פתיחות המחשבה היהודית

גדולתו של הרמב''ם צומחת מתוך פתיחותו המחשבתית ומתוך העזתו ההגותית להפרות את המחשבה היהודית בפילוסופיה של מערב ומזרח. זאת היא למעשה היהדות מעצם הגדרתה ומתוקף שליחותה האוניברסלית כגשר רוחני בין אומות העולם.


הרמב''םאומנם, הפעילות ההגותית של קהילות המזרח דעכה יחד עם שקיעתה של האימפריה הערבית, אך מורשת יהדות המזרח, שבאה לידי ביטוי נשגב ביצירתו ההגותית של הרמב''ם, היא ציון דרך מכונן להגשמה היהודית במיטבה. במקביל לשקיעתו של המזרח, צמחה יהדות אשכנז והפכה למרכז הכובד התורני וההגותי של תפוצות ישראל. אלא שבניגוד להגות היהודית המזרחית, שהייתה פתוחה לסביבתה התרבותית, הסתגרה יהדות אשכנז בפני הפעילות ההגותית התוססת של עמי אירופה.

ככל שהעמיקו דפוסי השררה הרוחנית בקרב יהדות אשכנז וככל שהתמסד שלטונם האוליגרכי של נבחרי הקהילה על כלל הציבור, כך גברה הסגירות החברתית והתרבותית של קהילות אשכנז בפני העולם החיצון אשר מעבר לחומותיו של הגיטו הקהילתי. המחנק בד' אמותיה של סגירות קהילתית אורתודוכסית, הוא אשר דחק רבים מבני הקהילה היהודית אל העולם הרחב ואל הפתיחות המחשבתית. חלק ניכר מבני קהילות אשכנז, אשר יצאו לרעות בשדות התרבות האירופאית, שמרו אמונים לזהותם הלאומית, אך רבים מהם התבוללו ולא הותירו צאצאים לקהילות ישראל.

האורתודוכסיה הישראלית, בין אם כיפות שחורות, קטיפתיות או סרוגות, עוצבה על פי מורשת הסגירות של קהילות אשכנז על רבניהן המחמירים והמסתייגים בחומרה מכל מגע עם תרבות הגויים. מורי הדרך ההיסטוריים של רוח האורתודוכסיה האשכנזית יכולים להתגאות בממשיכיהם ובתלמידיהם בני ימינו, המתחפרים בדבקות במסורת ההסתגרות מפני העולם הרחב בתוך סייגיה המחמירים של הלכה צרה, עד כדי כך שאינם מסוגלים להבין את המתרחש סביבם.

כבן יהדות ספרד, נקעה נפשי מהסגירות האשכנזית הקנאית שנכפתה על עולמנו היהודי הרוחני בארץ ישראל. אני דואב על כך שיהדות המזרח משפילה את עצמה עד כדי התבטלות עצמית בפני מורשת הקנאות הנבערת של יהדות אשכנז, תוך חיקוי מושלם של התבדלותה החשוכה. רבני אשכנז מתהדרים כיום במורשת הרמב''ם, אך מעדיפים לשכוח שהרמב''ם הגה את יצירתו תחת השראתן של פילוסופיות יוון והאיסלם, שמהן כה מסתייגים שומרי החומות של הטהרה היהודית עד כדי ניכור של מוקצה מחמת מיאוס. הם גם מעדיפים לשכוח שבהשראת חרדיהן של קהילות אירופה נשרפו עותקי ספרו של הרמב''ם מורה נבוכים.

עמי העולם אכן יודעים להעריך ולהוקיר את היהדות בגדולתה, כאשר היא צועדת בדרך המלך של פתיחות תרבותית והגותית, אהבה לעמי העולם והגשמה של רוח נביאי ישראל ובשורתם. למרבה הצער ולאסונה של המדינה היהודית, האורתודוכסיה היהודית בישראל, על כל גווניה, כבולה בשלשלאות ההתבדלות הרוחנית מבית היוצר של חרדי אשכנז. כך מצטייר הציבור הדתי בעיני העולם ככת מוזרה, סגורה ופרימיטיבית, ואילו תדמיתו של החילוני כפרובינציאל רעשני, שחצן ותוקפני כבר טבועה בתודעת העולם. בכל מקרה מתקשה העולם להבין מה הקשר בין אלה לבין היהדות הקורנת מתוך הגות הרמב''ם.

להלן תקציר היסטורי אודות הספר ''מורה נבוכים'', שמסמל את פתיחות המחשבה היהודית במיטב גאוניותה על פי מסורת הגותם של רבי סעדיה גאון מחכמי בבל ופייטניה, רבי יהודה הלוי מהוגי ספרד ומשורריה, והרמב''ם שהגה את יצירתו הפילוסופית במצרים, שבה כאלף שנה קודם לכן הניח ידידיה פילון האלכסנדרוני את היסוד לבחינה פילוסופית של היהדות על פי אמות מידה ביקורתיות של חוכמת הגויים. לא רק יהדות ספרד והמזרח, אלא כל בר דעת ומצפון בעם, חייב להתקומם נגד ההגמוניה המושרשת של מסורת רבנות אשכנז וכפיית דפוסיה המאובנים על מורשתנו הרוחנית בארץ ישראל.

ציון דרך משמעותי ביותר ביצירתו של הרמב''ם הוא ספרו הפילוסופי-דתי הידוע מורה נבוכים, שהפך להיות נכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית. הרמב''ם החל לכתוב את החיבור, הכתוב בערבית, בשנת ד'תתקמ''ז (1187), וסיימו עד שנת ד'תתקנ''א (1191). בספרו זה, שנכתב במקורו עבור תלמידו, מתווה הרמב''ם את הדרך לאדם ''הדתי הנבוך'', שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת. ספר זה נכתב על ידי הרמב''ם לאחר שניסה לכתוב ספרי מחשבה במתכונת אחרת (למשל, ספר הנבואה וספר ההשוואה) שלא מצאה חן בעיניו כתוצאה סופית.

הספר מורה נבוכים, כמו הגותו של הרמב''ם בכללה, הושפע במידה רבה מהאסכולה המוסלמית המכונה ''כלאם'', ובפרט מזרם המועתזילה, שדגל בהסברים לוגיים למצוות הדת ולמהות העולם, והסתייג מהסברים מיסטיים. ''כלאם'' הייתה אסכולה ששאפה ליישב בין הפילוסופיה היוונית הקלאסית של אפלטון ואריסטו לבין עקרונות הדת המונותיאיסטית. מורה נבוכים הוא מעין גרסה יהודית של הניסיון הזה.

הספר תורגם לעברית בידי שמואל אבן תיבון שגם התייעץ עם הרמב''ם במכתבים, וכך הגיע גם אל יהודי אירופה שלא היו דוברי ערבית. בשונה מהאופן שבו התקבל משנה תורה, היחס אל הספר מורה נבוכים בקהילות היהודיות היה אמביוולנטי. היו שהחרימו ואף שרפו את ספריו של הרמב''ם, מתוך הטענה שיש בהם דברי כפירה. היו כאלו שביקרו את השפעתו היתירה של אריסטו והפילוסופיה היוונית בכלל, עליו ועל הגותו, והתנגדו לשיטת הרמב''ם של ''קבל האמת ממי שאמרה'' (בין אם הוא יהודי או גוי).

הספר שהשתלב בהגות המוסלמית של התקופה, התקבל טוב יותר בקרב יהודי ארצות האיסלם, מאשר בקרב יהודים אשכנזים שלא הכירו את ההגות המוסלמית ועסקו פחות בפילוסופיה. למורה נבוכים הייתה השפעה לא-מבוטלת גם על הוגים נוצרים באירופה, בפרט תיאולוגים נוצרים שהתעניינו בפילוסופיה היוונית הקלאסית, ובאופן שבו היא נתפסת בקרב מאמינים מונותיאיסטיים.

---