החלוקה בין ימין לשמאל היא החלוקה בסיסית ביותר בביולוגיה. עוד בשלב הבלסטוציסט, 4 עד 8 חלוקות לאחר ההפריה יודעים התאים אם הם לשמאל או לימין. בסופו של דבר הלב בשמאל והכבד בימין, הרשתית של עיין שמאל מחווטת הפוך לחיווט של עיין ימין, מרכז הדיבור הוא בשמאל ולרוב הזרוע הדומיננטית היא ימנית. בסופו של דבר יש איזון מדויק בין ימין לשמאל והסימטריה הקדושה מושגת.
בפוליטיקה לעומת זאת המצב הפוך. משמעותו של שמאל פוליטי הוא היפרדות מן האיזון עד כדי הפרתו, עד כדי חיסול האורגניזם. שמאל פוליטי משמעותו היפרדות מן השכל הישר, מן ההיגיון, ומעבר לשיקולים שהם כולם מן הלב, מן הרגש, ללא איזון של המוח.
לדוגמא, פרופסור
ברוורמן, איש יקר ורב מעש לכל הדעות. כל עוד היה באקדמיה, גייס כספים, עבד בנק העולמי ועסק בציונות מעשית, לא היה דופי במעשיו פעולתו או מהלך מחשבתו. מן הרגע שנעשה לפוליטיקאי נתבלעה עליו דעתו, והחל לומר דברים והיפוכם באותה נשימה, ובאותו להט משיחי שמאלני של האנשים שגילו שיש להם לב במקום שבו היה מוח. לדוגמא, המלצתו בנושא משבר הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות הן מבחינה תקציבית חור שחור, באר ללא תחתית, ביצה ללא מוצא של שחיתות שלטונית.
השחיתות נובעת מן החובה של רשויות לגבות מסים מקומיים למימון פעולותיהן, שהוא היפוך של האינטרס של יושב ראש הרשות להיטיב עם העם, ובייחוד עם קבלני הקולות, אנשי האגרוף והעסקים, ועובדי הרשות עצמה, ועל כן אינטרס
שלא לגבות כחוק. על רקע זה נוצרו חובות ענק, הרשומים בבנקים בצד הנכסים, והוצאות ענק על ריבית ופיגורים. על זה יש להוסיף את פשיטת הרגל הקבועה של הרשויות הערביות שאינן גובות מסים על רקע לאומני-איסלמיסטי. למשל, ברשות הערבית עילוט התיישב ראש המועצה על כסאו ותוך חודש מישכן את כל נכסי היישוב אצל קרוביו בריבית קצוצה. בעיירה הערבית כסייפה היו מהומות דמים על רקע של מינוי מורים ל''חינוך'' המקומי מקרב החמולה השלטת, במקום חבריה של החמולה שהפסידה בבחירות המקומיות. עיריית טייבה נשאה חסר של גביית ארנונה של 72 מיליון ש''ח בשנת 2005, ולא גבתה אלא 9 מיליון מתוך מאת המיליון הרשומים לה בתכנית ההבראה, כך שסך חסר גביית הארנונה היה 91 מיליון ש''ח בשנת 2006, וכלל חובותיה 400 מיליון ש''ח. ברהט אחוז הגבייה מן התקציב המקומי הוא שבעה אחוזים. ביחד, הבור התקציבי שיוצר השלטון המקומי גדול יותר מתקציב הביטחון, ובנגוד לתקציב הביטחון הוא פשוט עובר בנחת משנת תקציב אחת לשנייה.
מה מציע השר ברוורמן, הנושא בתואר המפוקפק של שר לענייני ה''מיעוטים''? פשוט למחוק את החובות, ולהתחיל מהתחלה, אבל ללא איומים על אספקת מים וחשמל לרשויות הסוררות החייבות מיליארדים. מי ישלם את החובות האבודים? ממשלת ישראל כמובן, ממקורותיה הבלתי נדלים הנשאבים מן הציבור היהודי כמובן. והכל מטעמים חברתיים-כלכליים, כמובן. הם מסכנים, הם עניים, הם מקופחים והם מיעוטים. ומה באשר למכוניות המפוארות, ללינות במלונות פאר שבהם קשה לשמוע את השפה העברית, שלא לדבר על הטירות הנהדרות הנשקפות לעיני כל נוסע בנחל עירון, בכביש 6 וצומת שוקת? לא רלבנטי. השר לענייני מיעוטים, כמו אחיו במפלגות השמאל בארץ ובעולם פשוט מנתק את השכל הישר בשירות הצדק החברתי המעוות שבו היהודי, גם כאשר זכה לעצמאות הוא עדיין העבד של הערבי שליט הארץ.
השר לענייני מיעוטים משמש בתפקיד הדהימי, היהודי שנכנע לשלטון האיסלאם, ומשלם ג'יזיא, היא כופר הנפש המוסלמי.
ומה באשר לרשויות היהודיות המושחתות? גם כאן מחיקת חובות היא עיוות השכל הישר, היא למעשה רישיון לשוד הקופה הציבורית. וכי מה יעשו הבנקים שחובם נמחק? ילכו לערב, המדינה, ויגבו את החוב ממנה, אם באופן ישיר, ואם דרך העלאת העמלות המוטלות על כלל הציבור. הנה עוד מס שלא כתוב תחת הכותרת ''מס''. מה תעשה המדינה הנקראת לעמוס את החובות האדירים? תעלה מסים על הציבור המשלם מסים, שהוא הציבור היהודי, או תדפיס כסף, מתכון לאינפלציה, עוד מס על החסכונות. האם מדינת ישראל זכתה למחיקת חובותיה אצל אומות העולם? מדוע שיזכה השלטון המקומי בפרס על השחיתות הפושה בו?
האם זה דרכו של השר ברוורמן לזכות בתודת המגזר הערבי של מפלגתו (הערבים הם ה''מחוז'' הגדול ביותר למעט הקיבוצים של מפלגת האבודה) וכך לבנות את עצמו כמנהיג מפלגת האבודה? יש כמובן דרכים לתשלום החוב העולות בקנה אחד עם השכל הישר. למשל, חילוט שכרו של כל עובד עירייה שחייב ארנונה. למשל, הפסקת אספקת מים לכל רשות שאיננה משלמת את חובה למקורות, ומטהרת וממחזרת את מימיה. למשל, החלת מחיר החשמל של המועצה החבה לחברת החשמל על תושבי אותה מועצה. למשל, פיטורין של יושב ראש רשות מקומית שאיננו עומד בתכנית ההבראה. למשל איסור העסקת בני משפחה של עובד עירייה או רשות מקומית. למשל צמצום כוח אדם בעיריות והחלפתו בבני ובנות שירות לאומי. למשל חילוט בתים שנבנו באופן בלתי חוקי ולא שולמה עליהם האגרה המלאה של בנייה. למשל הצהרת הון וביקורת רשות המסים על כל סרבן או מפגר בתשלום הארנונה. ועוד ועוד. את כל אלו לא שמענו מן השר ברוורמן, לא מכיוון שאיננו יכול לחשוב עליהם, אלא מכיוון שההגיון הפוליטי שלו שולל את מנגנוני ההישרדות של מדינה החיה בצבת אויביה מבחוץ ופולשיה מבפנים. זה שמאלנות, או הסמולנות בהתגלמותה, וחבל שאדם רב פעלים כפרופסור ברוורמן הידרדר למחוזות אלו.
משבר השלטון המקומי, כמו משבר הגרעין האירני, כמו המשבר הכלכלי המקומי והעולמי, כולם אירועים שיש לפתור אותם על דרך השכל הישר, הגיון הכלכלי, והטבע האנושי. כל פיתרון שמאלני יוביל בהכרח להחרפת המצב, עד לקריסת המערכות. קריסת המערכות של מדינה משמעותה אבדן יכולתה להגן על עצמה, וכולנו יודעים מה פרוש ישוב יהודי חסר כוח מגן המתגורר בגטו בסביבה עוינת.
על ימין ועל שמאל, בייחוד על שמאל
יש 
