המאמר התפרסם גם באתר של המחבר זרקור.כמה דברים למדתי מצפייה בסרט התיעודי ''בית הזכוכית'' אשר שודר בערוץ הראשון במסגרת ''הסיפור האמיתי'' ובראש וראשונה על צלם האדם.
סרט מרשים ומדהים, בנושא מציל נפשות במהלך חיסול הבזק של יהודי הונגריה, לא נמצא ברשימה של תשקיפני המדיה בעיתונות - של סרטים מומלצים לקראת צפייה, ולא נמנה עם הנושאים שאליהם מתייחסים המבקרים לאחר הצפייה. מן הסתם, כל אחד ונימוקו עימו.Deja vue . יש להצטער על כך.
הסרט האיטלקי, שזכה בפרס ''הסרט התיעודי הטוב ביותר'' ובוים על ידי אנריקו פאזוטי, מאיר לנו כל מיני גומחות אפלות ומחילות חשוכות בשאול, אשר גם מי שמכיר את נושא השואה לומד דברים חדשים. המסקנה היא שלעולם, אפילו אנו ניצולי השואה, לא נדע את מימדי האסון הנורא והאיום לפרטיו. מרוב יער לא ראינו את העצים, לא החרוכים ולא האודים. זה גם בלתי אפשרי. אך ללמוד לעולם לא מאוחר.
קארל לוץהאיש הממושקף מ''בית הזכוכית'' (בקטעים שהומחזו) הוא קרל לוץ סגן הקונסול של שווייץ בבודפשט. הוא דיפלומט קורקטי, כפי שתואר, לא רואה עצמו ''כוכב'' או גיבור. הוא במקרה שרת בבודפשט כאשר הנאצים התחילו במבצע הבזק של השמדת יהודי הונגריה. כבן אדם, אשר ביכולתו היה לעשות משהו, מצפונו לא נתן לו לעמוד מנגד. ככה, חד וחלק. זאת חרף המדיניות הניטראליות הקפדנית של ממשלתו אשר סחר בדמים עם הנאצים היה חלק ממנה בעת המלחמה.
מולו עמד גם כן איש ממושקף, שאלמלא המדים שהוא לבש (בסרט) נראה אף הוא כפקיד אפור אשר העיד על עצמו שהוא רגיש מאוד למראה של דם ושינע מאות אלפים יהודים למחנות המוות. האיש אדולף אייכמן, היה אחראי על המשלוחים ותו לא, ומלא את חלקו במכונת המוות. לוץ שיקף את האנושיות שבו, במובן הנעלה ביותר של המונח. אייכמן סימל את המפלצתיות שבו במובן האפל ביותר. אחד פעל בניגוד למדיניות המוצהרת של הממשלה בברן. השני פעל בקפדנות על פי ההוראות מברלין.
במשטר רודני, רצחני כמו המשטר הנאצי, די בבודדים ובמשמרות ''פרטוריאניים'' לצדם, שמנהלים את המערכה ובציבור אדיש ונרפה, או נסחב במעגל של הגזענות והלאומנות. כפי שמציין ההיסטוריון דניאל יונה גולדהאגן בספרו
Hitler's willing executioners. בקרב ההומניסטים, החל באישי דת וכלה בפשוטי עם, גם בתקופת המלחמה ובתנאים איומים, האיש הבודד יכול היה לחולל פלאים. לפי הנתון בסרט, לוץ הציל 62,000 יהודים. גם אם המספר הוא מופרז, מדובר ברבבות. שערו בנפשכם אם במדינות הכבושות או במדינות של בעלות הברית היו הרבה לוצים, נאמר כמה עשרות אלפים מתוך מאות מיליונים, רבים מקרב היהודים שנרצחו, היו שורדים.
חשבתי על שירו של טשרניחובסקי ''שחקי, שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין כי עודני מאמין בך...''
במחשך הגדול ביותר בהיסטוריה שבו צריך היה למשש כדי לקרטע ולא ליפול לתהום, נראו בשמיים הקודרים אי אלה הבזקים של אור, ואלה בישרו לנו שיש סיכוי שנראה פעם את שביל החלב. חשוב מאוד לרשום זאת לעצמנו כאשר אנו עוסקים ביצר לב האדם ובצלמו.
הרי לנו מסר ישן ולקח מחודש.
ערוץ 1 שהביא לנו תעודה מסעירה ומרטיטה זאת ראוי לשבח. גם כאן אולי יש מסקנה בצד.
אולי לא כלו עדיין הקצים על הערוץ הציבורי.
על אנטי גיבורים ואנטי תשומת לב
אכן זה היה סרט חזק
