לאורך ההיסטוריה של ירושלים נבנו עשרות חומות מסביב לעיר. צורת החומות, גודלן ומיקומן מאפשר לנו ללמוד לא רק על מערך ההגנה של העיר אלה גם על החברה והתרבות שחיה ובנתה חומות אילו וכיצד החומות השפיעו ועיצבו את התרבות המקומית של החיים בתוכה.
רקע כללי על חומות בעולם העתיק
אחד הסמנים הראשונים למאפיינים של קבוצה בעת העתיקה הוא החומות המקיפות את תחום מושבה. מהזמן שהאדם החל להתיישב בישובי קבע ולהתאגד בקבוצות או מאוחר יותר בשבטים, היה צורך לתחום את שטח הקבוצה ולבנות מערך סגור של הגנה, דרך הצמדת הבתים בצורה הקפית או בעזרת בניית גדר או חומה המקיפה את שטח הישוב.
בניית חומות או מתחמים סגורים מאפיינים את האנושות מראשיתה ובכל מקום בו נמצאים שרידים של תרבויות קדומות. מ
אמריקה הדרומית דרך
אפריקה,
אירופה ועד מזרח
אסיה. אחד המקומות החשובים שבהם התפתחה התרבות האנושית הוא האזור שבין
מסופוטמיה ל
מצרים:
המזרח התיכון של היום.
ירושלים-סקירה היסטורית קצרה
במשך כ-4,000 שנות היסטוריה ירושלים נשלטה ע''י עשרות עמים שונים ובידי מאות שליטים. חלקם שלטו בעיר עשרות שנים וחלקם מאות בשנים. בהכללה אפשר לומר שהאימפריות הגדולות שלטו מאות שנים והעמים המקומיים שלטו כמה עשרות שנים בין אימפריה לאימפריה. חשוב לזכור שמאז שירושלים נוסדה היא תמיד הייתה בשליטה או תחת חסות של מעצמה זרה. בעת העתיקה בחסות מצרים, אח''כ בשליטת האימפריות המסופוטמיות, הרומאים, מוסלמים עות'מאניים וכד'. מתוך כ-4,000 שנות היסטוריה של העיר, רק במשך תקופות קצרות של עשרות שנים בלבד העיר נשלטה ע''י עמים מקומיים, בלי התערבות אימפריה זרה, כך היה במשך תקופה מסויימת בימי מלכות
בית דוד, במובן מסוים בימי השלטון החשמונאי, ובתקופה הירדנית.
ראשית העיר והחומה הראשונה
מפת ירושלים הכנעניתראשיתה של ירושלים כעיר מבוצרת בתקופה הכנענית, כאשר השליט המקומי מחליט להגן על מעיין הגיחון ולתחום אותו כחלק משטח שלטונו. תושבי ירושלים הראשונים מתיישבים בעיר בשטח הרכס שמדרום ל
הר הבית, אזור הכפר
סילוואן, שכונת וואדי
חילווה היום, מכוון שבמקום נמצא מעיין
הגיחון. מעיין המספק מים כל ימות השנה. ההחלטה לבנות חומה ומגדלים שיגנו בראש ובראשונה על מקור המים יוצרת מצב שהשליט הבונה את החומה מנכס את מקור המים לרשותו ולרשות נתיניו. לתושבים שנהנים מהמים, ברור מהר מאוד שהמים שייכים לשליט ובחסדו מתאפשר להם להינות מהמים בחופשיות. החומה הנבנית בינם לבין הנוודים החיים באזור יוצרת הפרדה מעמדית אבל קודם כל שייכות קבוצתית וסולידריות חברתית בין תושבי העיר. תושבי העיר הבינו שיציבות השלטון הפכה לתנאי הכרחי על מנת שתהיה יציבות באספקת המים.
צריך לזכור שההנחה שמים = שלטון וכוח, לא התחילו עם התפתחות העיר ירושלים. הנחת החוקרים היא שהתפתחות אימפריות אדירות במצרים ובמסופוטמיה נבעה משליטה במקורות המים העצומים שהשלטון הצליח לנכס לעצמו. במצרים נהר הנילוס ובמסופוטמיה נהרות הפרת והחידקל. במקרה של מצרים ומסופוטמיה רואים שמקור מים עצום ויציב מאפשר בניית אמפריות עצומות יציבות.
חומת חזקיהו
גודלה של העיר, מצבה, מעמדה וחומותיה בין השנים 1550 לפנה''ס לערך ועד המאה השמינית לפנה''ס לא ברורים. ידוע לנו על נוכחות כנענית בעיר במאה ה-14 לפנה''ס מכתבי
אל עמרנה אשר נמצאו במצרים ומזכירים מלך כנעני המבקש עזרה צבאית ממצרים, אולם העדויות הארכיאולוגיות בתקופה זו הן מעטות ביותר. במאה ה-10 לפנה''ס המזוהה כתקופת דוד ושלמה כמעט ואין עדויות ארכיאולוגיות כלל. מחפירות שנערכו בערים שונות ביהודה, אנו יודעים שבתקופה זו הערים לא היו מבוצרות. נראה שירושלים הייתה לא יותר מאשר כפר גדול. העדות הארכיאולוגית הברורה ביותר לעיר בתקופת המקרא מתוארכת למאה השמינית לפנה''ס, כנראה לתקופת המלך חזקיהו משנת 705 לפנה''ס. עקב מיעוט הממצא הארכיאולוגי בתקופות שבין 1550 ל 705 לפנה''ס לא אדון בחומה ובעיר בתקופות האלה ואתמקד בימי המלך היהודי חזקיהו.
מפת האימפריה האשוריתסקירה היסטורית קצרה: במאה ה 8 לפנה''ס קמה האימפריה האשורית. אימפריה אדירה, אכזרית וחסרת מעצורים בעולם העתיק. האימפריה האשורית השתלטה תוך זמן קצר יחסית (כמה עשרות שנים) על מסופוטמיה והלבנט, אפילו האימפריה המצרית – שעד אז אף אימפריה לא איימה עליה, חשה סכנה מהתחזקות האשורים. בשנת 720 לפנה''ס ישראל נופלת תחת שלטון אשורי ואלפים מוגלים ממנה ועוד אלפים רבים בורחים. חלק גדול מגיע לעיר ירושלים. ירושלים הקטנה (פחות מ-80 דונם גודלה) הופכת לעיר גדולה (יותר מ-450 דונם), תוססת, עם אולוסיה רבה, מגוונת ומשכילה. ההגירה הישראלית יצורת שגשוג שהעיר לא ידעה אף פעם לפני כן. למרות שביהודה שולטים שליטים מבית דוד, יהודה כולה נמצאת תחת חסות אשורית ועליה לשלם מס שנתי לאשור.
בשנת 705 לפנה''ס אסון נופל על האימפריה האשורית והמלך האושרי הכל יכול:
סרגון השני, מת בקרב, ואפילו את גופתו לא מצליחים להחזיר לקבורה באשור. האירוע מכה גלים בכל העולם העתיק ושליטים רבים מבינים שלפניהם הזדמנות למרוד בשלטון האשורי. לצערם של כל אותם מורדים, האשורים מתאוששים מהר וממגרים את כל המרידות. אחד המורדים הוא חזקיהו- מלך יהודה שבמשך 4 שנים (משנת 705 – 701 לפנה''ס) מפסיק לשלם מס לאשור ומפנה את הכסף להכנה למלחמה הצפויה. חזקיהו בונה את הניקבה המכונה: ''ניקבת חזקיהו'' לצורך אספקת מים גדולה יותר לתוך העיר. בנוסף חזקיהו מחליט לבנות חומה אשר תקיף את כל העיר. שטח של כמעט 500 דונם. בניית החומה והניקבה דורשת משאבים רבים ופוגעת ברווחת התושבים. כנגד הרצון למרוד באשור והפגיעה בחלשים יוצאים הנביאים של אותה תקופה בניהם
מיכה המורשתי ו
ישעיהו.
שרידי חומת חזקיהוישעיהו תוקף את ההחלטה למרוד באשור, הוא מתנגד למלחמה, לתוצאותיה, למחיר שהחלשים משלמים כבר בשלב ההכנות למלחמה ועוול שהשלטון גורם, כבר בשלב ההכנות למרד:
ְאֶת-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם, סְפַרְתֶּם; וַתִּתְצוּ, הַבָּתִּים, לְבַצֵּר, הַחוֹמָה. וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם, בֵּין הַחֹמֹתַיִם, לְמֵי, הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה; וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל-עֹשֶׂיהָ, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם (ישעיהו כ''ב, י-י''א). ישעיהו מדבר במפורש על חומה שבנייתה פוגעת בבתי החלשים. עד שנות השבעים של המאה הקודמת לא היה ברור האם ישעיהו מוכיח את התנהגות השלטון באופן מטאפורי וטוען שהעבודה הרבה כהכנה למלחמה פוגעת ביכולת לבנות בתים לעם או באמת ישנה פגיעה בבתי האנשים. בשנות ה-70, נ' אביגד חשף את חומת חזקיהו בשטח של הרובע היהודי כיום. ניתן לראות בבירור שלצורך בניית החומה פגעו והרסו בתי מגורים. ניתן להבין שהחומה שבנה חיזקיהו נועדה להגן על השלטון ולאו דווקא על העם.
סנחריב, מלך אשור מגיע ליהודה בשנת 701 לפנה''ס ומחריב את מרבית ארץ יהודה על עריה וכפריה. סנחריב צר על ירושלים ומסיבות לא ברורות הוא מוותר על כיבוש והרס העיר ויוצא עם שלל רב מאוד - כפי שמעידים הכתובים בספר מלכים ובתיאורים שנחשפו בארמון סנחריב שבעיר נינווה. חלקים משטחה של יהודה ניתנים לשליטים שכנים, ואת זיכרון הנוכחות האשורית על יד חומות ירושלים וההרס בארץ זוכרים הזקנים במשך עשרות שנים. יש האומרים שחורבן הבית יותר ממאה שנה אח''כ לא משתווה לפגיעה של סנחריב ביהודה. המצב החדש שבו ירושלים והחומה שלה עומדים על תילה וכל הארץ חרבה גורם לשינוי עצום באורח החיים והתרבות המקומית.
האלה אשרההעם רואה את הצלת העיר ירושלים מחורבן כנס, ומתחיל תהליך של התרכזות כלכלית ותרבותית בירושלים. בשנת 639 לפנה''ס, כ-60 שנה אחרי מסע סנחריב עולה לשלטון ביהודה המלך יאשיהו. יאשיהו עורך את אחת הרפורמות החשובות ביותר בתולדות החברה ביהודה ואולי מן הרפורומות המשמעותיות ביותר בתולדות האנושות (מלכים ב', כ''ב). יאשיהו מחליט להרוס את כל הבמות והמזבחות שהיו ברחבי יהודה, לאסור תפילות למגוון אלים ולרכז את הפולחן בירושלים, לאל אחד –
יהוה. עד ימי יאשיהו כל עמי העולם הקדום, כולל יהודה וישראל נהגו להתפלל למגוון אלים: אלות פריון, גשם, חקלאות, מלחמה וכד'. לאל הראשי – יהוה הייתה בת זוג –
אשרה. העם ביהודה התפלל לאליו וזבח להם במקום מגוריו. גם אם היה מזבח ראשי ומרכזי בירושלים, ברור לנו שהכפריים שמחוץ לירושלים זבחו באזור מגוריהם ולא ערכו מסעות עד לירושלים. המקום שבו נמצאו הכי הרבה פסלונים של האלה אשרה הוא ירושלים. העם ביהודה האמין באלים רבים ופתאום עליו להאמין באל אחד, שפולחנו נמצא במקום אחד והוא אחראי על כל צרכי הקיום. המונותאיזם מגיע לעולם. האמונה באל אחד שהיום כל כך מובנת מאליה הביאה עימה הרבה מאוד בעיות. פתאום יש רק אל אחד ורק אמת אחת. ישנה רק דרך חיים אחת נכונה. אם עד עכשיו האמונה באלים רבים, וכתוצאה מכך באמונות רבות הייתה מקובלת פתאום דרכי מחשבה ואמונות רבות הופכות אסורות. החיים של תושבי ירושלים בתוך חומה הסוגרת עליהם והאמונה שנס שמר עליהם מחורבן גורם לתרבות היהודאית להסתגר בתוך עצמה. המחשבה על עם נבחר ומיוחד מתחילות להתפתח באותה תקופה.
היכולת לקבל דעות שונות מתערער וכל היוצא נגד האמת האחת מסתכן בנפשו. לקראת האיום הבבלי אנו עדים לנביאים אשר מסתכנים בחייהם כאשר הם מעיזים לצאת נגד המחשבה או האמונה שירושלים לא תיפגע לעולם. דיבורים על חורבן העיר, נתפסים כדברי בגידה.
ירמיהו, נביא מרכזי באותה תקופה, מזהיר את העם מחורבן העיר ומהתנהגות שסופה כליה. דבריו של ירמיהו מרגיזים את העם וההמון רוצה להרגו. רק מעמדו והתערבות איש השלטון
אחיקם בן שפן מצילה אותו ממוות. נביאים בעלי מעמד נמוך יותר, נביאים מקומיים או כאלה שאינם מקורבים לאנשי שלטון לא זכו להגנה דומה. הנביא
אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים אומר שדברי של ירמיהו אמת הם. שמעיהו נרדף ועליו לברוח למצרים. למרות זאת סוכני המלך רודפים אחריו תופסים אותו ומביאים אותו לירושלים לפני המלך. המלך
יהויקים מחליט להרגו (ירמיהו, כ''ו).
הסגירות שהחלה עם בניית החומה בסוף המאה ה-8 לפני הספירה מובילה לסגירות תרבותית וחברתית ומגוון הדעות הנשמעות הולך ומצטמצם. סופה של סגירות זו הוא חורבן העיר וגלות בבל.
ירושלים תחת שלטון חשמונאי ורומאי
ירושלים בתקופה החשמונאיתירושלים נחרבת בשנת 586 לפנה''ס ולקראת שנת 500 לפנה''ס קבוצות של גולים חוזרים מ
בבל ו
פרס בונים את העיר מחדש. העיר של 'שיבת ציון' הייתה קטנה ביותר, גודלה היה זהה לעיר הכנענית משנת 1700 לפנה''ס, כ-50 דונם גודלה. העיר השתרעה על הרכס שמדרום להר הבית, אזור הכפר סילוואן, שכונת וואדי חילווה היום. העיר מתרחבת ומעמדה בקרב האוכלוסיה היהודית הולך ומתחזק. במאה השניה לפנה''ס ה
חשמונאים משתלטים על הארץ וקובעים את בירתם בירושלים. החשמונאים הם הראשונים שהופכים את הדת היהודית לבסיס האידיאולוגי של שלטונם. כדי לחזק את אחיזתם בארץ, הם מגיירים את עמי האזור הקרובים להם מבחינה תרבותית:
האדומים. ירושלים היא המרכז הדתי והפוליטי של העם היהודי. בסוף התקופה החשמונאית, ירושלים מוקפת שתי חומות. מצפון נבנית חומה נוספת. שרידי חומה זו לא נמצאו, אולם הם מוכרים לנו מהספרות ויתכן שאפשר ליחס מגדל מסוים ברובע היהודי לחלק מהחומה השניה.
גיור האדומים מאפשר להם להתברג בחברה ושלטון, ובשנת 37 לפנה''ס עולה לשלטון
הורדוס. הורדוס הוא צאצא למשפחה אריסטוקרטית אדומית שהתגיירה. הורדוס זוכה לתמיכת האימפריה הרומית ובזכות כישוריו הפוליטיים, ויש יאמרו שבזכות שגעונותיו שלא ידעו גבולות, הוא הופך את ירושלים לאחת הערים המפוארות במזרח הרומי. שתי פעולות מרכזיות עושה הורדוס בחייו: הוא בונה המון, והורג המון. הוא בונה את
קיסריה, את בית המקדש בירושלים, את
מצדה,
הרודיון ועוד. הוא הורג את כל מי שנחשד כמסוכן לו כולל חלק מילדיו וחלק מנשותיו. את אשתו –
מרים החשמונאית הוא הורג אבל אין לו בעיה להקדיש לה בארמונו מגדל על שמה. הורדוס לא מקובל על היהודים, בעיקר הקנאים שבהם, וכל חייו הוא עסוק בבנית מבצרים ומקומות מפלט למקרה של מרד מצד היהודים או התקפה מהממלכות שמסביבו. יש הטוענים שהורדוס הוא שבנה לעיר חומה שניה, אולם נראה שהורדוס לא השקיע בביצורי העיר. הורדוס השקיע בביצור ארמונותיו. הורדוס שאף להפוך את ירושלים ואת כל ממלכתו לחלק מהתרבות הרומית, תוך שילוב התרבות היהודית היחודית בעולם הרומי והוא לא רצה להסתגר בתוך חומות.
