פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
זהירות! חושבים
הרהורים בלי כחל ושרק / ישראל בר-ניר (יום שני, 30/04/2007 שעה 9:37)


זהירות! חושבים

ד''ר ישראל בר-ניר



חיסרון אחד יש לו לאדם, הוא יכול לחשוב (der Mensch hat einer Fehler: Er kann denken) --- ברטולד ברכט

אחת ההתפתחויות המעניינות של החברה המודרנית היא היווצרותה של שכבה רחבה של אנשים שהחשיבה היא עיסוקם הבלבדי, עיסוק ממנו הם מתפרנסים בכבוד. זאת קבוצה גדולה של אינטלקטואלים למיניהם שעליהם חל הכלל ש''חשיבתם אומנותם''. בדורות קודמים גם כן היו בודדים וקבוצות שעסקו במשרה מלאה בהגות ובהעברתה לאחרים, אבל משקלם המספרי לא היה גדול ורק מיעוט מביניהם פעל שלא במסגרת האקדמיה. לא זה המצב היום. הרבה עשרות, אולי מאות, אלפי אנשים עוסקים בחשיבה במשרה מלאה. היום זאת תעשיה שלמה, תעשיה המעסיקה הוגים וחוקרים ממיגוון רחב של תחומים החל במדעים המדוייקים וכלה במדעי החברה והרוח. אליטה אינטלקטואלית של ממש, ''מיטב הנוער'', כמו שהיו אומרים אילו היה מדובר בציבור הישראלי בלבד. האנשים אלה גם כותבים דו''חות ומאמרים, ולפעמים ספרים, כך שאי אפשר לאמר עליהם שהם עוסקים ''רק'' בחשיבה. מה שכן אפשר לאמר עליהם, בדומה למה שנהוג לאמר על הישראלי הממוצע שהוא הולך ''לעבודה'', ולא הולך ל''עבוד'', זה שציבור האינטלקטואלים הזה מתפרנס מ''חשיבה'' ולא מ''לחשוב''. בהתייחס לחיסרון עליו מצביע ברכט, האליטה האינטלקטואלית הזאת מורכבת רובה ככולה מאנשים מושלמים. בתור שכאלה הם נוטים להאמין שגם כלל הציבור, האיש מהרחוב, אינו לוקה בחיסרון עליו מדבר ברכט. מכאן מתחילה הבעיה.

הציבור הזה מייצג מאגר עצום של כוחות אינטלקטואליים ממדרגה ראשונה. יש בקירבו אנשים בעלי השכלה, אנשים בעלי תוארים אקדמאיים בכל הרמות, אנשים שרשמו לזכותם הישגים בתחומי המדע, הכלכלה, החינוך, התעשיה, וגם מקומם של אנשים שצברו ''זכויות'' בתחומי הפוליטיקה, המימשל והצבא לא ייפקד. כל היכולת האינטלקטואלית הזאת כשמה כן היא - יכולת בלבד. בהעדר החיסרון היכולת הזאת איננה באה לידי מימוש אלא לעתים נדירות ביותר. לעומת זאת אין מחסור בשטויות ודברי הבל המופקים חדשות לבקרים ע''י כל מיני הוגים ויוצרים, דברים אבסורדיים שצריך למתוח את הדימיון בחוזקה כדי לקלוט שהם נאמרו מפי אנשים מיושבים בדעת. ''ישנם רעיונות שהם כל כך אידיוטיים, שרק אינטלקטואלים מסוגלים להאמין בהם. האדם הפשוט איננו יכול להיות כל כך טיפש'' (some ideas are so idiotic that only intellectuals can believe in them, ordinary men cannot be so foolish). דבריו אלה של ג'ורג' אורוול, שנאמרו במהלך מלחמת העולם השניה, לא איבדו מתקֵפותם גם בימינו (דבריו של אורוול התייחסו לאליטה האינטלקטואלית של השמאל באנגליה שפתחה את התאוריה שנוכחות הצבא האמריקאי על אדמת האיים הבריטיים נועדה למנוע את המהפיכה, ושהפלישה לאירופה היתה תרוץ כיסוי בלבד). במאמר מוסגר אני חייב לציין שככל שאני מזדקן (לפני שבוע היה לי יום הולדת, אבל לא אספר לכם בן כמה אני) הערצתי לג'ורג' אורוול גדלה. איך שהוא קרא נכון את הטבע האנושי. יש רק מעטים כמוהו. בימינו אנו קוראים ושומעים על תאורית הקונספירציה לפיה תקיפת מגדלי התאומים ב 11 בספטמבר, 2001, היתה תרגיל של ה''נאוקונים'' במימשל בוש כדי להצדיק את הפלישה לאפגניסטאן ולעיראק. לא נראה שבמהלכן של יותר מ 60 השנים שחלפו מתום המלחמה חלה איזו שהיא התפתחות חיובית באינטליגנציה של האליטה האינטלקטואלית. אומנם זה נכון שלא כל האינטלקטואלים דבקים בתאורית הקונספירציה של ימינו, אבל כל אלה שאימצו את התאוריה הזאת ועוסקים בהפצתה נמנים על ה''אליטה המתקדמת'' (the progressive elite –אני אסיר תודה לידידי ד''ר לי און הדר ממנו למדתי את המונח הזה בו אני מרשה לעצמי להשתמש).

האליטה האינטלקטואלית איננה מקשה אחת. האינטלקטואלים האירופאים נוהגים לראות בעמיתיהם האמריקאים ציבור של מפגרים חסרי תיחכום (בהשאלה מהגששים – ערב רב של ''בַּרְבָּרְסְקִי פְּרִימִיטִיבְסְקִי''). ''תיחכום'' היא מילת המפתח כשרוצים להמנע משימוש במילה ''טיפש''. פעמיים במהלך המאה הקודמת האירופאים נאלצו להזעיק לעזרה את ה''בלתי מתוחכמים'' האלה על מנת שיוציאו אותם מהבוץ ממנו הם לא היו מסוגלים לצאת בכוחות עצמם. כמו כן במהלך כל המלחמה הקרה האירופאים נהנו מבטחון, שלום ושגשוג כלכלי בחסות המטריה אותה ספקו להם ה''בלתי מתוחכמים'' האלה. קשה להם, קשה להם מאוד, לאינטלקטואלים של אירופה לבלוע את הגלולה הזאת. בודדים בלבד מבין האינטלקטואלים האמריקאים מתקבלים ע''י האירופאים כשווי ערך. אלה ש''עומדים בקריטריונים'' הם בעיקר אנשים כמו נועם חומסקי ואדוארד סעיד המנוח. נקיטת עמדה אנטי אמריקאית קיצונית ביותר הוא המינימום ההכרחי עבור אינטלקטואל אמריקאי, כדי שיתייחסו אליו ברצינות באירופה. לא מדובר פה בביקורת על או התנגדות למדיניותו של הנשיא בוש. זה כשלעצמו לא מספיק. עבור האירופים, זה בחזקת מובן מאליו. הם מצפים להרבה יותר כשמדובר בהאשמת ארה''ב בכל הרע הפוקד את עולמנו. ספר בשם ''האוייב האמריקאי'' (L’ennemi Americain) מאת הוגה דעות צרפתי בשפ פיליפ רוג'ה (Philippe Roger) שהופיע לאחרונה סוקר באופן יסודי את ההיסטוריה של האנטי אמריקניזם בצרפת (גירסא אנגלית של הספר הופיעה בסתיו של שנת 2005). הספר מהווה חומר קריאה מאלף. הוא מתרכז בצרפת, אבל התמונה איננה שונה בהרבה בארצות אירופאיות אחרות. בייתרת המאמר אעסוק באליטה האינטלקטואלית של ארה''ב. אירופה שווה דיון בפני עצמו. הדבר היחיד אותו אומר כאן הוא שמהכרות אישית נראה לי שבניגוד למצב בארה''ב, בין האינטלקטואלים של אירופה יש מספר לא מבוטל של אנשים שאינם ''מושלמים''.

תופעה הקיימת בארה''ב שאינני יודע עד כמה יש לה אח ורע בארצות אחרות, לפחות כשמדובר בכמות, היא קיומם של ''מכוני חשיבה'' ומכוני מחקר למיניהם. במאמר מוסגר, לגבי הסוג הראשון התקשיתי למצוא תרגום עברי נאות למונח האנגלי Think tank. התלבטתי בין ''צוות חשיבה'' לבין ''מכון חשיבה''. הראשון נושא חותם של ארעיות, וזה לא המצב בגופים האלה, בעוד שהשני מעורר (אצלי לפחות) אסוסיאציה עם ''מכון עיסוי'', אבל במחשבה שניה נראה לי שהאסוסיאציה הזאת היא בהחלט במקום. אומנם העיסוי בו מדובר הוא אינטלקטואלי בלבד, אבל החבר'ה האלה שרויים באורגזמה רוחנית מתמדת של שביעות רצון מהאגו שלהם.

יש בארה''ב מאות, קרוב לוודאי אלפי, מכונים כאלה. משקלם של הגופים האלה בחיים האינטלקטואלים בארה''ב משתווה ואולי אפילו עולה על זה של האקדמיה. אין כמעט נושא שאפשר להעלות על הדעת שלא ניתן למצוא לפחות מכון אחד העוסק בו. יש אפילו מכון המוקדש להכחשת השואה (Institute for Historical Review) הממוקם בקליפורניה (קראתי באיזה מקום שהוא נקלע לקשיים כספיים לאחרונה ונאלץ להשעות את פעילותו). בחלקם המכונים האלה פועלים בחסותם של מוסדות אקדמאיים (ברוב המקרים האלה הקשר מתבטא במתן אכסניה בלבד), בחלקם הם קשורים באופן חלקי או מלא עם הממשלה או שהם נהנים ממימון ממשלתי, וברובם הם גופים פרטיים הממומנים ע''י נדבנים שונים שרואים בהם צורה נאותה להנציח את שמם. חלק מהמכונים האלה מבצע תמורת תשלום סקרים ומחקרים עבור הממשלה או עבור חברות פרטיות, מה שמאפשר להם לפרנס בכבוד מספר לא קטן של עמיתי מחקר. לאחוז לא מבוטל מבין המכונים האלה יש אג'נדה פוליטית כזאת או אחרת (חלק מהם קשור באופן פורמלי עם גופים פוליטיים שונים), וישנם גם מכונים שהוקמו במיוחד על מנת לקדם אג'נדה פוליטית מוגדרת.

כמותית, האליטה האינטלקטואלית בארה''ב נשלטת באופן כמעט מלא ע''י השמאל. יש ביניהם יותר קיצוניים ויש פחות, אבל הסך הכל מראה מגמה ברורה. סקר שנערך במוסדות אקדמאיים אחרי הבחירות של 2004 הראה שהמקום היחיד בו יותר מעשרים אחוזים מהסגל היה מוכן להזדהות כרפובליקנים היה המחלקה לכלכלה של אוניברסיטת סטנפורד (בסטנפורד ישנו גם מכון הובר שהוא מכון חשיבה שמרני, אבל הוא איננו חלק אינטגרלי של האוניברסיטה). אינני יודע אם מוסדות השכלה של הכנסיה נכללו בסקר (יש בארה''ב מספר לא מבוטל של מוסדות אקדמאיים השייכים לכנסיה). באווירה של היום, בה דיכוי חופש הדיבור במסווה של ''חופש אקדמאי'' ותקינות פוליטית הוא תופעה מקובלת, מתקבל על הדעת שיהיו כאלה שיעדיפו לשמור על פרופיל נמוך ולא להיות מזוהים עם הצד הפוליטי ה''לא נכון'', במיוחד כאשר מדובר באנשים הנמצאים בראשית דרכם האקדמאית ועדיין לא הגיעו למעמד של קביעות. ייתכן בהחלט שהסקר אינו נותן תמונה מדוייקת של המצב, אבל הפערים הם מספיק גדולים כדי להצביע על דומיננטיות של השמאל. קשה לתת תשובה לשאלה ממה נובע חוסר האיזון הזה. פרופ' לייבוביץ המנוח טען שזה מעיד על ''עליונות אינטלקטואלית'' של אנשים בעלי דעות שמאלניות. מהכרות אישית עם מספר לא קטן של אינטלקטואלים כאלה, אני מרשה לעצמי להטיל ספק בקביעה המתנשאת הזאת. נראה לי שלנוחיות החיים במסגרת האקדמאית או במסגרת המכונים השונים יש גם כן מה לאמר בנושא. הנוחיות הזאת, שבאה לידי ביטוי במיוחד אחרי שאדם הגיע למעמד של קביעות, מדברת כנראה יותר אל לבם של בעלי דעות שמאליות.

כאשר מדובר באליטה מתקדמת, הנטיה שמאלה היא כבר לא ''מגמה'', זו ודאות. למעשה זה כלול בעצם ההגדרה - אם אתה לא שמאל אתה לא יכול להיות ''מתקדם'' (זאת לפחות הבנתי את המושג ''אליטה מתקדמת'' כפי שהוא מוצג ע''י ד''ר הדר). אינטלקטואל שאיננו ''שמאל'' הוא ''נאוקון'', ''עסקן יהודי'' או סתם ''טיפש'' --- יצור שזאת שאלה טובה אם הוא בכלל ראוי לתואר ''אינטלקטואל'' (כמי שמרבה לצטט את ג'ורג' אורוול אינני רואה בתואר ''אינטלקטואל'' כבוד גדול, אבל אני לא קובע).

יש מה שהוא פתולוגי בצורת החשיבה המאפיינת את החוגים האינטלקטואליים של השמאל הליברלי, עיקר החומר האנושי המרכיב את האליטה המתקדמת. זאת צורת חשיבה המתרכזת כל כולה ב''מי'' ולא ב''מה'' ללא כל קשר לנושא העומד לדיון, זאת צורת חשיבה המבוססת על התנשאות אליטיסטית בנוסח של ''מי שלא חושב כמונו הוא 'תת רמה' ואינו שווה התייחסות'', זאת צורת חשיבה שבמהותה דומה יותר לתוכנת מחשב מאשר לחשיבת אנוש. עצם המושג ''אליטה מתקדמת'' אומר הרבה על מי שמשתמש בו על עצמו. תן לאחרים להחליט אם אתה באמת אליטה ואם דעותיך באמת מייצגות קידמה. זאת צורת חשיבה המכילה סתירה פנימית שאני בספק אם לאינטלקטואלים המתקדמים ישנה היכולת להבין אותה. כאשר אתה רואה ציבור שלם המונה עשרות או מאות, ולפעמים אלפי, אנשים שכולם שרים בדיוק לפי אותם התווים, זה כבר לא צוות או מכון חשיבה (think tank), זו חשיבה קבוצתית (group think) במיטבה, מה שב''שומר הצעיר'' של שנות החמישים נהגו לכנות ''קולקטיביות רעיונית''. כאשר מדברים על כך עם אנשים השייכים לשיכבה הזאת, הם אינם רואים בכך כל פסול. אדרבא, את הדרישה ל''מיגוון דעות'' (diversity) בדיונים ובפורומים שונים ובאקדמיה בכלל, הם רואים כ''התערבות בחופש האקדמאי''.

החוגים האינטלקטואלים בעבר התאפיינו בפתיחות שאיפשרה להם לקבל בזרועות פתוחות רעיונות שהיוו ''כפירה בעיקר'', הם ראו את הדיון בנושאים השנויים במחלוקת כשיאה של פעילות אינטלקטואלית בריאה. אין כל זכר לפתיחות הזאת בימינו והיא היתה כלא היתה. מוסדות האקדמיה בעבר היו מוקדים של פעילות אינטלקטואלית תוססת ממנה צמחו רעיונות חדשניים בנושאים חברתיים ופוליטיים. היום הם הפכו לאיים בודדים של חשיבה קונפורמיסטית בתוך ים של חברה דמוקרטית חופשית, מקומות מפלט לנוכלי הפוליטיקה התקינה שבשם ''החופש האקדמאי'' רומסים ברגל גסה כל ניסיון של התבטאות שלא בתלם. מכוני חשיבה שאמורים היו להיות מקור לחשיבה יצירתית, שאמורים היו לפתח גישות חדשניות לטיפול בבעיות ואתגרים הניצבים בפני החברה, פועלים על פי ''השקפת עולם'' או ''קו''. רעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם ''מדיניות המערכת'' נשארים על המדף במקרה הטוב, או שהוגיהם נאלצים לחפש מקום תעסוקה חדש אם הם מתעקשים על עמדתם.

השורה המסכמת היא שהתוצרת האינטלקטואלית לה אנו זוכים מהציבור הגדול הזה היא בסך הכל בליל משעמם של רעיונות שהועלו בעבר אין ספור פעמים, רעיונות שלשו בהם ודנו בהם מכל זווית אפשרית, ולמעט משינויים רטוריים חסרי משמעות אין בהם כל חידוש. הביטחון העצמי המופגן ע''י נביאי האינטלקטואליה המתקדמת בכל התחזיות וניתוחי המצב בהם הם מלעיטים את הציבור הוא מה שהוא. האינטלקטואלים מעדיפים לאשש את אמונותיהם מאשר לסתור אותן ומאמצים את הגישה של ה''שחצנות האפיסטמית'' (Epistemic arrogance – הנטיה לייחס משקל יתר למה שידוע להם ולהפחית מערכה של בורותם). צורת החשיבה הזאת היא טבע שני אצל האליטות המתקדמות. מה שיותר משעשע אצל אנשי האליטה המתקדמת הוא מה שקורה ב''סיבוב השני'', כאשר עליהם להתמודד עם התפתחויות שאינן עולות בקנה אחד עם התחזיות והניתוחים שלהם. חוכמה שלאחר מעשה יש להם תמיד בשפע ולכן הם חזקים במיוחד בלהסביר את העבר, גם כאשר עליהם לסתור את הניתוחים וההסברים הקודמים. ''קו הנסיגה הראשון'', כאשר אינטלקטואל כזה ניצב בפני שוקת שבורה, הוא התעלמות בתקוה שהזיכרון הקצר של הציבור יעשה את שלו. כאשר זה לא עובד, המשפט הכי נפוץ אותו שומעים הוא מה שהוא בנוסח ''אם היינו יודעים אז את מה שאנחנו יודעים היום, היינו/לא היינו (מחק את המיותר) עושים/כותבים/אומרים וגו' ''. אני יכול לדמיין לעצמי בקלות מאמר שייכתב ע''י ידידינו ד''ר הדר בשנת 2017, מאמר שייפתח במילים ''אם הייתי יודע לפני עשר שנים את מה שאני יודע היום, לא הייתי אומר ו/או כותב על הנשיא בוש את מה שאמרתי ו/או כתבתי אז''. סביר להניח שמאמר כזה אף פעם לא ייכתב כי ד''ר הדר יעדיף לסמוך על זה שבשנת 2017 אף אחד לא יזכור את מה שהוא אמר ו/או כתב בשנת 2007. לי און ידידי, אם אני עדיין אהיה כאן בשנת 2017, אדאג להזכיר לך. ראה זאת כהבטחה. יש לי ספר בו מרוכז כל מה שנכתב בעיתונות הבריטית, עם ה''טיימס'' הלונדוני בראש, על צ'רצ'יל בשנות השלושים. לאינטלקטואלים העוסקים היום בהשמצת הנשיא בוש יש עוד הרבה מה ללמוד. אני גם שומר כמות לא מבוטלת של החומר ה''אינטלקטואלי'' שהופק על הנשיא רייגן לפני שנבחר ובמהלך הנשיאות. אם היה חוק שמחייב אינטלקטואלים לאכול את הכובע בכל פעם שהם מפספסים בגדול, תעשיית הכובעים היתה צריכה לעבוד שעות נוספות. אפשר גם לחזור קצת יותר רחוק בהיסטוריה. נאום גטיסבורג של לינקולן, מסמך בן 172 מילים שהיה לאגדה. היום לומדים אותו כאות וכמופת בבתי ספר בכל העולם הדובר אנגלית. אני מציע לכל אחד לקרוא מה כתב עליו ה''טיימס'' הלונדוני למחרת היום בו הוא נישא.

הסיפור של ''אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום'' הוא שטות מאין כמוה. בתהליך קבלת החלטות, אדם מסתמך על מה שהוא יודע ומתעלם לחלוטין ממה שהוא לא יודע. המשפט הזה נשמע פרדוקסלי? זאת המציאות, מפני שאתה אף פעם לא יודע מה אתה לא יודע. רק אינטלקטואלים מתקשים להבין את זה.

הנשיא בוש זוכה היום לקיתונות של ביקורת על החלטתו לפלוש לעיראק בשנת 2003, כשהמוטיב המרכזי בכל מה שמתפרסם מפי האליטה המתקדמת הוא ש''בוש הוליך שולל את הציבור''. אבל מה שקרה בפועל זה בדיוק מה שתארתי למעלה. מאשימים את בוש בכך שהוא התעלם ממה שהוא לא ידע. המידע שעמד לרשותו קיבל את הגושפנקא של מירב האמינות מראש ה CIA באותה תקופה, ג'ורג' טנט, שריד מתקופת קלינטון. לא היתה שום סיבה שבעולם להטיל ספק במהימנותו של טנט. אבל את מי זה מעניין? ''לרדת על בוש'' (Bush bashing) זה היום באופנה. בימים האחרונים מדווחים בחדשות שלטנט יש ''מחשבות שניות''. ''הוא לא התכוון'', ''לא הבינו אותו נכון'' וכיוצא באלה. בשלב הזה הוא עדייין לא מתכחש לכך שהוא אכן אמר את מה שאמר (יהיה לו קצת קשה כי יש יותר מדי עדים), אבל הוא כבר עסוק בכתיבת ספר. סביר להניח שהגירסא שלו תעבור כמה שינויים עד שהספר יצא לאור. אינני יודע אם טנט הוא ''אינטלקטואל'', אבל אם הוא ימשיך בכיוון הזה, אין ספק שהאליטה המתקדמת תאמץ אותו בשתי ידיים ותקבל אותו לתוך שורותיה גם אם הוא איננו כזה. ''לא התכוונתי'', ''לא הבינו אותי נכון'', ''הדברים הוצאו מהקשרם'', הם חלק מהתחמושת סטנדרטית באוצר התשובות של אינטלקטואל מהאליטה המתקדמת כשמעמידים אותו בפני פאשלות מעברו.

האנשים הנמנים על האליטה המתקדמת אינם אנשי מעשה. בדרך כלל הם תיאורטיקאים, ''עֵייצֶ'ס גֵּייבֶּרְ'ס'', אנשים שאף פעם אינם נושאים באחריות לתוצאות. הם מרשים לעצמם, על כן, למתוח קצת את החבל ולהתעלם לא רק ממה שהם לא יודעים (מעטים בקרב האליטה המתקדמת מודעים לכך שייתכן דבר כזה) אלא גם ממה שהם כן יודעים, אולי לא להתעלם, אבל למעט בחשיבותו, כאשר הוא עשוי לערער את המציאות שהם בנו. ג'ורג' אורוול ניסח את זה כדלהלן ''אנשים יכולים לחזות את העתיד רק כאשר הוא תואם את שאיפותיהם, והם מסוגלים להתעלם מהעובדות הבוטות ביותר כאשר הן אינן רצויות'' (People can foresee the future only when it coincides with their own wishes, and the most grossly obvious facts can be ignored when they are unwelcome). יש בארה''ב אלפי חוקרים הלומדים ומתמחים בעולם הערבי ותרבותו ובעולם האיסלאם. רבים מהם שולטים באופן חופשי בערבית ובשפות האחרות של האזור, הם מסוגלים לקרוא במקור את מה שנכתב שם, הם מסוגלים לעקוב במקור אחרי מה שמשודר ברדיו ובטלוויזיה שם, והם יכולים לראות מכלי ראשון את מה שמלמדים במערכת החינוך שם. מתוך כל הציבור המכובד הזה לא היה אפילו אחד שחזה את ארועי ה 11 בספטמבר, 2001. יותר גרוע, הם דחו על הסף את האפשרות שפיגוע רציני עשוי להתרחש, והם לא שינו את עמדתם זו גם אחרי הניסיון הראשון ב 1993. תום קלאנסי, מחברם של ספרי מתח טכנו-פוליטיים, שבקושי יודע איפה המזרח התיכון נמצא על המפה, חזה את הארוע בדיוק מדהים ב 1994 או 1995. עבור המימסד האקדמאי המזרחני, כל מי שרק העיז להזכיר את האפשרות של פיגוע טרור תוייג כ''איסלמופוב'', כ''שונא ערבים'' ומה שהכי חמור -- כ''תומך בציונות''. זה היה ככה לפני ה 11 בספטמבר, וזה לא השתנה עד היום.

השינויים באקלים הפוליטי בארה''ב הביאו לרגרסיה אינטלקטואלית אל התקופה שלפני ה 11 בספטמבר, למעשה המגמה היא להחיות מחדש את מדיניות הפייסנות (Appeasement) של שנות השלושים של המאה שעברה. דא עקא, מלחמת העולם והזוועות שבוצעו בחסותה הביאו לכך שבימינו להקרא ''פייסן'' זה לא כבוד כל כך גדול. לפיכך הקריאות החוזרות ונישנות מחוגי האליטה המתקדמת לנהל מו''מ עם הפרסי (מו''מ על מה בדיוק?) הן קריאה לנהל מדיניות ''מציאותית''. פייסנות הס מלהזכיר. אבל זה לא שונה מהמשפט של צ'מברליין ש''הר היטלר הוא ג'נטלמן אתו אפשר לנהל עסקים'' (Herr Hitler is a gentleman with whom we can do business). בכל מקרה, באשר לפייסנות, כדי להמתיק את הגלולה ישנה כבר מגמה בקרב האליטה המתקדמת לשכתב את ההיסטוריה, ולהציג את הסכמי מינכן כ''תרגיל'' שנועד להטעות את היטלר ולתת לבריטניה פסק זמן שיאפשר לה להתכונן יותר טוב למלחמה. איך התייחס לזה ג'ורג' אורוול – ''יש רעיונות . . . .''. אלה שקונים את הלוקש הזה הם כנראה באמת אינטלקטואלים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מאמר שווה התייחסות
עמיש (יום שני, 30/04/2007 שעה 15:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ברגע זה יש לי שלש הערות.
1. במונח ''קולקטיביות רעיונית'' הכוונה המקורית היא כי לאחר דיון ובירור של כל הדעות יש החלטה מסכמת שכולם אמורים לתמוך בה ולהסכים עמה. המשמעות אינה כי כולם צריכים מלכתחילה לתמוך באותה דעה. בזמן שאני הייתי בשמו''ץ זה מה שהיה, אם כי ברור שלא אהבו את אלה שיש להם יותר מדי רעיונות מקוריים...
2. לטעמי קלקלת את השורה כשהתחלתי להבין שבסך הכל אתה סוגר חשבון עם כותב אחר בפורום. יש מספיק מה להגיד גם מבלעדי זאת.
3. יש גם מכוני מחקר ומכונים עיוניים שונים השייכים לקבוצות אידאולוגיות אחרות, חבל שלא התייחסת אליהן. מעניין האם במכונים דתיים (למשל) יש גם חילוניים והאם היחס אל החשיבה החילונית (או השמאלנית) מכובד יותר מן היחס של המכונים השמאליים אל האינטלקטואלים הדתיים. בישראל לפחות יש כמות גדולה מאד של מכוני חשיבה ימניים, דתיים, ואקדמיים, קשה לי להזכר כרגע אף במכון אחד המזדהה פורמלית עם השמאל.
_new_ הוספת תגובה



עמיש ידידי
ישראל בר-ניר (יום שני, 30/04/2007 שעה 19:08)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראשית, ביחס לשאלתך מס' 3. לגבי מכונים עם אג'נדה דתית, אינני מכיר אף אחד מקרוב ואינני יודע אם הם מעסיקים חילוניים (אוניברסיטאות של הכנסיה מקבלות לא דתיים, כולל יהודים, לסגל, אם כי במשורה בלבד). עבור המכונים עם האג'נדה הדתית, הנושא היחיד על הפרק הוא ההפלות (יש להם אובססיה בנושא הזה כמו שלך יש עם ההתנחלויות) ולו הם מקדישים 90 אחוזים ממאמציהם (את ה 10 הנותרים הם מקדישים למאבק בהוראת האבולוציה במערכת החינוך). הם פאסיבים לחלוטין בנושאים כמו המלחמה בטרור, המזרח התיכון, ההגירה בלתי חוקית או ביטוח בריאות (דברים העומדים כאן ברומו של עולם).

יש מכונים המזוהים כבעלי אג'נדה קונסרבטיבית, ביניהם כאלה בעלי מוניטין ויוקרה רבה (מכון הובר בסטנפורד, מכון ברוקינגס או מכון איין ראנד הם כמה דוגמאות). הם לא כל כך מונוליטיים. הגופים האחרים (אם אשתמש בכינוי הזה לכל המכונים והמוסדות בעלי האוריינטציה השמאלית) נוטים לזלזל בהם ולראות אותם כנחותים מבחינה אינטלקטואלית למרות שאין לזה הצדקה. זה בהחלט לא הדדי - כי בצד הימני אתה לא נתקל בגישה של זלזלול ביכולת האינטלקטואלית של אנשים בשמאל. זה לא שונה בארץ דרך אגב. תראה את היחס לפרופ' אומן שזכה בפרס נובל. אין אף אחד בארה''ב ובעולם כולו שמזלזל ביכולתו האינטלקטואלית וברמתו המקצועית של חומסקי. מספיק לקרוא התבטאויות של יואל ביינין (''חבר'' של אילן פפה מאוניברסיטת חיפה) על מכון הובר.

אתה טועה בזה שאתה מייחס לי ''סגירת חשבון'' אישי. ד''ר הדר הוא הפעם הראשונה שבפורום משתתף אדם המהווה חלק מהמערכות עליהן אני מדבר, ומייצג באופן חי את תרבות הוויכוח שלהם. הוא הביא לדיון כאן מושגים כמו ''נאוקונים'' ו''עסקן יהודי'' בהם הוא משתמש כנימוקים לפסילת דעות השונות משלו, במקום להתייחס לדעות עצמן. הוא הביא לכאן דוגמא טיפוסית של ביקורת התוקפת את ה''מי'' ולא את ה''מה'' (מעניין שהאתר אותו ד''ר הדר הביא מכנה את עצמו The Right Web שם מטעה היוצר את הרושם שמדובר באתר ימני. אני לא בטוח שזה נעשה בתום לב). נראה לי שהרבה יותר הולם להתייחס לדמות חיה מאשר למה שהוא מופשט כמו ''אינטלקטואל מהשמאל''.
_new_ הוספת תגובה



לי-און הדר (יום שני, 30/04/2007 שעה 18:25) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאמר מעניין ביותר. שלש הערות: מעמד האינטלקטואלים צמח בעקבות המהפכה הצרפתית כתחליף חילוני להוגים הדתיים ששלטו בכנסיה הקאתולית. הימין השמרני בארה''ב עמד מאחורי ההתפוצצות האדירה של תפוקה אינטלקטואלית וטנקי חשיבה בשנים האחרונות כולל-Heritage Foundaiton,AEI, ואחרים (במימון מורדוך, בין השאר?ולבסוף, חלק גדול ממה שכתבת ניתן להשתמש כשמתארים את הצלחת הנאו-קונסרבאטיבים --קבוצה של אינטלקטואלים דוגמאטים, הוזים בהקיץ, שמעולם לא שרתו בצבא.חסרי כל ניסיון מעשי, קשקשנים שדחפו את ארה''ב והעולם לבוץ בעיראק: וולפוביץ',פרל, קרוואטאייר, לואיס.
_new_ הוספת תגובה



לי-און הדר (יום שני, 30/04/2007 שעה 19:43)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תגובה נוספת להתייחסות האישית כלפי: כמה פעמים אני צריך להסביר לכבודו שהמכון שאליו אני קשור http://www.cato.org/people/hadar.html כעמית מחקר ואני אישית לא שייכים ל''שמאל.'' ב-cato פעלו ופועלים חוקרים כמו מילטון פרידמן וג'יימס ביוכאנאן ואחרים שהם מהמובילים ה''ימניים'' בנושאי כלכלה וחברה.המכון נתמך כספית ע''י חברות עסקים וגורמים שמרניים. אני גם חבר מערכת של http://www.chroniclesmagazine.org/ The American Conservative and Chronicles http://www.amconmag.com/index.html שממוקמים בצד הימני של המפה הפוליטית. ואתה ממשיך לכנות אותי ''שמאלני'' כי אני לא שותף לדעותיך בנושא עיראק והשטחים? כדאי ש''תכין שעורים'' לפני שאתה כpseudo-iintellectual כותב מאמרים יומרניים. לחזור: ה''תעשייה האינטלטואלית'' בארה''ב נשלטת ע''י הימין הפוליטי וכוללת מכוני מחקר ימניים כמו heritage, AEI, Hoover ואלה שבמרכז כמו Brookings, ובטאונים כמו weekly standard, national reviews. שלא להזכיר מכונים כמו The Washington Institute הקשורים ל-AIPAC איזה מכון מחקר שמאלני חשוב עוסק בקונסיראציות? תן שם של מכון מחקר שמאלני חשוב? אתה מזכיר ''מכון'' להכחשת השואה שמוקצה מחמת מיאוס כאילו שזה אירגון חשוב. האינטלקטואלים היחידים שהשפיעו על מדיניות בזמן האחרון הם הנאו-קונים. ולבסוף, כמה פעמים תחזור כמו תוכי מסומם על כך שכיניתי עסקן יהודי-אמריקאי עלוב כ''עסקן יהודי-אמריקאי עלוב.'' הרי כבודו מתנגד למשטרת ה-P.C?
_new_ הוספת תגובה



כבר כתבתי לך בעבר שאתה מהווה סתירה
ישראל בר-ניר (יום שני, 30/04/2007 שעה 22:12)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במובן מסויים. למעשה יש בינינו הסכמה כמעט בכל נושא שאתה עוסק בו (כתבתי לך על כך בתגובה לכמה ממאמריך ששלחת לי). השאלה היא איך מגדירים ''שמאל''.

היה כאן בפורום בעבר דיון רחב בשאלה הזאת, שאתה לא מודע לו. ההגדרה שלי (שרבים חולקים עליה מסיבות מובנות) היא לראות כ''שמאל'' את כל מי שאימץ את הנראטיב הערבי או תומך בו בכל מה שקשור לסכסוך הישראלי ערבי. זו הגדרה ייחודית לישראל. למעשה אפשר לאמר שזה לא חל עליך כי, כמוני אתה ''משקיף חוץ''. אני בהחלט מסכים שהמכון בו אתה חבר וכן המאמרים ששלחת לי, מייצגים קו שמרני בריא. אבל איך שהוא, אתה אישית, כשהדיון מתגלגל למזרח התיכון אתה מזדהה עם ביילין ושמאלה ממנו -- זו הסיבה היחידה שאני משתמש בתואר ''שמאל''. לפי הגדרתי זה חל עליך בשל עמדותיך לגבי הסכסוך.

ה''עסקן היהודי'' עליו אתה מדבר הוא פרופסור מכובד במוסד אקדמאי מכובד שעשה עבודת מחקר יסודית. הנושא בו הוא עוסק הוא נושא שאתה מדחיק אותו ומנסה להתייחס אליו כאילו הוא לא קיים. אתה לא מתייחס או מנסה לסתור אף אחד מהטעונים והדוגמאות אותן אותו פרופסור מביא. כל מה שיש לך לאמר זה ''עסקן יהודי'' שגם בלי התוספת ''עלוב'' לא נשמע כתגובה עניינית. איך אתה רוצה שאתייחס לזה? הרי זה בסך הכל מראה שאין לך מה להגיד על הנושא עצמו. יתרה מזאת, תגובה כזאת מפיו של יהודי משאירה אצלי טעם לא טוב בפה.

אגב, למרות שאתה רואה בי כזה, אני בהחלט לא עונה על ההגדרה של ''נאוקון'', כי למרות שאני יהודי הייתי שמרני בדעותי ורשום כרפובליקני הרבה לפני שהמושג הזה הומצא. זה לא מנע ממני להצביע עבור הדמוקרטים (הצבעתי בעד אל גור ב 2000!), דבר אותו הפסקתי לעשות רק אחרי שננסי פלוסי נבחרה למנהיגת הסיעה.

והערה אחרונה, אני חולק עליך בקשר לבוש, לא בגלל שאני חושב שרעיון המלחמה בעיראק היה כל כך חכם (הביצוע ודאי שהיה כשלון פנומנלי), אלא מפני שאני חושב שאתה ורוב המבקרים האחרים מגזימים מאוד ומייחסים לו את מה שלא מגיע לו. אין לי כמעט ספק שבאותו מאמר עתידי עליו כתבתי אתה תמתן בהרבה את עמדותיך. מאחר ולא הכרתי אותך מקודם, הייתי סקרן לראות דברים שאמרת על הנשיא רייגן לפני שנבחר ובתקופת כהונתו.
_new_ הוספת תגובה



אריה פרלמן (יום שני, 30/04/2007 שעה 23:22)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ד''ר הָדָר,

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַחֲלוּקָה בֵּין שְׂמֹאל לְיָמִין מִתְבַּסֶּסֶת בִּלְעָדִית עַל הַגִּישָׁה הַמְּדִינִית, וְלֹא הַכַּלְכָּלִית-חֶבְרָתִית. אוּלַי יֵקַל עָלֶיךָ אִם תְּתַרְגֵּם אֶת הַקִּטּוּב הַיִּשְׂרְאֵלִי שְׂמֹאל-יָמִין כְּנִצִּים-יוֹנִים. בְּמִפְלֶגֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא יוֹנִית מִבְּחִינָה מְדִינִית שׁוֹכְנִים בְּאוֹתָהּ אַכְסַנְיָא אֵהוּד בָּרָק וְעָמִיר פֶּרֶץ, שֶׁהֵם הֲפָכִים מֻחְלָטִים בַּתְּחוּם הַכַּלְכָּלִי-חֶבְרָתִי, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ מֶרֶצ שָׁכְנוּ יַחַד יָאִיר צַבָּן הַסּוֹצְיָאלִיסְט וְאַבְרָהָם פֹּרַז הַקָּפִּיטָלִיסְט הַמֻּבְהָק, וּמֵהַצָּד הַיְּמָנִי (שׁוּב: מִבְּחִינָה מְדִינִית בִּלְבַד) נִתַּן לְצַיֵּן אֶת בִּנְיָמִין נְתַנְיָהוּ כְּיָמִין כַּלְכָּלִי וְאִלּוּ אֶת זְבוּלוּן אוֹרלֵב כִּשְׂמֹאל כַּלְכָּלִי.

לֹא יַעֲזֹר לְךָ גַּם אִם תּוֹכִיחַ בְּשִׁבְעִים מוֹפְתִים שֶׁאַתָּה חָבֵר בִּמְכוֹנִים יְמָנִיִּים מִבְּחִינָה חֶבְרָתִית-כַּלְכָּלִית. עֶמְדוֹתֶיךָ הַמְּדִינִיּוֹת-בִּטְחוֹנִיּוֹת בַּנּוֹשֵׂא הַיִּשְׂרְאֵלִי מַצִּיבוֹת אוֹתְךָ בַּשְּׂמֹאל, כְּלוֹמַר בַּשְּׂמֹאל עַל־פִּי הַהַגְדָּרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַשְּׁגוּיָה-כְּכָל-שֶׁתִּהְיֶה - אַךְ הַהַגְדָּרָה הַתְּקֵפָה הַיְּחִידָה כָּל עוֹד אָנוּ דָּנִים בְּנוֹשְׂאִים יִשְׂרְאֵלִיִּים.
_new_ הוספת תגובה



אריה פרלמן
ע.צופיה (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 5:48)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה צודק בכל מה שכתבת. אין ויכוח על כך.
הענין הוא שמר ברניר,במרבית כתבותיו, קושר את השמאל האמריקאי לשמאל הישראלי והתוצאה מגוחכת.דוגמא: לפני מספר חודשים התפרסמו באתר זה מספר כתבות של מר ב. בנושא פמיניסטי -אמריקאי .מהר מאוד, כבר באמצע המאמר הוא יצר קשר ישיר בין האירוע בן-זמננו בארה''ב לבין הגב. אלוני וחברותיה-חבריה בארץ תוך הדגשת ''שמאלניותם''.
דהיינו: כל השמאל שותף ל''סטייה'' הפמיניסטית בכלל וזו המפורטת במאמר בפרט.
במאמרים אחרים הוא תוקף נמרצות את פרופ. חומסקי הידוע. איני בקיא בדעותיו של מר חומסקי,אך הבנתי שהוא ''גורו, לא קטן ב''עולם המערבי''.בכל מאמר נוצר מיד קשר ישיר בין דעותיו ועמדותיו של הנ''ל לעמדות השמאל בארץ כאילו שהוא מנהיגו הרוחני של השמאל בארץ. ואיני חייב להסביר לך כי אין שחר לכך .
נראה לי ,כי לכך מצביע ד''ר הדר. מאחר והויכוח שלו עם מר ברניר הוא בארה''ב (נכון, באמצעות אתר ישראלי)הרי אין לזה קשר עם מיקומו האידיאולוגי בסכסוך הישראלי-ערבי.
_new_ הוספת תגובה



צופיה ידידי, אני חושש שלא קראת, ואם קראת אז לא הבנת
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 7:41)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את מה שכתבתי על הפמיניסטיות ו/או על חומסקי.

לגבי הפמיניסטיות (בארה''ב) הדגשתי את העובדה שהן בחרו מרצון חופשי לנקוט באופן שיטתי עמדות אנטי ישראליות (ד''ר הדר נוהג לכנות את זה ''ביקורת'' על ישראל, הוא כנראה משתמש במילון עברי משנות תרפ''פו בו חסרה ההגדרה של המילה ''ביקורת''), בתמורה לתמיכה מצד ארגונים פרו ערביים באג'נדה שלהן שמתבטאת בעיקר בדרישה ללהתקבל כחברות באיזה מועדון גולף יוקרתי במדינת ג'ורג'יה. בעוד שהפמיניסטיות (בארה''ב) מקיימות פעם אחר פעם כנסים ועצרות לדיון ב''מר גורלה של האישה הפלשתינאית תחת עול הכיבוש'' הן מתעלמות לחלוטין ממעמדה וגורלה של האישה בחברה הערבית. לא קשרתי את הפמיניסטיות בארה''ב עם שולמית אלוני וארגוני הפמיניסטיות בארץ, כי אינני יודע אם קיים קשר כזה, אבל ציינתי ששולמית אלוני וחברותיה לדעה בארץ נוקטות בגישה דומה (התעלמות מוחלטת ממעמדה וגורלה של האישה בחברה הערבית בכלל והחברה הפלשתינאית בפרט). יש דימיון (אולי אפילו זהות) אבל זה עדיין לא אומר שקיים קשר. להזכירך, כל הדיון שאליו אתה מתייחס התחיל מתגובה שלי על מאמר של איזו פמיניסטית ישראלית ב''מעריב'' שדמיינה קשר כזה בעוד שבשל הבנה לקויה של השפה האנגלית היא אפילו לא ידעה על מה היא כותבת.
המאמרים שלי כלל לא עסקו בשמאל - ימין או בסכסוך הישראלי ערבי. הם התמקדו באספקטים האוניברסליים של הפמיניזם והאבסורדים אליהם מגיעים כשמיישמים את האפליה המתקנת. ההתייחסות לעמדת הפמיניסטיות בסכסוך הישראלי היתה שולית ולא נועדה להראות את הצביעות שלהן בכך שהן אינן מטפלות בנושאים שלשמם הן התארגנו.

חשבתי שהבנת הנקרא אצלך היא ברמה קצת יותר גבוהה.

לגבי חומסקי לא היה מזיק לך להרחיב קצת את השכלתך אודותיו. אף פעם לא טענתי שיש לו איזה מעמד או קשר לשמאל הישראלי, אם כי יש לו לא מעט מעריצים בקרב השמאל הישראלי. לא יכול להיות לו קשר כזה כי לגביו כל מה שמריח ממנו שמץ של ישראליות הוא מוקצה מחמת מיאוס (וזה כולל גם את אבנרי, ספירו ו/או שולמית אלוני).
_new_ הוספת תגובה



אתה צודק
א. פרקש (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 11:35)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בר ניר קושר את השמאל הישראלי עם השמאל האמריקאי מבחינה מדינית. לכן אפשר לומר שהשמאל הישראלי ופט ביוקנאן האמריקאי הימני קרובים בינהם בדיעותיהם המדיניות.

מר חומסקי הוא הגורו של השמאל הקיצוני (המדיני) בארץ. השמאל הישראלי ברובו נקי ממנו.
_new_ הוספת תגובה



לי-און הדר (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 6:39)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מסכים איתך ואפילו היצגתי את אותה טענה באחד הויכוחים הקודמים. יותר מזה, גם הויכוח בארה''ב בנושא עיראק ומדיניות החוץ של בוש לא משקף את החלוקה הקלאסית בין ימין לשמאל: הרבה תומכי השוק החופשי, כמו חברי המכון שלי, מתנגדים למלחמה, בעוד אנשי ''שמאל'' כמו סנאטור ליברמן תומכים באג'נדה של בוש. הבעיה היא שבר-ניר כמו רבים מהנאו-קונסרבאטבים ממשיכים להשתמש במודל הקלאסי ולכנות כל מי שמתנגד למדיניותם הניצית במזה''ת כ''שמאל'' וליצור מעין קשר אידיולוגי בין נאמר,תומכי אוסלו והשמאל הקיצוני. אגב, אם אתה בוחן את ההיסטוריה של המערכת הפוליטית בארץ, היה בזמנו ימין ציוני די ''יוני'' שכלל את המפלגה הליבראלית (והציונים הכלליים קודם לכן) שנציג הזרם הזה היה נחום גולדמן. אפילו המפד''ל היתה מפלגה ''יונית'' לפני 1967, בעוד שאחדות העבודה היתה ''ניצית'' וכמו חרות תמכה בא''י השלמה. השורה התחתונה: הויכוח צריך להתמקד על ההבדלים בגישות לנושאים המדיניים, הכלכליים והחברתיים. אישית אני לא רואה חוסר עקיבות אידיולוגית בתמיכה במדיניות הכלכלית של נתניהו תוך תמיכה במדיניות החוץ של ביילין. ייתכן שבמקום להשתמש בחלוקה בין ימין לשמאל בישראל אולי כדאי שנשתמש ב''מדד לאומי'' --מלאומן קיצוני (נאמר כהנא) ללאומי-ליבראלי (נאמר מר''ץ).
_new_ הוספת תגובה



אולי כדאי שתגיש הצעת ייעול
דוד סיון (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 7:04)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בחיים התוויות נוצרות ומולבשות על אנשים או ציבור הגם שההגדרה ''הנכונה'' היא אחרת. לכן לא יעזרו לך כל מיני טיעונים שזו לא תווית נכונה ושיש תוויות יותר מתאימות.

אתן לך דוגמה: כאשר ההגדרה שמאל התכוונה להגדרה הקלאסית (מהפכה הצרפתית) היה גם המושג שמאלני. למיטב זכרוני השמאלני היה שמאל קיצוני יותר (בדומה ל''לאומני''). אז שמאלי ושמאלני היו שני מושגים שונים. היום משתמשים במושג שמאלני כמילת ייחוס. זה צודק או לא זה מה שקורה.

מצד שני ברור ששימוש יתר בתוויות יוצר אבסורדים. הפורום הזה מלא באבסורדים הללו. רבים מן המשתתפים קודם מדביקים תווית לכותב ורק אחר כך ''מנסים'' להתייחס לדבריו או להבינם. ברבים מן המקרים הללו לא מתפתח דיון על נושא ההודעה או המאמר אלא עוסקים ב''התאמת'' תוויות.

חבל!
_new_ הוספת תגובה



[•] אולי כדאי שתגיש הצעת ייעול
זוהר בדשא (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 9:41)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[• הוסר ביטוי לא ראוי.]
הנה דוגמא קלאסית של איש כמו דויד סיון שאימץ את תורתו הכלכלית של ביבי והוא מטיף פה מוסר וחורץ מי הוא השמאל , אפילו חבל לו שמדביקים תוויות.
_new_ הוספת תגובה



אולי כדאי שתגיש הצעת ייעול
אליצור סגל (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 10:05)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
כרגיל לא הבנת על מה המדובר -
התויות שמאל ימין לא מתאימות כי יש הרבה אנשים שמחוץ לקופסה. כמו ימין כלכלי ושמאל מדיני אוא שמאל מדיני וימין כלכלי. או שמאל דתי או ימין אנטי דתי וכל מיני דוגמאות כאלו. פה בפרום יש הרבה אנשים שנמצאים מחוץ לקופזה בכל מיני צורות אבל רבים מהמגיבים מתיחסים לתויות במקום למהות
אליצור
_new_ הוספת תגובה



[•] אני לא משחק את המשחק שלכם
זוהר בדשא (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 10:25)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[• הוסרו ביטויים לא ראויים.]
_new_ הוספת תגובה



[•] אני לא משחק את המשחק שלכם
סתם אחד (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 13:31)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חחחחחחחחחחחחחח.
_new_ הוספת תגובה



למה אתה חושב שאתה שמאל?
סתם אחד (יום שני, 30/04/2007 שעה 20:36)
בתשובה ללי-און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה זעיר בורגני קטן .
_new_ הוספת תגובה



למה אתה חושב שאתה שמאל?
לי-און הדר (יום שני, 30/04/2007 שעה 20:47)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואתה באמת סתם אחד. אגב זעיר בורגני זה בורגני קטן.
_new_ הוספת תגובה



יש אינטליגנציה ויש אין-טיליגנציה
א. פרקש (יום שלישי, 01/05/2007 שעה 11:26) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ההבדל לפעמים מזערי והגבול עקלקל.

כנראה שגם בעניין זה חלים עקרונות הכלכלה. ככל שיש יותר מכוני / ארגוני / קבוצות מחקר מטעם ככך ישנה ירידה בערכן (במובן האקדמי והחשיבתי). היום כל ארגון, מפעל ומשרד פותחים מכונים חסיעור מוחות. האינטרנט הוא חלון לכל העולם, שמאפשר להם להיות מחוברים בינהם כרצונם ולנו לראותם בגדלותם או בקטנותם.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי