פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
ותודה חמה למערכת הביטחון
צבי גיל (יום חמישי, 26/07/2007 שעה 13:59)


ותודה חמה למערכת הביטחון

צבי גיל



בכל הרעש סביב דו''ח המבקר בסוגית העורף, הסיפור בהמשכים של וועדת וינוגראד, שחרור עצירים פלשתינאים, החמאס המתחזק וכעתודה מתמדת סוריה והחיזבאללה, הגרעין האיראני, והקריאה לממשלת חרום לאומית - שכחנו דבר אחד: זרועות הביטחון הצליחו בצורה מרשימה למנוע פיגועים בלב ריכוזים עירוניים בישראל. על כך לא שומעים כמעט מילה, לא מצד הדברנים שלנו ולא מכותבי המאמרים לסוגיהם.
קו עירוני
''המושבה'', כל 50 מטר בית קפה הומה
טפו, טפו, טפו, לא לפתוח פה לשטן. גם אני לא הייתי פותח, אלמלא אלה שלא הפסיקו לסגור אותו, בקיטור ובהתלהמות מתמשכים, על כשלים במלחמת לבנון, צודקים או לא צודקים, על טרור גובר, על סכנות אורבות, על אפוקליפסה - כאן ועכשיו. הדברים לא אמורים רק לגבי הדוברים למיניהם בתפקיד מלא או במילואים. הם אמורים גם לגבי הציבור הרחב אשר גם הוא מלא טענות כרימון, חלקן נכונות וצודקות, גם הוא נרגן ורואה רק את המנהרה. והדברים מכוונים גם לקהילה התקשורתית שלי - ''הדוורית'' כביכול, שמלאה עם עצמה, יהירה ויודעת הכול, רק לא לומר מילה טובה כאשר היא מתבקשת.

בשבילי, להתהלך במדרחוב בירושלים או ברחוב עמק רפאים - ה''וויליג''' של הבירה, או ''המושבה'' בשפתנו, ולראות את החיים תוססים, רוחשים, זורמים - הוא לא דבר של מה בכך. להתבונן באשכולות האנשים, המבוגרים והילדים מתהלכים בצל העצים, או ישובים בבתי הקפה הרבים. זה משהו. נכון שהירושלמים, למודי פגעים ומפגעים, מעולם לא היו בפאניקה לא לעצמם ולא עוררו אותה אצל אחרים. אבל עכשיו העין לא שובעת. ויש גם תיירים בירושלים, הרבה יותר מאשר ישראלים מרחבי הארץ.

משהו השתנה. לדוגמה בשנת 2002 היו 29 פיגועים בכל הארץ, למעט ירושלים, ואילו בירושלים לבד היו 17 פיגועים. בכל הארץ באותה שנה נהרגו 140 אנשים ו-‏789 נפצעו בפיגועים ואילו בירושלים לבדה נהרגו 73 ונפצעו 310 (מתוך מרכז המידע למודיעין ולטרור). לא רק התיירים הדירו רגליהם מן הבירה אלא גם ''העורף'' הישראלי החרים אותה, ועדיין הוא זהיר מאוד. אך, כאמור, משהו השתנה. זה אמור גם לגבי מקומות כמו ''לב דיזנגוף'' או חוף הים בתל אביב, או בכל קניון, ממטולה עד אילת, או מרכזי אירוח ובילוי בכל הארץ. אפילו שדרות והנגב המערבי שעדיין נתונים לירי פגזים וקסאמים, והנס בקיבוץ כרמיה הוא תזכורת טרייה, גם אלה פחותים משהיו.


