בחירות חופשיות בהכשר ברשות הפלשתינאית- האומנם?

המאמר פורסם גם באתר של צבי גיל.

צבי גיל שמח לארח באתר את מר משה זנבר, נשיא הכבוד של מרכז הארגונים של ניצולי השואה, ומי שהיה נגיד בנק ישראל.

נצחונו של החמאס בבחירות דמוקרטיות עורר תגובות שונות וביניהן התייחסויות פומביות של נשיאי מדינות. פוטין למשל טען כי אינו רואה יותר כל פסול בקיום מגעים ישירים עם החמאס. הנשיא מובארק מאמין שעם הזמן גם החמאס יתמתן כפי שעשתה מצרים, אשר איימה לזרוק אותנו לים בראשית שנות ה-‏50 וכעבור דור אחד חתמה עמנו הסכם שלום.

באשר לבחירות דמוקרטיות: הן אינן ערובה לכך שמפלגה שזכתה בבחירות כאלו לא תנהיג במוקדם או במאוחר דיקטטורה. סכנה זו מוחשית לגבי מפלגות בעלות ''השראה אלוהית''. הן נוטות לאמץ את הסיסמה הפסולה והמסוכנת לפיה ''המטרה מקדשת את האמצעים''. אבל מי קובע את המטרות?! ומי מתיר להשתמש באמצעים הבלתי מוסריים ביותר למען השגת אותן המטרות המקדשות? הדיקטאטור, יהיה כינויו ''פירר'' ''דוצ'ה'', ''שמש העמים'' או כל תואר עליון או אלוהי.

רודנים מגיעים לשלטון בדרך כלל באמצעות כוח הזרוע, צבאי או אחר, אך יש גם דוגמאות ידועות שבהן השלטון הדיקטטורי מתבסס לאחר בחירות דמוקרטיות-חופשיות וכביטוי, כביכול, לרצון העם. כך עלתה לשלטון המפלגה הנציונאל-סוציאליסטית של היטלר. מי שמעוניין לצפות במראות של עצרת הניצחון שנערכה ע''י היטלר בשנת 1933 יוכל לבקר במוזיאון השואה החדש ב''יד ושם'' ויראה את היטלר הנואם בלהט של לשונות אש לפני ההמונים המשולהבים שמספרם הגיע למאות אלפים. הוא גם ייווכח כיצד התפתחו הדברים בהמשך. כיצד שונתה שבועת האמונים של הצבא הגרמני מאמון למדינה לאמונה במפלגה הנאצית, או שבועת האמונים של השופטים הלאומניים ל''פירר''. כעבור 4 שנים כבר לא היה צורך בבחירות חופשיות. עקרונות המפלגה הנאצית הפכו למטרות המדינה שלמענה מותר היה לרמוס כל עקרון, כל נורמה ציבורית או אנושית, אף שאלה היו מקודשים בעבר. כך מ''לא תרצח'' הגיעו ל''מטרה הסופית'' - חיסול העם היהודי. הביצוע אחר כך היה יעיל ויסודי שרק משטר דיקטטורי מסוגל להוציאו אל הפועל. כך הושמדו 6 מיליון מבני עמנו.

גם החמאס אינו מסתיר את מטרתו לגבי רצח ישראלים וחיסול מדינת ישראל, בשלבים, כפי שהוא מצהיר. עדות ראשונה לכך מצאנו כאשר הפרלמנט החדש הפך על פיהם חוקים שחוקקו על ידי הפרלמנט הקודם. השוני העיקרי והקובע שהתרחש מאז תקופת היטלר ועד היום הוא תקומתה של מדינת ישראל – מדינה חזקה ודמוקרטית. עובדה בסיסית זו לא תשנה בהכרח את מטרת חחמאס, אבל תשפיע על האמצעים שלו ועל יעדיו לטווח הקצר

מנהיגים אחרים כמו מובארק טוענים שצריך לתת סיכוי לחמאס וכי עם הזמן גישתם תשתנה לטובה. הרי מצרים, כפי שאמר בריאיון לערוץ 1, אף היא איימה לזרוק אותנו לים בראשית שנות ה-‏50 ובכל זאת כעבור דור אחד בלבד חתמה עמנו הסכם שלום בר-קיימא. מובארק רק שכח לציין כי בין איומי שנות ה-‏50 ועד הסכם השלום נחלה מצרים שלוש מפלות במלחמותיה עמנו בשנת 1956, בשנת 1967 ובשנת-‏1973. נכון שאפילו עם ערפאת ופתח השתפרו היחסים לאין שעור במשך הזמן. ברם, מצרים ופתח לא ייצגו תנועות משיחיות קנאיות.

צ'מברלין, ראש ממשלת אנגליה לפני מלחמת העולם השנייה, האמין אף הוא בהידברות עם השלטון הנאצי ונסע לברלין בהפגנת מחווה להיטלר, ניסה ונכשל. לעומתו צ'רצ'יל העריך נכונה את אופיו של המשטר של היטלר. השאר כתוב בדפי ההיסטוריה. פוטין, מובארק ומנהיגים אחרים היו מסייעים יותר לתהליך השלום באזורינו לו היו דורשים מראשי החמאס בראש ובראשונה הצהרה ברורה ונחרצת לפיה הם מתחייבים לשנות את יעדם המוצהר בדבר גרוש העם היהודי מארצו, כמו כן שיפסיקו לפעול באמצעי טרור למען מטרותיהם.

---