משבר הודו-פקיסטן מחריף

מה זה?

משבר הודו-פקיסטן מחריף

המערכת (יום שני, 27/05/2002 שעה 21:28)

בנאום מהיום לאומה אמר מושארף, נשיא פקיסטן, כי ארצו תמשיך ותתמוך במאבק השחרור של האוכלוסייה הקשמירית המוסלמית נגד שלטון הכיבוש ההודי. יחד עם זאת ציין כי פניה של פקיסטן אינן מכוונות לעימות, וכי פקיסטן לא תרשה כי מדינתו תשמש כבסיס ליציאת התקפות טרור.

נאום זה נאמר בתגובה לנאומו מאמש של ראש ממשלת הודו, וואג'פאי, כי על הקהילה הבינלאומית להבין כי יש גבול לסבלנותה של הודו במלחמתה נגד טרור מוסלמי נגד חפים מפשע.

הקהיליה הבינלאומית עוקבת מזה זמן בדאגה הולכת וגוברת אחר העימות המסלים בין הודו לפקיסטן, אשר עלול לגרום לפריצת מלחמה גרעינית, היות ושתי המדינות מצויידות בנשק גרעיני.

קישורים:
דווח עיתון ''הארץ'' בנדון
דווח CNN על נאומו של מושארף
דווח סוכנות רויטר'ס על ההתפתחויות האחרונות

הצגת המאמר בלבד

קשמיר

עמית מנדלסון (יום שני, 27/05/2002 שעה 22:01)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

ככל הידוע לי מהעיתונות, הסכסוך בין פקיסטאן והודו כיום הוא רק (או בעיקר) על קשמיר. בשאר חלקי הגבול המשותף אין אירועים מיוחדים.
בתנאים אלו דומה שהפתרון הרצוי הוא כפייה בינלאומית על שתי המדינות לסגת מקשמיר, ולהפוך אותה למדינת חיץ מפורזת מנשק כבד.

_new_

כפייה בינלאומית והשלכותיה

אלכסנדר מאן (יום שלישי, 28/05/2002 שעה 0:12)
בתשובה לעמית מנדלסון

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

נו, אם מדברים כבר על כפייה בינלאומית הדבר מזכיר לפעמים נשכחות...האם בכלל קיים נשק הכפייה הבינלאומית?
אינני בטוח בכך. אם מביטים על מצב העניינים בעולם מגלים כי כפייה בינלאומית מסתמכת במידה הולכת וגוברת על שימוש בסאנקציות ובהפעלת כוח ואלימות כנגד הגוף עליו אמורים להיכפות הדברים. במקרה עיראק או במצב העניינים שהיה בסרביה של מילושביץ, הרי שכפייה בינלאומית עזרה מעט מאוד, אם בכלל.
במיקרה עיראק הרי שברור שדבר לא ממש השתנה בעשר השנים האחרונות. בסרביה המצב מעט שונה מפאת ההפיכה שבוצעה במקום נגד משטרו של מילושוביץ, שפירושו שהכפייה הבינלאומית נהנתה מאופוזיצייה חזקה ומתנועת התנגדות פנימית לרודנותו של מילושביץ. בעיראק הדבר לא הצליח.

מבחינה זו כפייה בינלאומית לא תצלח גם עבור ישראל, לא בסאנקציות, וחלילה לא בהפעלת כוח ואלימות בינלאומית נגדה. יש לשים לב כי גם באפשרות אחרת של לכאורה 'רק' ביקורת בינלאומית כגון שליחתה של וועדה בינלאומית לחקר אירועי ג'נין או רעיון הכוחות הבינלאומיים לשטחים מגלה ישראל התנגדות, אשר אני יכול להבינה, אם כי מתקשה להסכים עימה, במידה והיא יכולה להביא ליצירת דינמיקת פיתרון בשלבים.

זו גם הסיבה לכך שאיני חושב כי כפייה בינלאומית במקרה קאשמיר יכולה ממש להצליח, ואף איני חושב שההודים או הפקיסטנים יסכימו למצב שכזה.
הסכסוך בחבל ארץ קאשמיר נמצא כנראה רק בתחילתו, ואיש אינו יודע כיצד ממש יתפתח. אינני רואה גם כיצד ניתן להפעיל סאנקציות כל סוג שהוא על מעצמות בנות מאות מליוני בני אדם, ולו באופן טכני.

_new_

כפייה בינ''ל

עמית מנדלסון (יום שלישי, 28/05/2002 שעה 22:23)
בתשובה לאלכסנדר מאן

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

בעוד שלא ניתן לכפות צבאית פתרון כלשהו על מדינה בת מיליארד תושבים, הרי שמבחינה כלכלית ניתן לגרום להודו ולפקיסטאן נזק כבד מאוד באם לא תסכמנה לפתרון קבע של הסכסוך ביניהן.
מותר גם לשאול מדוע הצלע השלישית בסכסוך - סין, שבידיה עשרה אחוזים מקשמיר- לא מתערבת ולא מפעילה את השפעתה על שתי המדינות למניעת מלחמה גרעינית בדרום אסיה.
בעוד שצבאית, חומת הרי ההימלאיה מונעת כל אפשרות פלישה סינית להודו ופקיסטאן (ולהיפך), ברור שלסין יש יכולת צבאית המהווה איום ממשי על שתי המדינות המסוכסכות, ובניגוד לארה''ב או רוסיה, כוחותיה של סין כבר נמצאים בטווח איום (אווירי וטילי) מיידי על שתי המדינות.

_new_

כי מקאשמיר תפתח הרעה

אלכסנדר מאן (יום חמישי, 30/05/2002 שעה 15:52)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

הפרשנים השונים בחנות הרדיו והטלביזיה ברחבי אירופה העלו את נושא הסיכסוך בין הודו לפקיסטן למקום הראשון בחדשות.

מעניין שהאפולוגטיקה שבהם משתמשים חוגי 'שוחרי הטוב' במערב בביקורתם נגד ישראל והתייחסותה לערפאת מתגלה גם במיקרה זה. מושארף, ממש כמו ערפאת, הנו קורבן מסכן של שיטה לא פשוטה, ולמרות שהוא מוכן ומעוניין להלחם נגד הטרור אין הדבר עולה בידו, היות והוא אינו יכול, אין לו שליטה מלאה, אין לו טקטיקה של ממש, אסור לו להרגיז את עמו וכ' וכ'.

במילים אחרות: הוא רוצה להלחם בטרור, אבל הוא לא מצליח. נשמע מוכר מאוד לאוזן ישראלית.

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.