  
  
  
|
  הלוחש לשערים | |||||
| טל רבינוביץ' (יום חמישי, 08/09/2005 שעה 23:00) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  קשר מעולה הוא גם מבקיע שערים |
|||
|
|||
השחקנים הטובים בעולם והבולטים ביותר הם הקשרים, שמומחיותם היא ראית משחק ושליטה מעולה בכדור, הקשר המוכשר מבשל שערים ומבקיע שערים. בעוד חלוצים רבים יודעים רק להבקיע מה שהופך אותם למוגבלים ותלויים מדי בקשר. קשרים שעל חלקם אפילו נשים שמעו : פלה, דיגו ארמנדו מרדונה, זינדין זידאן, מישל פלאטיני, סוקרטס, זיקו. וקשרים ישראלים: מלמיליאן, רביבו, ברקוביץ', יוסי בניון, משה סיני כולם מבשלים גדולים ומבקיעים גדולים, זה תמיד הולך ביחד !!! | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מספר הרהורים על כדורגל |
|||
|
|||
אינני יודע אם הילד היה צריך לקבל את הסכמתך לטענה כי ''אנחנו רק ילדים''. זה כמובן אנושי, ומי כמונו ההורים מבינים זאת: הרי אין זה עולם המבוגרים, ובכל זאת; יש דברים שעליהם יש להקפיד כבר מילדות, ואחד מהם קשור להבנתי בהקפדה על חוק והגינות בעולם בית הספר ובתרבות הפנאי, שפירושו שהחלטות 'נוחות' או בעלות אפקט של 'רחמים' לא יובנו באירועי ספורט כדבר מובן מאליו, ממש כמו היכולת לנצח ולהפסיד בכבוד. לשון אחר: ניתן להסכים עם הילד באופן טאקטי, אך לנסות ולהסביר לו מדוע בסופו של דבר כולם מחוייבים להתנהגות ספורטיבית-אתית. אני כותב דברים אלה היות ואני, בין היתר, עוסק להנאתי ובחלק מזמני החופשי בשפיטת משחקי כדורגל לילדים ונוער (אמנם בגרמניה הרחוקה), במסגרת אליפויות בתי ספר. העבודה רחוקה מלהיות קלה, ולא אחת אני נאלץ להתמודד עם מאמנים נזעמים ותחושת קיפוח, אולם אין ברירה אלא לעמוד על המשמר ולשפוט גם אם הדבר גורר שריקות בוז מצד מבוגרים. הכדורגל, מסתבר, הוא עניין רציני... שתי דברים נוספים אספר בהקשר הכדורגל, ברשותך; האחד הנו אנקדוטה המתארת בווייה ספציפית בשפיטת משחק סתמי אי שם בצפון גרמניה (ראי http://mann.blog.lab.co.il/story?id=2). השני קשור בטקס הכניסה לגימנסיה של קרוב משפחה מלפני כמה ימים, שם העמיד מנהל חטיבת הביניים השוואות על כדורגל, לימודים, וחיים. ברשותך אצטט כאן את דבריו פעם נוספת: [...] ''נפגשנו כאן מקצוות העיר השונים על מנת להתחיל בפרק חדש, פרק שיהיה שלכם, של הוריכם ושל המורים שילוו אותו; פרק שיהיה של כולנו, כי ההצלחה של כל אחד מאיתנו תלוייה בכולנו, גם אם לפעמים קשה לקבל דעה זו''. ''אתם בוודאי יודעים שבשנה הבאה תארח גרמניה את אליפות העולם בכדורגל, ומשחקים שונים יהיו בכל עריה הגדולות, גם בעירנו. אני חושב שכדורגל הוא דוגמה טובה להבין דברים שונים בחיים, להבין כיצד ניגשים אל המשחק על מנת לנצח ולאו דווקא על מנת לומר שהשתתפתי במשחק. המשחק הוא השלב האחרון בכל אותם אימונים שעוברים השחקנים השונים של קבוצה מסויימת, אשר התגבשה לה במשך השנה. השחקנים השונים הגיעו אליה מכל קצוות העולם, עם מטרה אחת ברורה: להצליח, שפירושו במקרה זה להתאמן, להתאמן, ועוד פעם להתאמן. להתאמן בבוקר, להתאמן בצהריים, להתאמן בערב''. ''יורגן קלינסמן, מאמנה של הנבחרת הלאומית הגרמנית, בוחר לו אחר כך את הטובים מבין השחקנים בקבוצות השונות של הליגה הגרמנית הראשונה, ויוצא איתם לדרך על מנת לנצח. הניצחון הוא אינו דבר שמונח על עלי זית, ואינו דבר מובן מאליו. בשביל לנצח חשובים האימונים, כפי שאמרתי קודם לכן, אך לא רק האימונים: רוח היחידה היא הדבר הקובע, שפירושו הוא לא אם אני מוכן ורוצה להיות הטוב ביותר בכיתה, אלא אם אני מעוניין שהכיתה שלי, שבית ספרי יהיה הטוב ביותר; שכיתתי או בית ספרי ינצחו בכל המבחנים השונים שיעמדו לפניהם, ולא רק מבחנים בכתב. ממש כמו הנבחרת הלאומית שלנו, שנשלחת לאליפות העולם כדי לנצח''. ''המאבק על המקום הראשון הוא דבר שאנחנו תמיד צריכים לזכור, אם אנחנו רוצים להיות טובים באמת ולנצח. האימונים המפרכים והמשעממים ייראו לחלק מאיתנו כביזבוז זמן, אולם לטווח ארוך יוכיחו עצמם. כך גם עם רוח הקבוצה, שתגלה סולידאריות ותעזור להתגבר על המכשולים מבפנים, שבוודאי עוד יבואו. אם נלמד לעזור אחד לשני ברגעים הנכונים, אם נלמד לוותר ולהיות חכמים ברגעים אחרים למען רוח הקבוצה, נצליח בהרבה דברים אחרים שאימונים לבד לא ישיגו''. ''המורים וההורים יהיו תמיד איתכם, ולכן גם יעירו לכם במקומות הפחות נעימים; הם יעשו זאת על מנת לשפר ולהשתפר, שכן גם הם חלק מסיפור התמודדות זה. גם הם מחוייבים להצלחה זו, שאינה אלא פרי אימונים ורוח יחידה. תודה רבה לכם, להוריכם, לכולנו, על שהגענו לרגע זה. אני מאחל בשם הנהלת החטיבה והנהלת הגימנסיה הצלחה לכולנו'' [...] (ראי גם את המשך הסיפור http://mann.blog.lab.co.il/story_76) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בינתיים בליגה הישראלית ובנבחרת |
|||
|
|||
מי שמבקיע את השערים הם הקשרים ולא החלוצים. ממש כמו בכל דבר אחר בישראל - כל אחד עושה את העבודה של האחר וככה זה נראה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על כדורגל וטקטיקה |
|||
|
|||
היות שמדובר בליגת ילדים – אנחנו באמת לא צריכים לשפוט לחומרה, אבל יש להעמיד כמה דברים על דיוקם. הקהל הרחב תמיד זוכר את המבקיעים ולא את מבשלי השערים. ילד שעוסק בכך כתחביב מתוך ידיעה שאין לו שום שאיפות מקצועניות, יכול להישאר חובב מוכשר שמנסה להבקיע שערים. אנשי מקצוע המחפשים שחקני כדורגל עתידיים בתוך שורות הילדים צפויים להתרשם הרבה יותר מהטקטיקנים המארגנים את המשחק כך שהם יודעים מתי חוד ההתקפה בשל מספיק כדי להבקיע. זה הרבה יותר קשה משנראה לעין לא מקצועית. במצב אידיאלי יצליח המבשל לשמור את הכדור בשליטה כאשר ההתקפה מתארגנת בכמה אפשרויות הבקעה והוא ימסור את הכדור למבקיע רק כשהמבקיע חופשי. בדרך כלל חלון ההזדמנות הזה הוא כשניה או שתיים במהלך ההתקפה. שלא לדבר על זה שהמשמעת שבעזרתה מוצאות לפועל תכניותיו של המאמן היא תכונה חשובה הרבה יותר מהרצון להיות מלך השערים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על כדורגל וטקטיקה |
|||
|
|||
''הקהל הרחב תמיד זוכר את המבקיעים ולא את מבשלי השערים'' באמת? מה אם פראנס בקאנבאור!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על כדורגל וטקטיקה |
|||
|
|||
הקייזר פרנץ בקנבאואר פיתח טקטיקת מעבר ממרכז להתקפה ושינה את פני הכדורגל, אבל הוא גם כבש שערים. בכל אופן - הקהל הרחב זוכר את הסקוררים, למרות שפה ושם חודרים לתודעה גם אחרים. מי שמעוניין לדעת עוד על הקייזר מוזמן להציץ באתר http://www.ifhof.com/hof/beckenbauer.asp . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על כדורגל וטקטיקה |
|||
|
|||
אבל הקיסר ('קייזר' בגרמנית, תואר שהרוויח לגמרי ביושר) לא היה מצליח ללא נכוחותם של ברייטנר, מילר, פוגט, נצר ועוד... אמש היה דוקומנט מרשים על אליפות העולם בכדורגל בשנת 1974 בערוץ Arte (שאותו ניתן גם לקלוט בישראל). נבחרת גרמניה תחת שרביטו של הלמוט שן (Schön) הוצגה לצד נבחרת הולנד דאז עם יוהאן קרויף הזכור לטוב – כאשר המצלמה מלווה את שניהם עד למשחק הגמר. מה שכן, הקייזר קיבל את התואר 'קייזר' מאחר והבחור תיתפקד על תקן מהנדס-משחק מעולה, אשר בנוסף ליכולתו בשליטה בכדור, שלט גם באופן אינטילגנטי ומרשים בתחומים אחרים, כולל תחומי עיון. הקייזר כיום מפרשן כדורגל בטלביזיה הגרמנית לצד גינתר נצר, אשר גם האחרון מגלה יכולת ניתוח מרשימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על כדורגל וטקטיקה |
|||
|
|||
תמהני על כך שאתה מוכן 'לוותר' לילדים כה בקלות, שכן אין המדובר, חלילה, במקרה הכדורגל בשפיטה 'לחומרה'; בפירוש לא. ילדים ובוגרים, כך מסתבר, זקוקים באיזה מקום לאוטוריטה שתכוון את המשחק, והם נוטים לחוש כמעט מיידית בסימני חולשה ועייפות אצל השופט. אצל הילד דבר זה בא לידי ביטוי אינטנסיבי יותר: הוא בפירוש זקוק לדמות סמכותית הן באימון, הן בשפיטה והן באכיפת החלטת השופט, שכן עליו להבנתי ללמוד שאלה עניינים רציניים – כל זאת כמובן במידה והילד לוקח חלק בליגת הילדים (הוא לא מחוייב להשתתף בכך, שפירושו כי השתתפותו בליגה זו הנה על בסיס רצונו חופשי, ו/או רצון הוריו החופשי). אני גורס זאת מהסיבה הפשוטה שילדים אלה יהיו יום אחד נערים, ואחר כך אזרחים בוגרים – ואם למדת 'למרוח' בספורט פעם אחת, קיים סיכוי לא קטן כי תבצע זאת גם בפעם אחרת כנער, ואולי גם בתור מבוגר. שים לב שאני מגביל עצמי להישגיות ספורטיבית, היות ואינני יודע אם ניתן להסיק מכך בקלות על תחומים אחרים, למרות שהפיתוי גדול: אני חושב שזה קל מדיי לעשות אנאלוגיה, ועל כן דוחה זאת ומתחם הערות אלה לספורט בלבד, לפחות בשלב זה. לגבי ציידי הכישרונות: הם מחפשים את מבשלי השערים, אך גם את אלה שניחנו בסינכרוניזצייה טובה של גילוי פרצות. חלוץ מבקיע ללא מבשל שער ברקע – אינו שווה הרבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למרות שאינני חובב כדורגל וגם לא מבין בזה במיוחד |
|||
|
|||
נהניתי מהמאמר. לשם השוואה, בכדורגל האמריקאי (לאלוהים פתרונים למה הם קוראים לזה כדורגל), הכוכב הקבוע עליו כותבים בכותרות העיתונים, ואותו כולם זוכרים הוא ה Quarter back שרק לעתים מאוד רחוקות מבקיע בעצמו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה קוראים לזה football? |
|||
|
|||
משום שהוא באמת התחיל ממשחק הכדורגל המוכר לנו. הרעיון לתפוס את הכדור ולרוץ איתו במקום לבעוט מיוחס בדרך כלל לוויליאם ווב אליס שעשה זאת תוך כדי משחק כדורגל בשנת 1823. עד אז, בגירסת הכדורגל של בית הספר בראגבי, אנגליה, מותר היה לתפוס את הכדור ביד, אך לא לרוץ איתו. חוק המשחק שאיפשר לרוץ עם הכדור ביד הוחל מתי שהוא בין 1820 ל-1830, ויתכן שזה באמת היה וויליאם ווב אליס. חוקי משחק הראגבי האנגלי נקבעו באופן רשמי בשנת 1871, ואיגודי ספורט של משחק הראגבי נוסדו גם בסקוטלנד, וולס ואירלנד עד שנת 1880. הכדורגל האמריקאי התפתח מהראגבי. ההתארגנות הפורמלית הראשונה התחילה זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים, בשנת 1865, החוקים נקבעו בשנת 1867 ומשחק ראשון בין אוניברסיטאות היה בשנת 1869. הכדורגל המוכר לנו הוא באמת משחק כדור-רגל. שורשיו קדומים בהרבה, אך הוא מעולם לא זכה לפופולריות גדולה בארה''ב. שם מקובל לכנות את המשחק דמוי הראגבי בשם football, ואת משחק הכדורגל המוכר לנו בשם soccer, שם שנגזר איכשהו מהצירוף association football. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה קוראים לזה football? |
|||
|
|||
אני מכיר את הסיפור, אבל זה היה באנגליה, לא באמריקה, ושם באמת המישחק נקרא ראגבי. מישחק הכדורגל שאנחנו מכירים בארץ (ובאירופה) מעולם לא הכה שורשים בארה''ב למרות ההגירה הגדולה מארצות אירופה, ולמרות שהוא מאוד פופולרי במרכז ודרום אמריקה. ההסברים הרישמיים, כבודם במקומם, אבל הרבה היגיון אין כאן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה קוראים לזה football? |
|||
|
|||
לא דיברתי על היגיון. שאלת למה קוראים למשחק הזה כדורגל וזו התשובה. הוא התחיל מכדורגל. באנגליה משחקים את שני המשחקים, והגירסה שהתחילה בבית הספר ראגבי נקראת ראגבי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יאלה מכבי! |
|||
|
|||
מכבי שלי! | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי