|
| חגית מנדס (יום שישי, 28/06/2002 שעה 10:14) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
|
|||
|
|||
שלום לשרית.שמי זכי.אני ידיד המתארח כרגע אצל יורם בוויניפג.אני רוצה לברך אותך על האבחנה הקצרה והמתאימה.בזיונו של עייזר הפטפטן בהא הידיעה וכשראה ''מיידלע עם כנפיים'' בטח אכל כובע.אבל יותר מזה.האיבחון נכון-הוא והאחרים מדורו מותשים ודי שפופים אבל לא מוכנים ללכת בצורה מכובדת וככה להזכר באיזה מין פנתאון.אבל מי יחליף אותם,אולי הטייסת החדשה? ובינתיים יש לנו להקת כליזמרים פוליטים עם שירים ישנים נושנים ושום דבר חדש.יש הורה שרון והורה פרס ובאמצע ריקוד בטן של פואד מאלף לילה ולילה זו צרה אבל טבע שומר עליהם בלי עין הרע ולפחות נקם בעייזר שעם העין הרעה שלו ראה את הטייסת החדשה שלנו. | |||
|
|||
מעניין מה חושב על כך אדון ספירו. | |||
|
|||
בניגוד לגברת מנדס שמתפעלת מכנפי הטייסת החדשה ורואה בכך נקמה בשובינזם הגברי של עיזר ויצמן הקשיש, אני רואה בכל הפסטיבל סביב טייסות צבאיות ביטוי לפמיניזם מעוות. הפמיניסטיות הנאבקות לפתיחת כל המקצועות המלחמתיים בצבא לנשים, מה בשורתן? הן מאמצות את המאצ'ואיזם המלחמתי גברי, ואומרות בערך כך: כל מה שאתם הגברים יכולים לעשות, גם אנו יכולות. אתם יכולים לרצוח, להרוס, להרוג? גם אנחנו יכולות; אתם יכולים להפציץ אוכלוסיה אזרחית ולהרוג ולפצוע אלפי בני אדם? גם אנחנו יכולות; אתם יכולים לטרטר חיילים, להכשירם להיות חיות אדם רוצחות, רוטויילרים המסתערים על טרפם? גם אנחנו יכולות; אתם יכולים לתפקד במערכת היררכית עריצה ולא דמוקרטית? גם אנחנו יכולות. בראבו. זהו פמניזם ימני וחקייני שאינו לרוחי, מאותה סיבה שבכורו הגברי אינו לרוחי. הפמיניזם שמשמש נר לרגליי, הוא הפמניזם האזרחי, שנאבק למען חברה שוויונית ושוחרת שלום, המאפשרת לנשים להשתלב במערכת הפוליטית, הכלכלית והחברתית תוך פיתוח ומיצוי כישוריהן ויכולתן. היותה של הטייסת גם מתנחלת, היא בבחינת הוספת חטא על פשע, או פשע על חטא. אם המתנחלת תבצע פשעי מלחמה כטייסת צבאית, הרי שאפשר יהיה להעמידה לדין במסגרת עיסקת חבילה על שני הפשעים, שהרי כידוע, מה-1ביולי יתחיל לפעול בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה, כפי שנקבע באמנת רומא, וההתננחלויות, להווי ידוע, מהווים על פי האמנה, פשע מלחמה. הגברת מנדס עדיין שבוייה בתוך שטיפת המוח הישראלית לפיה שילוב נשים במקצועות לחימה בצבא הוא הישג. אני מקווה שעם הזמן היא תשתחרר מההבל הזה, תכיר ארגונים בעלי השקפת עולם שונה, כמו ארגון ''פרופיל חדש'' שהחברות בו נאבקות למען זכותם של צעירים להשתחרר מהצבא מטעמי מצפון ולהקמת חברה אזרחית בישראל שלא תונהג על ידי גנרלים שכל מה שיש להם בראש זה איך להרוג עוד צעירים, גם פלסטינים גם ישראלים. חשבון בנק הדם של שרון וחבריו גדול דיו כדי לשולחם לבית הדין הבינלאומי בהאג. ועוד הערה: המאמץ הנשי הזה להשתלב בממלכת ההריגה והחיסול הצבאית, לא ישנה את אופיו הבסיסי של הצבא: ארגון שנשאר ויישאר בעיקרו גברי מצ'ואיסטי, היררכי ולא דמוקרטי, שמרבית החיילות בו ממלאות תפקידי שרות והארחה לקצינים בכירים יותר או פחות; ארגון שמכוח אופיו ומבנהו ימשיך לספק חדשות לבקרים ידיעות על מעשי אונס והטרדה מינית שבכירים מבצעים בחיילות המשרתות אותם. | |||
|
|||
מה אם תפקידו של הצבא הוא גם להגן? ציינת הרבה סיבות במה הצבא הוא מחלה רעה, אולם לצערי ואני חושב עוד כמה אנשים חושבים כמוני, ללא אותו צבא שהיום לטענתך עושה פשעים, לא הייתה מדינה כבר מזמן. ללא אותו חל אויר לא היו פוגעים בחיל האויר המיצרי. נכון אז לא היו כיבושים, אולם גם לא הייתה מדינה שבה היית יכול לכתוב את דבריך, לפחות לא באזור הזה , מי יודע אולי היית מגיע גם לאמריקה ושם גם מעלה טענות מול אילו שעושים צבא. | |||
|
|||
בניגוד לקביעה ההחלטית של מבקרך בפורום- האמת היא שנשים לוחמות הופיעו במאה ה- 20 במספרים גדולים דווקא בשמאל הסוציאליסטי-קומוניסטי, ממלחמת האזרחים הרוסית, דרך מלחמת האזרחים הספרדית, הצבא האדום הסובייטי הצבא המהפכני של סין ועוד. לא ידוע לי על לוחמות חזית גרמניות, איטלקיות או יפאניות... שכן דווקא הימין האידאולוגי והתאוקרטי כאחד- דחה ברובו רעיון של שילוב נשים במערכה. גם במחנה האשפ''י ובעולמם המטורף של מתאבדי הפצצה הפלסתינאים -יש לא מעט נשים ואפילו חלק לא מבוטל. כך גם בסרי-לנקה ומקומות אחרים שם מתפוצצים למעון רעיון או בשליחות שטנית כל שהיא. האשה הישראלית שאפה מתחילת הדרך לשוויון מלא והמושג שוויון כולל לדעתי שילובן בכל מערכת שירצו בה, גם בצבא,ללא אפלייתן על רקע מין. עובדת היות הטייסת בת מתנחלים (?) אינה מוסיפה ואינה מורידה דבר ומבחינתי, היא ראויה לברכה שכן גם אם לא פרצה דרך, הרי שהוכיחה לעייזר וויצמן שגישתו הימנית והשוביניסטית המובהקת של ''מיידלע שבי בבית'' לא הוכיחה עצמה. המשיכי לכתוב ולהתבטא. | |||
|
|||
הפמיניסטיות נלחמות נגד אפליה. אתה יכול גם לברך על כך שאין מגייסים ערבים לצה''ל, אבל בסופו של דבר זו אפליה. אם אישה מעוניינת להיות טייסת, ייתכן שלדעתך הרצון שלה מוטעה, אבל עדיין יש להלחם על זכותה לעשות זאת. המטרה היא שוויון. | |||
|
|||
בעבר שוחחתי על נקודת הלוחמות הקרביות עם עמיתים לשירות הצבאי. הטעם העיקרי שעלה כנגד שיתוף נשים ביחידות הלוחמות היה החשש שנשים שייפלו בשבי יהיו חשופות להתעללות מינית. היות שבהיסטוריה של מדינת ישראל לא נפלו חיילות בשבי, אין ממש נתונים לדעת אם החשש הזה מוצדק. היה מי שציין שגם שבויים ממין זכר יכולים להיות נתונים להתעללות דומה. בכל אופן, אני מציין זאת בשל הנטיה האוטומטית לייחס שוביניזם לכל מי שמתנגד לשלב חיילות במערך הלוחם. יתכנו גם סיבות אחרות להתנגדות. | |||
|
|||
איני יודע באם לכעוס או לצחוק כאשר אני קורא את מסותיו של ספירו. היה סנטור, מזמן מזמן, במדינה עתיקה שנקראה רומי. אותו סנטור היה אחוז דיבוק כנגד אויבי מדינתו אשר באו מעבר לים, מרוקו של היום, ואז נקראה אותה מדינה פלאית, בשם הקסום קרתגו. ואותו סנטור, בכל נאום שלו, גם כאשר נאם על פמיניזם נשי, או סקס, או אוכל ויין, סיים את דבריו במשפט המפורסם, ואת קרתגו יש להשמיד. כן גם היום בארץ ישראל, חי לו אדם שבכל מסה שישא יסיים את דבריו ''ואת ישראל יש להשמיד''. כן, זוהי בדיוק מסתו של גדעון ספירו בהתנגדותו לשילוב נשים בחיל האויר. נבחן את ההגיון שלו. בהנחה שאני טועה, הרי הוא היה צריך להגביל עצמו כנגד פעולות לא חוקיות של מדינת ישראל, והזרוע המבצעת שלה, צבא ההגנה לישראל, אבל לא כן הוא. נבחן את הנושא מכמה זויות: הזוית האישית של ההורים שביתם הולכת לצבא ולחיל אויר. נבחן, מזוית הביטחון הלאומי שלנו. נבחן מהזוית האישית של הפרט, ואחר נבחן מזוית ראיה של אדם, גיס אש''פי, השונא את עמו ואת ארצו ופועל למען אויבי מדינת ישראל. נבחן, איזה הגיון משתלב בהגיונו של ה''סנטור'' היהודי הגאה מר ספירו גדעון? מזוית ההורים: האם מי מאיתנו מעדיף שבנו יהרג על פני ביתו? אני משוכנע שכולנו אוהבים ודואגים לכולם באותה מידה. לכן, באם הבן או הבת יוצאים לתפקיד לאומי, להגן על הבית, על העם היהודי, שהינו שארית הפלטה,זה הינו אך. איננו אוהבים פחות את הבן או את הבת. מבחינת הביטחון הלאומי: חוסנה של חברה נגזר מספקטרום רחב של נושאים: חינוך, בריאות, כלכלה, תעשייה ,ביטחון ועוד. האם מי מאיתנו, החילונים, היה מוכן שהפחות טובים מאיתנו הם אלה שינהלו את המדינה? (הדתיים פועלים על פי הגיון הרבנים), האם מי מאיתנו מוכן לומר בריש גלי, מלבד ההומניסט המתחזה, מר ספירו, שנשים פסולות לתעשיה במגוון התפקידים שהתעשיה מציע, החל ממזכירות המגישות תה וכלה בתפקידי הנדסה וניהול בכיר, רק בגלל שהן נשים? או לפסול עבודת נשים בתפקידים ''נחותים'' כמו אחיות מוסמכות ולא מוסמכות, כי הן בתפקיד נחות ומשרתות את הרופאים הגבריים, (אשר שרתו בצבא ובזכות זה רכשו ניסיון ניהולי כקצינים ומפקדים). ומדוע יפקד מקומן של הנשים מתפקיד כה קשה , כה מחייב כמו קצינה בחיל האויר הישראלי? האם מבחינת הביטחון הלאומי מי מאיתנו חושש להפקיד את חייו בידי אשה? אני לא! אני גאה שאשה מגנה עלי ועל עם ישראל. אני גאה שאותה אשה, ואותן נשים המשרתות בצבא ורוכשות נקודות זינוק ומצוינות המאפשר להן, לאחר מכן להשתלב בתפקידי מינהל בכירים באקדמיה, בתעשיה וברפואה. אבל, יש בינינו המתחזה להומניסט הדואג לטובתן של נשות ישראל ,והדוגל שאת ביטחון המדינה נפקיד בידי הפלשתינאים או אולי בידי המצרים, כי הוא פוסל את אלה ההולכים להגן על בטחונו ובטחון בני משפחתו, ביטחון שהבוא לא משלם תמורתו, כי זהו מוצר ציבורי והוא נהנה מן ההפקר. | |||
|
|||
יש נשים פמיניסטיות רבות שטוענות טענות דומות. יש הרבה מאוד גוונים לפמיניזם. אחד מהם, מקצה אחד של הקשת, דוגל בהשוואת תנאים, זכויות וחובות לנשים ולגברים. השני, מהקצה המרוחק, דוגל במתן תוקף ולגיטימציה ל''נשיות'' כהוויה, כמכלול תכונות, כך שלא תידחק מפני ה''גבריות''. ביטויים לקונפליקט הזה בתוך הפמיניזם ניכרים גם בתחומים אחרים, כמו טיפול בילדים וחלוקת עבודה תוך משפחתית - יש פמיניסטיות הרואות הישג בנשות קריירה שיולדות ילדים ומנהלות חיים מלאים, ויש פמיניסטיות הטוענות שגם בחירה של אשה לעצור את הקריירה ולהקדיש את עצמה לילדים היא לגיטימית - ואפילו ''אותנטית'' יותר מאשר הניסיון לאמץ מודלים גבריים. ובדומה, יש קבוצות שירצו לראות נשים בכל תפקיד שהוא, כביטוי לשוויון, ויש כאלה שינסו לבצע שינוי בדפוסי החשיבה שמניעים את העולם שלנו, שכרגע הוא ''גברי'', ולתת לתפיסות ''נשיות'' לחלחל אליו. כפועל יוצא, על פי התפיסה הזו החברה אמורה להיות מעט פחות אלימה, וגם פחות צבאית. אם כך, אשה טייסת היא אשה אמיצה שהגשימה את עצמה, אבל לא מודל לחיקוי בתחום עיסוקה דווקא. (המונחים ''גברי'' ו''נשי'' באים כמובן לציין את מכלול התכונות הארכיטיפי - תוך הסתייגות והכרה בזה שהוא גם מאוד סטריאוטיפי). | |||
|
|||
ולגדל את הילדים. אני מתנגד לסטיגמות. המושג ''גבר'' פסול בעיני. איבר המין אינו הבסיס שעל פיו יש לכוון או לפסול קריירות. אני הייתי לוחם בסיירת גולני, עסקתי בטכניקות של קרב מגע (לכאורה תפקודים גבריים) אבל במקביל אני מתרגש בקלות, בוכה שרואה סרט סנטימנטלי, מתנגד לאלימות, להתעללויות בבני אדם ובחיות.נוכחתי בלידות של אשתי, אהבתי לחתל ולהאכיל ולגדל את הילדים שלי. אוהב לבשל , אוהב סידור פרחים. אני מניח כאשר אהיה סבא, אהנה לטייל עם נכדי ונכדותי. ואיני רואה עצמי כגברי או כנשי אלא שבן אדם עם מגוון יכולות וחסרונות. כך אני מצפה שיתיחסו גם לאחרים. | |||
|
|||
אבל מה הקשר להודעתי? הדיכוטומיה גבר/אשה (כמו ההקבלה אשה/אשה וגבר/גבר), מעבר לזה שהיא בסיסית, היא המניעה את הפמיניזם. אני מבינה שאתה חולק על המושגים האלה כמבנים אישיות של אדם, אבל אתה לא יכול להתעלם מהצורה ומהדומיננטיות שבהם הם בנו ובונים מבנים חברתיים. | |||
|
|||
זה היה נכון כאשר מבנה השבט והחמולה , זה כולל את מה שהתרחש באירופה עד שלהי מלחמת העולם השניה, ובאנגליה עד היום, מבחינת דיני ירושה ושליטה על קרקעות והעברת התארים מאב לבנו הבכור. חברות דמוקרטיות מדגישות את זכויות הפרט, האינדיבידום,בין שהוא גבר או אשה. גם החברה הדתית / חרדית היהודית עוברת מהפך רציני בנושא. למשל - אצלם היתה התפיסה שהאשה מלכה בביתה, והנה לאן שלא תפני תראי נשים חרדיות מתלבשות אלגנט, נוהגות ברכבים, לומדות ועובדות בחוץ (לא במאת האחוזים, אך המגמה גוברת). גם אצל הבדואיות בארץ, גישה זו מתחזקת. עם שחרור האשה חייב לבוא גם שחרור הגבר. זה לא כיף גדול, ראיתי את זה אצל הבנים שלי, להיות חיבים להתנהג על פי סטיגמות ונורמות אשר מישהו הלביש עלינו. ''גברים בוכים בלילה..'' בכל פעם שנהרג לי חבר במלחמה, בכיתי גם ביום ואת רואה זאת בהלויות של חילים. בקיצור - תחיי ותנהגי על פי מה שאת זורמת איתו! | |||
|
|||
אבל מה שעולה מתיאורי המצב שלך הוא לא זרימה. אתה מנסה לתאר הישגים של מאבק פמיניסטי, בלי לקרוא לזה בשם פמיניזם, וגם בעירוב יוצרות. בין דיני ירושה באנגליה וסגנון הלבוש במאה שערים יש מרחק לא קטן, למשל. או: נשים חרדיות ''לובשות אלגנט'' - הידד. האם זה פמיניסטי? מה יקרה להן אם יתלבשו בצורה חושפנית? לא נעים אפילו לחשוב. הרושם שלי הוא, שאתה - מתוך זה שאתה דוגל בטשטוש הדיכוטומיות המיגדריות - מטשטש גם עובדות. אם אני ''אזרום'', האם זה ישפר את הסטטיסטיקה של הנשים הנאנסות? או את דיני המשפחה הנכפים על נשים בבית הדין הרבני? אלה נושאים למאבק פמיניסטי וחברתי כולל, לצד המאבק האישי. ועיוורון מיגדרי ברמת הפרט, כפי שאתה מציע, הוא - עם כל הרצון הטוב - לא דרך להשיג מטרות ברמה החברתית. שיהיה בהצלחה בכל אופן. | |||
|
|||
ילדים נאנסים או אלימות בתור לקלנע או בדרכים.אלימות = אלימוה ולא משנה מי מכה או מי מתעלל במי.החרדיות המתלבשות אלגנט, זה חלק מהמפכה שלהן. אין שום סיבה שגברת תסתובב עם אברי מינה חשופים וכן לא גברים. הסיבה היא המשפט הידוע ''לפני עיוור לא תשים מכשול''. יש אנשים המתפתים בקלות, שיצריהם מגורים.זו גם בעיה תרבותית קשה, בל תשכחי שבאוכלוסיה של כ 6 בליון איש, התרבות של חשיפה גופנית הינה מיעוט. אני במפורש מתנגד לדיכוטומיות של אלימות כגון ''גברים מכים נשים''. אלה גברים מנוולים המכים גם את ילדיהם וגם במגרשי כדור רגל. | |||
|
|||
לנהל ויכוח עם מישהו שהתחיל ב''כולנו נושאי תכונות גבריות ונשיות, אני למשל'', המשיך ב''תראי איך מתלבשים היום יפה בעדה החרדית'', ועכשיו מנסה לטעון ש''חשיפת אברי המין'' (קרסוליים, התכוונת?!) תביא מן הסתם לשילהוב יצריהם של... מי? גברים, אולי? אלה שאתה נושא רק מחצית מתכונותיהם? אהא. די, באמת. לא עקבי, וכל כך מלא סתירות ופרכות. עייפתי. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |