פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הרצח בחולות תל נוף
אלי אשד (שבת, 10/03/2007 שעה 7:00)


הרצח בחולות תל נוף

פרשה מהפרוטוקולים של האחים הנאמנים

אלי אשד



זהו סיפורה של אחת מפרשיות הרצח והקונספירציה המוזרות ביותר של תל אביב הישנה וארץ ישראל כולה בשנות השלושים; פרשיה שככל שחוקרים בה רק נעשית ביזארית יותר עם השנים.
בפרשייה זאת היו מעורבים הש''י (שירות הידיעות) של אירגון ההגנה, אבי שירותי הביון הישראליים
של היום, הפקיד הנאצי אדולף אייכמן, שירותי הביון הנאציים, הבלש העברי הראשון דוד תדהר וגם המסדר היהודי החשאי, דמוי ''הבונים החופשיים'', ''האחים הנאמנים''.
סמל מסדר
סמל מסדר ''האחים הנאמינים''

בקלות אפשר היה להפוך את הפרשה הזאת לסיפור מתח בסדרת החוברות על הרפתקאותיו הבדיוניות של תדהר, והיא הייתה בולטת על פני כל השאר כמוזרה מסובכת ומרתקת יותר מכולן. אלא שסדרת החוברות הזאת כבר לא יצאה יותר לאור בשנת 1937 בעברית (אם כי לעומת זאת היא המשיכה להתפרסם ביידיש ואני תמה: האם השתמש העיתונאי שלמה בן ישראל, המחבר של הסיפורים, בפרשה זאת כבסיס לאחד מסיפוריו על הבלש דוד תדהר ביידיש?).
חלפו עוד כשישים שנה עד שקם לבסוף סופר ויצר מהפרשה סיפור מתח מדהים כראוי לה. ואפילו אז לא נחשפו כל הפרטים של הפרשה.

במרץ 1937 נרצח אדם מוכר ואהוד מאוד בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, מהנדס ומתקן עולם, בשם יעקב צווינגר. יעקב צווינגר היה אדם מעניין מאוד. במהלך חייו הוא התגלגל בין רוסיה, שם נטל חלק פעיל ונלהב במהפכה הקומוניסטית, לגרוזיה, שם החזיק בתפקיד נכבד בממשלה. לאחר מכן ברח כבול באזיקים מבית הכלא, לארגנטינה, שם מדד יערות, וצרפת לפני שהגיע לבסוף לארץ ישראל, שם עסק בייבוש עמק יזרעאל, החזיק בתפקיד בכיר בחברת הרכבות הארץ ישראלית ובתוספת לכל זה זכה בפרס על תוכנית לבניית נמל תל אביב. יעקב צווינגר
יעקב צווינגר

ולבסוף התגלגל צונגר לשכונת מונטיפיורי בתל אביב שם בנה את מגדל המים שהוא סמל השכונה עד היום וגם שימש כראש ועד השכונה והיה אחד האישים הבולטים ביותר שבה.
חוץ מזה הוא היה פעיל אירגון ''ההגנה'' בתל אביב והיה סוכן של שירות הידיעות של האירגון הש''י שלימים התפתח לשירותי הביון של ישראל. במסגרת פעילותו זאת חשף צווינגר רשת ריגול גרמנית נאצית שפעלה משרונה השכונה של הגרמנים מכת הטמפלרים ששכנה ממול לשכונת מונטיפיורי במקום שבו נמצאת כיום הקריה. כתוצאה גורשו מהארץ שני סוכנים נאציים ולרשת הריגול הגרמנית באיזור נגרם נזק חמור. הדבר עורר את זעמם של הנאצים בברלין שהעמידו כעת את צווינגר על ''הכוונת''.

