פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
החזירו נא את השפיות לרחובותינו
יהודה צורף (יום שני, 08/06/2009 שעה 9:00)


החזירו נא את השפיות לרחובותינו

ד''ר יהודה צורף



כאילו לא די בכך שרשות הרבים אצלנו הפכה להפקרות מוחלטת, ובעצם כבר ביססנו את שמנו בעולם הרחב כיצואנים מוכרים של תו ההיכר תוצרת כחול לבן, מותג הגאווה הישראלית מסדרת ''כל ממזר מלך'', הנה אנחנו הולכים ומרקיעים לשחקים ביצירתיות הדינמית של ''לא רואה אותך ממטר'' עד אל תפארת הטכנולוגיה הסייבר-עארסית של ''למה מי אתה''.

המכוניות, למשל, אומנם משרתות את יצר הנדודים של הישראלי המצוי, אך כבר מזמן הן הפכו לנגע כרוני שמחבל באיכות החיים שלנו כמפגע זולל אוויר, אדמה וחיים. שלא לדבר על ההוצאות הכרוכות בהחזקת מכוניות, מריטת העצבים בפקקים ולנוכח הנהיגה הפרועה המקובלת במקומותינו, מצוקת החנייה, וכן הזיהומים הכימיים, הפיזיים והאקוסטיים הנפלטים מצי המכוניות הגועש בדרכים הצפופות יומם וליל.

מהרגע שבו הציגה תעשיית המכוניות את הבקרה על דלתות המכוניות ומערכות המיגון והאזעקה שלהן באמצעות השלט-רחוק, התלוו להמצאה החדשנית כל מפגעי הרעש שניתן להעלות על הדעת. מן הסתם, השתמשו יצרניות הרכב בשירותיהם של אנתרופולוגים בוחני כליות ולב, שהפגינו בקיאות ראויה לציון בדחפים הפרימיטיביים המקננים בנפשו של האדם המודרני ובגיוסם לטובת האינטרסים הכלכליים של תעשיית הרכב. תעשיית הסיגריות הייתה ראויה לשמש מודל לחיקוי עבור עמיתיה מתחום הרכב בחתירתה השיטתית להעלות את ריכוז הניקוטין בטבק לצורך הגברת התמכרותו של ציבור הלקוחות לסיגריות לסוגיהן.

מסתבר שהניקוטין האקוסטי חולל נפלאות בתודעתו של הישראלי המתורבת. שכן, הנהג הישראלי המצוי כבר החל לחוש מצוקת נטישה לנוכח המגמה המדאיגה של הסתגלות הציבור הרחב לאפקטים הרעשניים של מכוניתו. רעשי המנוע הרועם, הצפירות ההיסטריות, המוסיקה השואגת הבוקעת מתוך מחשכי מכוניתו ומרעידה את חלונות הבניינים בצידי הרחוב, כל אלה החלו לאבד את עוצמתם הציבורית. בפאזה קריטית כזאת של להיות או לחדול, כאשר הנהגים למיניהם כבר מיצו את כל האפשרויות הגלומות במכוניותיהם על מנת להרשים את סביבתם, הופיע על בימת ההיסטוריה הטראומובילית השלט-רחוק המיתולוגי על כל פעלוליו האקוסטיים המופלאים.

הצבע הוורוד חזר ללחייו הלבנות של הנהג הישראלי שכבר החל לסבול מתסמינים מחמירים והולכים של חרדת נטישה. חברות הרכב, המיגון והאזעקה עשו יד אחת לספק את מאווייו האינפנטיליים של מר ישראלי ולהפיק מהם את מיטב הרווח הכלכלי. בעלי הרכב הנפעמים ניצבים כיום בפני אוצר בלום של שלל אפקטים אקוסטיים על פי מיטב הדימיון היצירתי של טכנולוגיית הסימולציה האלקטרונית. עד מהרה הפכו רחובותינו לקרקס מטורף של פלאי השלט-רחוק, צפצופים, שריקות, קרקורים, יבבות, נביחות, יללות, זעקות, נפיחות, צוויחות וכל אשר יעלה על הדעת המותשת ממטר החיצים האקוסטיים הננעצים בתוך אפרכסת האוזן שאינה מוצאת מנוח.

כך התדרדרנו אל אותו שפל מדרגה שגם נביאי ישראל רואי הנסתרות לא העלו על דעתם. הנה, מר שון דפר ישראלי מתקרב בחשיבות אל מכוניתו ומפעיל את השלט-רחוק. מייד מהדהדת בכל השכונה שריקה, יבבה או צוויחה עזה, וכל תושב הנקלע לטווח של מאות מטרים מהאירוע המרגש אכן יודע כי מר שון דפר פתח את רכבו לתפארת מדינת ישראל. אך מוטב לו, לכל מי מהאזרחים היגעים במקומותינו אשר נקעה נפשו מהחדירה הפוגענית לרשות הפרט, מפעלולי הרעש החודרניים, המעצבנים והמיותרים האלה, שלא יעז לפנות למר שון דפר ישראלי ולבקש ממנו לנטרל את המטרד האקוסטי המיותר. שכן, מר שון דפר עלול להגיב באופן בלתי צפוי לנוכח האיום הישיר על עצם זהותו האנושית.

כשם שתעשיית הרכב למדה את לקח הניקוטין מתעשיית הטבק ורקחה למכורי המכוניות את עינוגיו הצפצפניים של השלט-רחוק, כך משקיפים כיום קברניטי תעשיית האסלות על הצלחתו התעשייתית המסחררת של השלט המצפצף, ואינם קופאים של שמריהם. שכן, מר שון דפר ישראלי אינו רק מכור לעינוגיה המוטוריים הרהבתניים של אותה קופסה מתרוצצת על ארבע גלגלים ופלאי הארבע-על-ארבע, אלא הוא גם נהנה מנפלאותיה של מערכת עיכול מפותחת שגורמת לו לפעמים לזחול על ארבע.

לא רחוק היום שבו תכריז תעשיית האסלות על מערכת התרעה לחדרי שירותים שתופעל בשלט-רחוק על פי מיטב השכלולים המוכרים מהשלט-רחוק הרכבי, ואף למעלה מהם. שכן, כל פעם שמר שון דפר ישראלי יחוש את אותו לחץ מופלא במיעיו המפותחים, ומתוך התרצות מפוייסת יתמכר להגיגי קרביו העמוסים לעייפה, כל מה שעליו לעשות הוא פשוט ללחוץ על השלט-רחוק האסלתי, דלת השירותים תיפתח אחר כבוד תוך השמעת תרועת חצוצרה שתישמע בכל רחבי השכונה, על פי מיטב המסורת הרכבית. שהרי, אם מר שון דפר מזעיק את השכונה כולה כל אימת שהוא פותח או נועל את רכבו, מדוע שלא תעלוז השכונה כולה ותשתתף בשמחתו של מר שון דפר המרוקן את תכולת קרביו לתפארת מדינת ישראל.

תסמונת השלט-רחוק ודומיה הן בנפשנו. שכן, הן מסמלות דפוסים של התעלמות מוחלטת מכבוד רשות הרבים, זלזול בוטה בזולת והעדר פתולוגי של ערך ההתחשבות, שהוא העקרון המוסרי המכונן של היהדות. ספרי ההיסטוריה שלנו מספרים בתוכחה על הפרעות הערביות בישוב היהודי בתקופה שטרם הקמת המדינה. אך פרעות ערביות אלה הן כאין וכאפס לעומת ההתפרעות היומיומית שלנו בארץ הקסומה הזאת. אנחנו רומסים, דורסים ועושקים אותה על כל צעד ושעל, מתעללים בה ומשחיתים את פניה עד לבלי הכר.

ביום הכיפורים מקפידים יראי השמים לנעול נעלי גומי לבל ירעישו בחריקת הנעליים מפאת כבוד המקום. אכן לעג לרש, האירוניה בהתגלמותה. שהרי, בכל שעה משעות היום ובכל יום מימות השנה אנחנו מחללים את הארץ בהפקרות הישראלית הפרועה שלנו. אנחנו מטמאים אותה בהשחתת נופיה, בזיהום אדמתה, מימיה ואווירה, ברעשים פראיים, צורמניים, אגרסיביים המשוגרים לכל עבר ללא שום התחשבות מינימלית ברווחת הציבור. ככל שחולף הזמן מפליאה הישראליות בשדרוג עצמי אל שיאים של יוהרה, שחצנות, אטימות, אנוכיות, צעקנות, חוצפה, זלזול בזולת ורמיסת רשות הרבים.

אותה ארץ שוממה של טרום הציונות הייתה בעצם מקום קסום שחן פיוטי שורה על שדותיו, חורשותיו, משעוליו, ביצותיו, אגמיו, מעיינותיו, נחליו, גבעותיו והרריו. היא אצרה באדמתה, בחללה ותחת שמיה זכרון אפוף כיסופים של אגדת עם משכבר הימים. לעומת אותה שממת הוד דוממת שבה התיישבו חלוציה הראשונים של הציונות, ישראל המיושבת המתהדרת במופקרותה הדורסנית היא הנוראה שבשממות, כמאמר הנביא, באין חזון ייפרע עם. אשר על כן, עת היא לחזון, ובראש בראשונה, החזירו נא את השפיות לרחובות, את הכבוד לרשות הרבים ואת המצפון לרשות הפרט.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


רעש מופרז
סתם אחד (יום שני, 08/06/2009 שעה 12:32) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
אני מסכים שהרעש ברחובתינו בלתי נסבל - עם זאת הפתרון הפשוט הוא להחליש אם לא בלטל את הרעשים המיותרים.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



שאלה יהיו הבעיות שלנו......
סתם אחד (יום שני, 08/06/2009 שעה 12:41) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה לעשות, אנחנו חיים בעולם המודרני שרץ קדימה. אין ברירה, צריכים לרוץ איתו.
_new_ הוספת תגובה



שאלה יהיו הבעיות שלנו......
סתם אחד (יום שני, 08/06/2009 שעה 19:04)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאן אתה רץ איתו?
_new_ הוספת תגובה



מה רצית לאמר ? אפשר בקצרה ?
סתם אחד (יום שני, 08/06/2009 שעה 17:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



יהודה, אתה אדם מיוחד.
סתם אחד (יום שלישי, 09/06/2009 שעה 4:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



גם אני
סתם אחד (יום רביעי, 10/06/2009 שעה 12:26)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אתה יודע למה זה קורה?
סתם אחד (יום רביעי, 10/06/2009 שעה 9:20) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כי ישראל היא לא דמוקרטיה,היא אולטרה-דמוקרטיה על גבול האנרכיה.כל אחד עושה מה טוב לו ומה ששנוא על חברו.
בגולה פחדנו מהשלטון,ובארץ הפכנו את השלטון להפקר ולזלזול,כי ''זה שלנו''.
הבעיה היא אכיפת החוק,בארץ זה דבר בלתי חשוב עד מאוד.כשנשיא נאשם באונס העיתונות מלאה כותרות ללא-עייפה במשך שנתיים על לשעמום,אבל כשכלב מחרבן באמצע רחוב סואן והליידי לא טורחת לאסוף את החרא,אז כולם עוברים מסביב או שמחייכים (ומקללים בליבם) או שמתעלמים.אין כבר את הצבריות,הדוגריות,הישירות.אנחנו נותנים לפשעים ''קלים'' להתרחש ולא אוכפים אותם,ואז העבריינים 'מתקדמים' לפשעים חמורים יותר ואז כבר קשה לטפל בהם.המשטרה זנחה את האכיפה האזרחית,האזרח חושב שהרחוב הוא שלו ומותר לו לעצור בפינה מוסתרת ולהשתין.אנחנו נמצאים רגע לפני שיתחילו להשתין לנו בפרצוף!
חוק לא רק צריך שיהא אלא גם שייראה ושיראו ממנו.צריכים יותר שוטרי מקוף, קרנות ושכונות שמחייכים לציבור,אבל עוצרים ל-‏24 שעות או יותר כל גברתן אלים שנוסע במהירות בלילות שישי עם רדיו פול ווליום ועורך תחרויות עם החברה ברחוב הראשי של העיר כשאורות הרמזורים הם רק תאורה מעוררת לתופעה (יש חוקים שהמשטרה בכלל לא אוכפת בגלל בעיות שלה ובגלל עמדתם המקלה של השופטים).צריך יותר פקחי עיריה שעוזרים לציבור,אבל על כל השלכת בדל סיגריה יושת מלוא הקנס ומיד.תהליכי משפט פלילי חייבים להתבצע במהלך אחד, מואץ וקצר.מה שאפשר לומר במשך 10 פגישות לאורך 10 שנים,אפשר גם לומר ב-‏10 פגישות במשך 10 ימים.בסך הכל העובדות הן אותן עובדון,רק החלל בינהם מנווט ע''י פרקליטים ממולחים ומחסור בשופטים.
אם יש חוק הוא חייב להיות מורגש ומיד.הציבור צריך להרגיש שהחוק מגן עליו ולא מאיים עליו.רק אז נוכל לחיות בסביבה תרבותית תוך שמירה מרצון ומהכרה על החוק.

גידי לוי-נשטיין
_new_ הוספת תגובה



אתה יודע למה זה קורה?
סתם אחד (יום רביעי, 10/06/2009 שעה 22:13)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לוי
מערכת האכיפה הישראלית היא מאד סלקטיבית. זה כולל את היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, המשטרה, השבכ ובתי המשפט.
רבים מחוקי ישראל הם עמומים. אני מתרשם שהעמימות היא מכוונת כדי לאפשר לאנ''ש להמלט דרך הסדקים.
קיים סעיף בו מרבה היועץ המשפטי לממשלה להשתמש ''אין ענין לציבור'' מענין שמעשה נבלה מסוג זה לא זוכה לתגובת הבגץ.
משום מה היועץ ''יודע'' מה מענין את הציבור.
_new_ הוספת תגובה



וזאת הבעיה הכי בוערת?
סתם אחד (יום חמישי, 11/06/2009 שעה 1:58) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אינני מזלזל ברעש, גם אני סובל/סבלתי ממנו,
אבל לא חסרות בעיות חמורות פי וכמה וכמה שיש לטפל בהן לפני.

כמו כן, כמו שאתה הזכרת, כשהארץ לא היתה מיושבת היא היתה שקטה. יש לטעמי קשר ברור ומובהק בין צפיפות לרעש. הצפיפות בכבישים היא גם עדות למחסור בכבישים וכו', אבל גם להיותנו מדינה צפופה, מהצפופות בעולם (הכל יחסי, יחסית לעזה, אנחנו עדיין פחות), ראה:
אינני נכנס לסוגיות פוליטיות (אני חושב שאני מכיר בערך את עמדותיך), אבל יש לנו גם(!) בעית צפיפות...
_new_ הוספת תגובה



וזאת הבעיה הכי בוערת?
סתם אחד (יום חמישי, 11/06/2009 שעה 5:39)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא שאמרתי
בטרנספר זה ייגמר .
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי