בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מתח ביקורת קשה על מנהל מקרקעי ישראל, על שהכשיר באמצעות אישור תוכנית – בנייה חריגה שנבנתה תוך עבירה, וזאת תוך הטבה לעבריין הבנייה וגריעת נתח מגרשו של שכנו.
• • •
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, סיכל ניסיון של מנהל מקרקעי ישראל להכשיר בנייה בלתי חוקית, רק בגלל שיקולי נוחות, לאמור, רק בגלל שהבנייה הבלתי חוקית שנוצרה תוך עבירת בנייה – היא קיימת.
מדובר בעת''מ 1136/07
חווה שפס ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מאת השופטת
נחמה מוניץ, ניתן ביום ד' באייר תש''ע (18 באפריל 2010). את העותרים ייצגה עו''ד סמדר בן-דור.
המשיבים לעתירה בנו ללא היתר בנייה מדרגות שקיומן חסם דרך אל מגרש העותרים, וכדי ''לעשות סדר'' – הוכנה ואושרה תוכנית שיכון ציבורי לצורכי רישום עבור המינהל, שכונתה ותכונה להלן – ''תרש''צ''.
התוכנית הוכנה על סמך חוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה) תשכ''ד – 1964, וזהה במעמדה לתוכנית מפורטת, אלא שהיא אינה יכולה להיות בסתירה עם תוכניות מתאר קודמות.
על פי התרש''צ (שאושרה) הוזז גבול החלקות במטרה ליצור דרך חליפית במקום זו אשר נחסמה על ידי המדרגות, וזאת תוך גריעה של רצועה ברוחב 4.8 מ' ממגרש העותרים. על כך הוגשה עתירה מנהלית.
טענת העותרים הייתה – כפי שצוטט בפסק הדין וגם כפי שאושרה – כדלקמן:
לא הייתה הצדקה לשנות את קווי המגרשים ומיקום הגבול אשר יצר את שינוי קווי המגרש ומיקום הדרך. נראה כי מיקום מבנה גרם המדרגות והמרפסת שהקימו המשיבים 2 ו- 3, שלא כחוק, ואשר חרגו לשטח ''הדרך'', הם שהכתיבו וגרמו לשינוי קווי המגרשים בניגוד לתב''ע. משטח המרפסת וגרם המדרגות בוצעו תוך פלישה לתחומי הדרך הציבורית ולמגרש העותרת 1, באופן המונע מהעותרים לעשות שימוש בדרך ולהגיע למגרשם. בגין בנייה זו ניתן צו הריסה [ת.פ. 2179/99]. בתרש''צ שונה ייעודה של הדרך, על מנת שהבנייה שביצעו המשיבים על שטח הדרך, לא תחרוג מיעודי התוכנית וניתן יהיה לאשרה. מכאן שהתרש''צ התייחסה לאותה בניה בלתי חוקית, כאילו הייתה חוקית.
עמדת מנהל מקרקעי ישראל בעניין זה זכתה לביקורת נוקבת של בית המשפט. מנהל מקרקעי ישראל הוא גוף ציבורי, ומצפים ממנו כי ינהג בתום לב ותוך שמירת החוק.
בית המשפט קבע:
עמדת המינהל בנושא התרש''צ תמוהה ביותר...
באשרו את התרש''צ, נהג המינהל בחוסר תום לב ו/או חוסר סבירות ונתן ידו לסיכול פסקי דין של בית המשפט, בכך שדאג להכשיר פעולות בנייה והסגת גבול בלתי חוקיות. במעשיו אלו, הפר המינהל ברגל גסה את כללי המשפט הציבורי החלים עליו.
בית המשפט נעזר בעע''מ 8872/07
פהים עתאמנה נ' רסמי עתאמנה שניתן ביום 7 למרץ 2007, וציטט ממנו עם הדגשות כדלקמן:
השיקול של אי עידוד עבריינות בנייה אמור לעמוד בפני רשויות התכנון ובתי המשפט בבואם לדון בתוכניות שמטרתן להכשיר עבירות בניה.
אלא שבניגוד מוחלט לפסק דין עתאמנה, אשר הוא הכשיר את התהליך של בנייה בלתי חוקית, כאן החליט בית המשפט שלא להצמיח מהעוולה – עילה, ולא לתת יד לעידוד עבריינות הבנייה בדרך של אישור תוכנית רק בגלל היא מתאימה לבנייה עבריינית.
זאת ועוד, בעניין המדרגות לא הוגש שום כתב אישום נגד מי שבנה אותן ללא היתר בנייה ותוך חריגה כאמור, אלא שגם אי הגשת כתב אישום – לא מפחיתה כהוא זה ממעמדן של המדרגות כמבנה בלתי חוקי.
סיכומו של דבר, התרש''צ בוטלה, והעותרים קיבלו הוצאות המשפט בסך 20,000 ש''ח + מע''מ.
(פסק הדין פורסם בפדאור 10 - 11 – 89.)
בית המשפט סיכל ניסיון של מנהל מקרקעי ישראל להכשיר בנייה בלתי חוקית
