המאמר פורסם באתר BSH.

הימים הם ימי חודש אדר ואנו מצווים לשמוח.
בעוד ימים מספר תלבשנה מאות (ואולי אלפים) מבנות-ישראל, תחפושות מהודרות של אסתר המלכה - מתוך הזדהות עם יופייה (בעיקר), מעמדה (לא פחות חשוב), חכמתה וגבורתה (החשובים ביותר - כמצילת היהודים מהשמדה).

מעולם לא התחפשתי ל''אסתר המלכה'' (העדפתי להיות אינדיאנית – תוצר מובהק של חוברות טרזן – גיבור ילדותי, ואחר כך ''קאובוית'', ואחר כך... ''מכשפה''), אך השנה אני שוקלת להפתיע עם שמלה מפוארת וכתר על הראש... ואם לאו אז אתרצה לבקשות בניי השלושה ואתחפש לשחקן ירוק במכבי חיפה... (more likely) – כי זה נוח יותר.

בכל אופן, עיינתי במגילת אסתר כדי להיוועד מקרוב עם דמותה המרתקת של הגברת הראשונה של המלך אחשוורוש: הדסה-אסתר המלכה!

הסיפור מעורר מספר שאלות בנוגע לתולדותיה של הדסה-אסתר המלכה וברשימה זו אתמקד ב''זנותה'' של המלכה והשתדלותה בפני המלך – זנות אשר מוצגת כמעשה גבורה בספר התנ''ך היהודי ואולי אף ממסדת את המקצוע ומתווה דרך לבנות ישראל כולן.

ראשית נשאל: מדוע בעצם נכנס הספר לתנ''ך? הרי שמו של בורא עולם לא מוזכר בו ולו פעם אחת - דבר אשר אינו מאפיין את ספרי התנ''ך?
האם רצו ללמדנו את כושר שרידותו של העם היהודי?
ייתכן מאוד.
האם רצו להסדיר את מעמד האישה?
אולי מאוד.
בכל אופן, תהא המטרה אשר תהא, אין לי ספק כי המסרים הטמונים בין דפי המגילה – הם בני השפעה על כולנו – איש איש כהבנתו, איש איש כהוויתו, אישה אישה כהבנתה וכהוויתה. ובאשר לתפקידה ולמעשיה של אסתר המלכה – ראוי להתעכב.

אנו למדים כי מדובר בילדה יתומה שגדלה אצל דודה – מרדכי היהודי שאהבה עד מאוד וטיפל בה במסירות. עם התבגרותה, הדוד מרדכי מציע ל''בתו המאומצת'', אסתר, להשתתף בתחרות שהיא אף נועזת יותר מ''תחרות מלכת היופי'' – תחרות שמטרתה היא לא רק להיות ''הכי יפה'', אלא להתחרות על מציאת חן בעיניו של מלך אחשוורוש (הטיפש) מלך פרס (גוי מוחלט). הפרס המובטח הוא להילקח אליו לארמון כבשר בתולות טרי.

אסתר הבתולה, המוכיחה עם הזמן כישורים של אישה אשר חכמתה ועורמתה אף עולים על יופייה – מצליחה תוך שימוש בגופה ובחסדיה להתחבב על המלך ולתמרן אותו למען יאות להציל את העם היהודי ממזימותיו של המן הרשע.

בקווי מתאר בלבד נסכם את תולדותיה כמי שבכישוריה הרבים, פרצה מתוך הגטו היהודי, השתלבה בחצר המלך תוך שהיא אט אט משתלטת ומשפרת את מעמדה, עד כדי הצלחה חסרת תקדים וחסרת עוררין.
מצד אחד נאמר: היא ניצלה את כישוריה הנשיים מתוך חוסר ברירה בהיותה אישה חלשה במעמדה.
מצד שני נאמר: היא ניצלה את חולשתו של המלך המתקשה לכבוש את יצרו.
ואפשר שנאמר: היא הקריבה את עצמה למען העם היהודי כולו – כל הכבוד!
ונאמר גם: היא הוקרבה על ידי דודה מרדכי שהשתמש בה כדי להציל את עצמו ואת עמו – בוז?
ושמא נאמר: נאנסה אסתר המלכה?

האם זו ברית בין חלשים?
האם זו דרכו של עולם?
האם אלה הם חוקי ההישרדות?
האם לפנינו סיפור הבא להסדיר את הזנות בחברה היהודית ולתת לגיטימציה לנשים להשתמש בגופן כדי לשפר את מעמדן?
האם לפנינו חינוך בנות ישראל והתווית דרכן בדרכיה של אסתר המלכה?

להתחפש לאסתר המלכה, להידמות לה, או לא- זו השאלה!

---