ירידה מרשימה בפיגועים בישראל

במהלך שנת 2005 נהרגו 54 ישראלים בהשוואה ל-‏117 הרוגים בשנת 2004. מחצית מבין ההורגים נפלו ב-‏7 פיגועי התאבדות. גם במספר הפצועים חלה ירידה ניכרת. כמה סיבות לירידה הניכרת בפיגועים גם בשנת 2006. אחת החשובות שבהן הם מעצרי מנע של שרות הביטחון. בשנת 2005 עצר השב''כ 160 מתאבדים פוטנציאליים. ע''פ נתונים מן המקור שצוין לעיל, שנת 2006 אופיינה בהמשך הירידה בפיגועי טרור של ארגונים פלשתינאים, בייחוד הירידה הרצופה במספר פיגועי התאבדות ובמספר הנפגעים. זאת לא משום שארגוני הטרור איבדו את הלהט אלא בשל סיכול מוצלח של כוחות הביטחון וקיומה של גדר הביטחון, שעדיין משמיצים אותה גם אצלנו.

מתברר כי מאמצי הטרור לאחר ההינתקות, להעתיק את תהליך ההתעצמות ליהודה ושומרון (ובכלל זה יצירת יכולות לירי מרגמות ורקטות) עלו עד כה בתוהו, בעיקר בשל יעילות פעולות הסיכול הישראליות. אולם למרות המכות שספגו ארגוני הטרור ביהודה ושומרון הם שבו וניסו לבצע פיגועים כולל הוצאה לפועל של פיגועי התאבדות בשטח ישראל. ארגון הג'יהאד האסלאמי ופת''ח בשכם ובג'נין, לעתים בהכוונה מבחוץ, המשיכו לבלוט בשנה האחרונה כמוקדי הטרור ביהודה ושומרון, הגם שרמתם המבצעית ירדה בהשוואה לשנים הקודמות.

כמובן, שהסקירה מספקת שפע של נתונים לא רק על פיגועים אלא על ארגוני הטרור לסוגיהם, כולל החיזבאללה בלבנון. מאידך היא אינה מעודכנת כמו בקשר לשינוי שחל בשטחי יהודה ושומרון בשליטת אבו מאזן ואנשיו, מאז השתלטות החמאס על עזה. שמענו גם כי באחרונה נבלמה חדירת חיזבאללה לשורות הפת''ח. מי שמזלזל בשינוי הזה עושה רע לא רק לפלשתינאים אלא גם לעצמנו. אך בהקשר שאני מעלה די בכך כדי לראות את מאמצי הסיכול של מערכת הביטחון על כול שלוחותיה ובעיקר שרות הביטחון הכללי, שפועל בתחום הקו הירוק, אבל לא רק. כמובן שאין לדעת מה יילד מחר, אבל ההישג הוא הישג גדול. משום כך מתבקשת לא רק מילה טובה על מערכת הביטחון לשלוחותיה אלא גם חיבוק חם, ואני עושה זאת בנפש חפצה, בלב פתוח ובתודה Chapeau -. כאשר מדובר בהגנה על בתינו, אין כמו זרועות הביטחון וצבא ההגנה לישראל, שכשמו כך הוא צריך להיות. אני מאמין ביכולתו להעמיד במקומו גם את חמאס, חזק ככול שיהיה. אני רק תמה היכן כול האקטיביסטים הקולניים שמבוקר ועד ערב - הביטחון בגרונם, מדוע הם לא אומרים מילה טובה על אלה ששומרים עלינו וישמרו עלינו, גם לאחר שנשתחרר מן הגיבנת של השטחים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שינוי טקטיקה
לוי (יום חמישי, 26/07/2007 שעה 18:27) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במקום לשלוח מתאבדים שולחים קסאמים , קטיושות ומרגמות .
על כל פנים תודה לצהל הפועל בתנאים אבסורדיים תחת פיקוד ומדיניות מבולבלת וחנטרישית .
_new_ הוספת תגובה



ביהודה ושומרון השב''כ וצה''ל עושים עבודה מעולה.
צדק (יום חמישי, 26/07/2007 שעה 19:09) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסיכולים שלהם מגיעים כמעט ל-‏100 אחוז על אף שידיהם קשורות בחבל של הפרקליטות ובית המשפט.
אינני חושב שיש בעולם שירותי בטחון שהגיעו להשגים כאלו.

