סליחה – הוא בכלל שומע?

חודש אלול ועשרת הימים הראשונים של תשרי, בין ראש השנה ליום כיפור, הם ימי סליחות.
כל שנה משכימים חובשי הכיפות לזרמיהם השונים ומבקשים סליחה מהבורא על חטאיהם.
באתר מט''ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) מוסבר כי הסליחות כוללות קטעי תפילה, פסוקים ופיוטים העוסקים בבקשת סליחה על חטאים ובהבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, והם כוללים בקשה לאלוהים לזכות ברחמיו ובסליחתו. בקשה זו לרחמים ולסליחה מבוססת על מידות הרחמים של ה', שאותן מזכיר המתפלל פעמים אחדות במהלך הסליחות על-פי הכתוב בספר שמות (פרק לד, ו'-ז'( ...יְהוָה יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה...
נוצר (=שומר) חסד לאלפים, נושא (=סולח) עוון ופשע וחטאה…''
לאחר אמירת פסוקים אלה מבקש המתפלל: ''סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה אדוני טוב וסלח [וסלחן] ורב חסד …''.

הטקס הזה חוזר על עצמו כל שנה. מבקשים סליחות, ולמחרת ממשיכים בחטאים. אם נסקור את ששים שנות מדינת ישראל נקבל תמונה הולכת ומחמירה של פשיעה, עוולות וחטאים. טקסי הסליחות לא זו בלבד שלא הקטינו את ממדי הפשיעה, להיפך, הם הלכו וגדלו הלכו ורבו, כחול על שפת הים.

האבסורד בטקסים אלה בא לידי ביטוי חריף אצל כנופיית המתנחלים הדתיים. רק גמרו את תפילת הבוקר לאחר שמלמלו את הסליחות, וכבר הם יוצאים לפרוע בשכניהם הפלסטינים, מי בהרג באמצעות הנשק שבידיהם, מי בפוגרום באחד הכפרים, מי בעקירת עצי זית של פלסטינים, מי בשריפת שדות של פלסטינים.

אז מה יש להסיק מכך? האם אלוהים הוא רחום וחנון או שמא גזען ומרחם רק על יהודים ולא אכפת לו מגורלם של פלסטינים? ואולי הוא אדיש לחטאי כולם, לעוולות גניבה, שוד ופשע שמתרחשים גם אצל יהודים.
הנחה יותר מציאותית היא, שהוא בכלל לא קיים, כולו המצאה אנושית, לא שונה מפסלי אבן בדתות אחרות, שמספקת פורקן לאנשים להשיל מעצמם תחושות אשמה כדי למלא את מיכל החטאים מחדש לקראת השנה החדשה.

---

''הכה בערבים והצל את ישראל''

במשטרת רוסיה הצארית שלטה הסיסמה ''הכה ביהודים והצל את רוסיה''. הימין הישראלי הגזעני אימץ את הסיסמה לתנאי המציאות המקומית: הערבים החליפו את היהודים וישראל את רוסיה הצארית. זה נכון משני צידי הקו הירוק.
הצבא פינה מתנחל או שניים מאיזה מאחזון זעיר בשטחים הכבושים. בסך הכול פעולה נקודתית קטנה שלצערי לא מבשרת תחילת מהלך כולל של פינוי המאחזים וההתנחלויות שכולם כמובן בלתי חוקיים. מה עושים המתנחלים כפעולת תגמול? שורפים שדות של פלסטינים.

בקריית שמונה התקיים משחק כדורגל במסגרת ליגת העל בין הקבוצה המקומית עירוני קריית שמונה לבין בית''ר ירושלים. קריית שמונה ניצחה. כיצד מגיבים אוהדי בית''ר ירושלים? מנפצים את זגוגיות מכוניתו של שחקן קריית שמונה עבאס סואן, ומאיימים על חייו.

בשני המקרים מדובר בדפוסי פעולה מוכרים של ציבור גזעני החוזרים על עצמם תקופה ממושכת.
והמשטרה? היא מגיבה כמו המשטרה האנטישמית של הצאר, בתרגום ישראלי: מכה בערבים וקורצת עין לגזענים.
זה לא יפריע לבריונים למלמל את תפילות הסליחות.

---

השופטת הרחומה

אמיתי עמיר, אחיו של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, הועמד לדין בסעיף ''העלבת עובד ציבור'' משום שהצדיע במועל יד נאצי ובקריאות ''הייל היטלר'' כלפי אל''מ מוטי ברוך, הנושא בתואר ''מח''ט יהודה'' בשטחים הכבושים. (הארץ, 6 באוקטובר 2008).
אמיתי עמיר לא הצדיע למח''ט בגלל שהוא מתנגד לכיבוש או מתבייש באחיו הרוצח. להיפך, הוא גאה בו. זו הייתה פעולת מחאה על כך שהכיבוש לא די אכזרי ומדכא, שהרי אילו היה הכיבוש יותר נאצי, אחיו אולי לא היה חש צורך לרצוח את ראש הממשלה.

כאן נכנסת לתמונה השופטת אילתה זיסקינד שבפניה הועמד אמיתי עמיר לדין. היא החליטה לא להרשיעו בהתחשב ''במשבר שחוותה משפחתם בעקבות מאסר אחיו''. אין ספק, משפחת עמיר חוותה משבר. זה בהחלט לא נעים כאשר אחיך או בנך רוצח ראש ממשלה בגלל אי הסכמה עם עמדותיו ומדיניותו. אבל המשפחה התגברה כארי על המשבר, אולי גם בחסות הסליחות לקראת הימים הנוראים, והיא עומדת מאחורי הרוצח, גאה בו, מסייעת לו, שמחה בנישואיו ובבנו שבא לעולם לא מכבר.

במקום הרשעה יפצה אמיתי עמיר את המח''ט ב-‏500 ש''ח וכן ירצה 100 שעות לתועלת הציבור כמדריך נוער לשירותים חברתיים בקרית ארבע. כך, בחסות בית המשפט יוכל אמיתי עמיר לטפטף את טיפות הרעל הגזעני לילדי קריית ארבע לא רחוק מקברו של צדיק אחר, ''ברוך הגבר'', הלוא הוא הרוצח ברוך גולדשטיין שטבח בעשרות מתפללים בשעת תפילתם במערת המכפלה.
שופטת רגישה הגברת זיסקינד. רק חבל שרגישותה פועלת לעתים כה קרובות לכיוון ימין. דומה כי את ההצדעה חייב אמיתי עמיר להפנות לשופטת שהיטיבה עימו.

---