|
| רום הראל (שבת, 04/03/2006 שעה 20:20) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
למרות שרעיון הטלאי נראה לי כמתאר נכוחה את המציאות, והוא קיים, כמובן, גם ברפואה, הדוגמא שנתן הכותב היא שגויה. הרפואה קיימת כמה אלפי שנים. המונח „צהבת” בא לתאר מחלה שבה העור ולחמיות העיניים הם צהובים. למחלה הזו יש גם מאפיינים אחרים. עם התפתחות הרפואה זוהה החומר הגורם לעור להיראות צהוב במחלות האלה, והוא אכן הבילירובין. זוהו גם חומרים אחרים, כמו קארוטן, היכולים לגרום לעור גוון צהוב אחר ואינם מעורבים במחלה המסויימת המכונה „צהבת”. כיום „צהבת” היא מונח שגור בקרב הציבור הרחב. בקרב הרופאים הוא משמש בעיקר כסלנג לא רשמי ואינו מתייחס לשום מחלה יחידה. המונח המקביל באנגלית – Jaundice – מתאר, כבעבר, מצב שבו העור והלחמיות הם צהובים. זהו תיאור קליני שאינו שם של מחלה, בדיוק כמו שלומר שלחולה יש חום אינו מתאר מאיזו מחלה הוא סובל. מה שקרוי אצלנו „צהבת זיהומית” הוא, למעשה, דלקת כבד נגיפית, וזהו שמו המדוייק. כאשר מתפרסמים מאמרים מקצועיים בעיתונות הרפואית, זהו גם השם שנוקטים בו. צהבת של העור והלחמיות נצפות גם בשחמת של הכבד, בסרטן לבלב ובמספר מחלות אחרות. היות שאנחנו יודעים כיום שהבילירובין הוא אחד מסמני המחלה ואנו גם מבינים את המטבוליזם של הבילירובין, אנחנו מזהים גם מצבים לא חולניים שבהם רמתו היא גבוהה, וכן מצבים חולניים של הכבד בהם רמתו היא תקינה. ז'ילבר אינו מחלה. הוא תופעה שכיחה מאד בה עולה רמת בילירובין במצבי צום. העובדה שמדברים לעתים על „מחלת ז'ילבר” ולעתים על „תסמונת ז'ילבר” אינה משנה דבר לעניין זה. אין שום סיבה לחפש מרפא למצב הזה והרופאים יודעים זאת. יתכן שהכותב נתקל ברופא שגישתו לעניין שונה, למרות שמעולם לא נתקלתי ברופא כזה. גם בעניין השעון האטומי הכותב אינו מדייק. בעבר נקבע ששניה היא 1/86,400 מסיבוב כדור הארץ סביב צירו. ההגדרה הזו השתנתה בשנת 1949 מסיבה פשוטה: מתברר שמהירות סיבוב כדור הארץ סביב צירו אינה קבועה. המדענים החליטו לקבע את גודל השניה והגדירו אותה כזמן שאורכות 9,192,631,770 רטיטות של אטום צזיום. בקיצור – שתי הדוגמאות דלעיל מלמדות על הבנה גוברת של העולם הסובב אותנו ועידכון של הפרדיגמות הישנות; לא הטלאה. | |||
|
|||
המבוכה הרפואית נובעת מעצם המושג בריאות. לכאורה בראיה דיכוטומית כל מצב של ''העדר מחלה'' הינו בריאות. בפועל אין הדבר כך שהרי במושג בריאות טמון ''סף איכות מסויים''. הדוגמה עם הבילירובין כקריטריון לצהבת צריכה היתה לענות על השאלה, איך זה שיש אנשים בריאים לחלוטין שיש להם בילירובין גבוה, או לחליפין להגיע למסקנה שבילירובין אינו מעיד על מחלה [או תיסמונת], אלא יכול להופעיע באנשים בריאים. אם תסתכלו בדיקדוק בתגובה שלמעלה, תראו שמה שמאפשר את ''הדיבור הבטוח''. הוא רעיון הטלאי. ננתח לעומק משפט אחד או צמד מתוך התגובה: עם התפתחות הרפואה זוהה החומר הגורם לעור להיראות צהוב במחלות האלה, והוא אכן הבילירובין. זוהו גם חומרים אחרים, כמו קארוטן, היכולים לגרום לעור גוון צהוב אחר ואינם מעורבים במחלה המסויימת המכונה „צהבת”. מעניין מה היחס בין המשפט האחרון: זוהו גם חומרים אחרים, כמו קארוטן, היכולים לגרום לעור גוון צהוב אחר ואינם מעורבים במחלה המסויימת המכונה „צהבת”. לקודמו: עם התפתחות הרפואה זוהה החומר הגורם לעור להיראות צהוב במחלות האלה, והוא אכן הבילירובין. הבה נראה: לו רק היה המשפט הראשון, היינו מסיקים [נכונה] שהצבע הצהוב של העור נובע מבילירובין גבוה. אבל מכאן ל''קריטריון למחלה'', המרחק רב. קריטריון אופטימלי למחלה אומר שהוא מופיע כאשר המחלה מופיעה והוא אינו מופיע כשהמחלה לא מופיעה. ואילו כאן? הבילירובין כקריטריון לצהבת ממלא את התנאי הראשון ואינו ממלא את התנאי השני. וכאן ''נכנס'' המשפט השני. הוא מודיע לנושיש עוד חומרים המצהיבים [או מכתימים] את העור, קרוטן למשל. אבל בניגוד לקרוטן, כך המשפט ''ואינם מעורבים במחלה המסויימת המכונה „צהבת”''.שכן מה ההגיון של הזכרת הקרוטן אם לא כ''דוגמה מבדילה''. אם כוונת חלק המשפט ''ואינם מעורבים במחלה המסויימת המכונה „צהבת”'' סתם להזכיר עוד חומרים, הרי היה מיותר. כל כוונתו להדגיש את המבדיל בין החומרים קרוטן ואחרים לבילירובין, קרי כקריטריון לצהבת. וכך עובד טלאי. הוא מטשטש את השאלה, של הקריטריון עצמו ומנסה להפעיל אותו בידיעה שיש אנשים בריאיחם לגמרי עם בילירובין גבוה. בדוגמה השניה עם ''השנה''. כאן ''מי שקובע את השנה'' זה סיבוב כדור הארץ [עם כל הכבוד למדענים]. ואם אין להם מכשיר שיכול לתאר בדיוק את התהליך הזה, אז שימציאו מכשיר אחר. כאן הטלאי אומר: 1. המצאנו מכשיר ''משוכלל ומדויק'' שיוצתר טוב מכדור הארץ על מנת לקבוע את השנה. [ראה את דוגמת הצזיום כסוג אפשרי של מכשיר כזה]. אין זה עקרוני איך נראה המכשיר, ואין זה עקרוני איך הוא פועל. תפקידו לתרגם את השנה ליחידות מדידות [שאפשר לפרקן לחלקים קטנים יותר [חודשים ימים שעות דקות שניות]. אלא מה, הטבע בהומוריסטיות רבה ''תוקע את המדענים'' בכך שהשנה עצמה משתנה באורכה כי מהירות הסיבוב של כדור הארץ אינה קבועה. 2. הדרישה למהירות קבועה באה מהמחשבה הקווית ואי יכולתה להמודד עם שינויים [חוץ מלכונן ולהרוס פרדיגמות או תיאוריות]. הקושי הוא עם צורת המחשבה ולא עם מדידת הזמן. אף אחד לא אמר שמהירות חייבת להיות קבועה על מנת למדוד אותה, זוהי נכות של מערכת החשיבה הקווית. 3. במקום לזרוק את השעונים האטומיים לפח [חבל], החליטו ש''כדור הארץ לא מדוייק מספיק לטעמנו [המדענים], וכךהצילו ''המדענים את שיטת מחשבתם''[המחשבה הקווית] ואת עצמם [שהרי הם צמודים אליה הכרתית] כמומחים. שהרי בכך ''שנוספה שניה לשנה'' [יש מאין?], היא הודאה באי דיוקו של השעון ולא בשום דבר אחר. אני מודה ליובל רבינוביץ על התגובה היות והוא חושף דבר נוסף הקשור לענין ''אסטרטגית הישרדות נוספת של פרדיגמה מסויימת'' בנצלה את מי שנצמד אליה הכרתית. ואני מתכוון לשפה. מה חשוב לעניין הטלאי אם למחלה קוראים צהבת או דלקת כבד נגיפית? מה זה חשוב? לא חשוב כלל. רוב עמיתיו של רבינוביץ בעולם [אם הוא רופא], לא מכירים את השם ''דלקת כבד נגיפית'' מכיוון שהוא בעברית. אבל השם, השימוש ב''עגה מקצועית'' מבדיל בין ''המומחים'' [הצמודים למגדל] והשאר. פופר מלמד אותנו שההפרכה תבוא מהשוליים [מין ''היזהרו בבני עניים '' מדעי]. אבל ההסתגרות במגדלים והפעלת מחסומי השפה [כאילו שחשוב אם אני מכנה צהבת צהבת או הפטיטיס או דלקת כבד נגיפית לצורך כל טענה] מונעים את ההקשבה לשולים [שמהם תצא ההפרכה]. וזו אסטרטגיה חשיבתית שקרובה מאד לכרכור סביב עגל הזהב של הפרדיגמה ורחוקה מאד ממדע שבנוי על הפרכות. | |||
|
|||
1. בילירובין: > „קריטריון אופטימלי למחלה אומר שהוא מופיע כאשר המחלה מופיעה והוא אינו מופיע כשהמחלה לא מופיעה. > > ואילו כאן?> > הבילירובין כקריטריון לצהבת ממלא את התנאי הראשון ואינו ממלא את התנאי השני.”האמת היא שהבילירובין כקריטריון למחלה אינו ממלא אף אחד מהתנאים וכיום לא מגדירים את המחלה על ידי עליית בילירובין. נטשנו מזמן את ההגדרה הזו. אתה ממשיך להיצמד בעקשנות להגדרה שהיתה טובה לפני 50 שנה ומוצא בה פגמים. זה לא רלוונטי. העובדה שאני משתמש בדיון הזה בשמות העבריים אינה מעלה ואינה מורידה. גם אתה כותב כאן בעברית על רעיונות אוניברסליים. בספרות המקצועית נקראת המחלה infective hepatitis (דלקת כבד זיהומית) או viral hepatitis (דלקת כבד נגיפית). > „המבוכה הרפואית נובעת מעצם המושג בריאות. לכאורה בראיה דיכוטומית כל מצב של ''העדר מחלה'' הינו בריאות. בפועל אין הדבר כך שהרי במושג בריאות טמון ''סף איכות מסויים''.” יש הגדרת בריאת שנוסחה על ידי ארגון הבריאות העולמי בשנת 1948 והיא עדיין מחזיקה מעמד. במפורש נכתב שלא מדובר על היעדר מחלה, בניגוד למה שאתה כותב. אתה יכול לראות את ההגדרה בכתובת http://www.who.int/about/definition/en/ . שוב אתה חוטא בכך שאתה מייחס לגורם כלשהו נוסח מסויים ואז טורח לסתור אותו. אך הטענה המקורית לא נאמרה על ידי מישהו מלבדך ואין טעם לסתרה. במאמר מוסגר אומר שאני מוצא את ההגדרה הזו בעייתית, אבל היות שאין קשר לפגמים שאתה מוצא בהגדרה הלא-קיימת, לא אעלה כאן את השגותי הנוספות. 2. השניה: מה פירוש „''מי שקובע את השנה'' זה סיבוב כדור הארץ”? קובע באיזה מובן? הרי כל המטרה המקורית כשקבעו חלוקה לשניות היה ליצור יחידת זמן קבועה. כאשר גליליאו קבע את חוקי המטוטלת שלו, הוא השתמש בדופק שלו כקוצב זמן. ברור היה גם לו שמדובר בקוצב לא מדוייק ולא אמין, אלא היחיד שבנמצא. לאחר מכן כבר היתה לו המטוטלת שיצר. מאז גליליאו התקדמנו קצת. המדד העקבי ביותר שמצאנו הוא תדירות הרטיטה של אטום צזיום, והיא מראה לנו שכדור הארץ אינו חג במהירות קבועה. לו רצינו, היינו יכולים להיצמד עדיין להגדרה ששניה אחת היא 1/86,400 מסיבוב כדור הארץ סביב צירו. אבל אז היינו צריכים גם להתמודד עם העובדה שהשניה שאנו מודדים היום אינה באותו אורך כמו השניה שמדדנו אתמול. היות שמראש היתה הכוונה להשיג יחידת זמן קבועה, החלטה כזו היתה מחמיצה את המטרה. | |||
|
|||
כתבת: מה פירוש „''מי שקובע את השנה'' זה סיבוב כדור הארץ”? קובע באיזה מובן? הרי כל המטרה המקורית כשקבעו חלוקה לשניות היה ליצור יחידת זמן קבועה. כאשר גליליאו קבע את חוקי המטוטלת שלו, הוא השתמש בדופק שלו כקוצב זמן. ברור היה גם לו שמדובר בקוצב לא מדוייק ולא אמין, אלא היחיד שבנמצא. לאחר מכן כבר היתה לו המטוטלת שיצר. מאז גליליאו התקדמנו קצת. המדד העקבי ביותר שמצאנו הוא תדירות הרטיטה של אטום צזיום, והיא מראה לנו שכדור הארץ אינו חג במהירות קבועה. לו רצינו, היינו יכולים להיצמד עדיין להגדרה ששניה אחת היא 1/86,400 מסיבוב כדור הארץ סביב צירו. אבל אז היינו צריכים גם להתמודד עם העובדה שהשניה שאנו מודדים היום אינה באותו אורך כמו השניה שמדדנו אתמול. היות שמראש היתה הכוונה להשיג יחידת זמן קבועה, החלטה כזו היתה מחמיצה את המטרה. עובדה: במעבר השנה הוספה שניה ו''עוכבה'' תחילת השניה החדשה. למה?ואם כך ''מי קובע את השנה'' המכשיר המשוכלל שלך או הטבע? [סיבוב כדור הארץ] | |||
|
|||
השנה עדיין מוגדרת כסיבוב כדור הארץ סביב השמש. את השניה הוסיפו כדי שבתחילת השנה יהיה כדור הארץ באותה נקודה ביחס לשמש בה היה שנה קודם לכן. הצורך בכך עלה משום שמהירות סיבוב כדור הארץ אינה קבועה. | |||
|
|||
אין המאמר עוסק ברפואה או במצב העכשוי של המדע הקרוי רפואה. הדוגמה היתה של טלאי. אני מבין שלראות טלאי ולהכריז עליו ככזה, איכשהו מאיים עליך [דרך עירעור החשיבה הקווית, אני מניח]. אבל אין זה חשוב אם בילירובין היה היום או אתמול סממן לצהבת. עובדה עד היום, כשיש בילירובין גבוה בדם מבקשים ממך לא לתרום דם. ככה שדה פקטו משתמשים בקריטריון הזה. הדוגמה היתה מה עושים כשמתגלע בקיע בין התיאוריה למציאות, איך המערכת מנסה לטייח אותו בעזרת טלאי. ההיצמדות לשמות, לשפה מקצועית היא עוד אחת מאסטרטגיות השמירה [בכל מחיר] על הפרדיגמה [עד שהיא מתמוטטת]. טול קורה מבין עינייך. | |||
|
|||
