פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לאורי שלנו: על נטישה, קור קטבים, אי תושייה והסמל
מיכאל שרון ז''ל (יום רביעי, 12/06/2002 שעה 15:41)


לאורי, השלום לך,

קראתי את מאמרך החשוב אודות השיירה לירושלים ונטישת שדה הקרב על ידי רבין על מנת להזעיק עזרה. עלה בדעתי כי אופן תאורך הפרטני הינו חשוב ביותר להבנה אקטיבית וגם להפקת לקחים וזאת בניגוד לתאורים אחרים החדורים במונומנטליזם סכימטי המקפיא אותנו אחוזי שגב, ובולם את תהליך ההבנה האקטיבי (כגון ספרו של לורך אודות מלחמת השחרור). גם אם אינך מכסה כל פרט ופרט, דבר שלא ניתן להיעשות בעקרון, הרי שכביכול בנגיעות מכחול אחדות אתה מביא הן את עיקרי בעיתיות הקרב (מצב הבעייה, בלשונו של פופר) - במקרה זה, פזור הלוחמים, והטופוגרפיה הצוקית שבמורדותיה היו מפוזרים ברווחים גדולים מאות לוחמים באופן טורי, ללא מגע ולא גיבוש כגוף לוחם מאורגן. זאת בצד פריסת סצינות או סקיצות חטופות ברמת המיקרו, שהינן שיקופים-מרכזיים, במובן זה שהן משקפות ומייצגות היבטים מרכזיים של המקרו של המצב כולו.

תאורך מאפשר לראות כמו חי את מצוקתם של הלוחמים הפזורים, בצרוף לנהגים וסתם אזרחים מבועתים לאורך ''נתיב'' צר ומתפתל למורדות הצוקים, בפריסה רחבה מאד. זאת תחת אש ומצב של אי וודאות קיצוני לגבי האויב ויוזמותיו. בולטת גם מידה של חוסר גמישות ואובדן תושייה מצד רבין ומפקדים אחרים, שהיו מורגלים לפעול בתוך גופי לוחמים מלוכדים, ואינם מסוגלים להתארגן מחשבתית למצב החדש. שכן, תגובה נכונה למצב הינה לגבש במספר מקומות או במקום יחיד שהטופוגרפיה שלו סבירה למטרה זאת, גופים של לוחמים. זאת באמצעות איתות, למשל הנפת יריעות בד עם סימונים בולטים על מוטות, והעברת יריעות אלה למיקומים אחרים. או באמצעות ניצול מעט האפשרויות לתקשורת אלחוטית למטרות פעולה תכליתית ברוח זו.
כמובן, נדרש גם כצעד ראשון איתור מקומות התכנסות כאלה בשטח.

אכן, היעדר התושייה וחוסר הגמישות הוא שהביא לתפיסת המצב ככורח המציאות, ולכן גם לתחושת חוסר אונים ולתשישות הנוראה שפקדה את רבין, לאחר האקט המאורגן היחיד שבצע - הנסיעה עם הג'יפ. ניתן היה כמפקד בשטח לבצע גם זאת, וגם להזעיק עזרה במקביל, קצת סימולטניות מחשבתית, למען השם. (ראה נא ספרו של מ.שרון: ''חלוקת קשב'', העוסק בכשרים לפעולה מורכבת מעט מסוג זה). אולי, חששו הגדול ביותר היה קרקוע לצד הכביש, מנותק - חשש של אובדן שליטה מוחלט.
יתכן שבמדה לא מבוטלת, שימש רבין כדמות מופת אסטטית בעיקרה של דמות הצבר, אורח דיבורו ונוהגו הישיר, הבוטה והעיקש וכד', הבלורית המתנפנפת, וזאת במנותק משאלות של בנייה ואופרטיביות. יתכן שהציונות נזקקה בראשית דרכה לדמויות ציוריות המתוות ניגוד ליהודי השפוף והקשיש שהותווה על ידי האנטישמים.

אבל אורי, הדבר המשמעותי ביותר שארע לי באופן בלתי צפוי הוא שניתקלתי במאמרך הנפלא והמרגש מאד על דודתך רחל בלובשטיין (רחל המשוררת). לדעתי יש כאן, דרך הפריזמה של הטרגדיה, אחד המסמכים החשובים והאנושיים ביותר אודות החטא הקדמון של תנועת העבודה: מוכוונות הווה והתנערות מאחריות, והנטישה. יתכן שהכפישו את אריק שרון בדיוק בכך שהוא משמש מופת ההופך על פניו את הבניין שטיפחו: אי נטישת אנשים, כלומר תנופת עשייה תוך פרקטיקת-אנוש העומדת בניגוד כה בוטה לסכמטיזם הרטורי והשגב תוך פרקטיקת-אנוש של קור קטבים שלהם עצמם.

אביא מאמר קצר שפירסמתי בהקשר נטישת לוחמי צד''ל לגורלם עם הנסיגה מלבנון, מאמר המסביר גם קודים מרכזיים של התנהלות השמאל וכן מאפיינים מרכזיים של הפוסט-ציונות.

בהוקרה רבה,
מיכאל

קישורים:
רחל ואבות השמאל הישראלי; דר' אורי מילשטיין
מוכוונות הווה, קודים בהתנהלות השמאל, ופוסט ציונות


חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי