|
| אורי אבנרי (יום ראשון, 27/11/2005 שעה 0:34) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
כתבתה על עמדת הליכוד: ''היא מתנגדת לפתרון-שלום עם העם הפלסטיני ורוצה לקיים את הכיבוש עד שתהיה הזדמנות לספח את כל השטחים הכבושים. מכיוון שהיא דוגלת גם במדינה יהודית הומוגנית, יש בזה מסר ''סודי'': יש לגרום לערבים לנטוש את הארץ - מה שנקרא ''טרנספר מרצון''. אבל התנועה נזהרת עדיין מאוד שלא לומר זאת בפה מלא.'' כנראה שאכן זו הראיה הנכונה, בפרספקטיבה הקיצונית. ראיה זו הצטמצמה במשך השנים, וכבר לא שומעים את הססמה : ''שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן''. ההסטוריה בסכסוך היהודי ערבי, מלמדת כי ככל שהערבים מתמהמהים בהשלמה עם עובדת קיומה של ישות יהודית כאן, הם מפסידים יותר. כפי שציינתי כאן בעבר, אני מאמין כי ישראל תשלוט כלכלית וטכנולוגית על כל האיזור. הדלימה היהודית הינה אם לדבוק בגישה של ''שלום עכשו'' (אשר דומה לילד אשר רוצה עכשו סוכריה אחת ולא מוכן לקבל אחר כך שתי סוכרויות) ולתת לערבים כל מה שהם רוצים עכשו, ובלבד לחשוב שבזה מסתיים הסכסוך, או להמתין למצב שבו התנאים יהיו טובים יותר ליהודים. אני מסכים שרוב העם עייף ממלחמות עם הערבים, ומתאווה לשלום עכשו... אני מחדד כאן את הדברים מבלי לנקוט עמדה בעד או נגד... | |||
|
|||
אבנרי, שפעם היה עם עיין פוליטית חדה ביותר,עיין שנשאה את עיתונו לגבהים שהיום קשה בכלל לתאר אותם בעיתונות, תקוע היום עם סיסמאות משנות ה 60 של המאה הקודמת. מה קשר בין שטחים ורווחה כלכלית, זוהי דמגוגיה בגרוש שאותה לפחות תושבי שדרות וקרית שמונה יודעים. על הפיתרון של שרון לקונפליקט, זוהי אולי התכנית הראלית היחידה ל''שלום'' עם השכנים. אני לפחות, עוד לא ראיתי שיש פרטנר לתכניות של אבנרי, למדינה בגבולות 48... הרי הערבים גם את זה לא מקבלים ורוצים לדחוף לגבולות אלו את פליטי 48... הרבה בריאות לך אבנרי, את זה אני תמיד מאחל לך בשימחה! | |||
|
|||
בכל רגע נתון קיים מחסור יחסי (scrcity) בכמות של מקורות (אמצעי יצור: עובדים, הון, מכונות... ) ביחס לדרישה. זה נכון גם ביחס לכמות הזמינה של מוצר אחד. בעצם הכלכלה היא הלימוד של הקצאת מקורות ומוצרים במחסור ליעדים (מטרות) בלתי מוגבלים. ברמת המשפחה בכל רגע נתון יש לנו מגבלה תקציבית. אין אנו יכולים לקנות את כל שעולה על דעתנו ועלינו לבחור בהתאם לגובה המקורות שברשותנו מה לקנות ועל מה לוותר. כך זה גם ברמת הממשלה. כאשר מתוך תקציב שנתי מוגבל הולך שקל לכביש בגליל הוא לא יגיע ליעד אחר (רווחה למשל). תמיד תמיד השימוש בלירה ליעד אחד פירושו מניעת השימוש מיעד אחר. זה לא דמגוגיה ולא בטיח. כאשר מקצים x מיליארדים מהתקציב למטרה y אותם מיליארדים לא יוקצו לקנות z למשל. במובן הזה תמיד מה שקנית בא על חשבון המוצרים והשירותים שלא קנית. אם x זה התנחלויות ו-y זה תיקצוב הבטחת הכנסה הרי שהראשון בא על חשבון השני. | |||
|
|||
מי שנטפל ומשווה לנושא אחד בלבד הוא דמגוג עלוב, בסגנון לניניסטי - סטאליניסטי. מי שמציג תמונה מעוותת בכוונה תחילה הוא דמגוג ומסית, העובר עבירה פלילית של יצירת מדנים בין חלקי אוכלוסיה. הדמגוגיה היא כל הוויתו של השמאל, כל דבריו הם שקר וסילוף, התלמידים השמאלנים עולים על רבותיהם הסטאליניסטים והז'דאנוביסטים. | |||
|
|||
אתה הראשון בפא''צ שהתויות שאתה מציג על ימין ועל שמאל, תרתי משמע, מתאימות לו בדיוק. הנה אחת שמגדירה את רוב ההודעות שלך כולל האחרונה: אתה מציג תמונה מעוותת בכוונה תחילה [כמו] דמגוג ומסית, העובר עבירה של יצירת מדנים בין חלקי אוכלוסיה''. על פי קנה המידה שלך אתה דמגוג ולכן שמאלן, בולשביק. | |||
|
|||
הרי אם אנחנו משקיעים ב-X (בהתיישבות בשטחים או בהתנחלויות חדשות בנגב) אז הרבה A, B, C, D, E, F.... נוטלים בזה חלק וכך אנחנו מחלקים את העוגה בין הרבה יצרנים, ספקים ועובדים שנוטלים חלק בבניין הארץ. בכך אנחנו מייצרים מקומות עבודה שמקטינים את ההוצאה הציבורית-ממשלתית, תורמת לעליית התל''ג (בכל מקום בו יגדל הייצור שמיועד להתיישבויות ולהתנחלויות) וכמובן תוריד בהכרח את התקצוב הבטחת ההכנסה. | |||
|
|||
מילת המפתח היא רגע (=תקופה) או 'בכל רגע נתון'. בכל תקופה ה-X הוא גודל קבוע. במשך הזמן, אפשר לצפות, כפי שעשית, ש-X אם ''יוקצה'' נכון יתרום לצמיחת התל''ג ומקומות העבודה. אם הסכום הנ''ל יוקצה להוצאה שוטפת ההשפעה של ההוצאה תהיה זמנית. אם הוא יושקע בהרחבת אמצעי הייצור (קווי ייצור חדשים, בנינים חדשים ועוד) יתכן ויקרה מה שאתה תיארת. אז גם יש סיכוי שיצטרכו להקצות פחות להבטחת הכנסה. בקיצור שימוש בסכום להשקעה היום, בתקופה 1, צפוי ליצור צמיחה ולכן גם מקומות עבודה רק בעתיד, בתקופה ''n'' (= תקופה יותר מאוחרת מהתקופה הנוכחית)....... | |||
|
|||
התכוונתי בעיקר שההשקעות יהיו תומכות ייצור (ולא הוצאות שוטפות). מה שחשוב גם כ''סייד אפקט'', בנוסף להגדלת התפוקות הממשיות, זה המומנט הדינמי שיוצרת התנועה הסיבובית של הכסף בין הצרכנים, ספקים ויצרנים ופועלים. זה מעורר שווקים ושירותים נילווים, שמתבססים ומשרתים גם הם בחלקם את העבודה היצרנית. | |||
|
|||
אבל צריך להדגיש שהתהליך לוקח זמן כדי להגיע לכל פינות המשק (מה שקראת התנועה הסיבובית...). צריך גם להוסיף שהיסטורית הגורם העיקרי לצמיחה והתרחבות היה תמיד השיפורים הטכנולוגיים. | |||
|
|||
כי הוא נמצא כבר שנים רבות מחוצה לה והוא משקיף עליה מרחוק. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |