  
  
  
|
  מס' שאלות בנוגע לאפשרות גירוש ערפאת | |||||
| בועז א. (יום שישי, 07/06/2002 שעה 16:52) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  גירוש רק יחמיר את הבעיה |
|||
|
|||
הרוצח כבר גורש בעבר ובכך עשינו לו טובה ולעצמנו רעה גדולה. צריכים לחסל אותו. חד וחלק. אותו ואת כל מי שאחראי ו/או מטיף לרצח יהודים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא לגרש ולא לחסל את ערפאת |
|||
|
|||
את ערפאת, אחד מגדולי הרוצחים והפושעים במחצית השניה של המאה ה- 20 - יש ללכוד חי - ולהביאו למשפט בבית דין בהרכב מיוחד בירושלים. מכיוון שנגד ערפאת ישנן מספיק הוכחות, אין צורך לנקוט בשיטת החיסולים או המעצר המנהלי. את המשפט יש לערוך לפי כל כללי הדין המקובלים במדינות מתוקנות, ברוב עם, באופן הפומבי ביותר, כאשר המשפט יהיה לא רק נגדו אישית, אלא נגד אירגונו אש''ף; נגד מדינות הגוש הסובייטי לשעבר שתמכו בו, ונגד העולם המערבי ששתק/נסחט/תמך/התעלם ממעשיו הנתעבים - ובמשתמשע גם נגד אוהדיו וסנגוריו מבית. המשפט יהיה לא רק בשל פשעיו נגד יהודים וישראלים שאינם יהודים, אלא גם נגד ערבים - מירדן ועד לבנון, ונגד מאות אזרחים אמריקניים, אירופיים וזרים אחרים. המשפט חייב להתמשך לפחות מס' חודשים - ובסופו אם יורשע(...) - להוציאו להורג בתליה בכיכר ציון בירושלים, בנוכחות קהל רב וכל צמרת השלטון בישראל - ובשידור חי לכל רשתות הטלויזיה ברחבי העולם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר פרלמן, התחלת טוב, המשכת באופן הזוי. |
|||
|
|||
אינך יכול לארגן משפט נגד ערפאת, אש''פ, מדינות הגוש הקומוניסטי ומדינות המערב. מדוע צריך בית דין מיוחד? מדוע צריך לבצע גזר דין באופן כל כך פרובוקטיבי? אדרבא, הגישה צריכה להיות קורקטית וקרה. בית משפט רגיל, נהלי משפט רגילים ואפורים. המשפט יימשך ככל שיידרש על פי נהלי הדין הפלילי, ויש לכבד את פסק הדין, יהיה אשר יהיה. ביושר וללא חשש. גזר הדין - בהתאם למה שיחליט בית המשפט. לא יותר, לא פחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין מדובר בהזיות - אלא בהבדלי גישה |
|||
|
|||
לא אמרתי שצריך להעמיד את כל העולם ואשתו לדין. כוונתי היתה שמתוך חשיפת המסמכים והעדויות במשפט כזה, אשר תכלול את כל פשעיו החל משנות השישים, מן הסתם ייחשפו הקשרים והשותפויות לפשע של גורמים אחרים, בין אם ארגונים בין אם מדינות. רצוי, אם כי לא הכרחי - שיהיה הרכב מיוחד, עקב המשמעות הסמלית, המוסרית, הלאומית וההיסטורית שיהיה למשפט כזה. את גזר-הדין יש לקבל כפי שיחליט בית המשפט, כמובן, אך על התובעת, מדינת ישראל - לדרוש עונש מוות. צריך להשתדל למצוא את סעיפי האישום המתאימים לשם כך. אין שום טעם לשפוט את האיש עם השערות על הפנים רק בשביל לממן לו ''מוקטעת-עולם'' אצלנו. לגבי ההוצאה להורג, כיוון לאיש הזה, למעשיו ולאירגון שהוא עומד בראשו ישנם משמעויות החורגות בהרבה ממעשה רצח בודד - גם את התליה יש לבצע באופן החורג מביצוע של כל גזר-דין מוות אחר. צא ולמד, כיצד עומדים אנשי השמאל (לא כולם, אגב) על רגליהם האחוריות על-מנת למנוע מיגאל עמיר כל אפשרות של חנינה בעתיד, והרי כביכול מוזר הדבר, כיוון שהפשע בו הורשע עמיר זהה לחלוטין מבחינת החוק למאות מעשי רצח שבוצעו לפניו ואחריו. אפשר להסכים או לא להסכים לחוק סינדול הנשיא בעניין זה - אך אי אפשר לטמון ראשינו בחול, להתעלם מהסמליות החריגה שבמעשהו של עמיר - ולטעון שניסיון הסינדול הזה הוא ''הזוי'' - הא ותו לא. ועם כל האמור לעיל - אני מוכן לחתום בשתי ידיי, ואילו היו לי שבע, גם בהן - על משפט פלילי ''רגיל'', שלאחריו ייתלה ערפאת באופן בנאלי ו''רגיל''... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ועכשיו - לקרקע המציאות |