תקופת שלטונו של הורדוס מאופיינת בשתי גישות שונות שהתפתחו ביהדות, מצד אחד סגירות תרבותית וחברתית ומנגד דיאלוג וקשר עם מגוון התרבויות של העולם העתיק.
תוכנית ירושלים על שלושת חומותיהלאחר מות הורדוס התחזקו הקבוצות מקרב היהודים ששאפו להסתגר ולהבדיל עצמם מיתר העמים ונוצר לחץ לתחום את העיר בחומה נוספת. מכוון שהעיר התפתחה לכיוון צפון היה צורך, או רצון להקיף חלק זה בחומה נוספת. מצפון, העיר הייתה הכי פגיעה ולכן היה רצון להקיפה בחומה על מנת להגן עליה אם וכאשר היא תותקף. ככל הנראה, המלך
אגריפס הראשון מתחיל בבנית החומה השלישית, ה
רומאים מונעים ממנו לסיים אותה, וסיומה מתעקב עד לתחילת המרד הגדול ברומאים, בשנת 65 לספירה. כבר בשאיפה לסגור את העיר בעוד חומה יש כדי להעיד על הצורך העז של החברה להסתגר מן החוץ. יתכן שבמשך עשרות השנים שהעיר הייתה מוקפת בשלוש חומות (גם אם את השלישית לא סיימו לבנות) התעצמה הרגשת הסגירות והצורך בבידול מהסביבה. החברה בירושלים חייה בתוך שלוש חומות. אדם שרצה לנוע מאזור אחד של העיר לאזור אחר היה צריך לעבור חומה אחת לפחות. על מנת לצאת מהעיר היה צריך לעבור שלוש חומות. לדעתי החומות העצימו את הסגירות, את הקנאות של התושבים ואת הבידול של קבוצה אחת מהשניה. אנחנו יודעים על יריבויות בין פלגים שונים של הקנאים ונראה שכאשר כל קבוצה מסתגרת בתחומה העוינות בין הקבוצות גדלה ומתעצמת עד למלחמות בניהם.
התקופה שאחרי חורבן בית שני ועד השלטון הצלבני
לאחר חורבן העיר על ידי
טיטוס בשנת 70 לספירה העיר עוברת תקופות ארוכות של שליטה ישירה על ידי האימפריות הגדולות. הרומאים עד שנת 324 לספירה, הרומאים הנוצרים – ה
ביזאנטים עד שנת 638 לספירה, השושלות המוסלמיות עד שנת 1099 לספירה. במשך יותר מאלף שנה העיר משתנה: דתות משתנות, תרבות, מבנים ושטח העיר משתנה, אולם במובנים רבים זוהי תקופה של יציבות ארוכת שנים. המעבר מהדת הפאגנית לנוצרית התרחש במשך עשרות שנים ולא ביום אחד, והמעבר מהנצרות לאיסלאם התרחש במשך מאות שנים. בהרבה מקרים, שינוי השליטים והשושלות לא השפיע על אורח החיים של מרבית התושבים.
הצלבנים
החפיר והחומה הצלבנית בקיסריההצלבנים מגיעים מאירופה לארץ ישראל בסוף המאה ה 11 וכובשים את ירושלים בשנת 1099. ירושלים הופכת לבירת הממלכה הצלבנית. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שמגיעה קבוצת אנשים מאירופה לא''י על מנת להתיישב בארץ ולהנחיל בה את דתם ותרבותם. עד התקופה הצלבנית כיבוש הארץ לא לווה בהתנחלות מאסיבית ואינטנסיבית של זרים בארץ. הצלבנים הם הראשונים שמבדילים בבירור בין נוצרים קתולים, לבין יתר קבוצות האוכלוסיה בארץ, כולל נוצרים מהמזרח. מכוון שכך כבר בראשית שלטונם ברור להם שמקור כוחם נמצא באירופה וכמיעוט בארץ, יכולתם לשלוט והתגונן אפשרי בעיקר באמצעות בניית מבצרים וחפירים. השיטה הצלבנית עובדת 88 שנה. הממלכה מתרחבת, הערים המבוצרות מאפשרות לאוכלוסיה שמגיעה מאירופה להסתגר בתוך הערים והקשר עם האוכולוסיה המקומית מצטמצם. הצלבנים מצליחים ליצור פה זהות ותרבות מקומית ואף מושפעים מהתרבות המוסלמית העשירה והמתקדמת. למרות זאת הצלבנים חיים בארץ כזרים. הבידול בין הנוצרים-קתולים למקומיים חזק מדי ולא מאפשר מיזוג תרבויות אמיתי.
לכל אורך השלטון הצלבני בארץ היו קרבות, מלחמות וכיבושים בין שליטים מוסלמים לצלבנים. הקרב ב
קרני חיטין, שהתרחש בשנת 1187, בין צבאו של
צאלח א-דין, לצבא הצלבני לא היה אמור להיות שונה. עוד התקפה מוסלמית על ממלכת ירושלים שהיו לה את כל התנאים להסתיים בניצחון צלבני, או מקסימום ללא הכרעה מידית. בכל זאת, צאלח א-דין מצליח למשוך את הצבא הצלבני אל מחוץ לחומותיו ובקרב בשטח פתוח הוא מצליח להשמיד את כל הצבא הצלבני ביום אחד! בבוקר הצבא הצלבני בכל עוצמתו. עם חשכה אין למעשה שלטון צלבני בארץ!!!
הלם בארץ. הלם באירופה. ההפתעה באירופה הייתה עצומה. האירופאים מארגנים מסעות צלב לצורך כיבוש הארץ מחדש ומצליחים חלקית במשימתם. רצועת החוף נשארת בשליטתם וחלק מירושלים נשאר תחת חסותם תקופה מסויימת. העיר עצמה עוברת לשלטון מוסלמי של השושלת האיובית.
האיובים והממלוכים
מכוון שהאיום הצלבני על ירושלים ממשיך גם לאחר קרב קרני חיטין, בראשית המאה ה 13, מחליט השליט האיובי,
אל מליכ אל מועזם עיסא לבצר את העיר. זהו מפעל בניה אדיר וכמו כל שליט, המלך דואג לפאר את שמו ופועלו. בשלב מסוים מגיעה הוראה מהמלך להרוס את החומות של העיר. הפקידים המקומיים מתקשים להאמין וממשיכים לבנות. המלך מתעקש ובצורה ברורה מסביר שחייבים להרוס את חומות העיר. זהו מקרה נדיר של שליט שבונה משהו האמור לפאר אותו וכאשר הוא מבין את הטעות הוא מחליט להרוס אותו.
אל מליכ עיסא הבין את החולשה הצלבנית טוב יותר מכל אחד אחר לפניו. על מנת לגרש את הצלבנים מהארץ לא מספיק לנצח אותם בקרב, צריך למנוע מהם להחזיק בערים, ובירושלים בפרט. אל מליכ עיסא הבין שגם אם הצלבנים יכבשו את העיר, הם לא יוכלו להחזיק בה ולכן זמנם בעיר יהיה מוגבל. הצלבנים כל כך התבססו על חומות כחלק משיטת ההגנה שלהם, שללא חומות לא היה להם בסיס צבאי, ובטח לא בסיס אחר להישאר ולשלוט בעיר.
אחרי השלטון האיובי, מגיע השלטון הממלוכי על א''י ובמהלך המאה ה-13 נערכים קרבות רבים בין הממלוכים לצלבנים שבסופם הצלבנים מאבדים כל אחיזה ושלטון בארץ. השיטה הממלוכית התבססה על שיטתו של אל מועזם עיסא ושכללה אותו. השליט הממלוכי
ביברס לא רק הרס את חומות העיר שכבש, אלה דאג לחזק את הקשר הדתי של המוסלמים לא''י. חיזוק הקשר הדתי, שהיה מבוסס על הדגם הנוצרי, יצר מצב שאלפי מאמינים מוסלמים הגיעו למקומות תפילה בקרבת המקומות הנוצרים, או בדרך אליהם. במשך 300 שנה, מהמאה ה-13 ועד המאה ה-16 ירושלים אינה מוקפת חומה ועדיין אנו עדים לבניית מדרסות ופיתוח העיר.
נראה שהשלטון הצלבני בירושלים הסתיים מכוון שהצלבנים לא השכילו לצאת מחוץ לחומותיהם: התרבותיות והפיזיות.
החומה העות'מאנית (התורכית)
העות'מאנים כובשים את הארץ במאה ה-16 והשליט התורכי
סולימאן המפואר מחליט לבנות חומה סביב העיר ירושלים. החומה שבנה סולימאן המפואר (תחילת בניה בשנת 1534) לעולם לא הושלמה. קירות החומה אינם עבים במיוחד, ואינם גבוהים יחסית. הדעה המקובלת גורסת שהחומה נבנתה על מנת להגן על תושבי ירושלים מפני פשיטות שודדים ונוודים. זוהי הסיבה שהחומה אינה גבוה או מאסיבית במיוחד. ישנה דעה הטוענת שהחומה נבנתה מכוון שהיה חשש שהאירופאים יחדשו את מסעות הצלב לא''י. זוהי הנחה בעייתית מכוון שהעדויות על תוכניות כיבוש א''י על ידי שליטי אירופה הם לא ברורות בספרות ההיסטורית ולא ידוע על פעולות ממשיות שנעשו לצורך כיבוש הארץ. שאלה נוספת שהעסיקה את החוקרים לגבי בניית החומה היא כיצד חומה כזו יכולה לעמוד מול ירי תותחים? התשובה הרווחת שהתותחים עוד לא היו כל כך משמעותיים בקרב, ובטח לא התותחים הניידים שיכלו להגיע לא''י.
מצגת: לחץ על התמונה לדפדוף
כיפת הסלע מבט מבפנים
כיפת הסלע, תוכנית
קבר סולימאן מבט מבפנים
תוכנית קבר סולימאן באיסטנבולישנם חוקרים הטוענים שחומת סולימאן המפואר לא נבנתה לצורכי הגנה כלל. סולימאן רצה לפאר את העיר ולבנות סביבה מעין כתר שידגיש את יחודה ויופיה. סולימאן לא בנה חומה מאסיבית או גבוהה והחומה נבנתה מעוטרת בפיתוחי אבן שונים וצורות של פרחים ועיטורים אחרים סביב שעריה ועל קירותיה עיטורים אלה נראים עד היום מעל כל שער ולאורך החומות. יתכן שחומה זו נבנתה ליופי, כסוג של כתר מסביב לעיר. אותם חוקרים המצדדים בבניתה החומה ליופי, טוענים שלא רק שהחומה אינה חזקה דיה כנגד צבא במאה ה-16, אלא איומי הבדווים לא היו סיבה מספקת לבניית חומה יקרה, שעל פי המקורות ההיסטורים, אנו יודעים שסכום המס ששילמה מצרים לשלטון העות'מאני במשך מספר שנים שימש לבניית החומה. סכום לא מבוטל כלל, כאשר יש לקחת בחשבון שמצרים הייתה אחת הארצות העשירות בעת ההיא!
על היחס המיוחד של סולימאן המפואר לירושלים ניתן ללמוד גם מהשוואה בין
כיפת הסלע ב
חארם אל שאריף, לקברו של סולימאן המפואר ב
איסטנבול של היום. שני הקברים בעלי תוכנית בצורת מתומן ואף עיצוב הפנים שלהם דומה.
נראה שהחומה העות'מנית היא היוצאת דופן מבין החומות שנבנו סביב העיר. זוהי החומה היחידה שעדיין עומדת על תילה והיחידה שיתכן שסיבת בנייתה היו ליופי ולא להגנה.
החומה הישראלית
החומה הישראלית החלה להיבנות בשנת 2002 והיא עדין בשלבי בניה (המכונה ''עוטף ירושלים, מכשול או גדר). חלקים גדולים ממנה הם חומת בטון בת 8 מ' גובה. רבות נאמר ויאמר על החומה הישראלית ואני אציין רק שתי מחשבות לגביה.
- החומה הזו היא ניסיון ישראלי להגשים את הפנטזיה של ירושלים המאוחדת. לאחר שבשנת 1967 הוכרזו השכונות והכפרים שמסביב לירושלים, כחלק מהשטח המוניציפלי של העיר השלטון הישראלי שואף להציג את השטחים שסופחו לעיר (מצפון, מזרח ודרום) כחלק בלתי נפרד ממנה. בניית החומה מסביב לירושלים כוללת את מרבית השטח שסופח לעיר אחרי 1967. זהו ניסיון להכריז על חלוקה בין ירושלים ליתר שטחי יו''ש, בלי התחשבות בתושבי העיר ובאינטרסים שלהם.
- החומה הזו מפרידה את ירושלים בפרט ואת ישראל בכלל משכנותיה. ניתוק הקשר בין ישראל לפלסטינים יוצר נתק בין ישראל לעולם הערבי, שכ-100 מליון מתושביו חיים בארץ ישראל ובמדינות השכנות לה. נראה שהחומה מנסה ליצור הפרדה מלאכותית ומסוכנת בין ישראל, לשכנותיה ובין הצורך הקיומי שלה להיות יום אחד חלק מהמזרח התיכון.
מסקנות
לסיכום ניתן לומר שישנם מספר מאפיינים שמלווים את חומות ירושלים מראשיתם, לפני כ-4,000 שנה ועד ימינו. חלקם אופייניות לעיר ירושלים, חלקם אופיניות לחומות בכלל.
- בניית החומה היא צורך שלטוני. עדות ברורה לכך רואים בבניית חומת חזקיהו. השלטון מעוניין להגן על שטחיו ורכושו, ולצורך זה בונה חומה. היתרונות של התושבים מהחומה לא תמיד ברורים. הרבה פעמים פגיעה בשלטון לא מחייבת פגיעה בתושבים עצמם.
- החומה יוצרת סגירות חברתית ותרבותית. עוד לפני יצירת הגנה לתושבים. ברגע שישנה חומה אז כל מי שמחוץ לה הוא האחר. לאט, לאט מתקבעת החשיבה שהלא מוכר הוא מסוכן.
- העדויות הספרותיות מספרות לנו שהן חומת חזקיהו והן חומת סולימאן המפואר דרשו ממון רב שיתכן מאוד שהשקעת ממון זה בתחומים אחרים היה מועיל יותר לתושבים. בדרך כלל בניית מבני ציבור: מקדשים, ואף ארמונות הם זולים יותר מבניית חומה אשר צריכה להקיף את כל העיר.
- החומה מגבילה את חרותו של האדם החיי בתוכה ולא מגדילה אותה.
- חומה אינה יכולה להיות פתרון ביטחוני יחיד. ככזה די להרוס אותה על מנת לפגוע באוכלוסיה שנשענת עליה כבסיס להגנה, כפי שראינו בתקופה הצלבנית שברגע שנטשו את ההגנה בתוך הביצורים מערך ההגנה קרס ביום אחד.
| ביבליוגרפיה נבחרת |
|---|
- א. כשר (עורך), המרד הגדול – הסיבות והנסיבות לפריצתו, ירושלים, תשמ''ג.
- א. רפופורט, י. רונן (עורכים), מדינת החשמונאים –לתולדותיה על רקע התקופה ההלניסטית, תשנ''ד.
- ד. עמית, ח. אשל (עורכים), ימי בית חשמונאי – מקורות סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים, 1995.
- מ. בן דב, ירושלים בראי הדורות, כרטא ירושלים, 2000.
- י. פרוואר, הצלבנים – דיוקנה של חברה קולוניאלית, ירושלים, תשל''ו.
- י. פרוואר, תולדות ממלכת הצלבנים בא''י, ירושלים, תשכ''ג.
- י. אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא – גיאוגרפיה היסטורית, ירושלים, תשמ''ח.
- נ. נאמן, י. פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה – היבטים ארכיאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, ירושלים, 1990.
- י.ל. לוין, ע. מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, ירושלים, תשס''ב.
- י. פינקלשטיין, נ. א. סילברמן (עורכים), ראשית ישראל – ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, תל אביב, תשס''ג.
- Levine, L. I. (ed.), Jerusalem – It's sanctity and Centrality to Judaism, Christianity and Islam, New York, 1999.
- Wightman.G.J., The walls of Jerusalem, Sydney, 1993.
- Asali. K.J., Jerusalem in History, 2000.
|
תולדות חומות ירושלים