נראה שדווקא אתה מרגיש מאויים משום שהדוגמא שנתת מתמוטטת. > „עובדה עד היום, כשיש בילירובין גבוה בדם מבקשים ממך לא לתרום דם.” זה משום שקל לבדוק בילירובין ומצד שני אפשר להחמיץ נגיפים לא ידועים. עדיף להחמיץ חלק ממנות הדם הטובות ולא להסתכן במנות נגועות. ההיצמדות לעגה מקצועית יכולה אכן להיות נסיון טיוח, בדיוק כמו שההיצמדות לשפה מליצית מדי יכולה להיות כזו. מצד שני, השימוש בטרמינולוגיה מקצועית חוסך כמויות גדולות של הסברים מיותרים, היות שזוהי שפת הקיצור של תהליכים שונים. | |||
|
|||
שאיננה מאפשרת לחשוב אחרת... | |||
|
|||
רוב פריצות הדרך במדע נעשו על ידי מדענים שהכירו את הטרמינולוגיה המקובלת ולא על ידי חובבנים שאינם מכירים אותה. | |||
|
|||
רוב פריצות הדרך במדע [להבדיל משיכלולים] היו כאלה שלא קיבלו את ''קונבנציית העבר וההנחות שעליהן הושתתו: אולי לא רוב אבל חלק גדול: דוגמאות: ההתנתקות מהתפיסה הפטולומאית של שלוש יבשות עם זוית 120 מעלות בינהן התפיסה של כדור הארץ כמרכז היקום ולאחר מכן של השמש כמרכז היקום התפיסה של הרצף החללי מהכאן לאין סופי התפיסה של החלל כמכיל את הגופים ועוד ועוד ועוד כל אלה לא נחשבו במסגרת הכללים אלא חרף הכללים והאקסיומות. | |||
|
|||
האם פריצות הדרך שציינת נעשו על ידי הדיוטות שלא הכירו את הטרמינולוגיה המדעית המקובלת של הדברים בהם עסקו? האם נראה לך שקופרניקוס לא הכיר את מושג האפיציקל של פתולומיאוס? [*] הרי לא יתכן שאדם ימצא פגמים בתיאוריה מדעית מבלי להכיר את אותה תורה על-בוריה. __________________________________ [*] האפיציקל של פתולומיאוס – הרי לך טלאי כהילכתו: סיבוך מדעי בלתי נחוץ, שהסיבה היחידה לקיומו היתה כדי לפתור סתירות בתיאוריה הגיאוצנטרית. | |||
|
|||
לא בהכרח צריך להכיר תיאוריה על בוריה על מנת להפריך אותה. לפי פופר ההפרכות מתרחשות בשוליים, אל תאמין לכל מה שסיפרו לך על הפרכות. ע''ע הילד שאומר על המלך שהוא עירום.. | |||
|
|||
אולי יש לך איזו שהיא דוגמא ממשית? אני לא מצליח למצוא בינתיים דוגמא מסוג זה. קופרניקוס, דארווין, פרויד ואינשטיין היו אנשי מדע מובהקים שהכירו את התאוריות הקיימות על בוריין לפני שסתרו אותן. | |||
|
|||
הבעיה היא שוב... שיטת המחשבה הקווית המונעת גישה לתיאוריות עכשויות בשימוש יומיומי רחב [מקור להפרכות]. צריך לחפש ב''תיאוריות פחות מפורסמות'' זכורה לי דוגמה מקוגניציה על תיאוריה שהחזיקה מעמד 24 שעות והופרכה ובכך תרמה רבות לתחום. אינני בקי בפרטים. אבל לו לא היינו מדברים ב''השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב'', אלא ''השמש ניראית לנו כעולה במזרח ושוקעת במערב'', היינו מקבלים הפרכות רבות יותר. | |||
|
|||
כלומר, אין לך שום דוגמא קונקרטית שממחישה את הטיעון שלך. חבל. | |||
|
|||
נראה לך שזו הגדרת הבריאות שמשתמשים בה ביום יום? ויטגנשטין אמר שמה שקובע משמעות של מילה הם המשתמשים בה. האם לא נראה לך שההגדרה הזו של WHO מעולם לא עוכלה ולא הפכה לחלק מהיום יום שלנו? מילון ספיר [כאינדיקציה כותב]: בְּרִיאוּת [יב] [ש''ע; נ'; בּריאוּת-, בּריאוּתו] <ברא> מצב הבּריא, הֶיעדֵר מחלה, תַקינוּת הגוּף בּריאוּת הציבּוּר מדע העוסק בהגנה ובשיפּוּר הבּריאוּת בקהילה, אפּידמיולוגיה; בּקַו הבּריאוּת במצב בריאות תקין; לִבריאוּת בּרכה למתעטש; שֶיִהיֶה לו לִבריאוּת יבוּסם לו, בּיטוּי של הסכּמה מתוך ויתוּר (עגה) אפשר באותה מידה להגיע לשורשים הקבליים של המילה בריאות ולהגיד שבריאות היא להיות במצב של הזדהות עם אלוהים [שוויון צורה], בעיכולת לברוא. האם גם זאת ''הגדרת בריאות''? בכל אופו תודה על הגדרת ה WHO. ובניגוד אליך אינני מגנה את ניסיונותיך להפריך את טענותי מכיוון שאינני גר בשום מגדל [שן או אחר] ולפיכך איני מחוייב לו. | |||
|
|||
יש הבדל בין מה שויטגנשטיין אמר לבין מה שאתה מנסה לעשות. השימוש היומיומי אינו רלוונטי. אנחנו גם אומרים באופן יומיומי שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, למרות שאנו יודעים שהיא לא ממש עושה זאת. אתה מנסה לטעון שההגדרה ההמונית היא ה„נכונה” ולא ההגדרה של אנשי המקצוע. אבל נראה שדווקא היעדר הגמישות הזו, אי היכולת לשנות את ההגדרה האינטואיטיבית שעליה גדלת, הוא בעוכריך. >„ובניגוד אליך אינני מגנה את ניסיונותיך...” רק את המשפט הזה אני מגנה. נראה שאתה יוצא מכליך ומתחיל להכפיש. היכן גיניתי את נסיונותיך לעשות משהו? | |||
|
|||
נו טוב... השימוש [המוטעה] בשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב הוא אכן בעוכרינו [ממש כמו שימוש בשניה קבועה]. אינני טוען שהגדרה זו או זו נכונה, אינני חושב כך [חיובית]. אני בעד להגיד שזו אחת ההגדרות המוצעות לבריאות [בקריאה משמאל לימין - ולא בגלל האנגלית]. כלומר: המילון מכנה מצב של היעדר מחלה בריאות. אירגון WHO מכנה מצב של a state of complete physical, mental and social well-being and not merely the absence of disease or infirmity כבריאות. בניסיוני הפרטי עם רופאים שונים ב 47 השנים האחרונות, מעולם לא ניסה שום רופא בשום רמה [מקופת חולים ועד לבית חולים, מרמה של רופא פשוט ועד לרמה של רופא מומחה], לשפר את מצבי החברתי כחלק ממאמציו להפוך אותי מחולה לבריא. לעומת זה כל הרופאים [ללא יוצא מהכלל] שנתקלתי בהם עד כה, ברגע שאמרו ''אתה חולה'' הם הגדירו מחלה מסויימת [דיאגנוזה] וכשהסימפטומים נעלמו, הכריזו עלי כבריא. אם להמון הזה אתה מתכוון כשאתה אומר: ''הגדרה ההמונית'' , אזי נכון אליהם התכוונתי. תראה לי מישהו אחד [צדיק בסדום שמתייחס להגדרה של ה WHO ביומיום, ואם זה לא כך, אז למה זה קורה כך, או למה זו [עדיין] ההגדרה? | |||
|
|||
הרופא הוא ספק שירותים. הרופאים שלך כנראה ניסו לעשות את מה שאתה ומערכת הבריאות משלמים להם לעשות. נכון לעכשיו המערכת אמורה להכשיר את הרופא לזהות בעיות גופניות או גורמי סיכון לבעיות אלה ולהתמודד איתם. רופאים אינם סוכני הבריאות היחידים. הטלת אחריות שמירת הבריאות על הרופא מבטאת גם היא מגבלת חשיבה. > „השימוש [המוטעה] בשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב הוא אכן בעוכרינו [ממש כמו שימוש בשניה קבועה].” באיזה מובן? מה מפריע בכך שאני אומר שהשמש זורחת במזרח בשעה שאני יודע זו רק מוסכמה ושהאמת שונה? | |||
|
|||
לדבריך רופאים אינם ''ממונים על בריאות הציבור'', אז למה ''משרד הבריאות'' עוסק רובו ככולו ב''מלחמה נגד מחלות''? ולא בתנאים חברתיים? בסוף יסתבר שמי ששומר ''על גחלת הבריאות'' בעולם זה רק אתה בסיוע כל ה WHO AND WHO. [בדיחה]. | |||
|
|||
לא הבנתי איך הגעת מהרופאים למשרד הבריאות. הקשר בין משרד הבריאות לבין בריאות הוא בערך כמו הקשר בין משרד הדתות לבין אלוהים. | |||
|
|||
אז תרשה לי לסכם. בריאות היא מונח הוליסטי. מי שאמור להתעסק בה משרד הבריאות [כמו משרד הדתות] רופאים כמו כמרים אימאמים כהני דת ורבנים בתי חולים כמו בתי כנסת. האם אני מדייק עד עכשיו? [שאלת תם: מה מדעי בזה?] | |||
|
|||
אינני סבור שכמרים, אימאמים, כהני דת ורבנים תורמים במיוחד לשלמותו הגופנית והנפשית של האדם. אבל באופן כללי אתה צודק. לעניין המדע לא הבנתי את מה שאתה שואל. בריאות אינה מדע. | |||
|
|||
מהי לדעתך מטרת המדע? | |||
|
|||
האם למדע יש „מטרה”? | |||
|
|||
חייבת להיות לו מטרה... או שמא הכל זה ענין של אינרציה..... לעניות דעתי חשבתי שהמדע הוא צורת אירגון הידע על המציאות... אבל אולי בכנס של רופאים החליטו שאין זה כך... | |||
|
|||
>„חייבת להיות לו מטרה”. קצת צניעות לא תזיק. הוא קיים מזה אלפי שנים בלי להזדקק למעמסה שאתה מטיל עליו. הנה ההגדרה של ויקיפדיה, אנציקלופדיה שיכולה להיות, אמנם, בעייתית לעתים: מדע הוא ידע אודות העולם שהושג באמצעות צפייה, ניסוי והסקה שיטתיים, ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. הנה בגרסה האנגלית: Science (from Latin scientia = knowledge) refers to a system of acquiring knowledge — based on empiricism, experimentation, and methodological naturalism — aimed at finding out the truth. הנה ההגדרה של WordNet Dictionary:1. [n] ability to produce solutions in some problem domain; ''the skill of a well-trained boxer''; ''the sweet science of pugilism'' והנה הגדרת מילון וובסטר מהדורת 1913:2. [n] a particular branch of scientific knowledge; ''the science of genetics'' 1. Knowledge; knowledge of principles and causes; ascertained truth of facts. זהו. היכן נאמר משהו על מטרות המדע? אולי יש לכך התייחסות כלשהי בויקיפדיה האנגלית, בה נאמר שרכישת הידע היא מוכוונת למציאת האמת, אבל אפילו שם לא מדובר על „מטרות” המדע.2. Accumulated and established knowledge, which has been systematized and formulated with reference to the discovery of general truths or the operation of general laws; knowledge classified and made available in work, life, or the search for truth; comprehensive, profound, or philosophical knowledge. 3. Especially, such knowledge when it relates to the physical world and its phenomena, the nature, constitution, and forces of matter, the qualities and functions of living tissues, etc.; -- called also {natural science}, and {physical science}. 4. Any branch or department of systematized knowledge considered as a distinct field of investigation or object of study; as, the science of astronomy, of chemistry, or of mind. אבל אולי הוחלט בפגישה של אנשים שהם overqualified לשנות זאת. | |||
|
|||
הוא שאמרתי, מדע הוא מערכת איסוף ואירגון ידע על העולם, מכאן שמטרתו לאסוף ידע על העולם. כל עוד הוא עושה זאת הוא מוצדק, ולא יש להחליפו בשיטה טובה ממנו [כמו שהתרחש במעבר לעולם מדעי [מאה 17]. שיטת המחשבה הקווית אין לה באופן עקרוני שום שייכות מהותית לפרקטיקה המדעית. | |||
|
|||
לא הבנתי איך עשית את הקפיצה הנחשונית מ„מהו המדע” ל„מטרת” המדע. אולי תוכל לפרט את שלבי הביניים? | |||
|
|||
הוא משל. כמו מטאטא ש''אמיתותו'' נבחנת בתועלתו [כלשהי]. לזה קוראים ''אמת אינסטרומנטאלית''.כך גם המדע נבחן בתועלתו, ומכאן נשאלת השאלה מה תועלתו, ומזה נגזרת מטרתו [נגזרת תועלתו]. כך שאם המדע מביא תועלת, וכל עוד הוא מביא תועלת [מעבר למחירו] הרינו נמצאים סבתחום האיכות הגבוהה [או האיכות החיובית], ברגע שהמאזן שלילי הרינו נמצאים בעבודה זרה. | |||
|
|||
> „המדע נבחן בתועלתו”. זה לא מדע. זו טכנאות. מדע לא נבחן בתועלתו. אתה מוזמן להביא ציטוט של איש מדע הסבור כמוך. | |||
|
|||
אני סבור כך - זה מספיק. | |||
|
|||
זה עניין זמני? למה לא סיפרו לנו? אולי מדע הרפואה מאמין לפתע בביאת המשיח שהרי שעון [צזיום או לא צזיום] כבר יש לנו למועד בואו..... שים לב לאיזה מרחק אתה מוכן לנדוד ובלבד לא להודות בטלאי ששמו זילברט. | |||
|
|||
קרוב לוודאי שבעתיד תהיה הכשרת הרופאים שונה מאשר כיום, כפי שכיום היא שונה מאשר היתה לפני מאה שנה. את הסייפא של דבריך לא הבנתי כלל. אמרתי (או, בלשונך, „הודיתי”) שיש טלאים רבים ברפואה. חלקם מוכרים לי, ומן הסתם חלקם אינם מוכרים לי. Gilbert אינו טלאי, למרות שנראה שאתה מוכן ללכת מרחק גדול כדי להוכיח שהוא כן. | |||
|
|||
אנא תן דוגמה לטלאחי ברפואה ונמק את ההבדל לזילברט | |||
|
|||
מטבעו של טלאי שכאשר הוא מזוהה ככזה התיאוריה משתנה. רק בדיעבד ניתן לומר בוודאות שהיה מדובר בטלאי. עם זאת, ישנם כמה רעיונות מקובלים כיום שעל פי תחושתי הם טלאים. רק העתיד יראה, אולי, אם צדקתי. דוגמא אחת היא המחלות השגרונתיות למיניהן. בקבוצת מחלות זאת אנו כוללים דלקת מפרקים ראומטואידית, זאבת אדמתית, דלקת מפרקים תגובתית ועוד מספר מחלות. מכנה משותף למחלות אלה הוא שנוצרים בהן נוגדנים כנגד מרכיבים עצמיים של הגוף. אנו מסווגים אותן בדרך כלל על פי הנוגדן הנוצר במחלה. בזאבת אדמתית, לדוגמא, נוצר נוגדן כנגד חומצת הגרעין של התא ובדלקת מפרקים נוצר נוגדן נגד נוגדנים אחרים. אבל כל אלה אינם נוגדנים סגוליים. ניתן למצוא נוגדנים המיוחסים לאחד המצבים האלה גם באחד המצבים האחרים. לעתים קשה לקבוע באיזו מחלה בדיוק מדובר, ואז המצב מכונה ”overlap syndrome“ (תסמונת חפיפה, כלומר – המצבים חופפים זה לזה). תחושתי האישית היא שהחלוקה על פי זיהוי הנוגדן היא שגויה ושאנו איננו מבינים בדיוק את המחלות האלה. יתכן שסיווג מחדש של המחלות האלה, לאחר שיובנו כראוי, יכלול גם מחלות אחרות שבהן יש נוגדנים עצמיים ונראות כלא-שייכות אליהן, כמו מחלת קרוהן (דלקת מעיים) ואנמיה פרניציוזה (הנוצרת בשל נוגדנים עצמיים כנגד מרכיב מסויים בקיבה). דוגמא אחרת, כנראה קלה יותר להבנה, היא התפתחות עמידות חידקים לאנטיביוטיקה. על פי התאוריה המקובלת, חידקים הנחשפים לאנטיביוטיקה עוברים תהליך ברירני בו נותרים חידקים עמידים המתרבים באין מפריע, ולכן שימוש יתר באנטיביוטיקה מביא להתפתחות זנים עמידים. התיאוריה הזו יפה ואולי אפילו נכונה. פה ושם נתקלים במצבים שאינם מוסברים היטב: 1. בחיידקי שחפת, שימוש מועט מדי באנטיביוטיקה מביא להתפתחות זן עמיד. דווקא השימוש בשילוב תרופות אנטיביוטיות מונע זאת. 2. הטיפול האנטיביוטי בחידקים מסוג סטרפטוקוקוס נמשך 40 שנה לפני שהופיעו הזנים העמידים הראשונים. במהלך כל השנים האלה היה, ללא ספק, שימוש יתר, שלא גרר התפתחות של עמידות. 3. הימנעות משימוש בתרופה אנטיביוטית מסויימת במשך מספר שנים מביא, כנראה, להתפתחות זנים רגישים לאותה תרופה. לא מובן מדוע מופיעים לפתע זנים רגישים לתרופה ומדוע הם הופכים לאוכלוסיה הדומיננטית בקרב החידקים. בין המצבים האלה, החשודים בעיני כטלאים, לבין ז'ילברט אין שום דמיון. ז'ילברט הוא מצב לא חולני שבו יש עליה של ריכוז הבילירובין בשל תהליך ביוכימי מתועד, ואפילו מובן ברובו. | |||
|
|||
טלאי אינו ''תיאוריה מקומית.'' טלאי הוא קונסטרוקט מלאכותי, שנועד לאפשר שימוש בתיאוריה מסויימת או בקריטריון מסויים לאחר שזה הופרך. לדוגמה גילברט. עצם המונח הוטבע כדי להימנע מהשאלה: האם יכול להופיע בילירובין גבוה בדם במצב תקין [מצב בריאות]? אם התשובה היא חיובית , אז כל הרעיון של ''חריגה מערכים נורמלים כאינדיקציה לחריגה מבריאות'' אפשר להיפרד ממנו וחבל. לפיכך הומצא מחלה או סינדרום או הפרעה [שאיננה אמיתית] אלא היא טאוטולוגיה [מפריע שיש בילירובין גבוה בדם, מפריע למי? מפריע לתיאוריה המגדירה ערכים נורמלים לבילירובין בדם. לכן הומצא שם לאותו מצב [שיחשב כהפרעה] בעוד שבפועל אין להפרעה הזאת ערך [זו אינה הפרעה]. מה שהבאת אינם דוגמאות לתיאוריה אלא תיאוריות מקומיות למיטב הבנתי שיש לכולן ערך הסברי כלשהו למה שקורה בטבע [גוף האדם]. הקביעה של גילברט אין לה ערך כזה. ולכן היא טלאי. כל תפקידה או לאחות את התיאוריה הגדולה [במקרה זה להגן על ערכים נורמלים של בילירובין בקשר למושג בריאות או תקינות. | |||
|
|||
כמה בילירובין הוא „בילירובין גבוה”? יש בלבול מסויים בציבור הרחב לגבי משמעותן של תוצאות מעבדה. כשמקבלים דיווח על תוצאות מעבדה מקבלים ליד כל תוצאה את „טווח הייחוס” של הערך הנבדק. בטעות אנשים סוברים שתחום זה הוא התחום ה„תקין” ומה שחורג ממנו הוא „לא תקין”. זו טעות שממנה נובעת גם הטעות שלך. טווח הייחוס נקבע בדרך כלל על פי הממוצע ± שתי סטיות תקן. הערך המתקבל כולל כ-95% מבני האדם הבריאים. מכאן שאצל אחד מכל 20 אנשים *בריאים* הערך חורג מערכי הייחוס. לכן המחשב אינו יכול להחליט אם מדובר במחלה או לא. כאשר הוא רואה ערך חריג הוא מציג אותו באופן בולט כך שהרופא יכול לשקול את העניין לגופו. האם יכול בילירובין גבוה בדם להופיע במצב תקין? כן, כאשר החריגה אינה קיצונית. ערך בילירובין הגבוה פי 10 מהנורמה מעיד על מצב חולני. בכל אופן - המחלה אינה מוגדרת על ידי הבילירובין. זהו נתון אחד במכלול נתונים שניתן להיעזר בו בהערכת חומרתם של מצבים שונים. אין מחלה הנקראת „עודף בילירובין”. ז'ילברט הוא מצב שבו יש חריגה מהממוצע של הבילירובין במנגנון ידוע. מכאן שאין זו מחלה. יש עוד מצבים בהם יש חריגה מהממוצע הסטטיסטי, ואין להם כל חשיבות. הרעיון שהממוצע הוא הערך הרצוי הוא רעיון שגוי, אבל נראה שזה מה שמנחה אותך בדיון הזה. תופעת ז'ילברט קיימת. זה אינו מצב „בלתי קיים”, כפי שאתה מנסה לומר. הבילירבין הנוצר בגוף עובר בכבד תהליך שבסופו הוא נעשה מסיס במים ויכול להיות מופרש מהגוף במהירות. התהליך הזה הוא איטי יותר בז'ילברט ולכן הפרשת הבילירובין מהגוף איטית יותר. היות שיש לגוף כמה דרכים להפריש את הבילירובין, ז'ילברט אינו גורם להצטברות קיצונית של בילירובין, בעוד שבמצבים חולניים ההצטברות היא כן קיצונית. אין כאן שום טלאי, אלא אם תחליט שכל חריגת בילירובין מטווח הייחוס היא מחלה. היות שאין שום החלטה כזו, לא מדובר בטלאי. ניקולאס אוגוסטין ז'ילברט היה רופא צרפתי שנולד בשנת 1858 ונפטר בשנת 1927, בגיל 69. הוא עבד עד סמוך לפטירתו. | |||
|
|||
אין לי בעיה שאני עושה שגיאות ומתקן אותם, לצערי אני לא לבד בעשיית השגיאות. מאז ומתמיד התייחסו אצלי הרופאים לזילברט כאל מחלה, היום אתה מכנה זאת ''תופעה''. גם לגבי הבריאות כהעדר מחלה הבאתי הגדרה מילונית [גם המילון טועה]. גם רופא שיניים שעושה טיפול שורש טועה כשהוא טוען שהוא מרפא את השן או את הפה. הבעיה היא דוגמטית. הבעיה היא עם אנשים [ממדע הרפואה] שלא סובלים תיאוריות מתחרות. שהרגילו אותם שהחורגים מהנחות היסוד שלהם ''עוברים על החוק''. אני מסכים איתך שבילירובין גבוהה בדמי אינו מעיד על מחלה. עדיין לא הבנתי למה לקרוא לזה זילברט [מה התועלת?]. | |||
|
|||
באיזה מובן התייחסו לכך כאל מחלה? אני רופא מזה 21 שנים ולראשונה למדתי על ז'ילברט לפני כ-25 שנים. מימי לא שמעתי שיש בכך בעיה. דומני שבתחילה ז'ילברט עצמו כן התייחס לכך כאל בעיה, אבל עברו מאז לא מעט שנים והתקדמנו. למה להתייחס לכך בכלל? קודם כל – במדע אתה לא חייב להפיק תועלת מיידית מכל דבר כדי „להצדיק” אותו. ז'ילברט נתקל במצב שלא היה ידוע קודם לכן, תיאר אותו ומאז קרוי המצב על שמו; תהליך רגיל לגמרי במדע בכלל וברפואה בפרט (עד כמה שהרפואה היא מדע, אבל לא זה העניין). מעבר לכך יש בכך תועלת. קל מאד לבדוק רמת בילירובין ולעתים היא מצביעה על מחלה. ההיכרות עם תופעת ז'ילברט חיונית כדי לא לחפש מחלות שאינן קיימות. | |||
|
|||
אי היכולת לשנות את ההגדרה האינטואיטיבית שעליה גדלת, הוא בעוכריך. אני כל חיי משנה ''הגדרות אינטואיטיביות'' [או יותר נכון השערות זמניות מהמורשת התרבותית] בהשערות חדשות. כל מטרת סידרת המאמרים היא לטעון ש''ההגדרה האינטואיטיבית'' שעליה גדלנו, קרי דרך החשיבה הקווית, מעכבת את התפתחותנו והורסת את חיינו [כלומר זה בעוכרינו]. | |||
|
|||
רוב בני האדם מעידים על עצמם שהם מקוריים, יצירתיים וחכמים מן הממוצע. דעה ממוצעת מאד. | |||
|
|||
רוב חיי נדחיתי ממקומות בטענה שאני OVER QUALIFIED זה לא רעיון שלי אלא תוצאה [עצובה] של התבוננות. | |||
|
|||
אינני מכיר אותך ואינני יודע במה אתה עוסק. עצה ידידותית: אל תאמין באופן אוטומטי למי שמדבר בשבחך, במיוחד אם הוא עושה זאת תוך כדי פגיעה באינטרסים שלך, בבחינת „זה לא אתה, זה אנחנו”. | |||
|
|||
בלי להאמין או להאמין יש לאנשים מסויימים בעיה עם המערכת בנושא האובר קוואליפינג, אולי אתה לא את הבעיה. אבל הבעיה קיימת. | |||
|
|||
אם ככה מתנהג הטבע, ואם מטרת המדע לחקור את הטבע? תן לי לנחש.... מגבלות החשיבה הקווית | |||
|
|||
ומדוע שלא לחשוב על השניה כמדד קבוע ולא באופן יחסי לתנועת כדור הארץ? תן לי לנחש.... מגבלות החשיבה הקווית | |||
|
|||
ומדוע שלא לחשוב על השניה כמדד קבוע ולא באופן יחסי לתנועת כדור הארץ? כי לא ככה זה קורה בטבע.... מאותה סיבה שלא נחשוב על ''העולם עשוי מחומר ואנרגיה בנפרד. מאותה סיבה שלא נחשוב שהעולם הוא שטוח מאותה סיבה שלא נחשוב שמסלול כדור הארץ סביב השמש הוא מעגל מושלם כל אלה הופרכו, ואין טעם להידבק לחשיבה זו, מה שיפתח אופקים חדשים זה הפנמת הגילויים החדשים לשדה המודעות של חיינו,זה ערכו של המדע. | |||
|
|||
אין שום דבר בתנועת כדור הארץ העושה אותו„טבעי” יותר מאשר תנודות אטום הצזיום. זה וזה הם חלק מהטבע. שניה אינה דבר טבעי. זו הגדרה מלאכותית של יחידת זמן. תפקידה מקביל לזה של מוסכמות אחרות, כמו תפקידה של מִלה. ההגדרה האחידה של השניה מאפשרת לאנשי המדע לשוחח זה עם זה. זהו מצב עדיף על זה של מייל יבשתי לעומת מייל ימי, טון בינלאומי לעומת טון אמריקאי או לעומת טון בריטי. זהו מצב עדיף בהרבה על הגדרות המיליארד והביליון בארה''ב מול אירופה. לכן הוחלט על הגדרה אחידה ומוחלטת לשניה. אתה יכול לבנות ערך בשם „הראל” ולהגדירו כיחידת זמן של 1/86,400 מסיבוב כדור הארץ סביב צירו. הוא לא נראה לי מאד שימושי, אבל אולי זה רק אני. הראל שווה בקירוב לשניה אחת, אך לא בדיוק. | |||
|
|||
ככה אנחנו רגילים לחשוב.... אבל יש הבדל אם אתה גוזר שניה משנה [על סמך סיבוב כדור הארץ] או ''בונה'' שנה משניה על יסוד אטום זה או אחר. בראשון אתה מקבל מדע ידודותי לאנושות, ובשני מדע טכנולוגי מנוכר ותופעות הלוואי שלו היא הצהרות בנוסח ''כדור הארץ לא מדייק בסיבובו ''. עד כה זה לא הפריע לאף אחד ויותר מדי דיוק מביא להזרה וגם הוא פסול [ע''ע עודף מידע, ידע לשם ידע אינרציה ועוד מושגים מסוג זה]. | |||
|
|||
מה זה „מדע ידידותי”? מדע הוא מדע, אין לו חברים ואין לו אויבים. יש כאלה החוששים ממנו משום שהם אינם מבינים אותו ואז הם מוציאים את דיבתו רעה. אפשר להגדיר יחידת זמן בצורה קרובה יותר לאדם: הזמן החולף בין שתי פעימות לב. זו היתה ההגדרה המקורבת בה השתמש גליליאו, איש מדע דגול. הוא שמח להיפטר ממנה לטובת הגדרה עקבית יותר. מה שאתה מציע אינו מדע, אלא „עולמו של צדק”. הוא הגדיר דברים כמו עשירון, דמוקרטיה ושמאל בצורה „ידידותית למשתמש”. הגדרה שהוא משנה כל פעם מחדש כדי שהשקפת העולם שלו לא תתערער. למעשה, ההצעה שלך מנוגדת למה שאתה מכוון אליו במאמר שלך: בואו ניצמד להגדרות ארכאיות, משום שהן טובות לנו, גם אם המציאות שונה. | |||
|
|||
אם אינך מבין את מה שאני אומר, תשאל..... ראה הודעות שלמעלה. הרעיון של שניה משתנה בגודלה הוא חדש, אין הוא דומה לפעימות לב [רעיון ארכאי]. עד פה אתה מבין? יופי. עכשיו לחשיבה לא קווית. איזו יחידת זמן תתן יותר איכות? זו השאלה. אחת המעלות, זו שלא צריך לעשות לה התאמות. מכאן הרעיון של שניה לא קבועה. כנראה זו מהפכה של התקרבות הטכנולוגיה לחיים בצורה שתאפשר למכונות להתגמש ביחס ליחידות הבסיס שלה בלי לאבד את המכנה המשותף של הגריד [כמו גריד מרוח על כדור [כדוגמה בלבד]. זה החידוש. זה הכיוון, זה מעניין על זה חלקתי לך שבחים. ארכאיות כפי שאפילו זיהית אינו מושא חלומותי. | |||
|
|||
> „איזו יחידת זמן תתן יותר איכות? זו השאלה.” זו השאלה אותה אינני מבין. זמן איכותי הוא מה שאני מעביר כשאני משחק עם ילדי. מהמדע אני מצפה ליחידה עקבית ככל האפשר. | |||
|
|||
נראה לי שאתה לא מבין בכוונה את דברי. אני מדבר על יחידות או משתנות [שניות, שעות, חודשים, יממות, שנים] שמה שיכריע את הכף זו איכות הפיתרון. מה שקרוי אמת אינסטרומנטאלית. כלומר ''מבחן התוצאה''. המעבר ליחידות בעלי אורך שונה מונעת צורך ''בהתאמות תקופתיות'' וגורמות למערכות ממוכנות לדבר טוב יותר עם סביבתן ועם מערכות ממוכנות אחרות [מקדם גמישות]. אין לכך שום דבר עם המושג העמום ''זמן איכות''. אלא השאלה היא איכותית, מה יביא לתוצאות יותר טובות, והרעיון שלך הוא גאוני. חבל שאינך יכול להנות ממנו. | |||
|
|||
> „המעבר ליחידות בעלי אורך שונה מונעת צורך ''בהתאמות תקופתיות'' וגורמות למערכות ממוכנות לדבר טוב יותר עם סביבתן ועם מערכות ממוכנות אחרות [מקדם גמישות].” בוא ננסה. נגדיר מילימטר כ-1/300 מאורך האמה, מהמרפק ועד קצה האצבע השלישית. לאחר מכן נקנה בורג בקוטר 4 מ''מ של יצרן אחד ואום בקוטר 4 מ''מ אצל יצרן אחר. כעת ננסה להדק משהו בעזרת הבורג והאום שרכשנו. מה הסיכוי שזה יפעל? בשיטה הקיימת של הגדרת המילימטר, הסיכוי הוא 100%. בשיטה החלופית, סיכוי קלוש. | |||
|
|||
כמה עלוב.... לפחות שהדוגמה תהיה קרובה. בדוגמה שלך [כמו בדוגמת הלב] הקנה מידה הוא אישי, האורך המשתנה של השנה הוא אוניברסלי.... [משותף לכולם]. וכמה אנחנו מכירים שמכשירים לא קוראים זה את זה ולא מתאימים זה לזה חרף יחידות קבועות? | |||
|
|||
אתה יכול לקחת כל דוגמא שתעלה בדעתך. אחד מהיסודות של הפיסיקה המודרנית (ואינני פיסיקאי) הוא שמהירות האור היא קבועה. המהירות היא, כמובן, יחס בין מרחק לזמן. אם אין ביכולתם של המדענים לסמוך על כך ששניה היא שניה, ושהשניה של היום היא בדיוק באותו אורך כמו השניה של אתמול, מהירות האור לא תהיה קבועה, משום שגם במערכות מתמידות לא תהיה הסכמה בין החוקרים מתי הסתימה השניה. שמא תוכל להצביע באופן קונקרטי על יתרון של הדרך אותה אתה מציע? | |||
|
|||
כבר הצבעתי 1. אין צורך לבצע ''התאמות'' יותר כמו תוספת השניה לשנת 2005. 2. המערכות מתוכנתות להתאים לאנוש ולאנושי ובכך מפסיקה הדההומניזציה הטכנולוגית שכל כך סוגדים לה הטכנוקראטים של ימנו כולל במדעים. | |||
|
|||
אלה דוגמאות שאינן אומרות דבר. גם בשיטה הקיימת לא היה „צורך” להוסיף שניה. זו פשוט היתה החלטה. המדע היה קיים גם לפני שהיא התקבלה. אני לא יודע מהי „הדההומניזציה הטכנולוגית”. אולי תוכל לפרט? | |||
|
|||
הדההומניזציה הטכנולוגית היא פשוט ההליכה קדימה מתוך אינרציה של השיכלול הטכנולוגי. לבנות מאיץ חלקיקים גדול יותר, לנחות על כוכב לכת רחוק יותר מבלי לראות את האדם. מותר האדם מהמכונה ההמשכית היא ההיסוס ויכולת שאלת השאלות והבעת הספקות, וכשהמדע משתעבד לטכנולוגיה, אנחנו מקבלים עבודה זרה. זרה לעצם אנושיותנו. | |||
|
|||
באיזה מובן המדע משתעבד לטכנולוגיה? האם אתה מתנגד שהאדם ינחת על כוכבי לכת? | |||
|
|||
במובן האינרטי. ההיסוס מכניס את הבחירה בכל שלב [מבחן האיכות] שאם X טוב אין זה אומר ש X+1 טוב. | |||
|
|||
אבל התקדמות המדע אינה מחייבת אינרציה. מדענים בודקים מה שהם רוצים לבדוק ומפרסמים את התוצאות. יתכן שהם בודקים משהו בשל האינרציה שאתה בז לה ויתכן שלא. מדוע להתערב במניעים שלהם? | |||
|
|||
באמת מדוע.... | |||
|
|||
ןעוד לא דיברנו על כך אם יש לכך השלכות במובן הפיסיקאלי שכן הפיסיקאים טוענים כבר זמן מה שאי אפשר להפריד חלל מזמן ואילו ביחסך לזמן אין יחס לחלל [ביחס השניה כגזירה של תנועה בחלל יש חלל]. אבל לא אני פיזיקאי ואם יש כאלה פה יש להרים את הכפפה לשאלה המעניינת...המצטיירת כאן. | |||
|
|||
שעון המבוסס על יחידות הראל ''טוב לאדם וטוב ללב'' תודה על הרעיון..., מותאם לטבע ומותאם ליום וללילה לגאות ולשפל... פשוט נפלא והכל מתחיל ביחידות הראל.... אולי זה גם פתח לחזרה בתשובה..... שכן מי יעלה בהר ה'... [תהילים קל], מי שמוכן לעלות מ''נייר המשבצות לריקוד הטבע... באמת רעיון נפלא [ועוד על שמי, עושה טוב לאגו, לכבוד שבת]. תודה לך יובל ושבת שלום גם לך [סליחה שאין בכוחי לגמול לך באותה נדיבות]. | |||
|
|||
משהו לחשיבה, שנישאלתי בראיון עבודה לחברת תוכנה... יש לי שני מקלות כל מקל יכול להישרף בדיוק שעה אחת. אני רוצה למדוד שעה וחצי. איך אני מודד שעה וחצי? מחכה לתשובה | |||
|
|||
או שחסר מידע או שהתשובה קלה מדי. מסמן את החצי של המקל השני. שורף את המקל הראשון.. עם סיום היאכלותו, או שהאש תעבור אוטומטית למקל השני, עם הצמדתם בטור או שנדליק את האש בעצמנו. ועם הגעת האש לאמצעו המסומן, עברה שעה וחצי. | |||
|
|||
אתן יותר נתונים. יש לי שני מקלות. כל אחד מהם בעל מידות שונות כמו עובי ואורך. וכן מהירות השריפה איננה קבועה (לארכו של כל מקל) כך שאם המקל נישרף עד לאמצעו אין הדבר אומר שעברה חצי שעה. זו שאלה קוית...היא בודקת את צורת החשיבה שלנו מחכה לתשובה מכל אחד שבפורום התשובה היא פשוטה ויפה אני מבטיח | |||
|
|||
הנתון היציב היחיד הוא זמן הבעירה של כל מקל, וכל המקל בלבד. לא ניתן להשתמש באורך המקל כנתון, ולא ניתן להשתמש בקצב הבעירה כנתון. אז נשארנו עם נתון אחד בלבד, ללא כל סיוע נוסף. | |||
|
|||
בחצי השריפה של המקל הראשון (הוא יכול לסמן הנדסית את האמצע של המקל, לא מותנה באורכו) הוא מדליק את המקל השני. | |||
|
|||
החצי היחיד אותו אתה יכול לסמן הוא החצי הפיזי של המקל. חצי פיזי איננו חצי שעה, כפי שצוין בשאלה. לכן הוא חסר כל משמעות. אינך יודע איפה הוא חצי השריפה של המקל, מכיוון שאינך יכול להשתמש בשעון. הרי עיקר השאלה הוא: שימוש במקלות כשעון. חסר נתון אחד. | |||
|
|||
אם כל מקל נשרף בדיוק בשעה (לא מתנה באורכו) אז אין כל חשיבות לאורכו של המקל. ======================= שאלה קוית? מהנדס אזרחי (יום ראשון, 05/03/2006 שעה 6:30) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו משהו לחשיבה, שנישאלתי בראיון עבודה לחברת תוכנה... יש לי שני מקלות כל מקל יכול להישרף בדיוק שעה אחת. אני רוצה למדוד שעה וחצי. איך אני מודד שעה וחצי? מחכה לתשובה | |||
|
|||
מה זה ''למדוד שעה וחצי'' ? ברור מהשאלה שאתה חייב לשרוף את שני המקלות עד סופם. חיבור זמני שני המקלות נותן לכה שעתיים. אתה ''לוקח'' שלושה רבעים מהזמן, וזה שעה וחצי. | |||
|
|||
או מספיק לשרוף מקל אחד, מודד את הזמן. מוסיף לזמן עוד חצי מזמן הבעירה של המקל. בשאלה חסר הנתון שאומר באיזה אמצעי אתה מודד את הזמן... | |||
|
|||
זו לא התשובה אם נשנה את צורת החשיבה, כמו שמר רום כותב לנו,נקבל תשובה פשוטה ויפה ונוכל למדוד בדיוק שעה וחצי. אני מודה שלי לקח קצת זמן גם כן לפתור אותה באותו הראיון ובכל זאת בואו נמשיך לנסות מר רום אתה מוזמן תנסה | |||
|
|||
דבר ראשון: מדליקים מקל אחד מקצהו האחד עד שנישרף לקצה השני הרי שעה אחת. ואת המקל השני מדליקים משני קצותיו בעת ועונה אחת הרי חצי שעה. וביחד שעה וחצי ויבא לציון גואל | |||
|
|||
גם חידה איכותית וגם הצלחת לפתור אותה תוך כדי ראיון. יישר כוח, ואם יש עוד כאלה, נשמח מאד. | |||
|
|||
רעיון טוב. | |||
|
|||
ראיון טוב | |||
|
|||
שאלה יפה ותשובה יפה [ברמת העיקרון]. אבל, אם ארצה להציק לך [בעניני דיוק], הרי שהתשובה נכונה רק אם: אתה מדליק את המקל השני בדיוק משני קצותיו יחד [באותו חלקיק שניה [רעיון של פעימת צזיום אחת, משרת אותי פה], ושזמן ההכרה שלוקח לך להכיר ש''המקל הראשון נשרף'', והזמן שלוקח להדליק את שני המקלות [הראשון מקצה אחד והשני משני קצותיו] הוא אפס. למרות שהרעיון יפה הוא טוב לחשיבה קווית [שצריך להזניח המון כדי לראות אותו בדימיון פועל] ואיו טוב למציאות. ובא לציון גואל. | |||
|
|||
תודה אני מנסה [בשקט]. ולא מצליח בינתיים [הגעתי גם לניסיונות של מקל בגימטריה]. מה שאני רואה בינתיים כמה שאלה יכולה לקחת רחוק אם נותנים לה. וכמה בושה כרוכה באי ידיעה [הכל התניות ותיכנות של מערכת החשיבה הקווית והמגדלים הקורסים של החשיבה הקווית. | |||
|
|||
אבל זו שאלה טובה לראיון עבודה שהרי כך לא תראה את מה שהם גם לא רואים ולא תציק להם בכך כי זה מה שהם מחפשים כמו בפירסומת של אלביט ''אנשים [אטומים] כמונו'' כאלה שצמודים חזק לפרדיגמה ומזניחים את היתר למרות שביתר [בקליפות?] יש ניצנוצי קדושה. ודי לחכימא... | |||
|
|||
א. תשאיר את הדיבור למומחים [כאלה שמדברים ''מתוך התחום'', ב''שפת התחום'', תוך ''השתייכות לתחום'' [זהותית]. ב. אם אתה לא ''בתחום'' [שייך לפרדיגמה הגדולה], עליך להחשב כאומר שטות. בעזרת החשיבה הקווית ניתן למקם את ההנחות של הפרדיגמה הגדולה כ''עיקרים'' שניתן להזדהות איתם ללא עוררין וכך ליסד ''אנחנו'' תחומי [הזדהות מגדלית בלשוני]. הזיהוי הזה מוחרף עם שימוש בעגה או במושגי התחום ''וראוי ללומדם ולשננם'' [בעיקר לשננם כי הבנה לא נחוצה פה] כדי להביע ''אמירה בעלת משמעות'' בתוך התחום. שיםן לב שהמשמעות כפופה ל''ערכי הפרדיגמה הגדולה''. החשיבה הקווית מאפשרת לך להזניח את היתר מבלי להרגיש ב''אובדן איכות'' [כל עוד נשמרת שפת התחום]. כשמישהו [ילד] בא [ממכללה כפרית] ואומר ''אין תחום יש רצף ויש אובדן לחשוב ולדבר בשפה ובאופן תחומי [קרי חשיבה קווית], מיד נרעד כל המגדל, הבנוי מאותו ציות עיוור להירארכיה התחומית ולעיקריה. ויוצאים ביטויים כמו שלך עכשיו וכמו של מיכאל שרון ביחס להשכלתי. כשמגיע ''עידן סוף התחומים'', יושבי התחום לא יוכלו לראות אותו מגיע, משום הרגלם לזלזל באמירות [להזניח] שבאות מחוץ לתחום. אני מקווה שדייקתי. | |||
|
|||
כלל לא. אם אתה רוצה לסתור מבנה מדעי קיים עליך ללמוד אותו לעומקו. דוגמא טובה היא האבולוציה. רוב האנשים שיצאו בפורום ארץ הצבי נגד האבולוציה סבורים שעל פי תורת האבולוציה האדם התפתח מהקוף. היות שהרעיון הבסיסי הזה אינו נכון, לא ניתן לנהל דיון ענייני על כך. | |||
|
|||
ללמוד לעומקו = לקבל את הנחות התחום? לדבר את השפה של התחום? ואז [ורק אז] להביע דעה. בתחום תולדות האמנות למשל.... יש חוקר ברייסון כמדומני, שבא מתחום האנתרופולוגיה שיבא לתחום את רעיון ה ENBEDMENT או בעברית ''שריות'', האומר שלמען התנהגות על פי מערכת חוקים מסויימת, לא צריך בהכרח להיות מודעים [ויכולים לנסח את] לאותם חוקים. לעיתים טכניקה שפותחה בתחום אחד, היא יעילה ליותר מאותו תחום , אבל בתנאים הנוכחים אין מעבר אינפורמציה בין תחום ותחום ואים מערכת לתרגום חוקי בין תחום לתחום [לכל תחום שפה משלו ו''ערכים מקודשים'' משלו וסירוב לדבר אם מי שלא ''גר במגדל של התחום''ץ הגישה הדתית [מסתבר] הרבה יותר פתוחה. יש מסורת שדווקא העוללות [הלא מומחים] קרובים יותר לאמת. | |||
|
|||
לקבל את הנחות התחום? לא בהכרח. לדבר את השפה? כן. הטוב ביותר הוא להראות שכשמקבלים את ההנחות כמו שהן מגיעים לסתירה. מובן שיש להכיר את ההנחות ואת המרחב הלוגי של מה שמדברים עליו כדי להגיע לתוצאה כזו. | |||
|
|||
כל זה לא מחייב לדבר בשפה של התחום | |||
|
|||
ושוב אני מבקש ממך דוגמא של פורץ דרך מדעי שלא הכיר את הטרמינולוגיה המוכרת בתחום שאת פסיליו הוא ניתץ. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |