פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
''כישופים'' – שיר פמיניסטי של דליה רביקוביץ
יוסף אורן (יום שני, 05/04/2010 שעה 16:00)


''כישופים'' – שיר פמיניסטי של דליה רביקוביץ

יוסף אורן



אחרי המיני-סידרה שהדגימה את שירת הנשים העברית באמצעות השירים של לאה גולדברג (עינויי ההתפכחות מאהבה נכזבת) ושל זלדה (עלבון אישה שבעלה מאס בה), משוררות מדור ''האימהות'', מוגשת בזה מיני-סידרה נוספת, שתדגים את שירת הנשים העברית באמצעות השירים של דליה רביקוביץ ויונה וולך, משוררות מ''דור המדינה''. הדורות הם אכן שונים, אך כדי להבליט את ההתפתחות ביניהם נצמדת גם המיני-סידרה השנייה לנושא שהודגם במיני-סידרה הקודמת – לנושא היחסים בין גברים ונשים.

''האימהות'' לאה וזלדה טיפלו בנושא באופן טיפוסי למשמרת שלהן. שתיהן כתבו שירי נמען, שבהם פנו לגבר מסוים, הגבר שלהן, ושטחו באוזניו את מצוקתן, את סבלן ואת כיסופיהן לאהבה ממנו המבוטאת באופן אחר מכפי שזכו לה. פנייה זו משקפת עדיין אמונה, שאפשר להידבר עם בן-הזוג ושקיים סיכוי לשכנעו להיענות לשינויים ביחסים ביניהם. כיוון שב''אימהות'' פיעמה עדיין תקווה להטבת מצבן במסגרת הזוגיות, הן נמנעו בשיריהן מהכללות על כל העולם הגברי.

השינוי בשירת הנשים העברית התחולל אצל המשוררות מ''דור המדינה'', שמייאוש עברו לבטא בשיריהן עמדה פסימית ביחס לסיכוי להיטיב את מצבן הקיומי על-ידי הידברות עם הגברים. שיריהן כבר מבטאים השקפה פמיניסטית מובהקת.

ואכן, אפילו בשיר הפמיניסטי המוקדם בשירתן כבר נמנעו דליה רביקוביץ ויונה וולך, המשוררות שנבחרו להדגים את השינוי הזה, מפנייה ישירה ומפורשת לא אל גבר מסוים (בשיר של דליה) ולא אל כלל הגברים (בשיר של יונה), כפי שעשו המשוררות מדור ''האימהות''. בשיריהן הן פונות אל הנשים – מבהירות להן את מצבן העגום ומוכיחות להן שלא השכנוע יביא שיפור במצבן, אלא רק מאבק במין המדכא אותן. ורק בעקיפין ובמשתמע ממוען השיר שלהן גם אל הגברים, אך במסרים התובעים מהם לזנוח את הגישה השוביניסטית-סקסיסטית כלפי הנשים, שהיא מקור התיסכול והסבל של הנשים.

היות שלמיני-סידרה זו נבחרו שיריהן הפמיניסטיים המוקדמים של דליה ושל יונה, חובה להוסיף, שכמו בשירתן של משוררות ''דור המדינה'' האחרות, כך גם בשירה של שתיהן חלה מאוחר יותר התפתחות נוספת. שתיהן נטשו את הפמיניזם המתון, ואחרי שעבר אצלן העצמה – קיבל בשירתן אופי מיליטנטי גובר והולך.


כישופים
הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה,
מָחָר אֲנִי יָם,
כָּל יוֹם אֲנִי תוֹעָה
כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם,
כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה
אוֹבֶדֶת בַּנְקִיקִים.

בַּלַיְלָה חָלַמְתִּי
סוּסִים אֲדֻמִּים
סְגֻלִּים וִירֻקִּים,

לַבּקֶּר הִקְשַׁבְתִּי
פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ,
קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים,

הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל
מָחָר אֲנִי עֵץ
רָם כַּתָּמָר.

אֶתְמוֹל הָיִיתִי כּוּךְ
הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית
מָחָר אֲנִי מָחָר.

מבט צילומי על השיר בטרם קריאתו חושף מיד את חריגותו של הבית הראשון, שהוא בן 6 שורות, בעוד ששאר בתי השיר הם טְרִיפְּלֶטִים, בתים בני 3 שורות בלבד. לחריגה זו מהתבנית הבסיסית של השיר יצטרך הקורא למצוא הסבר, אף שמאליו ודאי הבין, שבבית הזה צורפו שני טריפלטים והם שיצרו בית חריג בן 6 שורות.

המבט הצילומי חושף עובדה נוספת, שגם עליה יצטרך הקורא לתת את הדעת: המשפטים אינם חופפים לבתים. בבית הראשון ישנם 2 משפטים. שלושת הבתים הבאים אחריו הם למעשה משפט אחד מבחינה תחבירית. וגם בבית האחרון ישנם 2 משפטים, כמו בבית הראשון.

כבר בקריאה ראשונה של השיר (כרגיל, מומלץ לבצע קריאה זו בקול) יגלה הקורא שתי תופעות בולטות בתימלולו, בבחירת מילותיו.

התופעה הראשונה – בשיר 50 מילים בלבד, ומתוכם 13 הן מילים מ''משפחה'' אחת, זו שבסיועה אנו מציינים זמן, הן של היממה (לילה, בוקר) והן של הזמן המתמשך (כל יום, אתמול, היום, מחר). ואכן, הביוגרפיה של ה''אני'' הדובר בשיר נפרשת על-פני שלושת הזמנים : עבר (''אתמול''), הווה (''היום'') ועתיד (''מחר'').

התופעה השנייה – בנוסף למילים המציינות זמן, בולטת בשיר שכיחותה של המילה ''אני'', המופיעה 8 פעמים כמילה עצמאית ו-‏4 פעמים נוספות ככינוי-גוף מובלע בפעלים (''אובדת'', ''חלמתי'', ''הקשבתי'', ''הייתי''). ביחד 12 פעמים בשיר, שכאמור מופיעות בו 50 מילים בלבד. מאחר שהמילה ''אני'' משמשת את שני המינים, מסייעת לנו רק המילה ''אובדת'' לזהות בוודאות שהקול הדובר בשיר הוא קול נשי.

היות שהאישה מרבה להשתמש ב''אני'' ואינה מפנה את דבריה אל ''כתובת'' כל שהיא, כפי שעשו לאה גולדברג וזלדה בשיריהן, ניתן להניח, שהשיר הוא כעין סיכום של מסכת חייה במעמד שבו היא מתייחדת עם עצמה ומדברת אל נפשה. כזכור, הפנתה לאה את דבריה בשיר ''באת אלי'' אל האהוב שנטש אותה, וגם זלדה פנתה בשיר ''הסתרת נפשך'' אל בן-הזוג שהסתיר את נפשו ממנה. ואילו בשיר הזה של דליה רביקוביץ לא רק שהדוברת איננה ממענת את דבריה אל נמען גברי, אלא כלל לא מאזכרת גבר בסיכום מסכת חייה, אף שזו נפרשת על כל שלושת הזמנים. אי-סבירותה של עובדה זו – מאלצת אותנו להתעמק פעם נוספת במה שכתוב בשיר.

בקריאה זהירה יותר לאורך השיר, קריאה שבה אנו מתעמקים בהתפתחות המדורגת של תוכנו, מתגלה לנו, שקיימת סתירה בין התיאורים של הדוברת בבתיו השונים של השיר. הסתירה בולטת במיוחד בין הבית הראשון בן 6 השורות, המפרט את חסרונותיה, לבית השני, המונה את יתרונותיה. סתירה כזו חוזרת גם בצמד הבתים הבא: הבית השלישי מגנה אותה והבית הרביעי משבח אותה. אך אם מעמתים את השבח בבית השני עם הגינוי בבית השלישי, מקבלת הסתירה בין שני תיאוריה של הדוברת גוון נוסף. שוב אין זו רק סתירה בין חסרונותיה ליתרונותיה, אלא היא גם בין שתי התנהגויות שלה. כאשר היא אקטיבית (''חלמתי'') – מתבלטים יתרונותיה, וכאשר היא פאסיבית (''הקשבתי'') – נחשפות מגרעותיה.

המילה ''הקשבתי'' מסגירה את נוכחותו של גבר במסכת חייה של האישה הדוברת בשיר. זהותו ותפקידו בחייה טרם נתבררו לנו, אך בזכות הקריאה לאורך השיר, אנו יודעים מה שמעה מפיו כאשר הקשיבה לו. כתגובה על תוכן החלום שחלמה בלילה (ראה הבית השני), היא שמעה ממנו דברי לעג משפילים (ראה הבית השלישי). אף שהחלום היה מופלא ועתיר דמיון – כפי שיובהר בהמשך הפירוש – קטל אותו הגבר כפטפוט דל-תוכן (''פכפוך עד אין קץ'') וכבלתי-מקורי (''קשקוש של תוכים''). דברי הגנאי האלה הם כה מעליבים, שאין מנוס לקורא אלא לצייר לעצמו את היחסים בין האישה לגבר שלה כיחסים של שליטה ושיעבוד: כאשר הוא מדבר, גם אם דבריו מעליבים ומקוממים ביותר, עליה להקשיב להם עד תום ואסור לה להגיב עליהם.


שלושה ''סודות''

בית זה, השלישי בשיר, ששילב לראשונה גבר בתמונת ''הסיפור'' של השיר על חייה של הדוברת, מסייע לנו לפענח את שלושת ''הסודות'' שהוצפנו בבית הראשון: דעתו של מי מבוטאת בו? מדוע הופרד תוכנו לשני משפטים? ומדוע התארך מיתר הבתים?


התשובה על ''הסוד'' הראשון היא, שב-‏6 השורות של הבית החריג, שבו נפתח השיר, מוסרת הדוברת את שיפוטו הקטלני של הגבר עליה, אך היות שהיא עושה זאת במסירה עקיפה (כסיכום המגרעות שהוא נוהג לייחס לה) – צריך הקורא לצרף לכל ''אני'' בבית זה את המילה ''לדעתו''. אם יעשה כך יובן לו הבית באופן הבא: ''היום אני (לדעתו) גבעה / מחר (אהיה לדעתו) ים. כל יום אני (לדעתו) תועה / כבאר של מרים, / כל יום אני (לדעתו) בועה / אובדת בנקיקים''.


התשובה על ''הסוד'' השני היא, שקיימת הצדקה להפרדת התוכן של הבית הזה לשני משפטים. במשפט הראשון מגנה הגבר תופעה מזדמנת – הפכים קיצוניים במצב רוחה המתגלים אצלה ביממות מסוימות (''היום... מחר''), שבהן מצב-רוחה מעפיל לגבהים (''גבעה'') ומשפיל לתהומות (''ים''). במשפט השני עובר הגבר לגנות אצלה שתי התנהגויות קבועות (''כל יום''). אחת מוצגת בשתי השורות הראשונות של המשפט – והשנייה מתוארת בשתי השורות הבאות של המשפט הזה.

בשתי השורות הראשונות מגנה הגבר את הדוברת על עשייה חסרת תכלית ותועלת (''תועה כבאר של מרים''). על-פי אגדות חז''ל בארה של מרים, אחותו של משה, היא שפתרה את בעיית המחסור במים כאשר בני-ישראל נדדו במדבר בצאתם ממצרים. הבאר נדדה עם יוצאי מצרים וסיפקה להם שפע מים בכל חניה. בהשוותו את האשה לבאר הזו, מתעלם הגבר מסגולתה המופלאה של הבאר לספק מים למחנה הגאולים במשך כל מסעם במדבר, ומציג את התלוותה לנדודי המחנה הזה כמגרעת – כתעייה, שהיא תנועה ללא מטרה של אשה אובדת-דרך.

בשתי שורות נוספות במשפט הזה, השני בבית הפותח את השיר, מגנה הגבר התנהגות מגוחכת נוספת השכיחה אצלה ''כל יום'' – בכל יום היא ''בועה אובדת בנקיקים''. כאן הוא מצייר אותה כחסרת-אונים הכושלת אפילו במבחנם של אתגרים פשוטים. גם מול קושי פשוט היא מאבדת עשתונות ונכשלת – פוקעת כמו בועה. הקושי מדומה לנקיק, שהוא בסך הכל סדק בקרקע, אשר ניתן בקלות לדלג מעליו או לעקוף אותו, אך מחוסר-תושייה היא נכשלת גם בביצוע פתרון פשוט זה ו''אובדת בנקיקים''.

התוכן הקטלני של שיפוטו עליה, המונה ככישלון את כל הווייתה ואת כל מעשיה, מפענח גם את סוד ההתארכות של הבית הזה ל-‏6 שורות. ההתארכות הזו משקפת באופן חזותי לא רק את ריבוי תלונותיו כלפיה, אלא גם את השתלטנות שהוא מפגין בשיחותיהם: את הניסיון שלה לשתף אותו בבוקר בתוכן החלום שחלמה בלילה, הוא קוטע אחרי 3 שורות, אך כאשר הוא מדבר בגנותה – הוא מפרט את מגרעותיה במספר כפול של שורות.

אף שה''אני'' האמיתי של הדוברת מתבטא בחלומות המרהיבים שהיא חולמת בלילות, אסונה הוא שהגבר מונע ממנה ממש בגסות להנכיח את ה''אני'' הזה במציאות היום. ולכן, בעטיו מתפצלים חייה בין שתי מציאויות : רק במציאות הלילה היא מצליחה לבטא בחלומות את חיי הנפש העשירים שלה, אך במציאות היום היא נכשלת במימוש סגולותיה כי הגבר מדכא את נסיונותיה לבטא אותן.


המחאה הפמיניסטית

הניגוד בין תוכנם של שני הבתים הראשונים הוא לפיכך מקומֵם. בעוד שהגבר הסתייע בציורים קלישאיים כדי להקניטה, ציורים שבהם הוא מתנשא עליה בהשכלתו (הבאר של מרים) ובהיותו איש העולם הגדול (הגבעה והים) – דווקא ציוריה הם המקוריים. כצפוי מבעלת חיי-נפש עשירים, היא חולמת על סוסים בשלל צבעים. הסוס הוא בעל-חיים יפה, חושני וארוטי. ריבוי הסוסים וריבוי הצבעים רומז על אומללותה של הדוברת, החייבת להשלים בשנתה את חסרונם של אלה בממשות חייה כשהיא ערה, והכל בעטיו של בן-הזוג שלה.


את מחאתה הפמיניסטית כאישה נגד הדיכוי השיטתי שלה על-ידי הגבר מבטאת הדוברת בתגובתה על הזלזול והביטול שגילה, כאשר ניסתה לשתף אותו בתוכנו של החלום שלה. אין היא מתעמתת איתו לא במילים ולא בבכי, אלא מנסחת לעצמה ''היום... ומחר'' משלה – יממה מנוגדת לזו שייחס לה הגבר בראשון מבין שני המשפטים בבית שבו נפתח השיר. במקום הניגוד הלועג שלו (''גבעה... ים''), היא מעלה ניגוד שונה המציין גבהים ותהומות (
ואכן, בבית האחרון מסכמת הדוברת ביוגרפיה שונה בתכלית מזו המסולפת שהגבר נהג לייחס לה. וגם כאן נמשכת מחאתה כלפיו כשהיא שוב מובלעת, הפעם בניצול ציוני-הזמן, שהוא נהג להסתייע בהם (ראה בבית הראשון). בעוד שהוא השתמש בזמנים ''אתמול... היום... מחר'' במשמעותם המילונית, מעניקה היא להם משמעות מטפורית. בשימוש שלה מייצגים הזמנים שלוש תקופות במסכת חייה.

''אתמול הייתי כוך'' – מקום זניח הפרוץ לחדירה. דימוי הרומז על תקופה בחייה שכל ערכה בעיני הגבר הצטמצם להיותה זמינה לו מינית בכל עת. ''היום אני צדפית'' – לא ''שבלול'' שניתן לרמוס אותו בקלות, אלא צדפית קשיחה שקשה למעוך אותה. הצדפית גם מסוגלת למנוע את ניצולה, שכן בניגוד ל''שבלול'', הצדפית מסוגלת לסגור את שתי הקְשָׂווֹת שלה ולמנוע את החדירה אל גופה הרך וכך לגונן על הפנינה יקרת הערך הכלואה בתוכה. יתר על כן: החיצוניות של הצדפית איננה מרשימה, אך החלק הפנימי של הקשוות שלה יפה ביותר. ''מחר אני מחר'' – העתיד מייצג עבורה את האפשרויות הבלתי-מוגבלות, לכן מוכפלת כאן המילה ''מחר'', כי המחר שלה הוא מחר הפתוח לכל הישג שרק תרצה לממש בחייה.

ציוני-הזמן מעניקים לשיר הזה את אופיו הבלדי-סיפורי. הכותרת ''כישופים'', שבחרה דליה רביקוביץ לשיר מכוונת לתכונה המסתורית של ''הסיפור'' בבלדה. ולכן יטעה הקורא שיפרש את הכותרת כמעשה קסם וכישוף, שהוא תעתוע המוגשם באחיזת-עיניים. הכותרת ''כישופים'' מכוונת למטמורפוזה שנשיות חופשית מסוגלת לחולל בחייה. ''סיפורו'' של השיר הוא סיפור ההשתחררות של אישה, שהגבר קבע לה עד כה את מקומה בהוויה וגם הכתיב לה את מהלך חייה. ולכן מבשר השיר בשורה פמיניסטית, לפיה מסוגלת האישה לשנות את מצבה, אם רק תפעיל את רצונה ותעבור ממצב פאסיבי וכנוע למצב אסרטיבי-אקטיבי כאדם יוזם ויוצר הממצה את יכולותיו וסגולותיו.

השיר הופיע בספר השירים השני של דליה רביקוביץ –''חורף קשה'' (1965). והוא אכן לוחמני יותר ומייצג פמיניזם שונה מזה שביטאה בשיר ''בובה ממוכנת'', שהוא הידוע מבין שירי ''אהבת תפוח הזהב'' (1961) – קובץ השירים הראשון שלה.

השיר ''בובה ממוכנת'' מסתיים בהשלמה של האישה עם מצבה, אחרי שפחת כוח משיכתה בעיני הגברים והיא הפכה לבובה מסוג ב'. ואילו בשיר הזה יוצאת האישה למאבק בשם ההכרה בערכה ובזכותה לממש את סגולותיה. ההשקפה השונה של האישה בשני השירים מלמדת על התפתחות רעיונית שהתרחשה אצל דליה רביקוביץ במשך השנים שחלפו בין פרסום שני קובצי השירה הראשונים שלה. זו התבטאה במעבר מפמיניזם רך ומתון לפמיניזם מיליטנטי יותר.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


דליה רביקוביץ הייתה אשה אומללה .
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 6:47) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היא לא נישאה ולא היו לה ילדים . היא גם סבלה מאיזו הפרעת אישיות וסוג של בילבול . גם ההבנה שלה בענינים ציבוריים הייתה מועטה , כפי שהודתה בראיון איתה ששודר ימים אחדים אחרי מותה . למרות שכתבה המון היא הייתה חסרת יכולת לפרנס את עצמה . או כפי שאמרה באותו ראיון שאלמלא הורישה לה אימא מעט כסף היא הייתה גוועת ברעב .
את התנודות באישיותה אפשר לראות בשיריה . מצד אחד התלהבות למלחמה ומצד שני את אמונתה בשלום .
גם שירה על ''הגבר שלא היה שלה מעולם'' ואחר כך ''לא מלך הוא גם לא נסיך. . .''
כמו שכתבתי , אשה אומללה . אז היא הייתה גם פמיניסטית . נו ? . . .
_new_ הוספת תגובה



ירחם השם איזו בורות מתנשאת...
עמיש (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 8:30)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דליה רביקוביץ נשאה לפחות פעמיים ויש לה בן שהוא היום כבר אדם מבוגר.
היא לא כתבה המון אלא די מעט ולא כדי פרנסה למרות שהם הכניסו לה לא מעט.
היא סבלה מצעירותה מהפרעה דו קוטבית ובשל מחלתה היתה מאושפזת לא מעט ולבסוף טרפה נפשה בכפה.
_new_ הוספת תגובה



ירחם השם איזו בורות מתנשאת...
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 16:48)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כעת עלי להודות על האמת . . .
רק אל תספרו לאף אחד . . .
דליה רביקוביץ לא ענינה אותי מעולם . לא הכרתי אותה ולא את קורות חייה וגם לא את שירתה . אבל שירה ממילא לא הצד החזק שלי .
בהופיע המאמר עליה , נזכרתי שראיתי ראיון איתה . בסקרנות הקשורה להופעת המאמר ניגשתי לויקיפדיה . כעת ניגשתי שוב . בפעם הראשונה ראיתי שמופיעים שם הרבה ספרים שלה . בפעם הזו ספרתי אותם . 23 ספרים . זה מעט ? הרבה ?
ראיתי גם שכתבה את ''עמק דותן'' דבר שמוזר לי בהתחשב בשמאלניותה .
מהכתבה ההיא הבנתי שהיא רווקה . בויקיפדיה כתוב שהיא נישא פעם למשך 3 חדשים ופעם לשלוש שנים . זו בורות ושגיאה מצידי . זה מה שקורה לי כשאני נחפז .
כשעברתי על רשימת שיריהה ראיתי שם שיר על הגבר שאינו שלה ושיר אחר שבו היא כותבת שהוא לא מלך וגם לא נסיך ואיך נעלמו כל ריגשותיה כלפיו .
עוד הבנתי מהויקיפדיה שהיה לה ידיד קבוע במשך כמה שנים וילד משותף עם הידיד .
עוד כתוב שם שגם עמיש בור ומתנשא .
נכתב שם שהיא סבלה מדיכאון ולא ממניה-דיפרסיה שזה השם הנפוץ להפרעה דוקוטבית . גם נכתב שם שהיה חשד שהתאבדה אך בנתיחה אחרי המוות התברר שלא ושהיא מתה מכשל חריף של הלב .
אני שמח שעמיש היודע הכל עובד גם במס-הכנסה . כך הוא יודע שהיא ''לא כתבה המון אלא די מעט ולא כדי פרנסה למרות שהם הכניסו לה לא מעט.'' זה למרות שיש בויקיפדיה רשימה ארוכה של שירים שלה שהולחנו ועם 23 ספרים זה כבר ''לא כתבה המון אלא די מעט'' . הוא כמובן גם יודע ''ולא כדי פרנסה למרות שהם הכניסו לה לא מעט'' אף על פי ששמעתי אותה אומרת בכתבה ההיא שאלמלא מעט כסף שירשה מהאמא שלה היא כנראה לא הייתה יודעת איך להתפרנס . אבל עמיש עובד במס-הכנסה .

לכן אני שמח שעמיש שאיננו בור מתקן אותי .
ואני אין לי אלא להצטער שלא קראתי עליה כל שורה כתובה והסתפקתי באותה כתבה ובשירים שכתבה וקראתי את חלקם .
יהי זיכרה ברוך .
_new_ הוספת תגובה



בור וקשקשן
עמיש (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 17:08)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נתפסת על חם.
לא זו בלבד שאין לך מושג אלא שגם להעתיק מהויקי אינך מסוגל...
_new_ הוספת תגובה



עמיש בור וקשקשן
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 18:00)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני טעיתי והודיתי בזה .
אתה טעית יותר ממני ולא הודית . זה גם חמור יותר בהתחשב בזה שניסית לתקן אותי עם שגיאות משלך .
בכל מיקרה ד.ר. הייתה אישה אומללה שכתבה הרבה שירים .

המלצתי -
אל תיתן את מוחך לציפור כדי שהיא לא תעוף ברוורס .
_new_ הוספת תגובה



אתה לא טעית
עמיש (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 18:36)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא היה לך כל מושג על מה שאתה כותב, העתקת לא נכון ממקור הכי מחורבן שיכול לעלות על הדעת ועוד יש בך הכסילות לבוא ולהגיד כי הודית בטעותך.
_new_ הוספת תגובה



[•] אתה לא טעית
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 18:51)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כשאתה צודק אז אתה צודק .
הייתי צריך לנהוג כמוך , אתה לא מודה בשגיאות שלך והן רבות .
במקרה המדובר , אתה מביא מקור להראות שאני טועה ואחר כך טוען שהמקור מחורבן . זה מגוחך , כמוך .

אני לא מתמצא בהיסטוריה של ד.ר. הסברתי לך אבל אתה סתום .
ראיתי ראיון איתה . היא הודתה שהיא דיכאונית ואתה החלטת שהיא דוקוטבית . היא אמרה שהיא מתפרנסת מירושת אמא ואתה החלטת ששיריה הכניסו לה כסף רב . יש רשימה ארוכה של שיריה וספריה ואתה החלטת שהיא כתבה מעט . פוסטמורטם קבע שהיא מתה בגלל כשל נרחב של הלב ואתה החלטת שהיא התאבדה .

[•]...
אפילו דבר פשוט כמו ''זהב שוטים'' אינך מזהה .
_new_ הוספת תגובה



אני לעולם איני טועה
עמיש (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 20:57)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ולעולם לא תתפוס אותי בטעות.
אני לא צריך ויקיפדיות בכדי לדעת דברים בסיסיים שכל אדם מחונך בארץ הזו צריך לדעת על עמודי התווך של התרבות הדתית, העברית והישראלית.
_new_ הוספת תגובה



אני לעולם איני טועה
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 21:08)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לעולם לא אתפוס אותך בטעות כי לעולם אינך כותב דבר בעל ערך .
ואם נדמה לך כי ''כל אדם מחונך בארץ הזו צריך לדעת על עמודי התווך של התרבות הדתית, העברית והישראלית.''
אז כדאי שתדע שאתה מתמצא בהבלים ובאופנה חולפת .
_new_ הוספת תגובה



(יום רביעי, 07/04/2010 שעה 8:56)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאחר שעמוס קינן נפטר
בחר אריה עירן להשמיצו בפורום
ארץ הצבי ולהעליב את משפחתו
האבלה.

כי לפי ההגיון העקום של אריה עירן,
המתים, ביחוד המפורסמים, הם טרף
קל, ואין מי שיגן עליהם.

הגיון של פחדנים.
_new_ הוספת תגובה



עמוס קינן היה טירוריסט
(יום רביעי, 07/04/2010 שעה 9:27)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ופושע לפי כל קנה מידה
אנושי
בשבילך הוא משום מה גיבור
כאותם הפלסטינים החגורים בחגורות מרץ
זה כל מה שצויין בקשר לקינן
ולמה עירן מכפיש את שמו?
אולי מעשיו עשו זאת
_new_ הוספת תגובה



הגדלת עשות
עמיש (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 10:11)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל מילה זהב
_new_ הוספת תגובה



חידקים חושבים שנמלה היא ענק .
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 17:00)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סולפיד הברזל ונוסחתו ברזל דו גופריתי FeS2,
_new_ הוספת תגובה



ההגיון אינו שייך לפחדנים או אמיצים .
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 16:57)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אומץ ופחדנות אינם תכונות שיש להם נגיעה להגיון .

אומץ יש לאורי אבנרי שמאמריו מופיעים עם שמו .
אומץ היה לעמוס קינן שחתם על מאמריו .
אומץ יש לדוד סיון הכותב כששמו מחובר לכתיבתו .

הגיון היה לאריסטו שהסיק מסקנות על פי הממצאים שהיו לו .
הגיון היה לקאנט שהגיע למסקנות על פי הידוע לו .
הגיון היה לאיינשטיין שהגיע למסקנות מדהימות תוך כתיבה על ניר ליד שולחן .

אבל לתלאביבסאנור אין אומץ לחתום על דברי הבלע שלו .
לתלאביבסאנור גם אין הגיון כפי שראינו לאורך המסרים שלו .
מה שיש לו זה בוגדנות בעמו , חבירה לאויב , בורות בלתי משתכנעת , חזרה כמעט אין סופית על מיתר אחד , אד הומינם ודרישות מזולתו אשר הוא עצמו אינו מקיים .
_new_ הוספת תגובה



(יום רביעי, 07/04/2010 שעה 18:03)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כהרגלו, שב ומסיט אריה עירן את הדיון
מההתקפה הנלוזה על דליה רביקוביץ
לשימוש שכותב שורות אלה עושה
בכינוי telavivsanur.

מה הקשר?

עירן תקף את עמוס קינן זמן קצר
לאחר מותו באופן מכוער המבזה
את כבודו של הנפטר ועולב במשפחתו.

עכשיו תוקף אריה עירן את דליה
רביקוביץ שכמובן אינה יכולה להתגונן
כלל. אשה יקרה שעשתה עבור התרבות
היהודית והישראלית יותר משעירן יכול
להעלות אפילו בחלומותיו הרדודים.

מאיפה יש לאיש הזה את החוצפה
לכתוב השמצות אישיות כאלה על
אנשים אשר משום מה מסומנים אצלו
כמי ש'לא תרמו' כביכול למדינה או
לחברה.

עירן, שמסרב להסביר לנו כיצד תרם
בעצמו למדינה - לבטחונה ולילודה -
תוקף גם הפעם אישיות חשובה להסטוריה
של התרבות הישראלית, ברמה האישית
- פגיעה בשמו של אדם חמורה מפגיעה
פיזית, אך עירן חוזר על הפעלול הזה בכל
הזדמנות.

ניתן להסיק מכך כמובן שבסביבה המיידית
שבה גדל אריה עירן היה נתון בעצמו לסוג
הזה של ביקורת משפילה והרסנית. ][
_new_ הוספת תגובה



[•]
(יום רביעי, 07/04/2010 שעה 18:15)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והפחדן הוא זה, שכדוגמת אריה עירן
זורק רפש באנשים אשר אין להם הגנה
לבד מחוק לשון הרע שאותו אין אוכפים
לא בחברה הישראלית [•]...

לכתוב על דליה רביקוביץ הערות מקטינות
ומבזות מסוג הדברים שכתב אריה עירן
זו בושה לחברה שמאפשרת פירסומם של
דברים כאלה.

הבורות שהדברים מבטאים
זו כבר הבעיה של הכותב שכבר הסביר
בעבר לכל מי שרצה להקשיב שפילוסופיה
וספרות בעצם אינם חשובים כלל,
או בלשונו של הגאון:

''תרבות המאה העשרים אינה מקובלת עלי''.

עירן, כמו בורים רבים לפניו,
מבטל בהבל פה כל יוצר חשוב
שעולה לו על הכוונת כי זו הדרך
היחידה שבה הוא יכול להגיע להערכת
עצמו מינימלית. כיפוף דמותם של קינן
או אבנרי או דליה רביקוביץ, שלא לדבר על
אריסטו וקאנט, הוא האופן היחיד שבו
עירן יכול לחוש לפחות לרגע קט שיש
ערך לחייו שלו. מעורר רחמים?

ואת היריות המכפישות, המעליבות
ללא כל צורך, יורה עירן בכל מי שנדמה
לרגע כמאיים על הבינוניות שלו עצמו.
_new_ הוספת תגובה



[•]
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 19:14)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דליה רביקוביץ הייתה אשה אומללה .
דברי אמת .
-----------------------------
היא לא נישאה ולא היו לה ילדים .
טעות שלי .
------------------------------
היא גם סבלה מאיזו הפרעת אישיות וסוג של בילבול .
דברי אמת .
------------------------------
כפי שאמרה באותו ראיון שאלמלא הורישה לה אימא מעט כסף היא הייתה גוועת ברעב .
דברי אמת
----------------------------
את התנודות באישיותה אפשר לראות בשיריה .. . .
גם שירה על ''הגבר שלא היה שלה מעולם'' ואחר כך ''לא מלך הוא גם לא נסיך. . .''
דברי אמת .
---------------------------

אילו היה לך מעט כבוד כלפיה , לא כלפי , היית מציג סתירה לדברי .
לא עשית זאת כי לך אין כבוד לעצמך ולכן אתה מסתיר את שמך , ומכאן גם אין לך כבוד לזולתך , דוגמת ד.ר.
אתה אדם אומלל , טיפש , חסר כבוד , חסר אומץ ובוגדני .
_new_ הוספת תגובה



(יום רביעי, 07/04/2010 שעה 22:58)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כותב אריה עירן:

''אילו היה לך מעט כבוד כלפיה , לא כלפי , היית מציג סתירה לדברי .''

ונשאלת השאלה,
מה יכול להוות ''סתירה'' לדבריו
של אריה עירן על דליה רביקוביץ?

מה יכול להוות את היפוכם של
דיבורים גסים ועולבים שמביישים
את כל הקורא אותם שלא לדבר על
הכותב עצמו.

מהו ההפך של גסות רוח ובורות,
- האם ההפך הזה הוא אצילות רוח
והשכלה, או שמא יש צורך במקרה הזה
שלא לענות ישירות לבריון הקבוע הזה
ולשפוך את התינוק עם מי השופכין
שהוא מייצר?
_new_ הוספת תגובה



(יום חמישי, 08/04/2010 שעה 6:43)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש חיות כאלה קטנות שמנקרות בזבל
חיות בתוכו ומעכלות אותו
הן עצמן סבורות שהן מואילות לאנושות
כי הן מעלימות את הזבל
מבקשות פרסים לעצמן
לא יודעות שהן עצמן זבל
ומפזרות עצמן על פני האדמה
בתוספת מחלות, וירוסים וחיידקים
השוכנים בהבל פיהן
זה ביולוגיה
לא בוטניקה
_new_ הוספת תגובה



המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום חמישי, 08/04/2010 שעה 17:10)
בתשובה לtelavivsanur@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה תמיד יכול לשקר !
הנה למשל כך -
דליה רביקוביץ הייתה אשה מאושרת , כל חייה הייתה עליזה ומלאה שימחת חיים . היא נישאה לבחיר ליבה ג'ון דוא בהיותה בת 19 . נולדו לה 4 ילדים מוכשרים . האחד רופא ידוע השניה מדענית במכון וייצמן השלישי איש עסקים שרכש לאחרונה את חברת ''שוד ושבר'' והרביעי עשה פריצת דרך משמעותית בהי-טק .
המשוררת המקסימה תמכה תמיד בהתנחלויות והטיפה לריבוי ילדים . ''אני עצמי רציתי תמיד , שמונה'' היא אמרה בראיון איתה . שיריה הרבים זיכו אותה בפרס פובליצ'ס , הידוע .
לצערנו היא עזבה אותנו בטרם עת כשנדרסה עלי ידי ערבי שיכור והיא רק בת 20 . יהי זכרה ברוך .
_new_ הוספת תגובה



ההגיון אינו שייך לפחדנים או אמיצים
דוד סיון (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 18:35)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם אתה לא חותם על דבריך. גם אתה חושש. 
_new_ הוספת תגובה



ההגיון אינו שייך לפחדנים או אמיצים
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 19:05)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למה ''חושש'' ? פוחד !
_new_ הוספת תגובה



ההגיון אינו שייך לפחדנים או אמיצים
דוד סיון (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 19:19)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ע''פ הגדרות שלך.
_new_ הוספת תגובה



ההגיון אינו שייך לפחדנים או אמיצים
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 21:10)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה ==> ''אבל לתלאביבסאנור אין אומץ לחתום על דברי הבלע שלו .'' חושש או פוחד ?
_new_ הוספת תגובה



תקרא לבד את ההודעה ותחליט לבד!!!
דוד סיון (יום רביעי, 07/04/2010 שעה 21:57)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



דליה רביקוביץ מהלכת עלי קסם עד היום
יענקלה (יום חמישי, 08/04/2010 שעה 5:08) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כשהייתי נער , דתי בישיבה נגעתי יום אחד בשיריה של דליה רביקוביץ.
שיריה הִלְכו עלי קסם אז, ואף היום.
נכון, לא שיגרתיים, מופרעים, מופרעות של גאונית, שלעולם.
נשארה כנראה בעידן גיל ההתבגרות העצמי שלה.
היה לי קל, בגיל שש עשרה להזדהות עם המרדנות שבה.
ולמרות המיניות המתפרצת ששידרה בשיריה .
נראה היה לי גם אז שזו מעין הצהרת מרד.
מרד על המוסכמות והאמיתות שבתוך נפשה ידעה שהן נכונות לחלוטין.
השיר, שהסעיר והרגיזאת את המימסד הדתי , ובו תיאור מעשה הסקס שעשתה דליה ברצועות התפילין היה בעיני כהתגרות , התגרות באמת.
אני זוכר שיחות שניהלתי אז עם חבר , איש גאון שהיום נמנה על אחד מגדולי הרבנים .
המסקנה שלנו הייתה כי דליה , שגדלה וחונכה כנראה ברוח הדת החילונית, האנטי יהודית , חיתה באיזו קולפליקט מתמיד עם פנימיותה המדהימה שלא קבלה את הכפירה המוחלטת.
היא ניסתה לשוחח עם אלוקיה בדרכה המתגרה , כשוחח אשה עם
אהובה .
היא נגעה באש, נגעה לא נגעה ובכל זאת נכוותה.
דליה לא מצאה מרגוע לנפשה.
הקונפליקט הרג אותה , היא לא יכלה לשאת ושלחה יד בנפשה הגדולה
יהי זכרה ברוך.
_new_ הוספת תגובה



עוד
עמיש (יום חמישי, 08/04/2010 שעה 8:20)
בתשובה ליענקלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מדבר על יונה וולך ולא על דליה רביקוביץ.
לך תבנה מדינה עם אנשים שלא מבחינים בין ימינם לשמאלם.
_new_ הוספת תגובה



עוד מפגן של בורות משוקצת
עמיש (יום חמישי, 08/04/2010 שעה 9:36)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מדבר על יונה וולך ולא על דליה רביקוביץ.
לך תבנה מדינה עם אנשים שלא מבחינים בין ימינם לשמאלם.
_new_ הוספת תגובה



עוד מפגן של בורות משוקצת
(יום חמישי, 08/04/2010 שעה 9:42)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה שמישהו לא יודע מיהו וולך ומיהו רביקוביץ
לא חשוב כל כך לקיום היהודי

האם אתה יודע מיהו יהודי?
_new_ הוספת תגובה



אני יודע הכל
עמיש (יום חמישי, 08/04/2010 שעה 13:02)
בתשובה לspinner013@gmail.com
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש לך עוד שאלות הבל?
_new_ הוספת תגובה



אני יודע הכל
(יום חמישי, 08/04/2010 שעה 14:56)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כן, בהחלט
אבל אני רואה שזה מכאיב לך
ההבל הזה
_new_ הוספת תגובה



עוד מפגן של בורות משוקצת
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום חמישי, 08/04/2010 שעה 17:16)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שמעתי כמה פעמים בחיי את האמירה המיוחסת לסיני חכם .
''אם תרויח שתי מטבעות קנה באחת קערת אורז כדי שתחיה ובשניה זר פרחים כדי שתהייה לך סיבה לחיות'' .
זו אמירה המתאימה למשוררים ולחוזים בכוכבים .
אבל זו עיצה שיקרית .
_new_ הוספת תגובה



לא בדקתי, אבל אם אתה צודק
יענקלה (יום שישי, 09/04/2010 שעה 12:18)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שיבושם לך
לפעמים אני מקבל הערות גם מכלומניקים קטנות\קטנים .
_new_ הוספת תגובה



לא בדקתי, אבל אם אתה צודק
(יום שישי, 09/04/2010 שעה 12:20)
בתשובה ליענקלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[•]...
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי