ערב יום-כפור הוא היום בו העיתונים מפרסמים זיכרונות ומחקרים חדשים על
מלחמת יום הכיפורים. השנה פרסם גנזך המדינה עדויות שניתנו בועדת אגרנט, אשר חקרה את המלחמה, ואשר היו חסויות עד היום. העדויות הן של אנשי בטחון וצבא, החל משר הביטחון דאז,
משה דיין, וכלה במפקדי אוגדות.
מדובר על כ-2,500 דפי עדויות ולנו, לסקרנים, לא נותר אלא לקרוא את התמציות שמביאים בפנינו העיתונאים. מקריאת התמציות מסתבר כי, נותני העדויות, דאגו במשך השנים להדליף את עדותם ה''חסויה'' ולמעשה אין כל ידיעות חדשות או הפתעות מרעישות בפרסום זה.
כל העיתונאים משווים את מלחמת יום הכיפורים ל
מלחמת לבנון השנייה. אין ספק שבנקודות מסוימות קיים דמיון רב, אך יש הרבה מן השונה ויתכן שהמשותף אך ורק מיקרי הוא. אנו נוטים לבחון את מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה עם המבט פנימה. למה זה קרה? איך זה קרה? ואיך זה השפיע עלינו?
מעטים טרחו לבחון את המלחמה ותוצאותיה מנקודת ראותם של שכנינו. גם ב
מלחמת ששת הימים היו הפתעות. ההפתעה הראשונה הייתה עצם המהלך הצבאי-מדיני של
מצרים שחולל את המלחמה וההפתעה הגדולה יותר הייתה הניצחון המהיר החלק וה''זול'' של ישראל על צבאות שכנותיה.
הדבר יצר לישראל תדמית חזקה מאין כמותה, אך, הותיר את מדינות ערב מושפלות ביותר. הערבי הן כאדם והן כחלק מלאום נחשב לאדם נחות שספג רק בוז.
ועידת חרטום והחלטת שלושת הלאווים העידו כי מחיקת ההשפלה חשובה יותר מהחזרת השטחים הכבושים.
מלחמת יום הכיפורים תוכננה על ידי המצרים והסורים בקפידה רבה. הכנות מדוקדקות בחשאי, מערך הסוואה והטעייה רחבת היקף, כולל בחירת יום פריצת המלחמה בקפדנות (יום כיפור). כל אלו הביאו להצלחה בלתי-רגילה. ההפתעה הייתה מושלמת, ההצלחה הראשונית הייתה מדהימה, אך פה זה נגמר. לאחר מספר ימים של התגוננות נואשת על גדות התעלה והרמה, החלה מכונת המלחמה הישראלית להתארגן כראוי, הפולשים נהדפו והכוחות הישראליים פרצו קדימה לעבר קהיר ודמשק. הזעקות להפסקת-אש נפלו על אוזניים בינלאומיות כרויות לרווחה וההתקדמות הישראלית נעצרה מיד.
מה היו תוצאות המלחמה מנקודת מבטן של סורה ומצרים?
לאחר הסכם הפסקת האש עם מצרים, החל תהליך מתמיד של ''נורמליזציה'' בין המדינות שנמשך מספר שנים ונסתיים בהסכם שלום. בחזית הסורית נמשכה זמן מה מלחמת התשה מקומית ולאחריה נחתם הסכם ''הפרדת כוחות'' הנשמר בקפדנות עד היום.
מדוע זה קרה אחרי המלחמה ולא קודם? ראשית ההשפלה, שנית, ההכרה הסופית והשלמה של מדינות ערב כי לא ניתן להביס צבאית את ישראל בעידן הנוכחי. ההכרה הזו מוכיחה כי
הניצחון במלחמת יום הכיפורים היה גדול יותר מיתר ניצחונותינו, מלבד, מלחמת העצמאות. מאז מלחמת יום הכיפורים, חלפו 25 שנים ומדינות ערב לא העזו לייזום כל פעולה צבאית ישירה נגד מדינת ישראל ופנו ל''דרך הטרור'' בעיקר באמצעות הפלשתינאים.
וזה מביא אותנו למלחמת לבנון השנייה.
גם במלחמת לבנון השנייה הופתענו. הופתענו מהמועד והופתענו, למרות שידענו כל הזמן שזה צפוי, מהגורם המיידי למלחמה. היו עוד הפתעות. הופתענו מחוסר יכולתנו להתמודד עם הטילים קצרי הטווח ולהפסיק במהירות את הירי שלהם והופתענו מהקושי לכבוש כפרים לבנונים קטנים ללא הקרבת חיילים רבים.
במלחמת יום הכיפורים ידענו מהר מאוד, יחסית, לעבור ממגננה לשחיקת האויב ודחיקתו. במלחמת לבנון השנייה התהליך היה ארוך יותר. גם את מלחמת לבנון השנייה סיימנו במבט ארוך פנימה. למה זה קרה? איך זה קרה? וכיצד נדאג שזה לא יקרה שנית.
אך איננו בוחנים עדיין איך מלחמה זו השפיעה על אויבינו.
האויב העיקרי והישיר במלחמה זו היה ארגון ה
חיזבאללה. מאז סיום המלחמה הארגון נאלץ להסיג את אנשיו הפועלים בגלוי מגבול ישראל, להסתיר את כלי נשקו בתחום הקרוב לגבול ישראל וכמובן להימנע מכל פעילות צבאית או תעמולתית גלויה בתחום גיאוגרפי זה. מנהיגיו מסתתרים מזה כשנתיים וחיים בפחד מתמיד מפני התנקשות בחייהם, דבר אשר ללא ספק משפיע על טיב פעילותם הצבאית. הסורים שתמכו בגלוי בארגון החיזבאללה בכל היבט אפשרי, מצניעים, מאז המלחמה, את תמיכתם בו ואם היא קיימת, וכנראה שהיא עדיין קיימת, הרי היא מתבצעת בחשאי.
לאחרונה, בעקבות מספר מעשי טרור והתנקשויות אישיות בתחומי סוריה, פסקה מדינה זו מלהיות מבצר מוגן ובטוח לארגוני הטרור והם נזהרים מאוד בהתנהלותם שם. ומדוע זה קרה?
מאחר ולמרות הביקורות, המוצדקות בחלקן, על פעולות הצבא והדרג המדיני, מלחמת לבנון השיגה את יעדה העיקרי: הרתעת שכנינו מנקיטת פעולות אלימות כלפינו בכל עת ובכל מקום שהם חפצים. ההפגזות על מוקדים אזרחיים בלבנון ובעיקר משך זמן ההפגזות, למעלה מחודש, מבלי שהגופים הבינלאומיים ינסו לעצור את ההפגזות האלה, מבלי לגנות אותן והטלת עיקר האשמה על הצד הערבי גרמו לשינוי עמדות.
החיזבאללה הבין שאינו יותר ''מדינה'' בתוך מדינה, עם כל המשמעויות הצבאיות הנובעות מכך, ועליו להשתלב במרקם הפוליטי הפנימי בלבנון בכדי להשיג השפעה לקידום מטרותיו. הסורים הבינו כי אין תוחלת להחזרת הגולן באמצעים אלימים ופנו לשיחות בעניין עם ממשלת ישראל, לאחר שנים רבות שלא התקיים כל דו-שיח רציני בנושא בין המדינות.
לטעמי, גם אירן הושפעה ממלחמה זו. תכיפות הדבורים על השמדתנו והאיומים הצבאיים נגדנו מעידים יותר מכל על הפחד ששורר שם מפני פעולה צבאית, ישראלית או בינלאומית, כנגדם. אני מוצא הרבה מין המשותף בין מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון השנייה, בתחילת המלחמה (המועד, המקום, האירוע) ובתוצאותיהן.
גם ועדת אגרנט וגם
ועדת וינוגרד הצליחו לגרום להחלפת הדרג הצבאי והמדיני העליון, אך לא הצליחו להביא לשינוי ממשי בדרכי החשיבה והפעולה של הממסד הצבאי והמדיני. מאחר וזו התוצאה הרי קשה לבחון ולהוכיח כי השינוי, אילו היה מתבצע, היה לטובה.
גמר חתימה טובה.
הגיגים יום-כפוריים
עם של מגלגלים
