איגרת אל המתנחל

שנאת חינם הביאה לחורבן הבית הראשון והשני .. טיפשות תוביל לחורבן הבא!
יום כיפור מתקרב והולך והגיע זמן לעשות חשבון נפש.

אתם בוודאי שואלים על מה אני מדבר?!

ובכן, שמעו סיפור:

יהודי, לא עלינו אחד שלא חובש כיפה, מה שקרוי ''חילוני'', זה עתה סיים ג' שנות שירות צבאי, רוצה לעזור בישוב הארץ ובוחר לגור בשומרון.

בא אל המתנחלים ומציע את עצמו ומרצו לישוב הארץ.

רואים אותו המתנחלים, חובשי הכיפה ועוטי הזקנים ומגרשים אותו. אומרים לו אתה לא משלנו, אין כיפה לראשך, לך מכאן!

אך הוא עיקש וממשיך אל מתנחלים אחרים, חלקם בלי כיפה, הם נראים כמותו והוא שמח לקראתם. אך אבוי, הם הפכו לספסרי קרקעות, מציעים לו את אשר קיבלו חינם, בכסף מלא ואף יותר, אלפי מונים. הוא דל תקציב, עומד ומשתומם. לעזור בישוב הארץ הוא רצה והם תובעים ממנו תשלום של עשירים.

אז הולך הוא למאחז, אחד נטול זוהר וברק, אולי שם יסכימו לקבלו. הוא בוחר במאחז שיש בו חובשי כובע מצחייה לצד חובשי הכיפה. שמח הוא מגיע אל הוועדה לקליטת תושבים. שם מביטים בו קלות ושואלים אם בא בברית הנישואים. מששמעו כי טרם קיבל על עצמו מצווה זו, שלחו אותו אל הרב, אולי תשתנה דעתו וינוס על נפשו, שכן ניכר כי זה היהודי לא ביקר אצל הרב שנים רבות ואולי יחשוש מביקור שכזה.

אך זה היהודי, נחוש בדעתו, אוהב את ארץ ישראל.

לילה בא והוא יצא למסע, אל ביתו של הרב. השעה מאוחרת ואין אורות בדרך, אבל דבר לא יעצרו. לבסוף, הגיע. בלהט השמחה, לחץ לאשת הרב את היד ועוד רגע יישק על לחייה, כמנהג החילונים, אך המזל והביישנות עוצרים אותו מכך. שעה קלה ועוד אחת, הוא יושב עם הרב ומחליף דעות ומסביר את משנתו ורצונו העז בישוב הארץ. משהלך, חיכה בביתו לתשובה החיובית מאנשי המאחז.

אך הם, נדהמים מכך שהלך החילוני אל הרב ולא נס על נפשו, כפי שחשבו, מתכנסים ומתכסים עצה. נחושים בדעתם לא לתת לחילוני הרווק לבוא אל קירבם, שכן מי הוא זה שייקח את אדמתם?! לבסוף מספרים לו על חוסר מקום ועל המצב ועל דברים מדברים שונים, שבעתיים לא יוכל לגור במאחז וליישב את הארץ אתם.

נבוך ומתוסכל, גר לו בחדר קטן במרכז הארץ ולומד ועובד, אך בליבו חלום, לגור בשומרון לצד עץ תאנה וזית ולעזור בהתוויית גבולותיה של ארץ ישראל.

מפעם לפעם, מנסה את מזלו למצוא מרגוע לרצונותיו. הוא מברר ועושה טלפונים, אך התושבים, קשי עורף הם. נראה כי איבדו את זהותם היהודית ויצרו ישות חדשה, עם חוקים חדשים, שרק עושים לביתם על חשבונם של אחרים. אממ.. לא אחרים, על חשבונו של היהודי, הגר בחדר קטן במרכז הארץ, שאותו דחו בטענות שווא לא פעם!

כעת, היהודי כועס, כבר לא אוהב את אחיו המתיישבים ויישוב הארץ נראה רחוק ולא קשור אליו.

בחדרו הקטן שבמרכז הארץ, רואה את חורבן ההתיישבות בעזה ולא כואב לו.

הוא לא שש לקריאת המתנחלים, לצאת לעזרתם, כשביקשו.

לא שם סרט כתום על דש מכוניתו ולא קרע בבגדיו, ביום הפינוי.

הוא לא מזיל דמעה לקול בכיים של אלה, הנתלשים מבתיהם.

ולא מתפלא, לדרישותיהם, לפיצויים מוגדלים, על חשבון התשלומים, שמפריש הוא למדינה.

אבל, יש עוד צוהר בליבו ואהבה לארץ ולתושביה, שעוד לא קמלו, זרע קטן של אהבה שיכול לצמוח לפרי בשל, לארץ ולתושביה החלוצים שמקדשם נחרב כבר פעמיים. האם יחרב גם בפעם השלישית?!

זכרו מתנחלים יקרים, שנאת חינם הביאה לחורבן הבית כבר פעמיים .. הטיפשות שלכם יכולה להוביל לחורבן הבא!

ודי לחכימה ברמיזה!


היהודי הנודד.

---