מזרחית לביתנו ב
רחובות משתרעת כברת אדמה ירוקה שנותרה לפליטה בין מגדלי הבטון הנישאים וסוגרים עליה מצפון, מערב ודרום. בעבר היה שם פרדס, שהפסיק לפרנס את בעליו, ולכן נעקר ופינה את מקומו לשגשוגו של חורש טבעי. כך עלה הצומח מן האדמה ועטף את פניה הקמוטות בפסיפס ארץ ישראלי מרהיב של אלון, ברוש, חרוב, אלת המסטיק, לוטם וכל מיני בתה וצמח.
בחורף לקראת האביב היה השטח מתכסה במרבדי חרציות בוהקות, זרויות כתמי אודם הפרג, ושפע ססגוני של פרחים בכל גוון. פרפרים היו מרפרפים אז בקלילות באובך האבקני המשכר של ניחוחי חגיגת האביב.
מזרחית לכברת האדמה עוד נותרו הפרדסים, אך גם הם הולכים ואוזלים. אם כי בעידן בין השמשות עד לנטישה, עקירה והפשרה הם מאכלסים בתוכם אוצר בלום של שפעת צמחים הפורצת באביב בפסטיבל מפעים של לבלוב פיוטי שזור גווני קסם ושלל בשמים.
מזה מספר שנים ריחפה לה השמועה שכרישי הנדל''ן עומדים לנעוץ את מלתעותיהם בכברת האדמה הירוקה, אך ניתן היה להתנחם בשמועה אחרת שסיפרה על סיבוכים ביורוקרטיים, מוניציפאליים ומשפטיים של פרצלציה, תאוות בצע וחמדנות, שהיו אמורים לעכב את הבנייה בשטח למועד בלתי ידוע.
האשליות התנפצו להן כאשר על אחד מעמודי החשמל הניצבים לאורך הכביש מערבית לכברת האדמה נתלתה לפני חודשים מספר מודעה רשמית מטעם הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שבלשון פורמלית יבשה הכריזה על יישומו הקרוב של פרויקט הבנייה על כברת האדמה הירוקה, תוך הזמנה לכל המסתייגים להגיש את השגותיהם בעניין הפרויקט. גם ללא המודעה הרשמית, היה ברור לכל תושבי השכונה שעל פי המגמה השולטת ברמה העירונית והממלכתית, שמתמקדת בגיוס אינטנסיבי של משאבים לפיתוח אורבני אגרסיבי, אין שום סיכוי הישרדות למובלעת הירוקה הקסומה.
בשלב זה ניסתה אחת מתושבות השכונה ליזום מחאה שכונתית נגד הפרויקט. אך ההיענות השכונתית ליוזמה הברוכה, שביקשה לייחד לכברת האדמה מעמד של שטח ירוק כפי שמקובל בעריהן של המדינות המתוקנות בעולם, הייתה עלובה. יש להניח שתושבי השכונה אכן הבינו כי היוזמה איחרה את המועד, וכן הכירו את עוצמת תאוות הבצע של בעלי הקרקעות והיזמים שאמורים לגרוף הון עתק מהפשרת הקרקע והפיכתה לפרויקט נדל''ן.
אם עדיין נותרה תקווה כלשהי בעניין הצלחת יוזמתה של תושבת השכונה להצלת השטח הירוק, המחישו לה אדוני העיר מי הוא בעצם זה המושך בחוטים. באחד הערבים התפשט ריח שריפה בכל האזור, ותושבי השכונה הופתעו לגלות שהשטח הירוק בוער בלהבות אש. ההבערה היזומה של כברת האדמה הירוקה נמשכה בימים שלאחר מכן, עד אשר השטח כולו הפך להיות שחור.
לפני מספר ימים אזרתי עוז והחלטתי לטייל בכברת האדמה השרופה. תהיתי האם הגשם הראשון, שאומנם היה חטוף, עשה נפלאות כלשהן באדמה החרוכה. צבעו השחור של האפר שלט בכל. פה ושם בצבצו כתמים ירוקים מתוך כסות השחור. הנה, החרוב ירוק עדיין, הברוש חרוך למחצה, הקזוארינה האצילית מיתמרת מתוך ערוות הצמחייה שנחרכה מעלוותה, כמושה ונובלת. הבתה כולה לא נותרה לפליטה, נשרפה, השחימה, קמלה...
כך המשכתי לשוטט בנוף השחור, המשמים ומעורר היגון, ובעצבות רבה נזכרתי בפסיפס החורש המופלא שפרח פעם על האדמה הברוכה הזאת, ארץ ישראל במיטבה שהושחתה בתבערת זדון.
פתאום, הפלא ופלא, התקשיתי להאמין למראה המלבב שהתגלה לעיניי, בנקודה מסויימת מתוך מרחבי האפר הקודר הזדקרה בחן חבורה צפופה ובודדת של חצבים נדירים ביופיים. ההפתעה הייתה גדולה שבעתיים, שכן, למרות פריחות האביב המרהיבות שהיו גודשות את כברת הארץ מידי שנה בשנה, מעולם לא הצלחתי לגלות בו פריחת חצבים בשלהי הקיץ ועם בוא הסתיו.
החצב כידוע הוא צמח מופלא, שמחזורי העולם פועמים בשורשיו הנטועים בעמקי הקרקע. החצב המלבלב מתוך האפר הוא השורשיות הצרופה, ששום פגעי אש, מבול וסער לא יכניעוה, ומתוך כל אסון, פגע וצרה היא תעלה כפורחת.
חצבים מתוך האפר
ספינר: אני בטוח שהפלסתינים הכניעו
