המורשת – בנק הדם

בעת כתיבת שורות אלו שוכב ראש הממשלה אריאל שרון בבית החולים הדסה בירושלים לאחר שורה של ניתוחי מוח, כשמצבו מוגדר על ידי הרופאים ''יציב אך קשה''. לכולם ברור כי גם אם יצא חי, הנזק המוחי שנגרם לו הוא בלתי הפיך, והוא ישוט במרחב שבין פגיעה מוטורית וקוגנטיבית (חשיבה, הבנה, זכרון) לצמח מוחלט.
מקובל על כולם שעידן שרון בפוליטיקה הישראלית הסתיים, הוא לא יחזור לכס ראש הממשלה, ועל כן הוחלט על קיום טקסי זיכרון לאיש בעודו בחיים. ערוצי הטלוויזיה השונים הקדישו תכניות מלל לרוב להערכת פועלו של שרון, והתקשורת הכתובה הוציאה גיליונות מיוחדים שמסכמים את חייו של שרון.

חלק ניכר מהמספידים של שרון, מתמקדים בסיפורים אישיים להדגשת תכונות תרומיות של האיש: חבר, ידיד, נחלץ למען חברים שנתקלו בבעיות. המוטו של סיפורים אלה מתמצה בכותרת של כתב ''ידיעות אחרונות'' שמעון שיפר ''שרון כפי שלא הכרתם''. האמת שגם לי יש סיפור כזה, שהרי שירתי בצבא תחת פיקודו. כשלוש שנים לאחר שחרורי, ינואר 1960, באתי לשרון, אז אלוף משנה, וביקשתי ממנו מכתב המלצה שהיה אמור לשמש אותי למשרה שחשבתי להגיש מועמדותי אליה.

שרון נתן לי את המכתב ללא בעיה. דומני שלא עשיתי בו אז שימוש, משום שבסופו של דבר, למיטב זכרוני, לא הגשתי את מועמדותי, אולם שרון התגלה כמי שנענה לבקשה של אחד מפיקודיו בעבר. בהחלט תכונה יפה.
עם השנים שכחתי מהמכתב, עד שמצאתי אותו לפני מספר שנים, והוא משמש אותי מעת לעת, בעיקר במפגשים עם חיילים צעירים, כדי להוכיח להם כי מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה, וניתן להשתנות.

סיפורים מעין אלו אינם קנה מידה נאות להערכת פעילותו הציבורית, הן בצבא ולאחר מכן כאזרח (להערכתי מעולם לא התנתק מהותית מהצבא).
אשר על כן אני מתנתק מסיפורים אישיים, (וגם מנתונים אישיים אחרים כמו ''הוא לא היכה את אשתו ואת ילדיו'').

אין ספק כי שנותיו האחרונות כראש ממשלה היטיבו עם דימויו הציבורי, גם בישראל, אבל בעיקר בעולם. אף אם נתעלם מהמחמאה ''איש שלום'' שהנשיא דבליו בוש חלק לשרון, שהרי כאשר זה בא ממחרחר מלחמות כמו בוש זהו תואר מפוקפק, אי אפשר להתעלם מדברי שבח שאישים רבים בעולם העטירו על שרון. גם כאלה שאך תמול שלשום ראו בו כמעט פושע מלחמה.

הנסיגה מעזה עשתה גדולות ונצורות ליוקרתו של שרון. במישור הבינלאומי היא הילכה קסם על מנהיגי עולם. זה היה ה''אס'' או הג'וקר, שהוציא את שרון מהאופל של פושע המלחמה מסברה ושאתילה והרוצח ממלחמת לבנון, מתחתית הבור של בריון שכונתי וברון מלחמות, לעבר אור נגוהות של ''איש אמיץ'' ו''שוחר שלום'' ש''נתן גט כריתות לימין הקיצוני'', והיו שהגדירו אותו אפילו ''כשמאלן'' רחמנא ליצלן.
גם בישראל עשתה הנסיגה מעזה שירות מצוין לשרון. הנסיגה והאיבה הקיצונית שהמתנחלים שידרו כלפיי שרון הפכו אותו לחביבם של ישראלים רבים מהמרכז והשמאל המתון.

הגם שאנשי השמאל מהאגף היותר רדיקלי תמכו בנסיגה מעזה, אפילו זו נעשית מהסיבות הלא נכונות, שהרי לדעתם על ישראל לסגת מכל שטח כבוש, וגם הכירו בחשיבות התקדים של פירוק התנחלויות, הם לא הלכו שולל אחר התזמורת שהשמיעה את מנגינת ''שרון החדש''.
שרון לא נסוג מעזה משום שביקר בקברות צדיקים שהציתו אצלו את חזון השלום, או משום שהכיר לפתע בעוולות הכיבוש כלפי הפלסטינים, או משום שסבר כי על ישראל לסגת מכל השטחים הכבושים עד לקו הירוק ולשלם לפלסטינים פיצויים על הנזק שהכיבוש גרם להם.

הנסיגה מעזה היתה פופולרית בישראל כי זה מכבר הבינו כי הכיבוש ברצועה בת מיליון וחצי פלסטינים וההגנה על ההתנחלויות שמונות כ-‏8000 מתנחלים, הם חטוטרת שיש להיפטר ממנה. מבחינה זו רכב שרון על אהדה ציבורית. כאמור, סחט שרון בגין הנסיגה את כל הדיבידנדים האפשריים. אלא שכל תוארי הכבוד ששרון זכה בהם בארץ ובחו''ל מאמתות את הסברה שלעתים יש דבר כזה כמו ''עוילם גוילם''.

עתה, כאשר שרון שוכב על ערש דווי, יש כל מיני פרשנים שמייחסים לו תכניות עתידיות שהוא מעולם לא נתן רמז לביצוען, כמו נסיגה מכמעט כל השטחים הכבושים. תכניתו של שרון נפרשה בגלוי הן על ידי יועציו והן על ידו. הנסיגה מעזה נועדה לתת לו יד חופשית בעיצוב עתיד הגדה כרצונו: חלוקת השטחים הכבושים למספר בנטוסטנים (או קנטונים בשפה פחות מאיימת) מופרדים על יד התנחלויות יהודיות שהבניה בהן נמשכת גם עתה; שמירה על ניתוק בין הרצועה לגדה; אלה יהוו את ''המדינה הפלסטינית''. הכל נעשה ויעשה באופן חד צדדי, מתוך יחס של התנשאות קולוניאלית המתחפשת למנטרה של ''אין פרטנר''. שרון הרס את התשתית של שלטון פלסטיני עצמאי ובכך תרם תרומה חשובה לאנרכיה השוררת כיום בשטחי הרשות (וזה לא משחרר את הפלסטינים מאחריותם לתרומה לנושא) ולאחר מכן טוען בצדקנות מעושה ש''אין פרטנר''. מכאן אנו למדים שטענת ''האין פרטנר'' לא היתה בלעדית לנשיא ערפאת, היא עוברת בירושה לנשיא החדש מחמוד עבאס שממש מתחנן למו''מ ונדחה בבוז, והיא תעבור גם לשלטון הבא בין אם החמאס יזכה בו ובין אם הפתח ינצח.

שרון המשיך גם לאחר הנסיגה במדיניות ההוצאות להורג ללא משפט, בבניית חומת האפרטהייד בתוך השטח הפלסטיני שמלווה בגזל אדמות פרטיות של חקלאים פלסטינים במטרה להרחיב התנחלויות, הוא לא הפסיק את מדיניות הסגר והמחסומים וירי יומיומי על פלסטינים חפים מפשע, כולל ילדים. כוחות הכיבוש הישראלים ממשיכים להרוג לדכא, לטרטר, להרוס ולהשפיל את העם הפלסטיני ופלנגות המתנחלים ממשיכים לכרות עצי זית של חקלאים פלסטינים מבלי שצבא הכיבוש ימנע זאת. בשורה התחתונה, שרון טרם הרוויח את התוארים הרמים והנכבדים של ''איש שלום''.

שרון עוד לא מת אבל כבר מדברים על ''מורשת שרון''. האם יש דבר כזה? בהחלט. זו מורשת של דם, אדמה, שחיתות ואי צדק חברתי.
לשרון חלק נכבד בפולחן הכוח והמלחמה, בהפיכת ישראל למדינה שיש בה למעשה שלטון צבאי רך (בדמות גנרלים וקצינים בכירים אחרים, הן בשירות פעיל והן משוחררים, שהשתלטו בהסכמה לאומית שמייתרת הפיכה צבאית, על כמעט כל צמתי ההכרעות החשובות בישראל, בפוליטיקה, בכלכלה, במערכת המשפט, בשלטון המקומי ובאופן חלקי גם בתקשורת, באמצעות הכתבים הצבאיים).
שרון שיחק תפקיד מכריע במיסוד פשעי מלחמה, החל מרצח נשים וילדים בפעולת קיבייה עליה פיקד, עבור לרצח שבויים במלחמות השונות, גירוש אוכלוסיה פלסטינית מאדמתה, רצח עשרות פלסטינים ב-‏1970 ברצועת עזה במסגרת פעולות לא חוקיות ''לחיסול הטרור'', המשך בהרג אלפי אזרחים לבנונים במלחמת לבנון וטבח סברה ושאתילה שבגינו הודח מתפקיד שר הביטחון אבל לא נפסל מלכהן כשר (וכך הגיע עד הלום), המשך בהקמת ההתנחלויות שהוגדרו כפשע מלחמה ומיסוד משטר הכיבוש והאפרטהייד.

שרון אחראי לא רק על שפיכת דם של עשרות אלפי ערבים, דומה כי הוא שיאן ישראל שידיו טובלות בדמם של אלפי ישראלים, חיילים ואזרחים שנהרגו על מזבח הזיותיו הלאומניות או הצבאיות. הנה תזכורת קצרה ולא מלאה: עשרות צנחנים בקרב המיתלה המיותר שיזם בניגוד לפקודות במלחמת סיני ב-‏1956, למעלה מאלף חיילים במלחמת לבנון ועד לאלפי האזרחים ההרוגים והפצועים בימי אינתיפאדת אל אקצה, ששילמו את המחיר על רצונו של שרון להמשיך בכיבוש. שהרי הכיבוש והדיכוי הם שהמריצו ועודדו את הפעולות הקשות, לעתים אכזריות לא פחות מהכיבוש עצמו, של ההתנגדות הפלסטינית.
חלקו של שרון רב בהפיכת ישראל למדינה גזענית, למדינה בה השב''כ קובע כמעט כל משרה בכירה בסקטור הממשלתי והציבורי, מדינה המפלה את אזרחיה הערבים על פי חוק (בניגוד לאמור במגילת העצמאות).

לשרון תפקיד מכריע בהפיכת ישראל למדינת הפרטה שמתפרקת מסולידריות חברתית. מדינה של פערים כלכליים בין עשירים לעניים, החמורים ביותר בעולם המערבי. תחת ממשלתו הועברו כספי ציבור בסדרי גודל של מיליארדים לאוליגרכים הישראלים, כספים שנגרעו משכבות מעוטות ההכנסה. ישראל הפכה תחת שרון לגן עדן של מנצלים, משרדי כוח אדם פרחו, זכויות סוציאליות קוצצו, אי הצדק החברתי הלך וגדל ובמקביל הועברו תקציבים נדיבים לבניית וילות בהתנחלויות ולמימון הכיבוש והשמירה על המתנחלים.

אריאל שרון הותיר מורשת של שחיתות בהיקפים שעד הופעתו לא היתה ידועה בישראל. זה התחיל במהלך ''צנוע'' יחסית של קניית החווה בכספים שקיבל בגין מעמדו כגנרל בעל השפעה ממיליונר יהודי מארה''ב. ככל ששרון התקדם בגרם המעלות המיניסטריאלי הלכה שחיתותו והתעצמה עד שהגיעה למימדים שמשלבת מאפיונריות משפחתית כפי שהוכרה (ועדיין קיימת) באיטליה, ארה''ב ויפן עם נורמות של עולם שלישי. מיליוני הדולרים שהוזרמו לכיסה של משפחת שרון בדרכי עקלתון מבעלי הון יהודים מישראל ומחו''ל, כמו גם הגיבוי שקיבלו שרון ובנו גלעד ממני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, והמזמוז של חקירת המשטרה, הקפיצו את ישראל לצמרת מדד השחיתות בעולם המערבי.

רבים מחסידיו של שרון מדברים על היותו איש משפחה חם ואוהב. יש לי בעיה עם כך, ששרון האב נתן לבנו עמרי לשכב על הגדר, להודות בעבירות פליליות שנעשו למען האב, ואילו האב עשה עצמו ''כלא יודע'' והפקיר את בנו להרשעה ולמאסר אפשרי. על פי המוסר שלי, אבות שוכבים על הגדר למען בניהם. אילו היה שרון נוהג לפי אגדת ''האחרי'' שנקשרה לשמו ביחידת הצנחנים, היה מתפטר מתפקידו, לוקח אחריות ואומר לחוקרים, ''עזבו את בני, אני אחראי, שיפטו אותי''.
השבץ השני והדימום במוחו, שיחררו את שרון מהמשך החקירה הבלתי נגמרת על השחיתות שלו. אם בנו יישלח למאסר, הוא קרוב לוודאי לא יהיה מודע לכך (אם כי אני מהמר שלאחר התפטרותו של עמרי שרון מהכנסת ומחלת האב, השופטת תחוס עליו ולא תשלח אותו למאסר בפועל).

מורשת שרון לא היטיבה עם מדינת ישראל בכל הקשור לעקרונות של מדינה דמוקרטית מתוקנת, המתבססת על זכויות אדם ושוויון אזרחי וחברתי.
עתה, כאשר הוא כבר לא בשלטון, נותר לראות באיזו מידה מורשתו הרעה תמשיך ללוות אותנו כעננה בדמות מפלגתו, או שמא מחליפו, האזרח אהוד אולמרט, יתעלה כלוי אשכול אחר בן גוריו בשעתו, ינפנף בעדינות את אדרתו החונקת של שרון, ויהיה מבשרה של ישראל שפויה ודמוקרטית יותר. אני מפקפק. אבל אשמח אם יפתיע.

ובכל הקשור לשרון האיש, אני שותף לכל האיחולים בדבר בריאות והחלמה ככל שאפשר ממצבו הרפואי הקשה.

---