|||
|
|||
אינני יודע אם החוק הישראלי מאפשר גזר דין מוות לערפאת, וודאי שאינני מוכן לחבל בחוק הישראלי על ידי כך שניצור חוק מיוחד עבור מקרה ערפאת. נכון שבמקרה יגאל עמיר נחקק חוק כזה, ולדעתי הוא באמת מהווה פגיעה בשלטון החוק בישראל ובמוסד הנשיאות. אבל על מה אנחנו מדברים? האיש הוא יקיר העולם. כבר לא ניתן למנות את הפוליטיקאים הישראלים ששיחרו לפתחו ולחצו את ידו, מימין ומשמאל. גם ההיסטוריונים של העתיד לא יוכלו להסביר כיצד הגיע למעמד שלו, עד כדי קבלת פרס נובל לשלום. זו תהיה אחת מהתעלומות הגדולות ביותר בהיסטוריה ובחקר ההתנהגות האנושית, דווקא משום שכל הנתונים גלויים. לא. הוא בן 73, וימות במיטתו. לאחר מותו יאשימו את ישראל ברציחתו, ומנהיגי כל העולם יבואו לחלוק לו כבוד אחרון ולחלוק שבחים לרוצח הסדרתי הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובמותו ציווה לנו את המוות |
|||
|
|||
האיש אכן ימות במיטתו, ויוכרז כקדוש על ידי מנהיגי עולם ממזרח וממערב במעין אקט דחיית המוסר המשולש על ידי מדינות העולם בקונצנזוס חובק. אם ישראל תנסה לתפוס איש זה ולהעמידו למשפט, ייחטפו מאות בני ערובה ישראלים ברחבי העולם על מנת לשחררו. אם תוציא ישראל איש זה להורג, יהווה צעד זה פתיחת האינתיפאדה השלישית, אשר תהיה חמורה פי כמה מהאינתיפאדה הנוכחית, ללא כל תמיכה אפשרית בישראל, להוציא מיקרונזיה. החברה הישראלית תתפצל באופן חסר תקדים לאחר אקט שכזה, עם סיכויי איחוי מעטים. ארגו: אין לגעת לרעה באיש זה, ויש לשמור מכל מישמר שמא יקרה לו דבר או חצי דבר. כך או כך תואשם ישראל במותו גם אם ימות בשיבה טובה במיטתו ברמאללה. אפרופו - על מנת לנסות ולהוציא העוקץ ממצב זה יש לנסות ולחזור לשולחן המו''מ, על אף כל רתיעה אינסטינקטיבית אפשרית. לא נותר לי לחזור על דבר שמגיבי פורום זה יפרשו כ'מנטרת השמאל', אך לשיטתי אין אופצייה אחרת למו''מ אשר בסופו תיפרד מדינת ישראל משטחי כיבושי 67. בהיעדר אופציית המו''מ מצד הפלסטינאים תיאלץ ישראל לבצע נסיגה חד צדדית משטחים אלו, על מנת להציל עצמה ולהבטיח המשך קיומה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההתעלמות מהצדק כמתכון לאסון |
|||
|
|||
אם חטיפת ערפאת אמורה להוביל למאות בני ערובה - למה היתה אמורה להוביל חטיפת ברגותי? לעשרות? לאחדים? ודאי לאחד לפחות - לא כן? לא דובים ולא יער. מכאן אני מוציא שתי מסקנות: א) הערכתך לוקה בפסימיות מוגזמת ב) יש להימנע מעשיית צדק - מתוך פחד שמא תפרוץ אלימות. האינתיפאדה השלישית: האינתיפאדה הראשונה פרצה כיוון שהזרקנו אל תוך יש''ע מאות מחבלים בכירים, מסיתים ומארגנים - ובמקביל הפגנו חולשה והססנות. האינתיפאדה השניה פרצה כיוון שהפגנו רצון לוויתורים מרחיקי לכת, ועשינו כל מאמץ על-מנת לשכנע שאנחנו אכן ''קורי עכביש'' כדברי נסראללה. האינתיפאדה השלישית תפרוץ, והיא אכן תהיה איומה ונוראה - ככל שנמשיך להרוס בניין ריק על טבח של 18 יהודים. נסיגה לגבולות 67, לא רק שהיא בלתי-מוסרית בעליל, אלא גם בלתי יעילה: אם הבריחה המבישה מלבנון הביאה לנו את מלחמת אוסלו - הבריחה החד-צדדית מיש''ע תביא עלינו את מלחמת ''אל-עאודה''(=''השיבה'') שפיגועים כדוגמת פי-גלילות יהיו רק החלק הקל שבה. לעניות דעתי, דווקא ההיפך ממה שאמרת הוא הנכון: א) לא תיתכן שום יציבות ולא יהיה שום ביטחון אם לא ישלוט צה''ל שליטה מלאה, הדוקה, מוחלטת וקבועה בכל מערב ארץ-ישראל; ב) לא תיפסק האלימות אם לא ייגבה מחיר כבד ביותר על כל פגיעה (למשל: אם מפגע יוצא מכפר מסויים - כל תושבי הכפר מתבקשים אחר-כבוד לסור 2-3 ק''מ הצידה - ולחזות בכפרם הופך לשטיח אפגאני); ג) שני העמים לא יכולים לחיות יחד בארץ הזאת - ובאופן פדוכסלי הגעתי למסקנה הזאת דווקא בעקבות אוסלו ומלחמת אוסלו, ועלינו לחתור במרץ וללא הרף, בכל הדרכים העומדות לרשותנו מלבד השמדה או גירוש המוני בימי שלום - על-מנת להסיר מתוכנו את הגיס החמישי, שהופך את חיינו לגהינום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תליות פומביות רק ''מבהמות'' ומקרנפות עם |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| פעם שלישית גלידה |
|||
|
|||
מה כבר יקרה באותה אינתיפדה שלישית? האם בשניה העולם עמד לצד ישראל? האם יהיה להם נשק אחר? שבו הם לא השתמשו? מה הוא הדבר שהם יוכלו לעשות מלבד בחירות בפעם השלישית שהם לא ניסו בפעם השניה? אני כלל לא מדבר על הטיעון אם להרוג אותו או לא אבל מבחינתם מותו לא יכול להשפיע קשות על איכות האינתיפדה השלישית, וכמו שנאמר פעם הורד לנחש את ראשו ושאר גופו לא יוכל לעשות דבר. במקרה זה ערפת הוא הראש ועד שיהיה שם סדר הם לא יעשו כלום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תליית ערפאת בככר ציון |
|||
|
|||
בהצעתו לקיים משפט ראווה לערפאת ולאחר מכן לתלותו בכיכר ציון בשידור טלוויזיה חי לכל העולם, מוכיח אריה פרלמן את מפגש האחווה בין הימין הפשיסטי והעריצות הסטליניסטית סובייטית. אולי אני עושה מעט עוול לדיקטטורה הסטליניסית במתיחת קו דמיון בינה לפרלמן, שהרי אפילו בימים השחורים ביותר של משפטי הראווה בברית המועצות לא תלו אנשים בכיכר העיר. בנקודה זו מוטב אולי להשוות את פרלמן לשליטיה הרודנים של סוריה שגם הם תלו במרכז העיר את גופתו של המרגל הישראלי. זה מה שהכיבוש עושה לישראלים נוסח פרלמן, מילשטיין, בר ניר וכו', הופך אותם לתלייני כיכרות ומשמידי עמים. פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח כינה את התופעה יודונאציות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גדעון ספירו איננו טיפש - אך גם לא מתוחכם במיוחד |
|||
|
|||
מה שבטוח: מפתיע, מקורי - ודאי שלא. גם כישוריו בהבנת-הנקרא אינם מן המשובחים. בשום אופן לא הצעתי לערוך ''משפט ראווה'' בנוסח סובייטי - שבינו לבין ''משפט'' אין דבר וחצי דבר. הצעתי לשפוט את ערפאת על-פי כל כללי הדין המקובלים במדינות מתוקנות - ולקבל את גזר הדין כפי שייקבע. את הצעתי לתלות את ערפאת בפומבי (במידה שייגזר עליו גזר-דין מוות, כמובן) - ניתן אולי לכנות ''וולגרית'', ''גסה'', או חסרת-טעם - הכל רק עניין של סגנון. אך לייחס לי ''פאשיזם'' או ''עריצות סטליניסטית/סורית'' עקב כך, זהו ביטוי לתעתועי-דמיון הזויים במיוחד... כמובן, טרח מר ספירו לסיים בסיסמת-הקרב המקודשת ''יודונאצים'', שאותה ואת ממציאה (מעריצו המובהק של היטלר - כמה אירוני) אין הוא מגנה, חלילה - אלא רואה בה מופת! וכאשר אני מנסה לשחזר ולברר לעצמי מדוע זכיתי לקיתונות אלה של גידופים ולשון אימים משתלחת - כאשר בראשם התואר המלבב ''משמיד עמים'', נזכרתי: הצעתי לתלות בכיכר את רוצח-ההמונים. ללמדך איך, מתי ומדוע - מתעוררות לחיים בלוטות ה''מוסר'' של האדון ספירו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פרופ' ליבוביץ - מעריץ של --? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן מעריץ של היטלר - להלן הסימוכין: |
|||
|
|||
ב-10/03/1993, ביום עיון ''הציות לחוק'' שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב, טען ליבוביץ' המנוח כי היטלר ימ''ש היה ''דמות מוסרית למופת'', כיוון שהקריב את האומה הגרמנית על מזבח הקוד המוסרי שלו. אני מודה ומתוודה == שבכל זאת הצלחתי להיות מופתע כשנודע לי הדבר. אין גבול לשמאל שלנו - פשוט ''אין גבול''... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חצי אמת גרועה משקר |
|||
|
|||
הציטוט שאתה מביא הוא נכון, ובכל זאת הוא שקרי. לייבוביץ', רלטיביסט מוסרי שהתעקש להגדיר את עצמו כיהודי, טען שלמוסר האנושי אין משמעות - היטלר היה אדם מוסרי בתכלית משום שהגשים את תפיסתו המוסרית, בדיוק (וכאן בא חלק החשוב, החוזר על עצמו, שבתועמלנות שפלה השמטת) כמו אלנור רוזוולט, שהאידיאל שלה היה ''כוס חלב לכל ילד''. שני אלה, לשיטתו של ליבוביץ' (וכאן, כמו בדברים רבים אחרים, טעה) היו זהים. מאחר ואין בדעתי להעניק שיעור בפילוסופיה לסלפן כמוך, אשאיר אותך לפתור את התעלומה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובכל זאת: |
|||
|
|||
מעניין שהוא הביא דווקא את היטלר - ולא את אלינור רוזוולט - כמופת מוסרי. אם בשבילו השמדת עמים ואספקת חלב הם היינו הך - ושניהם ''זהים'' מבחינה מוסרית - אינני רואה כל סילוף בדברים שהבאתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לייבוביץ על רגל אחת |
|||
|
|||
לייבוביץ המנוח אהב לחזור על דוגמא זו לאורך כל דרכו הפוליטית-פילוסופית. דוגמא זו היתה אבן היסוד לרעיון 'מאבק הערכים' בין תפיסות עולם שונות, אשר במסגרתו מתגברים ערכי ערך מסויים על ערכי ערך אחר באמצעות המלחמה. ''על ערכים לא ניתן להגיע לקונצנזוס, כי אם רק להלחם'' גרס הוא לא פעם. כל אדם, לשיטת ליבוביץ, מאמין בסולם ערכים אחר, ולגביו קיים לעיתים ערך עליון מסויים. יש אנשים שהערך העליון שלהם הוא המולדת והאומה, והגנה על קודשים אלו, אשר למען זה הם מוכנים אף להקריב חייהם. לייבוביץ הביא את דוגמת היטלר על מנת לזעזע משהו את קהלו, היות ולפיכך היה היטלר אדם מוסרי שהיה מוכן למות על דיעותיו, ואכן ביצע זאת, אך כאן ממשיך לייבוביץ ואומר (ואת זה בחרת משום מה שלא להביא) כי לפי ערכיו הוא יש להרוג ולהשמיד אדם כהיטלר, ויש לעשות הכל כדי לבצע זאת. זהו המאבק הערכי, אשר במסגרתו חושב היטלר וחושב לייבוביץ דבר ערכי שונה, אשר רק המאבק - קרי המלחמה תכריע בנקודה זו. ואגב, את אלינור רוזבלט הביא לייבוביץ כדוגמא לערכי כוס החלב של הילד האמריקאי בניגוד לערכי הקיסר היפני במלחמת העולם השנייה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) |
|||
|
|||
אלינור רוזוולט הופיעה בהשוואה החוזרת ונשנית של לייבוביץ', כאחת ממייצגות שלישיית ערכים עליונים פוטנציאלים: רוזוולט - כוס חלב, גנרל טוג'ו - כבוד הקיסר, היטלר - שלטון הגזע העליון. בעיניו של לייבוביץ' השימוש במילה מוסרי בקונטקסט זה משמעותו עקיבה אחר עיקרון ערכי מסויים - ללא קשר מהו העיקרון הזה וללא שיפוטו (מפני עיקרון הרלטביסטיות של הרצון). לייבוביץ' הביא את היטלר כדוגמה כנראה גם כדי לזעזע. אולם אני חושד שלא רק מפני כן. לגבי רוזוולט אין אנו יודעים אם הייתה מוסרית. האם באמת הייתה מוכנה לעשות הכל למען אותו כוס חלב, או האם היה זה סלוגן רדוד? אני חושד שהיטלר במחוייבות המוסרית שלו לשליטת הגזע העליון היה עקבי ומחוייב הרבה יותר מגברת רוזוולט לכוס החלב שלה. בברכה, עידו הרטוגזון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליבוביץ השמלאן?! הוא בטח מתגלגל בקברו! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| גירוש עראפאת - לאן? |
|||
|
|||
לעניות דעתי, צריך לקחת את האיש להושיב אותו בתוך מסוק, שיוטס קרוב לחופי תוניסיה. ואי שם בים התיכון ימריא המסוק לחוף התוניסי ויוריד את עראפאת על החוף ויחזור חזרה לספינת האם שלו. בכך ייסגר מעגל, מתוניס באת ואל תוניס תשוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבעיה הטכנית אינה קשה. |
|||
|
|||
בועז, טכניקת גירושו של ערפאת או מעצרו אינם כל כך מורכבים. ישראל יודעת בכל רגע ביממה היכן נמצא ערפאת ומי נמצא סביבו. גם בזמן כיתור המוקטעה הקודם ניתן היה לעצרו. די בכך שהיו מפסיקים את ההיתר להוביל מזון למוקטעה הנצורה. לאחר המעצר, אם יוחלט לגרשו, ניתן יהיה לעשות זאת בהיחבא או באופן פומבי. ניתן יהיה להצהיר שאנו מוכנים לשלוח את ערפאת לכל מי שיסכים לקבלו. אפשר גם לחסום את דרכו חזרה מאחד מנסיעותיו המרובות לחו''ל. מן הסתם יש עוד דרכים אפשריות רבות, שלא חשבתי עליהן. עד כאן מהבחינה הטכנית. דעתי שונה, כפי שפירטתי בתגובתי למר פרלמן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני עדיין סבור שגירוש ערפאת הוא אקט בלתי אפשרי |
|||
|
|||
למיטב הידוע ערפאת מסתובב עם אקדח צמוד 24 שעות ביממה. כבר בימי המצור הראשון במוקטעה עם תחילת מבצע ''חומת-מגן'' הוא נפגש באקראי בחיילי צה''ל, שלף את אקדחו והצמידו לרקתו תוך שהוא מאיים עליהם שאם יעזו להתקרב אליו הוא ירה בעצמו. החיילים כמובן נסוגו לאחור. בכל אופן קשה לי מאד להאמין שהוא יסכים להסגיר עצמו לידיים ישראליות יהיה אשר יהיה. הוא יעדיף למות כשהיד מאשר ליפול לידיים שלנו ולעמוד למשפט או לגירוש. לכן אני לא מבין מדוע מנסים למכור לנו את הלוקש הזה של הגירוש. נסיון לגרש את ערפאת יביא למעשה לחיסולו הוודאי ולכאוס אדיר באזור. לדעתי עדיף לבודד אותו באופן הרמטי מהסביבה החיצונית כולל אמצעי תקשורת למיניהם. כך ייטב לכולם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא כל כך סביר. |
|||
|
|||
ערפאת יעדיף לשלוח עוד מיליון שאהידים אל גן העדן מאשר להגיע לכך בעצמו. ההצהרות הנפוחות שלו על התאבדות יישארו ללא כיסוי. אגב, אם אכן יבואו לעצרו כדי להעמידו למשפט, והוא יתאבד כדי לא לעמוד למשפט, לא יהיה מצבנו רע יותר. התסיסה הזמנית תהיה מלווה באנחת רווחה קולקטיבית של מדינאים מטהראן עד וושינגטון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היו לו די הזדמנויות לשאהידיות.האיש פחדן ולא יתאבד |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי