחים ריאליים (כ-‏7.7% מהתמ''ג הריאלי). שנית, גם לאחר שהחלה הצמיחה (לאחר שיא המשבר) נשאר פער התפוקה כמעט באותו הגובה. במילים אחרות: התיקון לטובה במגמות ההתפתחות הכלכלית הותיר לא מעט מאמצעי הייצור מחוץ למשחק - מובטלים. כפי שראינו בחלק הקודם, המושג ''אמצעי ייצור מובטלים'' כולל בתוכו גם מיליוני בני אדם מובטלים.

עד שלא יסגר פער התפוקה לא יסתיים באמת ''המיתון הגדול''. עד שלא יווצרו במשק האמריקאי מספיק מקומות עבודה כדי לקלוט את כל המצטרפים החדשים (מחזורי המתבגרים השנתיים) ומיליוני מובטלים לשוק העבודה יתקשה המשק האמריקאי לספק פרנסה לאזרחי ארה''ב.


לאן?

לאור חולשת המשק שתוארה כאן ומוכרת היטב לקובעי המדיניות הכלכלית, אפשר וצריך היה לצפות שהם יפעלו כדי לשפר את עוצמת התיקון. אבל המציאות היא שגם הם מהססים – גם הקונגרס וגם הבנק המרכזי נכנסו להמתנה. הסיבה העיקרית, שבולטת בחדשות, היא החשש כי הגידול חסר התקדים בגירעונות ובחוב הציבורי מסכן את היציבות של המשק והמשך הצמיחה.
בבנק המרכזי חוששים שפעולות נוספות יסכנו את היציבות הפיננסית.

לעומת קובעי המדיניות ישנם אחרים שחוששים שללא התערבות נוספת המגמה החיובית אינה מספקת. כפי שראינו בלינדר וזאנדי, לאחר שלמדו את הנתונים, מעריכים שהמשק במצב שברירי. אבל ישנם גם כאלה שחוששים מהחרפת המצב הכלכלי – שפער התפוקה יתרחב וילך – ולכן צריך צעדי מדיניות מרחיבה נוספים. טענה חשובה של הקבוצה זאת היא שהנתונים, של ריבית ואינפלציה נמוכה, מהשנים האחרונות מהווים עדות שסיבה עיקרית ל''מיתון הגדול'' היא נפילה של הביקושים (Brother, Can You Paradigm?). לכן הטיפול הנכון יהיה כזה שמעודד את הביקושים.

מה הם יעדי המדיניות הכלכלית הרצויים או נדרשים? מדיניות כזאת צריכה להניע צמיחה שתייצר כמה מאות אלפי מקומות עבודה כדי להתאים למגמות גידול האוכלוסיה. יעדי המדיניות צריכים לייצר פתרון לכ-‏8 מיליוני המובטלים שנוספו מאז פרוץ ''המיתון הגדול'' ומיליוני האנשים הרוצים עבודה אבל התייאשו מלחפש.

פול קרוגמן מבהיר כי לצורך מניעת עלית שיעור האבטלה נדרש שיעור צמיחה שנתי (ריאלי) של 2.5%. כדי שהמשק יקלוט גם את המובטלים ואת המתייאשים נדרש שיעור צמיחה הרבה יותר גבוה. הוא גם מעריך כי שיעור הצמיחה הנוכחי, 1.6%, עוד עשוי להמשיך ולרדת. לכן קרוגמן מציע אמצעי מדיניות כלכלית (פיסקליים ומניטריים) שמתאימים ואפשריים. אם קובעי המדיניות יאריכו את ההמתנה ולא יפעלו ישנה סכנה שיתפתח מצב של דישדוש וקיפאון (stagnation) עם אבטלה גבוהה (This Is Not a Recovery).


סיכום

קישורים:
הצגתי כאן שתי בדיקות מלומדות שהראו שהמדיניות הכלכלית המרחיבה, במהלך 2008 – 2009, שיפרה את המצב הכלכלי בארה''ב באופן משמעותי. יתכן מאד שהמדיניות הזאת מנעה משבר בדמותו של המשבר הכלכלי הגדול הקודם. בזכות צעדי המדיניות האלה התוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) גבוה יותר, מספר המועסקים גבוה יותר, שיעור האבטלה נמוך יותר וגם הגירעון התקציבי והחוב הציבורי נמוכים יותר באופן משמעותי ביחס למצב ללא המדיניות.

כעת על פי נתוני הצמיחה והגידול בתעסוקה נראה שהמשק האמריקאי נכנס לדישדוש – לקיפאון עם סיום השפעת צעדי המדיניות הקודמים. הצפי הלא אופטימי שמצב זה עשוי להימשך תקופה ארוכה נשען על נתוני המגמות במשק. לכן נראה שהנכון יהיה שקובעי המדיניות יצאו בהקדם ממצב ההמתנה ויפעילו צעדי מדיניות כלכלית (פיסקלית ומוניטרית) מרחיבה נוספים.

כאשר חושבים על צעדי מדיניות מרחיבה כדאי לזכור שעדיף להתמקד בכלי מדיניות שמעודדים התפתחות טכנולוגית בתחומים שונים. בין האמצעים האלה ראוי להזכיר הפנית מקורות להשקעה בהון אנושי (חינוך והשכלה גבוהה) ובמחקר ופיתוח. אלה המשתנים שבהמשך הדרך ירחיבו את הבסיס המשקי הקיים ולכן תומכים בצמיחה בת-קיימא.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


האוכלוסיה של ארה''ב היא קבוצת קונים מהגדולות בעולם .
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום שלישי, 07/09/2010 שעה 17:23) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מצד שני האוכלוסיה הסינית אף היא כזו .

היות והסינים מנהלים מדיניות של יצור ויצוא סחורות תוך בלימת היבוא של סחורות מתחרות המשק האמריקאי בפועל קונה מהסינים וממעט למכור להם .
כל קונה אמריקאי שקנה מוצר סיני לא קנה מוצר אמריקאי זהה או דומה .
זה כך גם מול כמה יצרנים זולים אחרים .
_new_ הוספת תגובה



המשק האמריקאי מתבסס על בולמוס הצריכה.
ימני גאה (יום שלישי, 07/09/2010 שעה 20:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התחזית של דשדוש במשק האמריקאי,
נראית סבירה יותר כי זו למעשה הברירה הטובה ביותר שיש לקובעי המדיניות הכלכלית שם.

לולא הזרמת הכספים המסיבית מצד הממשל,
היה המשק האמריקאי מתדרדר למשבר כלכלי חמור.

היכולת של הממשל להמשיך בהזרמת כספים תהיה מוגבלת יותר,
במיוחד אם האינפלציה תרים ראש.

במדיניות ריבית כפי שהיא היום,
לא ניתן לבלום יותר אינפלציה, כי הריבית כבר ברצפה. 

צריך ללמוד ממה שקרה במשק היפני בעשר השנים האחרונות.
לכלכלה הסינית המתעצמת, יש השפעה ישירה על שתי כלכלות אילו.
היצוא הסיני הזול, מוכרח להשפיע על המשך תעסוקה מליאה בארה''ב.
_new_ הוספת תגובה



שאמריקה תמשיך לדשדש - שלא תחלש יותר ושלא תתחזק מדי
חוק שימור האלרגיה (יום ראשון, 12/09/2010 שעה 13:24) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כעת אמריקה נמצאת במצב נוח לישראל.

לשם כך עלינו לומר תודה לאובמה שהבטיח ולא רק שלא מקיים אלא שדווקא הזיק עם שתי תוכניות גמלוניות: תוכנית בריאות ממלכתית ותוכנית האצת המשק (הסטימולוז פאקג') לצד הלאמת בנקים ותעשיית רכב. הפעולות האלה הגדילו את גרעונה של אמריקה, הנציחו את האבטלה (למרות שאובמה מפיץ שמועות שהוא הצליח לייצר מקומות עבודה, בסך הכל מדובר במשרות חלקיות וזמניות בגופי ממשל ותפקידים ציבוריים). הבעיה של אובמה היא שהוא לא מצליח לייצר תעסוקה של עבודה (ולא של שירותים). כעת חודשיים לפני הבחירות הוא מצהיר על השקעה מאסיבית בפרוייקט חידוש תשתיות הרכב, הרכבת ושדות התעופה. מה שהוא היה צריך לעשות לפני שנתיים הוא עושה עכשיו בנאום ריקני חודשיים לפני בחירות קשות.

אני אומר בקלפי ב-‏2012: אובמה הביתה !!!!!
ועד אז ניתן לרפובליקנים לכבוש מחדש את בית הנבחרים והסנאט.

אובמה נמאסת, אפילו לנאום הוא לא יודע, והוא מגמגם כשהוא צריך לענות לשאלות הכתבים החקרנים (כפי שראינו ביום חמישי לאחר שהסכים סוף לתת לעיתונאים לשאול, לאחר שמאז מאי הוא מסרב ולפני מאי הוא עשה זאת רק פעמיים מאז נבחר לנשיא!), הטלפרומפטר הוא לא ידידו הטוב של אובמה!
_new_ הוספת תגובה



אני אופטימי
יענקלה (יום שני, 13/09/2010 שעה 6:24)
בתשובה לחוק שימור האלרגיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם אירופה מתחילה להבין כי כלכלתה מדשדשת.
ההלם שחטפו הגרמנים כשהבינו שמשקם, מתחיל לשלם את מחיר האיחוד , מאוחר מדי.הם מקטים, ומשלמים את מחיר התמוטטות הכלכלות האירופיות.
גם כלכלתה המשובחת של גרמניה מדשדשת.
מחירי העבודה הגבוהים מידי, ובעקבותיהם מחירי המוצרים האסטרונומיים, מנתבים את כלכלת גרמניה לכלכלה אוטונומית בסיסית.
האירופאים הפסיקו לקנות מוצרים גרמניים למרות המיבוי האפסי, ומעדיפים מוצרי צריכה זולים מסין.
מוצרי העוגן היוקרתיים והמשובחים, פולקסווגן, מרצדס, במוו עדיין נמכרים היטב בעולם , המכירות מדשדשות ואינן גודלות אלא אף קטנות כל שנה באחוז או שניים.
השנה, מדינות ערב הפחיתו את קנית מכוניות היוקרה עקב המשבר הכלכלי המתמשך אצלן.
סין, תיאלץ יום אחד להיכנע ללחצי השוק ולהעלות את ערכו של היואן המטע הסיני.
או אז יחול המשבר גם אצלם.
יפן הפכה מזמן לכלכלה אליטיסטית יקרה להחריד, שצמיחתה אפסית.
הכלכלה הפורחת של השנים האחרונות היא כלכלתה של הודו
שמיצרת יותר ויותר, ומיצאת יותר ויותר.
הוצאות הייצור עדיין זולות מאוד, והודו חוזרת להיות אחת מיצרניות הענק העולמיות- ממש כמו לפני מאה ושבעים שנה- היצרנית הגדולה בעולם של מוצרי צריכה.
דווקא ישראל, מוכיחה יציבות ושפיות בכלכלתה, הפורחת והעולה, משק גמישויעיל, המיסים נמוכים וההוכחה היא שער השקל ההולך וכובש יוקרה בשוקי ההון של העולם.
מציאת מאגרי הנפט והגד הענקיים תחזק עוד יותר את כלכלתה של ישראל ותשפר את מאזן התשלומים אני בהחלט רוצה לחשוב שתוך מספר שנים תתבקש ישראל לתמוך בשכר היורו בעזרת הפטרו שקלים שתפיק ממאגרי הנפט והגז שכמובן יימכר לאירופה הקרובה..
_new_ הוספת תגובה



אני אופטימי
ימני גאה (יום שני, 13/09/2010 שעה 7:25)
בתשובה ליענקלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מבחינה כלכלית,
מטרתו הראשית של האיחוד האירופי, הייתה להתמודד עם הייצור הזול של המזרח.
מטרה זו הושגה במידה רבה, עד עכשיו.

סין מצליחה לייצא בזכות שכר זול של העובדים.
החזקת היין נמוך עוזרת לך, אבל זה לא היה מתאפשר לולא השכר הזול.

גם בהודו השכר זול. אבל יעילות ההודים קטנה בגלל שהם עצלנים יותר מהסינים ובגלל שגורם המוטיבציה הלאומנית קטן יותר אצלם.
גם אחרי שבשתי מדינות ענק אילו יעלה שכר העבודה בצורה משמעותית,
יתעוררו מדינות אסיה אחרות שהשכר בהן עדיין נמוך.

יפן תמשיך להיות הסובלת העיקרית מתחרות בייצוא מצד סין והודו.
_new_ הוספת תגובה



עבודה לא מיומנת, שכר ועובדים זרים
מיכאל שרון (יום שני, 13/09/2010 שעה 19:59) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בנושא שכר עבודה וגם בנושא העובדים הזרים - הקיים בכל מקום במערב (בארה''ב למשל, מסתנני עבודה מקובה ומקסיקו, ומדובר כיום במיליוני היספנוס, שחלקם מסתנני עבודה) יש לעשות הבחנה רבת השלכות בין עבודה מיומנת ולא מיומנת. בניגוד למהגרי העבודה בעבר לישראל (פולנים, רומנים וכד'), ובניגוד למהגרי העבודה באירופה (פולנים, בולגרים, רומנים, באנגליה למשל) שהינם בחלקם מיומנים - מסגרות, חשמל, מכניקה ועוד, ובניגוד לפלשתינאים שעובדים אלו נועדו להחליפם, מהגרי העבודה מהפיליפינים, סרי לנקה, הודו, סודן וכד' הם עובדים לחלוטין לא מיומנים (שלא הושקעה בהם כל הכשרה מקצועית).

עקב כך, כאן שם המשחק הוא אך ורק הוזלת עבודה, להגברת רווחי ההון. אין שום שיקול של פיריון עבודה, השקעה בהכשרה, העצמת העובד, מתן כבוד אנושי, וכד' - דברים שאצל עובד מיומן יגבירו את תפוקתו (זה ''צד התפוקה'' בהשוואה ל''צד הרווח''). כשהוזלת העלות זה השיקול היחיד - יש מגוון אמצעים. כתבתי בעבר שהגזענות מצד ימין קיצוני במערב, היא אחת הדרכים בשרות ההון להקנות לעובד תחושת אי יציבות, פחד, מעמד מעורער, וכך להביא להקטנה נוספת של דרישות השכר. בישראל היכרנו דרכים נוספות להקניית תחושת מעמד מעורער זאת. גם שיטת הדלת המסתובבת (ולא, זה לא רק נארטיב) נועדה לכך.

נקודה חשובה היא שעובד לא מיומן, זוכה באופן ספונטני ומובנה בהערכה נמוכה מאד - שכן כל אחד יכול להחליפו ( קריטריון דרגת ה-dispensability שהיצבתי באחת מעבודותי). בישראל עובדים לא מיומנים, חלקם משמנא וסלטא (מלצרים, עובדי גן המדע וכד') מתייגים עצמם באופן גבוה, בתוקף מעמד מובנה על כשריו (שנינות וגינונים), אך עובדים זרים מעורטלים מכל זאת. לכן, הפועלים ל''טובתם'', מתייגים אותם כחיילים פוטנציאליים, דהיינו בשר תותחים בשרות האליטות. מהטעם שזהות עצמית של כוח היא שלב גבוה יותר בפירמידת הצרכים, מדובר אצלם רק במאמץ להגיע למיצב מינימום בישראל, דהיינו הזדהות וחיקוי ולא זהות ייחודית.
הפלשתינאים אגב, הם עובדים מיומנים בתחומים רבים, בכוח הכשרה אוטונומית ספונטנית עצמאית בבית ובסביבות עבודה מיומנות מגיל רך (תיקון חשמל, בניית מבנים, נגרות, תפירה וכד').
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי