עורך דין מצליח הורשע באלימות פיסית כלפי אשתו ונשלח אל מאחורי סורג ובריח לתקופה של שמונה חודשים (
גזר הדין).
לטענת עורך דין זה, היו לו סיבות ''טובות'' אשר גרמו לו לבעוט בבטנה של אשתו כשהיא בהריון מתקדם. סיבות אלה אף גרמו לו לדרוך על אצבעות רגליה עד כי נזקקה לניתוח להסרת ציפורן בבוהן, סיבות אלה היוו טענת הגנה ממש טובה להטחת ראשה בקיר ולפגיעה בעינה.
שהרי רחמנא לצלן, הוא הפך למפרנס של המשפחה לאחר שאביו נפטר והיה עליו לדאוג לסילוק חובות ולמימון לימודיו, וכבר ''מתחילת נישואיו
נהגה אשתו כלפיו בשתלטנות, צעקה עליו והקניטה אותו''.
המממ... אכן סיבות טובות. הבחור... מה לעשות... צודק!
אישה שנוהגת כך כלפי בעלה, מגיע לה! ושלא תתלונן אם הוא ''איבד שליטה'' בגללה...
נכון, אמנם התנהגותה השתלטנית לא מנעה ממנו להיות עורך דין מצליח שאינו נוהג באלימות בבית המשפט, צעקותיה לא מנעו ממנו לפרנס את משפחתו או לממן את לימודיו, והקנטותיה לא מנעו ממנו לסלק את חובותיו ולייצג את לקוחותיו בבית המשפט... המממ... אבל הן גרמו לו להטיח את ראשה בקיר, וכך צריך, ממש מן ''הצדק''...
שהרי בבית – הכול מותר לו; זה הבית שלו ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות שם. מה, הוא פראייר?
אז מה אם מחוץ לביתו הוא אף פעם לא מאבד שליטה?!
אז מה אם מול הקולגות הוא יודע לשלוט ברגשותיו, ואפילו להיות חביב ונעים הליכות?!
אז מה אם לעולם אינו מתפרץ על השופט בצעקות ואינו מפעיל אלימות מילולית או פיסית בבית המשפט?!
מחוץ לבית הוא שולט... ובתוך הבית - לא.
נראה בנקל כי ''שליטה עצמית'' היא עניין של
כדאיות, ושל
גיאוגרפיה.
ברור כי לגברים המכים את נשותיהם, ''כדאי'' לשלוט בזעמם ובאגרופיהם כשהם מחוץ לבית, אך לא ''כדאי'', או לא ''מספיק כדאי'', או לא כל כך ''משתלם'' לנהוג כך בביתם -מקום שבו כבודה של בת המלך – פנימה, עם הסירים והכביסה המלוכלכת.
מה, לא כך?!
לא, אין להקל ראש בטענות הגברים האלימים כי היא, האישה: ''מתעללת בהם נפשית'', ''רודה בהם'', ''מוציאה אותם מדעתם'', ''משגעת אותם'', ''מעלה להם את הדם לראש'', ו''מדליקה להם את הפתיל''.
אכן, לשונה של אישה הוא דבר קטלני ביותר.
מי צריך סכין חדה, אקדח, או אגרופים אם יש לשון-אישה?
לשון-אישה? הרי זה נכס, נכס לאומי ממש.
אפשר אפילו לגייס את לשונן הקטלנית של כלל נשות ישראל למלחמה הבאה בלבנון... כפי שנאמר: ''מוות וחיים ביד הלשון''.
לא, וגם אין לגחך נוכח תבוסתו המוחצת והאומללה של הגבר האלים אל מול לשונה האלימה של האישה: וכי מה יעשה אותו גבר מסכן וחסר אונים בפני מילים קטלניות, אלימות לשונית, הקנטות אכזריות, רודנות שלא יודעת שובע, גידופים וקללות מכושפות?
שמא יפתח את הדלת ויצא לשאוף אוויר צח?
לא!
יעזוב אותה?
לא!
יפנה לייעוץ?
לא!
יגיש תלונה במשטרה?
לא!
לא!
לא!
הוא ייאבד שליטה ויפוצץ אותה במכות.
כך צריך.
אבל הוא, אם חלילה יקלל את אשתו, אם יגדפה, אם יקניטה, אם יאיים עליה ואם ירדה בה... היא תשתוק, תרכין ראשה ותתן לו להשליט טרור בבית,
אבל את השליטה היא לא תאבד.
''לשונה הקטלנית''
ומה רצית לומר כאן?
