יריחו

המאמר פורסם גם באתר חדר החדשות.

בשנת 1952 הגיעה ליריחו הפרופסור גברת קתלין קניון וקיבלה בחכירה לשנתיים את תל-א-סולטאן לצורך חפירות ארכיאולוגיות. מטרת החפירות של הגברת קניון היתה מציאת הוכחה שהעם היהודי נמצא בארץ ישראל זמן מועט מהעם הערבי.


קתלין קניוןשנה לפני כן השתתפה הפרופסור קניון ברב שיח של פרופסורים וסטודנטים אודות ארץ ישראל ושייכותה לעם היהודי. האנגלים לא השלימו על נקלה עם קיומה של המדינה כשם שלא השלימו עם הצהרת בלפור. לעומת הטענה היהודית שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, הועלתה הטענה שכל ארץ שייכת לאזרחים הגרים בה ומעבדים את אדמתה וכי בארץ ישראל קיים רוב ערבי שעיבד את אדמתה וחי בה. אי אפשר לקבל את הטענה שהעם היושב בארץ על-ידי גזילה ונישול של התושבים המקוריים נעשה אדון הארץ רק משום שהוא מעבד אותה. בסופו של דבר הגיעו משתתפי הרב שיח להסכמה שארץ שייכת לעם החי בה זמן רב יותר מכל עם אחר.

בארץ ישראל חיו עממים שונים במשך ההיסטוריה אך הכל הסכימו שהעם היהודי הוא העם שחי בה זמן ארוך יותר מכל עם אחר. משנאתה את היהודים החליטה הפרופסור קניון להוכיח שהערבים חיים בארץ ישראל זמן ארוך יותר מהיהודים.
החשבון הוא שבני ישראל נכנסו לארץ בשנת 1200 לפני ספירת הנוצרים. זוהי שנת בואו של יהושע לארץ. עד חורבן הבית הראשון בשנת 587 לפני הספירה ישבו בני ישראל בארץ. בשנה הזו יצאו לגלות. כלומר 613 שנה. בשנת 445 לפני הספירה הגיע נחמיה לארץ והיהודים שבו להיות אדוני הארץ, למרות המלחמות, עד שנת 136 לספירה. אז נחרבה ירושלים והיתה לאיליה קפיטולינה. היהודים הוגלו מן הארץ ולא שבו אליה עד 1948.

על פי חשבון מקוצר זה מסתכמת השהות של היהודים בארץ ישראל ב-‏1200 שנה בקירוב.
הערבים הגיעו לארץ ישראל במאה ה-‏7 וגורשו ממנה על-ידי הכבוש הצלבני שנמשך 200 שנה. כעבור מאתיים שנה גירשו הערבים את הצלבנים ומאז הם חיים בארץ ישראל. זוהי תקופה של 1300 שנה מאז חדירתם לארץ. אך אם מסירים מכך את 200 השנים של הכיבוש הצלבני נותרת תקופה בת 1100 שנים של ישוב ערבי בארץ ישראל.

חישוב פשטני ומעוות זה אינו מספיק כדי לבסס את השייכות של הארץ לערבים והגברת קניון החליטה להוכיח שבני ישראל לא הגיעו לארץ בשנת 1200 לפני הספירה אלא מאוחר יותר. אם רק תצליח לקרב את תקופתו של יהושע לתקופתנו במאתיים שנה הרי תוכיח שזכותם של הערבים על ארץ ישראל גוברת על זכות היהודים. כדאי לציין במאמר מוסגר ששנת בואו של יהושע שרויה במחלוקת. היסטוריונים העוסקים בתקופה זו חושבים ששנת 1450 לפני הספירה היא שנת חדירת יהושע לארץ.

אך לעניננו די לנו בידיעת הרקע והסיבה לבואה של הגב' קניון לארץ ולצורך הדחוף שלה לחפור ביריחו.
הקצבות ניתנו ביד נדיבה מכל ממלכות ערב.
הגברת קניון חפרה ביריחו משנת 1952 עד שנת 1959 לסירוגין. משנסתיימו שנתיים ראשונות לחפירה הודיעה הגברת קניון שאכן מצאה את ההוכחות הנדרשות לה ושבה לאנגליה כדי לערוך את יומנה ולכתוב את מאמר הסיכום של החפירה.

במאמר זה תיארה את החפירה על כל שלביה וכן את השכבות ההיסטוריות שחשפה. בתלים הגדולים של ארץ ישראל די בחתך הנעשה בתל כדי למנות את שכבות הישוב השונות. ישובים שנשרפו מכוסים אפר וישובים שנחרבו מהווים יסודות לישובים שנבנו מעליהם והם עצמם בנויים על שכבת ישוב שקדמה להם. אך אם ננטש אזור לתקופה ארוכה תתכסה אדמתו בחלוקי נחל וחצץ. שברי חרס לא ימצאו בו. שכבת האדמה של תקופת הברונזה המאוחרת, הלא היא תקופת יהושע, היתה שכבה של חצץ וחלוקי נחל. מכאן שיהושע לא כבש את העיר כיוון שלא היתה קיימת. מכאן הסיקה הגברת קניון שיהושע הגיע מאוחר יותר, בשנת 900 לפני הספירה ואז אכן התקיימה כאן העיר.

הדברים הגיעו לאוזני תלמידים לארכיאולוגיה בירושלים והתגובה היתה תגובה של תמיהה. כדי לגלות תגלית מעין זו אין צורך להקים משלחת חפירה ולחפור שנתיים ביריחו. כל הארכיאולוגים שקדמו לגברת קניון גילו את התופעה. בכל ישוב מתקופת הברונזה נמצאו קברים, כלים ושלדים השייכים לתקופת הברונזה המאוחרת. הקברים והשלדים הללו היו תמיד סמוכים לישובים מתקופת הברונזה הקדומה אך לא נמצאו ישובים של תקופת הברונזה המאוחרת. תקופת הברונזה הקדומה החלה בשנת 2000.

הכל הבינו שהגברת קניון הלכה לחפש ביריחו את מה שידעה כי לא יימצא שם. בירושלים משכו האנשים כתפיים ובאוקספורד התלוצצו עליה הסטודנטים. האנגלים יכולים להיות ארסיים מאוד בבדיחותיהם והגברת קניון איבדה את יראת הכבוד של תלמידיה. הסיבה לזלזול כלפיה באה משום שכך לא מבצעים חפירה ארכיאולוגית. המטרה של מציאת ''הוכחה'' לכאורה לשנת חדירת העברים לארץ אינה מצדיקה עבודה זו. חפירה ארכיאולוגית בתל ידוע ומפורסם כיריחו צריכה להיות יסודית וגם המידע שיבוא בעקבותיה צריך להאיר עינים לגבי ההיסטוריה של האזור כולו.
עצם החיפוש אחר הוכחה לתאריך בואו של יהושע מהווה הוכחה שיהושע אכן היה קיים והחדירה לארץ ישראל אכן נעשתה ככתוב בתנ''ך ומה שנותר לברר זה מתי קרה הדבר. ואם הלכה הגברת קניון להזים את ההיסטוריה המוכרת מוטב היה אילו לא התרכזה בהנצחת יהושע שהוא חלק חשוב באותה היסטוריה.

יתר על כן, יהושע הוא דמות כמעט שמימית, הוא האיש שעצר את השמש מלשקוע ואם אותו מקבלת אשת המדע, מה לה כי תדחה את היתר?
אחר מפחי הנפש שלה ארגנה הגב' קניון משלחת ויצאה שוב ליריחו. בפעם זו כבר לא היו קצבאות נדיבות ממלכי ערב כי את שרצו ממנה כבר נתנה. מאחר שעבודתה הנוכחית נעשתה, כדבריה, למען המדע בלבד ולהם אין כל תועלת מכך, עליה להביא עמה את הכסף הנדרש לה.

ואכן היא החלה מחדש ותחילה רשמה סקירה יסודית של העיר והאזור בו היא מצויה.
יריחו נמצאת כשלוש מאות וחמישים מטר מתחת לפני הים בבקעה הקרויה השבר הסורי-אפריקני כ-‏14 ק''מ צפונית לים המלח. אדמת יריחו היא אדמת סחף שרובה הגיעה מתוך ואדי קלט [נחל כרית] הנשפך אליה. הבקעה באזור זה מים המלח צפונה עד נחל פארה היורד משכם לים המלח מכוסה אדמת חוואר מדברי לבן שהיא תערובת של גיר ומלח. מדבר שומם שמעט מאוד בעלי חיים יכולים לשרוד בו.
בקעה זו נחצית באמצעה על ידי נהר הירדן הזורם לים המלח. בגלל רכותה של האדמה חתר הירדן עמוק בתוכה ומימיו שטפו את החוואר הרך אל ים המלח. משני צדיו מתרוממת אדמת החוואר בתלילות רבה. כתוצאה הפך הירדן להיות גבול טבעי בין מזרח למערב.

המרחק מיריחו צפונה עד בית שאן הוא שמונים קילומטר של מדבר קשה ולוהט. בצד מערב מתרומם בתלילות רכס הר יהודה שכולו סלעים חדים, קשים לטיפוס כחומה בצורה. מיריחו דרומה מגיעים לים המלח ואורכו של ים זה אף הוא שמונים קילומטר של מי מוות. מזרחה – כאמור, הירדן הוא גבול של ממש ואם חוצים אותו אין מגיעים לארץ נושבת אלא למדבר מואב שאף הוא קשוח למדי ואינו מכניס אורחים. רק מי שיעלה על במת ההר – שגובהו כ-‏800 מטר בממוצע, וזו עלייה של כ-‏1200 מטר מן הבקעה, יגיע לאזור שניתן לקראו בשם ארץ נושבת ולו רק בגלל ריבוי המשקעים בו.

המרחק לירושלים במערב הוא כשלושים וששה קילומטר של טיפוס בדרך מפותלת ועקלקלה, העוברת בנחל כרית. מי שעושה דרכו בואדי יבחין שבכמה מקומות נחצב המעבר בו על ידי אדם. דבר זה נעשה בימים קדומים כדי להקל על עולי הרגל שהלכו דרך יריחו לירושלים וכן כדי להקל על שיירות החמורים נושאי הפרי מיריחו לשווקי ירושלים שהיתה שוק היצוא העיקרי עבור יריחו.
הבריטים סללו כביש היוצא מאבו-דיס לעבר ים המלח ויריחו. הכביש היה מפותל וצר, מתאים לתנועה ולכלי הרכב של שנות השלושים של המאה שעברה.

המלך חוסיין מירדן הורה לסלול כביש חדש ללא פיתולים והוא הכביש בו משתמשים כיום.
הערים שנבנו בימי קדם והפכו לתלים שנושאים סימני זיהוי ברורים. ערים עתיקות נבנו בנקודות שמהן ניתן לשרת את ישובי הסביבה ולתת מחסה לתושבי הכפרים הסמוכים בעת מלחמה. הערים היו מבוצרות, בנויות בנקודות אסטרטגיות כדי להקשות על אויב מתקרב. הן קמו לאורך דרכי המסחר.

דרך מסחר בינלאומית חשובה הקרויה הקשת הפוריה היא הדרך שבה עברו השיירות ממצרים למסופוטמיה וחזרה. בארץ התנהלה לאורך שפלת החוף החל מנמל עזה למרגלות הגבעות התוחמות את השפלה. לארכה קמו ערים ידועות: אשקלון, גת, לוד, אפק (מגדל צדק). העיר המפורסמת מכולם לאורך דרך זו היא מגידו, השוכנת ביציאה מנחל עירון ובמעבר אל דרך האבות העולה מכאן להר השומרון וממשיכה ליהודה. אף זו חולפת בערים ידועות: דותן, שכם, אפרת, בית לחם וחברון. ממגידו ממשיכה הדרך לעבר בית שאן ומשם חוצה את הירדן והולכת לבבל.
קרבות רבים ידעו ערים אלה וכל אויב שכבש את הארץ הרס את הערים הללו אך נאלץ לבנותן מחדש כי המיקום שלהן דרש זאת.

מי שעומד על חרבות עיר מהערים הללו ומביט סביבו יזהה את חשיבותן המסחרית והאסטרטגית ללא קושי. יריחו היא העתיקה והידועה שבהן ומי שינסה למצוא בה חשיבות אסטרטגית או מסחרית יצטרך לחפש הרבה. דרכי המדבר ליריחו וממנה אינן דרכי שיירות מסחר. המדבר עצמו הוא מחסום לפולשים וצבאות זרים. יריחו לא חוסמת דבר. מי שיפלוש לארץ ישראל מהמזרח ישא פניו אל ההרים מעל בקעת ים המלח ויעקוף את יריחו מבלי לייחס לה כל חשיבות. מאחר שאין לה כל ערך אסטרטגי ואין לה ערך כעיר הנותנת שירותי מסחר לשיירות מסחר, נשאלת מאליה השאלה: מדוע ניתנה לה חשיבות כזו בתנ''ך?

כדאי לציין כאן שגם לירושלים אין ערך אסטרטגי או מסחרי, כי ירושלים אינה מצויה על דרך האבות ויש לסור מהדרך על מנת להיכנס אליה. ירושלים ידועה כמרכז דתי חשוב מאז ימי אברהם אבינו. אליו יצא מלכיצדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון. דהיינו, כבר בימים ההם נחשבה ירושלים למקומו של האל העליון. אלמלא חשיבותה הדתית היה ערכה אפסי.

מי שיבדוק את דרכי ההגנה על הארץ מפני פולשים ונוודים יגלה שכל שלטון ששלט במדבר הביא להתפתחות הישובים על גב ההר ולביטחון תושביו. הפולשים לארץ ישראל היו ברובם נוודים שבאו ממזרח. הם ירדו במורדות מואב או עמון אל הבקעה המדברית ועשו דרכם אל מערבה. באין תושבים באזור יכולים הנוודים להסתתר בצוקים ובוואדיות של המדבר, להקים שם מחנות ולשלוח אנשים שיעלו בהר וישדדו את הכפרים שעל גבול המדבר. אם אין כוחות בטחון שיעצרו בהם בטרם הגיעם, הרי בקלות יכולים הם לשוב ולהסתתר במדבר. מצב דברים כזה גורם לעזיבת תושבים את ישובי הספר וכך יכולים הנוודים לחדור לעומק הארץ ולהרבות מעשי שוד ורצח שמערערים את בטחון הארץ כולה.

משטרים שהבינו את חשיבות המדבר לביטחונה של הארץ נקטו צעדים שונים למניעת סכנה זו.
לאורך הבקעה נבנו מצדות קטנות בעיקר ביציאה של ואדיות. אזכיר כאן את מצד זהר, מצד בוקק ומצד צפית. גם בכניסה לואדי דרג'ה (שלוחה של הקדרון) יש שרידי מצד.
במצדים אלו לא ישב חיל מצב אלא יחידה קטנה של כמה שומרים. באם היו מזהים ממרחק תנועה של פלישת נוודים אל עבר הארץ היה אחד מהם נשלח לעלות במעלה הואדי אל גב ההר. שם מסר את שראו עיניו והצבא הוזעק לסלק את הפולשים בטרם יתבססו במדבר ויתחבאו בו.
אך יריחו אינה מצד מסוג זה שגדל והיה לעיר בפני עצמה. יריחו קיימת היתה כעיר לפני כל ישוב אחר בארץ ישראל. אם כן מנין נובעת החשיבות שלה?

שמות מקומות עתיקים נושאים עמהן תחושה מיוחדת. מין ניחוח של השם עצמו. השם ירושלים, לדוגמה מעלה מיד עם השמעתו תחושה של קדושה ואילו השם מגידו מעלה תחושה של מלחמה גדולה. השם יפו מעלה תחושת מרחקים מסתוריים.
אך השם יריחו מעלה תחושת ציפייה למשהו שאין יודעים מהו.
גם הרואה את יריחו מרחוק, גוש עצים כהה בים מאובק ומוכה חום, חש מעין ציפייה מסתורית שאין להסבירה.

ננסה לבדוק את הספור התנ''כי אודות כיבושה של יריחו בידי יהושע ולשאול לשם מה בא ליריחו. הוא חצה את הירדן כארבעים קילומטר צפונית ליריחו באדם העיר (גשר דאמייה). יורד שם נחל שופע מים טובים לשתיה. הנחל הזה מתחיל בשכם. שכם היא לבה ומרכזה של ארץ ישראל. יהושע מוליך עם שלם. דהיינו מלבד הלוחמים יש גם ילדים, יש עדרי צאן, נשים וזקנים. למה לא עלה לאורך הואדי הישר לשכם? מים יש בשפע. יכול היה לשלוח תחילה את הלוחמים שיכבשו את עמדות האויב במעלה הדרך ואחריהם היה העם כולו בא היישר למרכז הארץ.
אך יהושע פנה דרומה אל יריחו.
על עיר זו נאמר בימים קדומים שאל מיוחד מגן עליה. עיר זו קיימת היתה כעיר בימי מהפכת סדום. ואף שכל ערי הככר נהפכו ונהרסו לא נפגעה יריחו. הרי לך סיבה נוספת להאמין שאל מיוחד מגן עליה. אל חזק יותר מכל האלים של אויביה. יהושע מגיע לארץ ופונה הישר אל המקום החזק ביותר. בפרשת המרגלים, רחב הזונה ומשחקי החתול והעכבר ששיחקה עם שומרי העיר לא נדון במסגרת זו. הפרשה מרתקת וראויה לדיון נפרד.

אך נוכל להסיק מהתנהגות זו של יהושע על יכולתו כמצביא צבאי ואופק הבנתו.
בני ישראל כבר היו מנוסים במלחמות שנלחמו בהר מואב כנגד העמים שניסו למנוע מהם מעבר בארצם. הם ניצחו במלחמות אלו ורכשו בטחון בעצמם וביכולתם.
אך במלחמות הללו לא הורישו את העמים ההם והעמים שלחמו בהם ידעו שבני ישראל אינם מתכוונים לנשלם מאדמתם ולקחת את בתיהם.

בארץ כנען מתכוונים בני ישראל לרשת את הארץ ולסלק את תושביה. זו מלחמה בעלת אופי אחר. הלוחמים כנגד בני ישראל יהיו נואשים יותר מבני האמורי או המואביים. אדם הנלחם על ביתו מיטיב להלחם ממי שנלחם רק על מנת להפריע לאויב.
מכאן שתידרש סבלנות רבה ותכנון קפדני של כל פעולה.
ההתיישבות בערבות יריחו וחגיגת הפסח שם הרגילו את עם ישראל לרעיון ששוב אין הם נודדים וכי כעת בארצם הם ומכאן ואילך יילחמו שעל אחר שעל ויתיישבו בארץ במקום תושביה הנוכחיים.

בערבות יריחו עוברים בני ישראל ברית מילה המונית בגבעה שניתן לה השם גבעת הערלות.
בעברם את הירדן לארץ חדל לרדת מן משמים. בני ישראל אכלו מהצומח בערבות יריחו – פרי עמלם וזיעת אפיהם של אנשי יריחו. ואילו אנשי יריחו הסתגרו מאחרי חומות העיר וצפו משם בישראלים המכלים את יבוליהם.

נפילת חומות יריחו - גוסטב דורהיריחו, על האגדות המאיימות שלה, צריכה להיכבש ראשונה. כיבוש יריחו ימוטט את רוחם של תושבי הארץ כולה משום שיריחו לא נכבשה מעולם. אך רוחם של כובשיה תתחזק מהכיבוש והם יהיו נכונים לכבוש את הארץ כולה.
את סיפור הכיבוש הפלאי של יריחו אנחנו מכירים היטב, אך אף עיר שנכבשה בידי יהושע לא חרבה כיריחו. יהושע הרג את כל תושביה ובהמותיה של העיר מלבד רחב ובני משפחתה ואחרי כן ארר את המקום ואמר שמי שיקים את חומותיה יאבד את בניו. בהנחת יסודותיה ימות בכורו וצעירו ימות בהצבת דלתיה.

שלוש מאות שנים אחרי כן בא יהודי בשם חיאל בית האלי והקים את חומות יריחו. הקללה התקיימה בו וכל בניו מתו בזה אחר זה החל מיום הנחת היסודות. בן זקוניו הצעיר מת ביום בו הוצבו השערים.

הסיפורים העתיקים מגרים את דמיון החוקרים המבקשים לעמוד על טיבו של מקום בעל היסטוריה כזו. ואכן יריחו היתה אחת הערים הראשונות בארץ ישראל שבה נערכה חפירה ארכיאולוגית. החברה הבריטית לחקירת ארץ ישראל Palestine Exploration Fund חפרה ביריחו בשנת 1868.
בתחילת המאה העשרים חפרה שם חברה גרמנית Deutsche Orient Gesellschaft וגילתה כלי חרס רבים. הכלים והממצאים האחרים מוצגים בעיקר במוזיאון רוקפלר. חשיבותם גדולה כי אלו הממצאים העתיקים ביותר בסוגם.

ארכיאולוג בריטי בשם גרסטנג חפר ביריחו בסוף שנות השלושים. עבודתו מומנה ע''י הלורד מלצ'ט. הוא גילה שרידי חומה בתל ובציבור התקבל הרושם כאילו היו אלה שרידי החומה ששקעה באדמה בעת הכבוש של יהושע. גרסטנג היה האיש שהאיץ בקתלין קניון לחפור בתל ולגלות את יתר החומה. עושר הממצאים ביריחו הפליא את המדענים. הממצאים עצמם ידועים ומוכרים: כדים, פכים, חרפושיות וחותמות. מה שעורר את התפעלותם היה גילם של הממצאים. ממצאי יריחו עתיקים יותר מכל ממצא דומה שבא ממקום אחר.

כשחוקרים מקום ראוי להכיר גם את סביבתו.
על ההר המתרומם גבוה מעל העיר בצדה המערבי נראית חומה המקיפה את פסגתו. ההר קרוי בשם קאראנטל. על פי האגדה ישב ישו על ההר הזה לבדו ארבעים יום וארבעים לילה ובתקופה זו ביקרו השטן וניסה לפתותו במתנותיו. קאראנטל הוא העיוות הלשוני של המילה קאראנט – ארבעים. אך מאחר שישו היה כאן בבדידות נגזרה ממילה זו גם המילה קרנטינה.

מעבר ליריחו מזרחה יוצא שביל לעבר כנסיה אורתודוכסית קטנה בשם בית חגלה. מכנסיה זו יוצאים הצליינים והולכים לירדן. השביל מוביל לנקודה בנהר הנקרא בשם בפטיסמל. על פי האמונה הנוצרית זה המקום בו טבל יוחנן את האנשים וטיהר אותם. כאן בא אליו ישו ויוחנן כינה אותו ''כבשת אלוהים התמימה''. לכאן באים הצליינים לטבול ולקחת בכליהם מי ירדן קדושים. במרחק כ-‏15 ק''מ דרומה נמצאת קומרן, מרכזם של האיסיים. לנצרות הקדומה יש קשר כלשהו עם כת זו.

במדבר הצחיח הזה גדל צמח בשם שושנת יריחו. מלבד הצמח מצוי כאן זבוב בשם זבוב החול. בעקיצתו גורם הזבוב למחלה בשם שושנת יריחו, הופעת פריחה כואבת בעור הפנים המתפתחת לפצע מכוער וכשזה נרפא נותרת צלקת. הצמח שושנת יריחו אינו דומה לפרח אלא לקבוצת קוצים מכווצת. זו פקעת מחוספסת ומכווצת שאם שמים אותה במים היא תופחת וגדלה ומשחררת זרעון או שנים. הטבע יצר צמח זה כך שיפלוט זרע אחד בכל פעם שיבוא במגע עם מים. זאת משום מיעוט הגשמים במדבר.

בימי הביניים היו צליינים שאמרו כי זר הקוצים של ישו נעשה משושני יריחו. מאז חש כל צליין חובה לקטוף שושנת יריחו אחת ולקחתה עמו. תוך שנים ספורות נקטפו כל שושני יריחו מהאזור. כיום מגדלים את הצמח בחממות מיוחדות לקתולים בגרמניה.

למה קשרו הנוצרים הראשונים את יריחו למסורתם?
נזיפה אנגלית ידועה היא ''לך ליריחו'' כשאינם רוצים לאמר ''לעזאזל''. למה?
מה היא התחושה המיוחדת של ציפייה המתעוררת בהישמע השם יריחו?

הגברת קניון חידשה את חפירותיה. היא עשתה שני חתכים בתל. בורות שהלכו והעמיקו, שכבה אחר שכבה של יישובים קדומים עד התקופה הכלקוליתית.
כלקו הוא השם היווני לנחושת. ליתוס פירושו אבן. תקופה כלקוליתית היא התקופה בה החל האדם להשתמש במתכת אך מרבית כליו עודם אבן. התקופה – שנת 4000 לפני הספירה. תקופה זו נחשבת לראשית ההיסטוריה, כי בתקופה זו הופיעו סימני כתב ראשונים כגון חותמות של בנאים על אבן או על חרס.

על פי המקובל זוהי התקופה בה החלו אנשים להתיישב בישובי קבע. כאשר הארכיאולוג מגיע לשכבת הישוב הכלקוליתית מובטח שלא יימצא דבר מתחת לשכבה זו. במרבית היישובים העתיקים שנחפרו התגלה כי הישוב הכלקוליתי היה על גבי הסלע. (סלע האם).
ארכיאולוג העושה חתך בתל יחתוך גם בשכבה הכלקוליתית ולו רק כדי להיות בטוח במשנתו.
הוא מבקש להגיע לקרקע בתולה. וכבר הגדירו חז''ל קרקע בתולה כקרקע שאין בה חרס.
גם הגברת קניון הגיעה לשכבה הכלקוליתית ופרצה אותה כי ראתה סימנים לישוב קודם. ואכן מתחת לישוב הכלקוליתי היה ישוב קודם.


המגדל הנאוליטילעיני החופרים נחשף מגדל מעוגל בנוי אבן שמדרגות מובילות מתחתיתו אל ראשו. חומה צמודה אל המגדל משני צידיו. המגדל והחומה נבנו באלף השביעי לפני הספירה. כלומר לפני תשעת אלפים שנה.
בהמשך העבודה ירדו ועלו עובדי החפירה במדרגות של המגדל. כמה אבנים מתוך החומה הוציאה הגברת קניון ושלחה לבדיקת קרבון באנגליה. אבנים אלה היו כל כך מהוקצעות שניתן להאמין כי סיתתו אותם בכלי ממתכת. הבדיקות הראו שכל מתכת לא באה במגע עם האבנים הללו.

בבור השני שנחפר לא נתגלתה חומה ובבור זה העמיקה יותר. כאן נתגלו אסמים בשכבה של אותה תקופה פרהיסטורית וכן התגלו בתי מגורים שרצפתם מכוסה סיד. פתרון ארכיטקטוני בן תשעת אלפי שנה היה שם: בבית יש קירות פנימיים שנבנו על רצפת הבית ויש קירות שנבנו תחילה על יסודות והרצפה נעשתה אחרי כן ונצמדה אל הקירות.
בין אם הקירות נבנו על הרצפה ובין אם הרצפה מגיעה עד הקירות נותר סדק צר בין הרצפה לקיר. באקלים של יריחו יהווה הסדק מקור של צרות לבית. חרקים ארסיים ומוצצי דם למיניהם נחבאים בסדקים האפלוליים הללו ומטילים שם את ביציהם. הם מציקים לדיירי הבית ומרעילים אותם בארסם.

ביריחו חשבו על בעיה זו לפני תשעת אלפים שנה והפתרון בא בצורת רצפה שאינה מסתיימת בהגיעה לקיר אלא מטפסת על הקיר לגובה של כחמישה עשר סנטימטר. כעין פאנל סביב החדר.
תקופת בניה זו היא התקופה הניאוליטית והגברת קניון מכנה אותה מסוליטית.
בתקופה הניאוליטית חי היצור האנושי במערות או על עצים והתקיים מלקט גרעינים וציד. ישובי קבע לא היו קיימים בתקופה זו. יריחו היא איפוא, העיר העתיקה ביותר בעולם.
התגלית נשאה עמה תשובות לשאלות ותהיות רבות.

היתה כאן עיר בעת שבכל העולם חיו אנשים על העצים או במערות. עיר בצורה, מוקפת חומה ומגדלים צריכה חיילים שישמרו עליה. צבא פירושו הירארכיה של מפקדים הנשמעים למפקד גבוה מהם – המלך. המלך מבצר את מעמדו בעזרת כהנים ואנשי דת המאצילים לו סמכות מטעם האלוהים. כהנים צריכים מקדש או היכל – רצוי ליד הארמון. שם מעלים קרבנות ופונים אל הצבור.

ארמון, מקדש וצבא מעידים על תרבות בזמן שתרבות אנושית עדיין לא קיימת.
את החיילים ואת הכהנים צריך להאכיל. אם כך יש כאן מערכת מיסוי בעולם שבו הכסף לא הומצא עדיין. המיסוי יהיה ביבול. עיר אינה יכולה להתקיים ללא עורף חקלאי. עד גילוי זה התקיים במשך שנים ויכוח בין אסכולה שטענה כי החקלאות החלה בנוה מדבר לבין אסכולה שטענה כי החקלאות התחילה בארצות בהן ירד גשם בעתו ואדמתן דשנה. ויכוח זה הסתיים.
מתקבלת תמונה של חברה מאורגנת המגוננת על עצמה בעוד האנושות מפגרת מרחק רב אחריה. זו חברה סגורה בשטח מצומצם מוקף מדבר.
התלמוד מספר שכל צמח הגדל בארץ גדל ביריחו. לכאורה אין הדבר מתקבל על הדעת. עצי הדר גדלים בשפלת החוף בגלל האדמה הקלה. עצי שקמה אף הם גדלים בשפלה ואינם מתפשטים מזרחה.

אך ביריחו יש שקמה ויש פרי הדר בשפע. הבננות הקטנות של יריחו זכו לפרסום בעולם כולו. יש בה גם צמחים שאינם גדלים בחלקים אחרים של ארץ ישראל כגון הפפאיה. הדקלים של יריחו מיוחדים במינם הם וכן טעמם של התמרים מיריחו. עד עצם היום הזה אין יריחו מצליחה לייצא את כל פירותיה לשווקים למרות הביקוש הרב. תמיד נותרו בה עודפים. אדמתה נחשבת לאדמה שאין משובחת ממנה ומעולם לא זיבלו החקלאים את אדמות יריחו. מצב זה מעלה תמיהה לגבי תושבי יריחו הקדמונים.

אנו מניחים שיריחו העתיקה ביצרה עצמה בחומות ומגדלים כי אל תוכה הובאו הפירות מן המטעים והשדות ואנשיה לא רצו לתתם לזרים. אבל כמות היבול היתה תמיד גדולה מדי עבור התושבים. תמיד נותרו שם עודפים. הרי יכולים הם לתת עודפים אלה לנוודים זרים שהזדמנו למקום. יתר על כן, ביצוריה של יריחו מראים על כוונה להתגונן מפני אויב גדול. מפני צבא מאורגן שינסה לעלות על העיר. והרי לא היה בעולם כולו צבא וארגון צבאי אחר מלבד זה של יריחו עצמה.

כל הזרים היו ניאוליטים. אנשים שכל נשקם ענף עץ ואל קצהו קשרו אבן צור חדה. זו החנית הניאוליטית שאתה היה האדם יוצא לציד. וכי כמה אנשים כאלה עברו את המדבר והגיעו עד ליריחו? האם אלה היוו סכנה כזו לתושבי המקום עד שהזדקקו לחומות, מגדלים וצבא?
התכונה האנושית של רכושנות ושמירה על הטריטוריה היא ככל הנראה הסיבה העיקרית להתפתחויות הללו. למרות קיומם של עודפים גדולים לא רוצים אנשי המקום להתחלק בהם עם זרים ה''חולפים'' במקום. קיים גם חשש שהזר ירצה להשאר ולהסתפח אל אנשי המקום ובסופו של דבר לא יהיה מקום לכולם ולא יהיה מזון להאכיל את כולם.
מאחר שיש מלך וצבא יכולים אנו גם להניח שהמלך מתיחס ליריחו כולה כאל רכושו והאנשים החיים בה הם עבדיו ועושי רצונו.

האסמים שנתגלו בעיר מלמדים שיבולי העיר נשמרו ונאגרו להזין את אנשיה אחר עונות הקציר והקטיף. מי ששומר על יבוליו יחפש פתרון גם לעודפים הרבים. ייתכן שהעודפים ''נמכרו'' לזרים. לא בכסף כמובן, אך סחר חליפין של עז תמורת אשה, או פירות תמורת אבנים יפות התקיים כבר בתקופה הכלקוליתית אך יתכן שכאן החל הדבר. הסחר הוא נדבך של התרבות האנושית בימינו. אנחנו יכולים להניח שנדבך זה הונח ביריחו ואחר שנים רבות התפשט בעולם.

כשבודקים את סגנונות וצורות הבניה בתקופות היסטוריות שונות בארץ רואים בניה אחידה לכל תקופה. כל החומות בכל חלקי הארץ נבנו באותו סגנון של התקופה. המרחק בין פינת חומה לבין שער כניסה זהה בכולן. רוחב וגובה הפתח זהה אף הוא. סוללות העפר שעליהן נבנו החומות זהות אף הן. במקום אחד הגו אנשים את הרעיון ואת השיטה ואחר שביצעו את תכניתם הלכה למעשה הועתקה התכנית לכל הערים והישובים האחרים.

יריחו היא המקום הראשון בו נבנו בתים וחומות. כל תורת הבניה החלה ביריחו. יש לנו כאן נדבך נוסף של התרבות האנושית. מיריחו יצאו אנשים והתיישבו במקומות אחרים. את תורת הבניה הביאו אתם ולימדו אותה לאחרים.

יריחו הקיפה עצמה בחומה כדי להתגונן. מאחר שעל החומה צריכים החיילים לשמור יש לאמן אותם. האימונים יהיו אימונים בהגנה על העיר. צריך אם כן לביים אויב התוקף את העיר ולהתגונן נגדו. כל אימון כזה יכול לגלות נקודות חולשה בחומה ונקודות אלו יש לתקן. כל מחזור חדש של חיילים יעבור אימונים דומים ויוסיף חידושים למערך ההגנה והלחימה.

אם בשנים מאוחרות יותר יוצאים אנשים מיריחו ובונים חומות של ערים אחרות הרי חומות אלו נבנות על סמך מה שנלמד עד כה. אך יריחו הוסיפה ללמוד ולשפר, דהיינו מערך ההגנה שלה התקדם הרחק מהערים האחרות. אם אויב מצא דרך לשבור את ההגנה על עיר אחרת הרי ביריחו היה נכשל כי ביריחו כבר ניסו את דרכו של האויב וכבר למדו כיצד להתגונן כנגדה. אם כך אין להתפלא על האמונה שאת יריחו אי-אפשר לכבוש.

האסמים של יריחו מעלים בהכרח את שאלת המזון היומיומי של אנשי המקום. פירות יש בשפע, אך אלה טובים בעונתם. יש להניח שגם חלב ובשר היה ביריחו וכי גידלו שם עזים או כבשים.
מה אכלו האנשים כתום עונת הפרי? הרי לא על הבשר לבדו התקיימו. האסמים ביריחו מלמדים ששימרו שם דגנים. דגנים אינם יכולים לשמש למאכל ללא הכנה מתאימה. בימינו אפשר אף לבשל דגנים אך בתקופה הניאוליטית לא היו סירי בישול. צריך לטחון דגן לקמח, להוסיף מים וללוש את הכל לבצק. את הבצק יש לאפות ואז מתקבל לחם ראוי לאכילה. זאת פעולה מורכבת למדי והאסמים ביריחו מעידים שאכלו שם לחם לפני תשעת אלפים שנה.

נדבכי התרבות האנושית: לחם, בנייה, סחר חליפין, תורת הלחימה. כולם מיריחו באו.
תחושת הציפייה המתעוררת למשמע השם יריחו נעשית מובנת. בכל מקום בו חיו אנשים היתה להם ציפייה לפתרון חדש שיגיע מיריחו. ייתכן שיריחו היא שהביאה לעולם את העבדות האנושית בגלל תנאי החיים שבה. אותה עבדות שבני ישראל יצאו ממנה.

מצרים היתה לאימפריה אחר שפיתחה את תורת המלחמה שמקורה ביריחו. גם בבל היתה לאימפריה בגלל אותה תורת לחימה. נראה שאנשי יריחו יצאו אל העולם והניחו יסודות לממלכות גדולות ועמים רבים. אך הבסיס התרבותי של כל אלה הונח ביריחו.

יהושע הגיע לארץ ישראל עם תרבות חדשה שהתפתחה במדבר. כל מי שיצא ממצרים מת במדבר. העם של יהושע נולד בן חורין במדבר ותרבותו היתה הספר. תרבות שאין דומה לה בעולם. יהושע ידע מאיזה מקום נובעת תרבות העבדים, המלחמה והשעבוד. היה עליו לשחרר את הארץ מתרבות זו וממייסדיה. ייתכן שזו הסיבה לחורבן המוחלט של יריחו והקללה שהטיל עליה.

את שני החתכים שעשתה הארכיאולוגית קניון ניתן לראות עד היום. גם את המגדל והחומה ואת רצפות הסיד. על עבודתה אדון בנפרד. ואילו על סיפור המרגלים וכיבוש העיר על פי התנ''ך צריך לערוך דיון אחר.

---