הצלחתם נובעת גם מקירבתם הפיזית, מיכולתם להגיע לכל נקודה ולבצע משימות,
מיכולתם להשיג מודיעין טוב כתוצאה מהקירבה הפיזית.

אירוע כמו חטיפת גלעד שליט, כשלאחר שנה אין מושג לכוחות הבטחון היכן הוא מוחזק,
לא היה יכול לקרות ביהודה ושומרון. מיקומו היה מתגלה תוך זמן קצר.

אם נעזוב את יהודה ושומרון ונשאירם לטרוריסטים, נצטרך לשכוח מהסיכולים הרבים.
לטרוריסטים יהיה גבול מתפתל בין מאות קילומטרים,
כשלאורכו ישובים סמוכים, מספר פסיעות והמחבל בפנים.
רקטות וטילים יעקפו את קו מז'ינו הישראלי ויזרעו מוות וטרור במרכז הארץ.

ואז תוכל להיזכר בגעגועים ב''גיבנת'' הנחמדה שהיתה לך,
כשנכדיך מייללים באימה מקריאת ''צבע אדום''.
_new_ הוספת תגובה



ביהודה ושומרון השב''כ וצה''ל עושים עבודה מעולה.
לוי (יום חמישי, 26/07/2007 שעה 21:01)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הפתרון היעיל הוא להפטר מפלשתין .
מה מחפשים שם ?
_new_ הוספת תגובה



רק חבל שהאמריקאים בעיראק אינם לומדים מאיתנו.
ימני גאה (יום חמישי, 26/07/2007 שעה 23:16) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הדרך שלהם לנצח את הטרור הינה הגברת המודיעין.

הישראלים יכולים ללמד אותם הרבה בעניין זה...
_new_ הוספת תגובה



אינתיפאדללה'לה
א. פרקש (יום ראשון, 29/07/2007 שעה 10:18) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם בשיא האינתיפאדה וגם ב-‏2005 פרסם משרד הביטחון דרך קבע כי יש לו כ-‏70-50 התרעות חמות לביצוע פיגועים. יש לנו מבחוץ יכולת להעריך ולבקר את כל ההתרעות האלה ברמה סבירה, ונראה לי שהדבר בלתי סביר. הערכת המודיעין שיקפה יותר את העובדה שהגדרת ההתרעה נשחקה ככל שהיא נעשתה שיגרתית ואוטומטית יותר. אם תזכור, תמיד הדובר נהג לומר שאין התרעות קונקרטיות, ולפיכך ניתן לשער שידיעה כללית ומדוללת על שניים שלושה בג'נין שעוסקים בהימלטות מצה''ל/שב''כ כבר הזניקה אותם לרשימת ההתרעות.

ככל שישראל הקפידה לשמור על רף פעילות גבוה לסיכול הטרוריסטים (בעיקר חיסולים ופגיעה בתשתית ייצור אמצעים), כך נוצרו יותר התרעות אך כך גם נעצרה פעילותם של המחבלים, והם נדחקו, נאלצו לשנות מיקום, אירגון, איוש. ככל שחיסלנו מנהיגים מבצעיים של הטרור כך הם נאלצו לאייש את התפקידים שהתפנו עם אנשים בעלי ניסיון פחוּת. בבדיקה לאחור מסתבר שלא היה כיסוי לאיומים, בפועל ובדיבורים, של ארגוני המחבלים, ככל שהזמן נקף וקטף באנשיהם.

צריך גם לזכור שיותר ויותר פלסטינים הבינו לקראת סוף האינתיפאדה שפיגועים חסרי תועלת לא משרתים את מטרותיהם יותר. הפיגועים זכו לגינויים ממיטב חבריהם בעולם. אפילו הרוסים התחילו לגנות. אם עד 2004 הפת''ח היה הגורם שהוציא את מירב הפיגועים הרי שמאז ואילך החמאס והג'יהאד נטלו חלק גדול יותר ויותר בהובלה. ולו רק משום שהפת''ח (המדיני והמבצעי) צימצם את פעילותו בשל אילוצים או הכרת המציאות. יחד עם זאת תמיד נשאר הפת''ח המבצעי אוטונומי בהגדרת דפוסי פעילותו ולא היה כפוף לפת''ח המדיני, ועל אף שהם מוציאים את פעולותיהם גם ללא הסכמת הנהגת הפת''ח לעיתים, הרי שהם נטו בשנתיים האחרונות להנמיך את רך הפעולה שלהם. היום פת''ח גדודי אל אקצא פועל בניגוד לעמדת ההנהגה המדינית שלו, והם משתתפים בירי הקסאמים מעזה.

סיבות להימשכותה של האינתיפאדה זמן רב יחסית ואופיה של המלחמה
============================================

* הכרה מאוחרת מדי שמדובר במלחמה. אם עוד בהתחלה חשבו בצה''ל שמדובר בהתעוררות גל פיגועים על רקע אקטואליה מיקרית (נניח עליית שרון להר הבית או תגובה מאוחרת לתסכולי קמפ דיוויד), הרי שלקח זמן רב יחסית עד שהבינו שם שמדובר במלחמה יזומה ומתוכננת ששילבה בתוכה את כל מרכיבי הכוח בחברה הפלסטינית בהובלת הנהגתן של ערפאת, נעשו תיאומים בין הארגונים תוך חלוקת משימות וסיוע הדדי.

* אי נכונות הדרג המדיני הישראלי להשית על הפלסטינים מחיר כבד בשל המלחמה, גם במונחים כלכליים, ומכאן הימנעות מתקיפת תשתיות אזרחיות כלכליות. ההנהגה הישראלית נמנעה מלקבל החלטה בעניין מתוך חשש שמהלך כזה לא ייתפס כנכון או מוסרי בעיני ה''עולם הנאור''.

* מתן חליפת הגנה לדרג המדיני - בעוד אישים פוליטים ישראלים היו יעדים לתקיפה (עם גנדי הם הצליחו), הרי שישראל לא תקפה אישים פוליטיים פלסטיניים. אישיות פוליטית נתקפה רק אם היתה קשורה בפועל גם לפעילות טרור – כמו אחמד יאסין, למשל. הצבת חומת מגן מסביב לאנשים המחליטים בענייני טרור, שיחררה אותם להיצמד לדוגמת הטרור לזמן ארוך בלי לשלם מחיר אישי עם הנזקים שהביאו.

* ממשק גבוה של טרור עם הסביבה האזרחית - האינתיפאדה היתה מלחמה עממית נגד ישראל שהובלה ע''י מנהיגים רוחניים, דתיים ופוליטיים. הגיוס העממי בקרב הפלסטינים הוא גבוה, ורמת ההזדהות של רוב הציבור שלהם עם מטרות המלחמה היותה טוטלית. פעילות אירגוני הטרור נעשתה מתוף מתחמים אזרחיים תוך ניצול החסינות שהם נותנים לכאורה לאנשיהם. הפלסטינים השתמשו בבתי חולים, אמבולנסים, מסגדים, רחובות הומים, בני משפחה וסתם המונים שהקיפו תמיד את אנשי הטרור כדי שישמשו כסות ומגן לפעילותם ופעיליהם. וזאת מתוך הכרה שישראל אינה תוקפת יעדים אזרחיים, בטח לא סתם. בהיפוך לתפיסה הפלסטינית שכל כוונתה היא מראש לפגוע גם באזרחים ישראלים. הפלסטינים רואים ב''ישות הציונות'' אוייב, האוייב הוא אחד – היישות הזאת, ולכן הם מכוונים לכל מה שנמצא מתחת לכותרת ההיא, כולל ובעיקר אזרחים. ישראל לעומת זאת רואה בטרור את האוייב ולא בפלסטיניות, ולכן היא הקפידה להכות בטרור (גם אם באש נפגעו גם אזרחים מעת לעת, אבל לא מתוך כוונה ורצון לפגוע בהם אלא מתוך הכרח או טעות. צריך גם לציין שבכל רשימות האזרחים נפגעי האינתיפאדה ארגוני ה''שלום'' מתייחסים לכל אזרח פלסטיני הרוג כאילו הוא נהרג בידי צה''ל. ע''פ הודעות אירגוני דיווח האמת הפלסטינים). עמדתי בעניין פגיעה באזרחים שמשמשים ככסות להגנת אנשי טרור או פעילות טרור דומה לעמדתו של דן חלוץ. מה שרועד זה לכל היותר כנף המטוס. הפלסטינים הבינו שפגיעה מתמשכת באזרחים היא מנוע השפעה פוליטית גדול יותר על החברה הישראלית, ולכן מיקדו את התקפותיהם על האזרחים – גם קל יותר, גם משיג אפקט גבוה יותר, גם משתלב בתפיסה האידיאולוגית-דתית שלהם וזה גם ''מותר להם'' לנוכח הביקורת המוסרים המושחתת של הגורמים המבקרים מבית ומחוץ (ביקורת שמפגינה גם התנשאות על הערבים שלהם מותר כי הם בני אדם נחשלים יותר).

* ישראל לא הבינה ולא מבינה שדפוס הפעילות הפלסטיני מצביע על אופיה של המלחמה שהיא כּוּלית מבחינתם. ולא על עוד דונאם פה או עוד 'פליט' שם, אלא מלחמה של 'להיות או לא להיות' מבחינתנו ו''הכל או לא כלום'' מבחינתם.

הסיבות לסיומה של האינתיפאדה
=======================

* התגייסות של רוב החברה הישראלית לעמידה משותפת למרות מחלוקות פוליטיות. הביטויים הפוליטיים המתנגדים לעמדתה של ישראל, כמו תנועות הסרבנות ותנועות השמאל הקיצון למיניהן, לא השאירו חותם ממשי על החברה הישראלית והדבר השתקף גם ביחס הפלסטינים לסוגיה. הם נואשו מ'לחנך' את הציונים. הפלסטינים נואשופיזית, ההגירה השלילית אצלם גברה ורק יחידות הטרור התכווצים במסתרים, מנצלים את ההפוגה כדי להתעצם, בתקווה שהם ימשיכו במועד הנוח להם את המלחמה.

* הבנה גם אם מאוחרת שמדובר במלחמה ובעקבות כך כניסה למבצעי סיכול גדולים ושלוו אח''כ ביצירת לחץ מתמשך שהתבטא החוצה בעיקר בפעילות סיכולים וחיסולים. בכך הושגה פגיעה מתמשכת בתשתיות ארגוני הטרור שהכניס אותם ללחץ מתמשך והקשה עליהם ליזום מדיניות לחימה מתוכננת. הדבר היה קל יותר ביו''ש, שהיתה המוקד העיקרי ליצירת פיגועים, בשל אופי פריסת האוכלוסיה הפלסטינית והימצאות הצבא והשב''כ בכל נקודה ובכל הזמן בשטח.

* פרוייקט הגדר שהחל מאוחר יחסית השפיע כמעט מיידית על עצירת הפיגועים מיו''ש. יתכן שגם ללא הגדר המספרים היו יורדים, גם אם לא באותו הקצב, בשל הישיבה הצמודה של כוחות הביטחון על צואר ארגוני הטרור ביו''ש. קיומו של הגדר בעוטף עזה מלכתחילה הקטין את מספר פיגועי המתאבדים משם לתוך ישראל. המעט שפלסטיני עזה הצליחו להוציא הם כיוונו להתנחלויות עזה. מתאבדי יו''ש העדיפו להיכנס לביצוע זממם לתוך ישראל של 48' בשל הקלות היחסית במעבר, עד הקמת הגדר. הדבר רומז שלא שיטחי 67' הם עיקר הבעיה שלהם, אלא דווקא שיטחי 48'.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי