שרון

פרישתו של ראש הממשלה שרון מהליכוד והקמת מפלגתו החדשה ''קדימה'' זכתה כבר להרבה סופרלטיבים. אני נזהר בשלב זה מתוויות בומבסטיות, ומעדיף להשתמש בלשון יותר זהירה, שהרי התוצאות הממשיות של הפילוג יוודעו לנו רק למחרת הבחירות ולמפה הפוליטית שתיווצר לאחריהן.
בינתיים יש לצעד הזה אי אלו פלוסים וגם סיבות לחששות.

מתברר כי ליצר ההרס של שרון יש לפעמים תועלת. הוא הקים את הליכוד ועתה הוא הורס אותו. יפה. הפילוג בליכוד כבר תורם למלחמת הכל בכל שם, ואם הסקרים של היום הם סימן לבאות אזיי התרסקותו של הליכוד היא בהחלט ידיעה שאנשי שמאל לא יצטערו עליה.
מי שמזדרזים להכתיר את שרון ומפלגתו החדשה כחלק ממחנה השלום, ראוי להזכיר להם כי המהירות היא מן השטן. ''מפת השלום'' של שרון כפי שמוכרת כיום, מפה שבליבה חומה, סיפוח ומדינת בנטוסטנים פלסטינית, אינה בשורת שלום ולא סיום הסכסוך אלא המשכו בנסיבות חדשות. בנק הדם ימשיך לעבוד שעות נוספות.

הסקרים של היום אינם ממלאים את ליבי שמחה. לפי שעה אין אופציה שמאלית יונית מובהקת. מפלגת שרון יכולה לחבור לליכוד המצומק (אם בראשותו יעמדו שאול מופז או סילבן שלום) בתוספת ש''ס, אגודת ישראל ומפלגתו של ליברמן, וכבר יש לנו קואליציה ימנית קלריקלית שמאד תכביד על חיינו. לא שלום ולא צדק חברתי.

לפי אותם סקרים יכול שרון להקים גם קואליציה חילונית עם העבודה ושינוי המצומקת. מותר להניח כי שתי המפלגות, עבודה ושינוי, תשתפנה פעולה עם עיקרי מפת שרון, בוודאי אם ארה''ב תיתן לה גיבוי. גם כאן אינני צופה מהפך של ממש בתחום הכלכלי חברתי. בנוסף, מפלגתו של שרון אינה תרומה לדמוקרטיה המפלגתית בישראל. זו למעשה מפלגה של איש אחד, גנרל המנחית הנחיות והחיילים מבצעים, אין מוסדות, אין בחירות, מעין מפלגת דוצ'ה. אולי בעתיד זה יהיה אחרת. נחכה ונראה.

מי שמאמין כי שרון לאחר הבחירות הבאות יחתום על הסכם שלום עם המנהיגות הפלסטינית על בסיס גבולות הקו הירוק ופירוק ההתנחלויות, משהו שיזכיר את עקרונות הנסיגה הצרפתית מאלג'יריה בנוסח דה גול, משייט לטעמי באוקינוס של אופטימיות, שמסיבות של ניתוח תבוני אינני יכול כרגע לחבור אליה. אולם אם יתברר שהוא צדק, אשמח להצטרף למקלסים ''אריק מלך ישראל''.

---

פרץ

עמיר פרץ הוא לפי שעה המפץ הגדול שהתרחש בפוליטיקה הישראלית. הוא הצליח להנשים מפלגה שהיתה כבר במוות קליני, החזיר אותה לחיים, כפה על כל המפלגות את סדר היום הכלכלי חברתי ועורר התלהבות בקרב קהלים שונים. תוך ימים הצטרפו אל מפלגת העבודה קרוב לשלושים אלף מתפקדים חדשים, ביניהם אמנים ואנשי רוח מוכרים הידועים בעמדותיהם היוניות.
הצטרפותו של פרופסור ברוורמן, נשיא אוניברסיטת בן גוריון, למפלגת העבודה הוא הישג נאה. ברוורמן, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, כשהוא נראה מחובק עם פרץ, העניק למנהיגו החדש את תווית הכשרות כאשר הצהיר ''פרץ לא קומוניסט, הוא טוני בלייר וקלינטון''. בנתוני דעת הקהל הישראלית, ולאור ההתקפה המקרתיסטית של מנהיג שינוי לפיד לפיה פרץ הוא ''בולשביק'', זה בדיוק מה שפרץ היה זקוק לו בדחיפות.

מנקודת מבטם של אנשי שמאל הצהרות אלו אינן בבחינת תעודת זיכוי או זכאות. האם ברוורמן רצה לומר, בין השאר, כי פרץ כמו בלייר, יהיה שרת נאמן של ארה''ב ויתמוך בכל צעד מלחמתי של בוש? לא ערב לאוזניים שמאליות.
גם בתחומי הכלכלה, בלייר וקלינטון התומכים בהפרטות, אינם כוס התה של שמאל דמוקרטי. (אם כי הם עדיין עדיפים מההפרטות הפראיות בנוסח תאצ'ר-בוש).

היה ברור לכל מי שמבין משהו בפוליטיקה הישראלית, כי פרץ היונה תומך הסכם ז'נווה ופרץ הלוחמני (לפחות בהצהרות) למען העניים והמקופחים, משעה שנבחר ליו''ר העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, יתמתן ויתמרכז במטרה לא להפחיד את המגזר הפרטי מחד גיסא, ואת מצביעי הלכוד הימניים מאידך גיסא.
לטעמי הוא הרחיק מעבר לדרוש, כאשר הכריז ''על ירושלים המאוחדת לנצח'' שעה שברור לכל כי אין שלום עם סיסמא כזו.

אם ההתמרכזות של פרץ היתה צפויה, חידה היא מדוע מבין המצטרפים החדשים למפלגת העבודה היו גם כאלה שמוכרים בעמדותיהם הרדיקליות, כמו המחזאי יהושע סובול מתומכי ''יש גבול'' ומרדכי ואנונו, שמקומם הטבעי הוא משמאל למפלגת העבודה.
נכון שהמפלגות הניצבות שמאלה מהעבודה אינן מעוררות התלהבות. מרצ בראשות ביילין היא יצור חיוור מאד, ואילו הדבר ביכולתי הייתי מציב בראשה את ח''כ זהבה גלאון, שמגלה צבע שמאלי הרבה יותר ברור ובהיר. חד''ש, שמבחינה אידיאולוגית היא מפלגה שמאלית יהודית ערבית, בולמת מצביעים פוטנציאלים לנוכח ייצוג חד לאומי בכנסת והברית עם ח''כ טיבי שאינו סוציאליסט.
לבל''ד מצע ליברלי דמוקרטי שאיש נאור לא יכול להתנגד לו, אבל היותה ''ברית לאומית'' מרחיקה יהודים וערבים שמבקשים ''ברית בינלאומית''

אם הגידול של העבודה בראשות פרץ יהיה על חשבון המפלגות שמאלה ממנו, זו תהיה החמצה. האידיאל הוא שאנשי שמאל יצביעו שמאלה מהעבודה, שמאל נטו ללא הימין הגנרלי והכלכלי שעדיין מהווה חלק מרכזי בהנהגת העבודה, ואילו העבודה תגדיל את כוחה על חשבון המפלגות הנמצאות כיום ימינה ממנה.

מצב הרוח הישראלי הוא עדיין ימני, ויש לעשות עבודת תשתית עמוקה על מנת להביא את הציבור לידי הכרה ששלום, דמוקרטיה שוויון ופריחה כלכלית, לא יכונו בלי סיום הכיבוש, עצירת המיליארדים להתנחלויות, הקטנת תקציב לצבא ונספחיו והפנייתם לבית פנימה לסגירת פערים בתחומי החינוך, הבריאות, השיכון, התעסוקה וחיי תרבות תוססים.
המהפך האמיתי יהיה אם ב-‏29 במרץ 2006 נקום בבוקר עם תוצאות בחירות שמאפשרות לקואליציה בעלת נטיה שמאלית, יהודית ערבית, להקים ממשלה.

אני בספק אם אלו יהיו התוצאות. צריך לנסות, עד שנצליח, בתקווה שזה יקרה לפני מלחמה גרעינית.

---

סכנת החטיפות שבדרך

בעימות הצבאי שהתרחש לפי מספר ימים בין לוחמי החיזבאללה והצבא הישראלי באזור הכפר רג'ר שבגבול לבנון ישראל, היתה הפעם יד הישראלים על העליונה. הניסיון לחטוף ישראלים נכשל והחיזבאללה איבד מספר לוחמים בקרב. ישראל החזירה את הגופות ומזכ''ל הארגון השייח' נסראללה הצהיר כי אין לו מנוס אלא לחטוף ישראלים במטרה לשחרר את הלבנונים העצורים עדיין בישראל. בעקבות זאת יצא המטה ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה באזהרה לכל הישראלים בעולם להיזהר מחטיפות. יופי. מה צריכים לעשות עתה אלפי הישראלים המטיילים בעולם? להתחפש ולעטות זהות שונה? על כך לא נאמר דבר. סתם ''אזהרה כללית''.
וזה מרגיז מאד מאד.

ארגון החיזבאללה כבר הוכיח כי הוא נחוש, כי דובריו מתכוונים למה שהם אומרים ויש לו זרועות, כמו למוסד הישראלי, שמגיעות מקצה העולם ועד קצהו. כל ישראלי בחו''ל הוא היום מטרה לחטיפה. מדוע לסכן עשרות אלפי ישראלים, להכניס לחרדה את משפחותיהם בישראל, והכל בגלל שממשלת ישראל מתעקשת להחזיק במעצר לבנונים, שבחלקם הינם חטופים ואחרים יושבים בכלא כבר עשרות שנים, ואין מניעה לשחררם.
אם מדינת ישראל שיחררה את רוצחי מחתרת הטרור היהודית אחרי שבע שנות מאסר, אפשר לשחרר חטופים לבנונים, או כאלה שנשפטו על עבירות כלשהן במערכת המשפט הישראלית הגזענית, או רוצח לבנוני שכבר יושב בכלא הישראלי עשרים שנים ויותר.

הדבר לא היה מדאיג אותי אילו אנשי החיזבאללה היו חוטפים את ראש הממשלה, מי משריו או הרמטכ''ל ומי מאלופיו. אני אפילו מעלה חיוך של שביעות רצון כשאני חושב על ראש הממשלה אריאל שרון או הרמטכ''ל דן חלוץ יושבים בכלא של החיזבאללה, ומתחננים בקלטת וידיאו ''לעשות הכל לשחרורנו ולהחליף אותנו בעצורים לבנוניים''. אבל ראש הממשלה והרמטכ''ל מוגנים באלף חומות הגנה. מי שמשלמים את המחיר על הגחמות של שני החבר'ה האלה, הם אנחנו וילדינו האזרחים שנוסעים ללא מלווים של השב''כ, חשופים לחטיפות. אם חס ושלום החטיפה מצליחה, עוברות שנים של תחנונים מצד המשפחות לעשות משהו לשחרור יקיריהם.
מאחר ואינני יכול לחטוף את ראש הממשלה או הרמטכ''ל כדי למסרם לידי חיזבאללה כמשכון עד לשחרור אנשיהם, ומאחר ואינני רוצה שילדיי או ילדי חבריי המשוטטים בעולם יהיו חשופים לסכנת חטיפות, אני קורא לממשלה לשחרר את הלבנונים העצורים בישראל וכך לשחרר אותנו, הנוסעים הלא חמושים והלא מאובטחים, מסיוטים ופחדים.

---

אשרי המפחדים

בעיתוני סוף השבוע ובאתרי האינטרנט קראתי ידיעה שהרנינה את ליבי. קצין ושלושה חיילים ממה שקרוי ''יחדה מובחרת'' הודיעו למפקדם שאינם מוכנים לצאת לפעולה בג'נין, שבמסגרתה היה צריך לחטוף לוחם גרילה פלסטיני, מחשש לחייהם. הם שוחררו מהפעולה.
אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה החליט להדיח אותם מהיחידה ועתה שוקלים מה לעשות איתם. אז קודם כל ''שאפו'' לקצין ולחיילים. פעולות הכיבוש אינן סיבה טובה לסכן חיים צעירים. להיות מודח מיחידה ''מובחרת'' לא זו בלבד שאינו אסון, אלא בנסיבות אלה זה פשוט כבוד.
מטור זה אני שולח ברכות מקרב לב לחיילים הצעירים שמאסו במוות ובחרו בחיים.

---

ללמוד מישראל

סרן ר.ע. מהכפר חורפיש זוכה בבית הדין הצבאי בפרשת רצח הילדה הפלסטינית מרפיח אימאן אל האמס בת ה-‏13. ליבי ומוחי עם הורי הילדה שטענו כי פסק הדין הוא היתר דמם של ילדים פלסטינים.
למען עשות צדק כלשהו, על הרשות הפלסטינית לאמץ את הנוהג הישראלי לחטוף פלסטינים משטח הרשות ולהביאם לישראל, כל אימת שבישראל חושדים כי מדובר במי שפגעו בישראלים. כך עשתה ישראל עם הפלסטינים שנחשדו בלינץ' שנעשה בחייל מילואים שנישבה ברמאללה.
אילו אני בעמדת הנהגה ברשות הפלסטינית הייתי יוזם מהלך של העברת הסרן לעזה, החופשיה עתה מנוכחות פלנגות המתנחלים וחיילי כיבוש ישראלים, במטרה להעמידו לדין על הלינץ' שהוא וחייליו עשו בילדה הפלסטינית חסרת המגן.

---

לשחרר את לוחם השחרור מרוואן ברגותי

ניצחונו המשכנע של מרוואן ברגותי בבחירות המקדימות של תנועת הפתח, הוא תוצאה טבעית של ההערכה שבני העם הפלסטיני רוחשים למי שנימנה עם ראשי הנאבקים נגד הכיבוש הישראלי ומשלם על כך מחיר כבד בשלילת חירותו בכלא הישראלי.
הרשעתו בבית משפט ישראלי, מן הדין שלא תילקח כנתון תקף. זה היה משפט פוליטי. בית המשפט תפקד כזרוע של הכיבוש הישראלי, ומשקלו שווה לאפס במאזני השקילה של עשיית הצדק. לא לחינם מכנים את ברגותי ''מנדלה פלסטיני'', שהרי גם נלסון מנדלה נשפט כטרוריסט, ואיש לא חולק כיום על כך שמשפטו היה ביטוי למשפח ופשע שיפוטי. מנדלה, דרך אגב, נימנה עם אלה הדורשים את שחרורו של ברגותי.

אילו ישראל היתה רצינית בעשיית שלום עם הפלסטינים, היתה זה מכבר משחררת את ברגותי, ביודעה את מעמדו הציבורי הבכיר בקרב עמו.
הצהרתו של שר החוץ סילבן שלום כי ברגותי ישב בכלא עד סוף ימיו, היא מאותם דברי הבל שבגינם בעוד זמן לא רב יצטרך לבלוע את רוקו כאשר ברגותי יצא מהכלא, כמו מנדלה, מלווה בהפגנות אהה של בני עמו ושל כל שוחרי המאבק האנטי קולוניאלי.

---