|
|
|
יורם היקר עוד יותר ושאר חברי הפורום היקרים!
התקיים בפורום דיון ארוך, ולעתים לוהט, ביני לבין אל''מ חסוי שם, חסוי תפקיד, וחסוי קרבות שניהל, על קרב גבעת התחמושת. יורם המזרחי שהוא חברי האישי מזה עשרות שנים ושאני מעריך מאוד את ידיעותיו והבנתו בענינים צבאיים, התעלם מן הנושאים העיקריים של הדיון ועסק בשאלת כבודם של קציני צה''ל. לאחר שהערתי לו על כך הוא שאל אותי, בעקבות שאלתו של האל''מ החסוי, איך צריך לנהל קרב על יעד מבוצר.
אבל נושא הדיון לא היה על תורת כיבוש יעד מבוצר (שאליה עוד אתייחס להלן, כדי שלא יאמרו שאני מתחמק) אלא על השאלה האם יש לי הכישורים וההבנה לבקר קרבות של צה''ל. האל''מ טען בתגובתו הראשונה שאין לי הבנה כזאת כי לא עברתי קורסי פיקוד, אפילו אם לימדתי בהם (לא כמרצה חד פעמי אלא כמעביר קורס בחשיבה צבאית), ולכן עלי להשאר באקדמיה.
נדמה לי שאפילו בקנדה ניתן להבין (ויסלח לי יורם על האירוניה הדקה, פן חס וחלילה יעלב כמו אלוף המשנה ותומכיו) שזה טיעון ''אד- הומינם'' (לגופו של האיש ולא לגופו של ענין) ולכן כשל לוגי. שהרי הויכוח צריך להתיחס לטיעוני ולא לביוגרפיה שלי. סוג כזה של טיעונים מצביע, לעניות דעתי, על רמת חשיבה ירודה של הטוענים, לרבות האל''מ ותומכו.
הזכרתי שורה של קרבות בהן מפקדי צה''ל גילו אוזלת יד טקטית וביניהם קרב גבעת התחמושת (והחווה סינית, ועין זחלתא ועוד). האל''מ טען שקרב גבעת התחמושת היה הצלחה (ניסוח מקוצר שלי).
בשלב זה החלטתי לפתוח דיון חדש, כפי שאני עושה עתה עם יורם. במאמר הפתיחה שלי מניתי בצורה עניינית, אחד לאחד את ליקויי קרב גבעת התחמושת. להפתעתי (בכנות) לא רק שהאל''מ לא התייחס לאותם ליקויים אלא אף לא יורם המזרחי! רק שמעון מנדס התיחס אליהם והוא היה כקול קורא במדבר.
בין יתר ליקויי הקרב מניתי העדר ריכוך ארטילרי (או אווירי) שהוא חיוני להתקפה על יעד מבוצר. התומך באל''מ הגיב שגדוד המרגמות הכבדות של חטיבה 55 היה עסוק במשימה אחרת. טיעון זה אינו נכון עובדתית. לא היתה באותה זמן שום משימה אחרת. אני מבסס את דברי אלה גם על מסמכים חסויים של צה''ל וגם על ראיון שקיימתי עם מפקד גמ''כ הצנחנים ואני מניח שהוא מוסמך יותר לגבי השימוש בגדודו מהאל''מ ומתומכו גם יחד.
לפיכך יורם יקירי ושאר משתתפי הפורום, הגיע הזמן שנחדל לעסוק בענייני טקט ונימוס ונשאיר זאת לרוחה של חנה בבלי עליה השלום. גם שאלות שגיאות הכתיב והסגנון הנן שוליות, בתחום זה לפחות ואני משאיר אותם לידידי עוזי אורנן. מוטב לעסוק בשאלות החיוניות, שהן במקרה זה:
1. האם קרב גבעת התחמושת היה כשלון טקטי?
2. האם רוב הקרבות העיקריים של צה''ל מאז מלחמת ששת הימים, שאותם מניתי בתשובה לאל''מ, היו כישלונות טקטיים?
3. ואם התשובה חיובית, מה ההשלכה מכך על איכותו של צה''ל ועל יכולתו למלא את משימותיו.
4. מה יש לעשות כדי שקרבות צה''ל יהיו הצלחות ולא כישלונות טקטיים.
|
|
|
האם רוב קרבות צה''ל היו כישלונות טקטיים?
לא הייתי רוצה שילדי יצאו לקרב תחת פיקוד כזה!