במקביל לכל אלה הוא היה חבר בכיר ביותר בלשכת ''משה'' של האגודה החשאית ''האחים הנאמנים'' בשכונת מונטיפיורי, אחד הפעילים הראשיים של הלשכה ביחד עם הסופר והמחנך יוסף זונדל וסרמן והמשורר יעקב רימון.
בשלב מסויים נתבקש צווינגר לבדוק פרשה כלכלית הקשורה לאיש עסקים קבלן וסוחר קרקעות עשיר אפלולי בשם ראובן שינצוייט. הלה הקים בשנת 1935 חברת נדל''ן בשם ''תל נוף''. החברה מכרה ליהודי פולין 'מגרשים בעיר החדשה תל-נוף' - מותג סחיר באותה העת: הקידומת 'תל' הייתה אמורה להזכיר את העיר העברית הראשונה תל אביב, שהתפתחה במהירות רבה ושמה יצא בכל העולם היהודי; הסיומת 'נוף' הייתה אמורה לדבר בעד עצמה, אף שלאמתו של דבר אין במקום זה כל תל ואף לא נוף מרהיב במיוחד. שינצוייט שרוב אדמות תל נוף היו בבעלותו מכר את האדמות לציבור בדרך מקורית ביותר אז. הכין תצלומים וחוברות פיקטיביות. שינצוייט החזיק גם בזכות ראשונים ייחודית: הוא היה היהודי הראשון שפרסם את פרוייקט הנדל''ן שלו בקולנוע (היום יש במקום בסיס של חיל האוויר). על שינצוויט נפוצו גם שמועות שונות ומוזרות שהוא סוכן של ממשלה זרה וכו' אבל אף אדם רציני לא לקח את השמועות האלו ביותר מידי ברצינות.

כאשר חלפו שנתיים ושינצוויט לא הציג התקדמות בבניית העיר החדשה, נשלח בעקבותיו המהנדס צווינגר, כדי לראות את תוכניות הבנייה. צווינגר עסק בעבודות מדידה וחלוקת קרקעות אצל לקוחותיו של שינצוייט. בין השאר בנה בתל נוף את מגדל מים בדומה לזה שבנה בשכונת מונטיפיורי. ויום אחד בעשירי למארס 1937 נעלם צווינגר ולא הופיע יותר. כל מה שהיה ידוע היה שבאותו יום יצא משכונת מונטיפיורי וביקר בשעה שמונה בבוקר במשרדו של שינצוייט. שינצוייט הזמין את צווינגר למשרדו לבוקר זה ובאותו יום שלח משום מה את מזכירתו לפתח תקווה כך שלא יצא לה להיות נוכחת.

ראובן שינצוייטמשפחת צונגר וידידיו חרדו לשלומו והתחילו מיד בחיפושים אחריו. בין השאר פנו לשינצוייט לעצה והוא נתן עצות שונות. כיצד אפשר לחפש, אם כי לדעתו הנעלם בוודאי איבד את עצמו לדעת לרגל מצבו החומרי הקשה. בחוגי המשטרה סברו שהוא ברח, נסע לחו''ל וכדומה. אנשים שונים הביעו סברה שצוונגר נסע לעבר הירדן לחפש זהב. כאילו לחזק סברה זאת, כמה ימים לאחר העלמו הגיעה לבני המשפחה מברק מצווינגר או מישהו שכתב תחת שמו. במברק כתב צווינגר לבני המשפחה שהוא נמצא בירדן עם כמה אנגלים. אשתו של צווינגר הציגה את המברק בפני כמה אנשים מביני דבר. הם אמרו לה שרוב הסיכויים שהמברק מזוייף.

על החיפושים הקשתה עוד יותר מחלוקת קצינים בשאלה, מסמכותה של איזו תחנת משטרה לחקור את העניין שכן שכונת מונטיפיורי הייתה אז גוף מוניציפאלי נפרד מתל אביב. הקצין המפקח במחלקה הפלילית בתל אביב טען שהואיל וצווינגר הוא תושב שכונת מונטיפיורי אין העניין בסמכותו אלא בסמכות מפקד משטרת הכפרים. לעומתו טען מפקד משטרת הכפרים שמכיוון שצווינגר לא נעלם מביתו ממש אלא ביקר באותו יום בתל אביב העניין הוא כמובן מאליו בסמכות משטרת תל אביב. כתוצאה מצאו את עצמם אשת הנעלם וידידיו מטולטלים מתחנה לתחנה עמוסי חרדה ומחכים לידיעות שלא הגיעו על גורל הנעלם, כשהם מנסים להתגבר לשווא על הסבך הביורוקרטי שנוצר. לבסוף פנו לקצין המשטרה בשרונה והוא החל לבסוף בחקירה של ממש. אך טיפולה של המשטרה בעניין גם אז היה איטי ובעניין עסקו רק כמה קצינים בעלי דרגה נמוכה. הם גילו ששינצוויט שלח מכתב לצווינגר ב-‏10 בפברואר 1937 בחתימת ''בידרמן'' שבו הזמין אותו לפגישה במלון בפתח תקווה. כתוצאה שינצוייט נאסר שוחרר ונאסר שוב, אך לא הייתה בכך כל הוכחה כנגדו והוא שוחרר שוב. אנשי משטרת המנדט יכלו להעסיק לשם חקירת העלמות רק כמה שוטרים בודדים ובמשך זמן קצר יחסית, לפני שהיו סוגרים את התיק כתוצאה מעומס העבודה והפרשיות והחקירות השונות שעימן התמודדה המשטרה.
יעקב צווינגר 2

אם היה צווינגר אדם רגיל מן השורה, ייתכן שהעלמותו הייתה נשארת מיסתורית ובלתי מפוענחת עד עצם היום הזה אחת מהעלמויות רבות שידועות רק לבני המשפחה של הנעלמים. אבל הוא לא היה אדם רגיל מן השורה. אחרי צווינגר בוצעו חיפושים רבים, שנוהלו לא רק בידי אנשי המשטרה של, אלא גם ובעיקר בידי עמיתיו במסדר ''האחים הנאמנים''. ראשי לשכת ''משה'' בשכונת מונטיפיורי הוציאו פקודה דחופה לכל מאות החברים של המסדר ברחבי הארץ לעשות כל מה שביכולתם על מנת לעלות על עקבותיו של האח צווינגר ועל עקבות כל מי שיכול להיות אחראי להעלמותו. הם הזכירו לכל ''האחים'' את המחוייבות העמוקה שיש לכל ''אח נאמן'' לעמיתיו במסדר. מחויבות שדרשה מאמצים מעל ומעבר גם לאדם שאותו לא היכירו אישית.

אנשי המסדר החשאי פתחו ב''ציד אדם'' אולי חסר תקדים בתולדות הארץ כשהם נחושים לעשות כל שביכולתם למצוא את מה שקרה לצווינגר. לבסוף הם נתנו ''טיפ'' לבלש הפרטי הראשון של הישוב וידיד אנשי המסדר דוד תדהר שמצידו הזעיק את אנשי המשטרה לחפש באדמותיו של שינצוויט בתל נוף. תדהר הציע למשטרה לחקור את עוזרו של שינצוויט הערבי עבד אל קדאר. החקירה אכן הניבה תוצאות. אנשי המשטרה מצאו את גופת המהנדס קבורה בחולות בבור בעומק שני מטר מכוסה בחולות וברזלים לרגלי מגדל המים שאותו בנה בתל נוף. ליד הגופה מצאו את המגבעת של הנרצח שהייתה מסומנת בפנים באותיות לטיניות צ.י ולידה הייתה מונחת מגבת .

היום ידוע ששינצוייט, שחשד בצווינגר (ובצדק) שהוא מרגל אחריו, הציע לצווינגר לראות את העיר עצמה, במקום את השרטוטים. השניים יצאו לכיוון תל-נוף. כשמצא את עצמו צווינגר מוקף משוכות צבר אי-שם ליד הכפר הערבי עקיר, הוא החל לחשוד. אבל שינצוויט, ידידותי מתמיד, הבטיח לו שזה רק עניין של כמה קילומטרים. לפתע התנפל על צווינגר המופתע וחנק אותו. לאחר מכן הורה לעבד אל קאדאר לקבור את גופתו לרגלי המגדל של תל נוף שאותו בנה הנרצח. בחקירה המשטרתית טען שינצוייט שהוא חנק את צווינגר על רקע חוב כספי של 200 לירות. זה אמנם היה אז סכום נכבד אך לא כל כך נכבד בשביל שינצוייט העשיר (שגר בוילה מפוארת בראש גבעה ברמת גן) כדי לבצע עבורו רצח. בחקירה מצאו תדהר והשוטרים כי בקירות הווילה של שינצוויט הוטמנו מיקרופונים שינצוייט תירץ זאת בכך שנהג לצוטט לסוחרי קרקעות ערביים בעת שניהל עימם משא ומתן. בכל אופן לאחר ששינצוויט שוחרר הוא טען כל שאר חייו לחפותו.

צווינגר בערוב ימיו
צווינגר בערוב ימיו
לימים נתברר כי פרויקט תל נוף שימש כיסוי לשינצוויט שלא היה אלא מרגל לטובת גרמניה הנאצית ובאופן ספציפי בשירותו של קצין נאצי צעיר ושאפתן, מומחה לענייני היהודים, אדולף אייכמן שאף בא לבקר בארץ ישראל לביקור בזק של כמה שעות בחיפה במטרה לפגוש את שינצוויט, שאיתו ועם אנשי רשתו נפגש גם יותר מאוחר בקהיר. (אנשי המנדט לא התירו לו להאריך את שהותו בפלסטינה מחששם מדבר כזה בדיוק.) היום נראה גם שאותם מיקרופונים שהוחבאו בכותלי הוילה שלו ברמת גן לא נועדו לציטוט סוחרי קרקעות ערביים אלא להעברת ידיעות לתחנת ביון גרמנית שישבה בקפריסין.

נראה שהש''י (שירות ידיעות) של 'ההגנה' חשד בשינצוויט ושתל בצדו את המהנדס צווינגר. כאמור צווינגר חשף אז רשת ריגול נאצית שפעלה בארץ ומרכזה היה, סמוך מאוד למקום מגוריו בשכונת מונטיפיורי, בשכונת שרונה של הטמפלרים הגרמנים הפרו נאצים. המידע הועבר לבריטים ושני סוכנים נאצים גורשו. הנזק שנגרם לרשת הריגול היה חמור והנאצים שאפו לנקמה. שינצוויט שמצידו חשד בצווינגר שהוא מרגל גם אחריו שמח להיענות לדרישתם של הנאצים. בסופו של דבר הוא חנק את צווינגר במו ידיו מכמה וכמה סיבות: הן כנקמה בשם הנאצים על חשיפתם של שני הסוכנים הגרמניים שהוא חשד שלצווינגר היתה יד בגילוים וגם מתוך חשש ממה שצוואנגר עלול לגלות על הפעילויות השונות שלו הן כמרגל גרמני והן על ההונאה הכלכלית שביצע בתל נוף שבנייתה לא התנהלה כמתוכנן כפי שהבטיח למשקיעים בפולין.

רק שנים מאוחר יותר בעקבות בדיקת הארכיונים של הגסטפו בגרמניה על ידי החוקר אריה ברנע נחשפו הקשרים בין אייכמן ושינצוויט שעד אז היו בגדר סוד כמוס. המסמכים הראו שלגרמנים הייתה בארץ רשת ריגול שפעלה מזה 20 שנה בשירות גרמניה עוד מימי מלחמת העולם הראשונה ובמסגרתה חברו ערבים, מתיישבים טמפלרים גרמנים, וגם יהודים שקיבלו סכומים נאים מממשלת הרייך השלישי ושינצוויט היה אחד מאנשיה.
אבל משום מה, שינצוויט שנשפט בניגוד לכל המקובל אז לפני שופט אחד בלבד, זקן השופטים של המנדט הבריטי, קיבל ב-‏27 ליולי 1937 עונש קל יחסית רק 15 שנים בכלא, רק על הריגה (על פי גרסה אחרת הוא קיבל 10 שנים בלבד ולכאורה יש כאן סתירה אבל נראה שהוא פשוט השתחרר לאחר 10 שנים כתוצאה מניכוי על התנהגות טובה). מצד שני, המאסר היה גם מזלו כי אם היה משתחרר היה מחוסל על ידי אנשי ההגנה שקיבלו הוראות לחסלו. לעומת זאת עבד אל קאדאר שרק קבר את הגופה בהוראתו נתלה. העניין מעורר כיום תמיהה: מדוע תלו את עבד אל קאדאר ואת שינצוויט לא? האם היו כאן בחישות שונות מאחורי הקלעים שאיננו יודעים עליהם (אולי בין ממשלת אנגליה וגרמניה)?
אלא ששינטוויט היה אז כבר אדם חופשי.


גירסת אהרון אמיר

בשנת 1998 פירסם הסופר אהרון אמיר ספר מתח היסטורי בשם הנבלים שסיפר על הפרשה כשהוא מתאר את הדמויות בשמות אחרים. אמיר קרא לצווינגר ''אלכסנדר שטייגר'' ורוצחו שינצוויט מכונה ''זוננשיין''.
העלילה היא לכאורה בדיונית אך יש לה בסיס עובדתי מוצק ביותר. ברובה זהו סיפור ביוגראפי על חייו של הדמות של שטייגר – צווינגר לאורך תחנות חייו השונות עד למפגש הסופי הקטלני עם הרוצח. אחת הדמויות בספר היא איכמן הצעיר שעל פי המסמכים שנחשפו בגרמניה קיבל מידע מסוכן ישראלי חיפאי בשם פולקעס (המכונה בספר של אמיר ''רשקס'') שהיה מקורב לשינצוויט כמנהל עסקיו.

פולקעס הנ''ל נפגש ביוזמתו עם אייכמן בשנות השלושים הציג את עצמו כנציג ''ההגנה'' והציע לו לרגל עבור הנאצים בארץ ישראל.
לפי הדיווח של אייכמן הוא הציע לנאצים שהם ישכנעו יהודים משטחי גרמניה ואוסטריה לעלות לארץ ישראל ובתמורה יקבלו כופר כסף ו''ההגנה'' תעביר להם מידע. בדיווח של אייכמן לממונים עליו נמסר שמדובר בקצין בכיר של ההגנה שכדאי לבחון אותו. הוא המליץ לשקול את האפשרות ובדרך זאת לפתור ולו חלקית את ''הבעיה היהודית''. הוא קיבל אישור לבוא לבדוק את העניין מקרוב. אייכמן הגיע לחיפה ושהה שם 6 שעות בלבד משום שהבריטים שחשדו בו ובצדק אסרו עליו לשהות בארץ זמן רב יותר. פולקעס המשיך ונפגש עם אייכמן גם בקהיר (אולי בידיעת ארגון ההגנה).

אם כי פולקעס היה כאמור מנכל עסקיו של שינצוויט הוא מופיע בדוחות של התקופה גם כמי שעבד בחברה גרמנית שמרכזה בקפריסין. מנהל החברה היה איש מודיעין גרמני ונראה שפעילותה שימשה כמסווה לתחנת מודיעין נאצית. למעשה קיבל משכורת מהגרמנים ושהה רוב זמנו בחו''ל ולא ברור מדוע בעצם הוצג כמועסק של שינצוויט, אך נראה ששינצוויט העביר את המשכורת מהגרמנים לפולקעס והיה חבר בכיר יותר באותה הרשת.
אגב לימים פולקעס התמנה לראש לשכת המסחר של ישראל ובשיחה שניהל בערוב ימיו עם החוקר אריה ברנע הכחיש כל קשר לרשת ריגול נאצית. אך המסמכים שהתגלו בגרמניה מספרים סיפור אחר.

אמיר הוסיף בסוף הספר תרגומים של מסמכים אמיתיים שנחשפו בארכיונים גרמניים ומוכיחים את הבסיס העובדתי של הספר.
אמיר: הייתי אז נער בן 14 ועקבתי אחרי המשפט בדקדקנות וקראתי את כל מה שנכתב על הפרשה בעיתונים ואחר כך העניין נשכח ממני.
וכעבור שנים רבות בשנת 1992 פנו אלי מקול ישראל בהצעה לכתוב תסכית רדיו. עלה בדעתי לכתוב על ידיד שלי איש בן למעלה משמונים שחי בארה''ב, נשוי לאישה חברונית שבעה דורות בארץ, אדם שחי שבעים שנה בנכר אבל מדבר עברית שוטפת ומתנגנת, והגלות היא בשבילו רק מצב זמני.

עלה בדעתי משום מה לקרוא לגיבור צווינגר. ואז אמרתי לעצמי ''רגע צווינגר? צונגר זה סיפור אחר לגמרי''. ופתאום הכל חזר אלי בעוצמה אדירה ולא יכולתי להשתחרר מזה. אז התחלתי ללכת אחרי הסיפור האחר. ביצעתי מחקר יסודי ביותר עבור הספר. היום, יש קבוצות מטיילים שבאות לשרונה ששם היה מרכז רשת הריגול הנאצית ומסתובבות בעקבות הספר הזה. כשכתבתי על זה, זה היה בגדר סוד. וגם בבית ההגנה קשה היה למצוא על זה חומר. בבדיקה בארכיון ההגנה מצאתי שלא שמרו כל מסמכים על הפרשה. אולי משום שמישהו רצה להסתיר משהו בנושא. מצאתי למשל פתק כתוב בנושא בכתב ידו של שאול אביגור עם הוראה ''לא להראות ''. לעומת זאת יום אחד התקשרתי ליצחק שמיר בעקבות דברים שאמר בתוכנית דיון רדיופונית ושאלתי אותו על אחד המעורבים. שמיר פלט אז ''הא המרגל הנאצי ההוא?'' היה ברור לי ששמיר יודע על הפרשה הרבה יותר מכך ועל מי ועל מה אני מדבר. אבל היה כאן קשר שתיקה חזק. אבל זה רק עודד אותי להמשיך ולחקור.
נשארתי מאוד נאמן לעובדות. לא הכנסתי לספר שום פרטים מדמיוני למרות שבכל הפרשה היו דברים תמוהים.

א.א.: אחת מהדמויות המרכזיות בפרשה היה הבלש העברי דוד תדהר שסיפר עליה בזיכרונותיו, אך הוא כמעט אינו מוזכר בספרך, למה?
אמיר: בהרודפים תדהר בקושי מוזכר כי הוא הגדיל את תפקידו מעל ומעבר לכל פרופורציה בסיפור המרגל היהודי של הנאצים שנלכד בידי הבריטים. אגב לימים פגשה בתו של צווינגר, לאה, בישראל גלילי מבכירי ההגנה (וסבה של עינב גלילי) והוא אמר לה אז שאילו היה יוצא הרוצח זכאי לא היה נותר בחיים בפתח בית המשפט שדן אותו המתינו לו אנשי ההגנה עם פקודות חיסול בידיהם. היו שמועות ששינצוויט היה סוכן משולש וסיפרו לאישתו של צווינגר שאם היה יוצא זכאי היו מחסלים אותו. ואני שמעתי שהאיש אם כי לא ייצג את ''ההגנה'' אולי חשב שהוא מייצג את ''ההגנה'' והיה מטיל את האשמה על ''ההגנה''. זהו סיפור מורכב ואפל ביותר ומשום כך גם כל כך מרתק.
אפילו את שמו שלו שינה אמיר בספר. המחבר הוצג כמחברת ''מיכאלה נדיבי'', אולי כדי להמשיך לשמור על אווירת המסתורין של הפרשה שנשארה לא מפוענחת לחלוטין עד היום.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כרגיל, מאמר מקסים של אשד
רפי אשכנזי (שבת, 10/03/2007 שעה 18:41) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לדעתי המאמר הוא שלד לסרט מתח מצויין.
איפה אנחנו ואיפה ההם, איזה ספורים, איזה!!!
תעשה מזה סרט אשד, זה יצליח!
_new_ הוספת תגובה



כרגיל, מאמר מקסים של אשד
א. פרקש (שבת, 10/03/2007 שעה 20:34)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה חושב שבעולם הקולנוע הישראלי יש מישהו שיכול להרים פרוייקט רציני כזה? בסופו של דבר זה צריך להיות סרט מתח רציני ולא איזה סרט תלאים אופנתי.
_new_ הוספת תגובה



בכל זאת פרקש, תן צ'אנס!
רפי אשכנזי (יום ראשון, 11/03/2007 שעה 18:07)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה יכול להיות סרט מהסוג שעשה יגאל לוסין בזמנו לפני כ 15 שנים, על המלך הצעיר לבית אריסטובלוס שנרצח בהתזת ראש בחרב... הסרט נעשה בעקבות חשיפת קבר מיסתורי ברמות אשכול. זה היה חתיכת תחקיר מהמם!
_new_ הוספת תגובה



בופור - סרט ענק
עמית כריש אדום (יום שני, 12/03/2007 שעה 12:48)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



בופור זה כלום לעומת הסרט האלמותי ''גרון עמוק''
מרי פופינס (יום שני, 12/03/2007 שעה 19:47)
בתשובה לעמית כריש אדום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מאד מעניין
ד''ר לי–און הדר (יום שני, 12/03/2007 שעה 23:10) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כדאי לבדוק את שוק הספרים האמריקאי.יש כאן עיניין רב ספרי ריגול עם רקע היסטורי. יכול להיות Palestine Noir
_new_ הוספת תגובה



מאד מעניין
ד''ר לי–און הדר (יום שני, 12/03/2007 שעה 23:13)
בתשובה לד''ר לי–און הדר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דוגמא לסידרה שמצליחה כאן http://www.alanfurst.net/ על רקע ארופה תחת הכיבוש הנאצי.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי