מי מפחד ממדינה פלשתינאית

ד''ר ישראל בר ניר

כדי למנוע כל אי הבנות, כותב שורות אלה רחוק מלהיות חסיד של הקמת מדינה פלשתינאית. להיפך, אין כל ספק שזה רעיון גרוע ביותר שאם הוא אי פעם יבוא לידי מימוש הוא יהווה סכנה חמורה לקיומה של מדינת ישראל. אבל זה כלל לא רלוונטי. מה שכותב שורות אלה חושב, ובאותו הקשר מה שכל מי שהוא אחר במדינת ישראל חושב על הרעיון של מדינה פלשתינאית (תומך או מתנגד) אינו משנה כקליפת השום לגבי השאלה אם תקום או לא תקום מדינה פלשתינאית. בנושא זה, אימרתו של בן גוריון, בשינוי קטן, תופסת: ''אין זה משנה מה שהיהודים יגידו. מה שקובע זה מה שהערבים יעשו.'' כל הדיבורים על כך ששרון ''שינה את עמדתו ותומך בהקמת מדינה פלשתינאית'' הם הבל ורעות רוח. יש מרחק גדול בין השלמה עם מציאות גם כשהיא לא בדיוק מה שאתה היית רוצה, לבין ''תמיכה''.

לו הייתי בעמדת השפעה על תהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל, שאלת הקמתה או אי הקמתה של מדינה פלשתינאית היתה תופסת במקום אחרון בסולם דאגותי (אם בכלל). הרעיון של מדינה פלשתינאית עצמאית לצידה של מדינת ישראל (''שתי מדינות לשני עמים'') חוזר למרכז הבמה חדשות לבקרים, ולאחרונה הפך להיות חביבם של הנשיא בוש ומזכיר המדינה קולין פאואל. שארית הפליטה של מחנה תומכי אוסלו נאחזת ברעיון המדינה הפלשתינאית כמו טובע הנאחז בקש, וביחד עם סיסמאות ריקות אחרות כמו ''די לכיבוש'' ו''הפרדה חד צדדית'' זה הפך להיות הדף היומי בבית המדרש של השמאל הנאור בישראל.

אני מצטער לאכזב אל כל ידידי בשמאל (וגם את אלה מבינהם שאינם ידידי) - זה לעולם לא יקרה. הסיבה שזה לא יקרה איננה בגלל ההצבעה במרכז הליכוד בשבוע שעבר. הפלשתינאים אינם זקוקים לרשות של שרון או של נתניהו ובמחילה מכבודם גם לא לרשות מבוש או מפאואל כדי להכריז על מדינה עצמאית. כל מה שהם צריכים זה לרצות. והם פשוט אינם רוצים את זה.

היטיב לנסח זאת פואד עג'מי, משכיל ערבי החי בארה''ב ומרבה לפרסם בנושאי המיזרח התיכון: ''בעוד שמטרתם הבילבדית של האבות המייסדים בתנועה הציונית היתה להקים מדינה והם עשו זאת בהיזדמנות הראשונה שניתנה להם (מבלי לדקדק בפרטים או להתייחס לטריטוריות), מטרתו הבילבדית של ערפאת היא להרוס מדינה, והוא עדיין ממתין להיזדמנות בה יוכל לעשות זאת.''
כל הרעיון של מדינה פלשתינאית לצידה של ישראל הוא בבחינת עורבא פרח. כדי להוסיף קצת הומור הייתי מוסיף את השאלה - מאיזה צד? מיזרח או מערב?

אורי אבנרי מתיימר להיות ההוגה המקורי של הרעיון הזה, אבל לאורי אבנרי יש מסורת ארוכה של נטילת זכויות יוצרים על כל מיני רעיונות נואלים, כך שאינני בטוח אם זה נכון. מה שבטוח זה שאין אף ערבי שמתייחס לזה ברצינות (כבר מזמן אבדתי את הספירה של מועדי היעד האולטימטיביים בהם ערפאת היה אמור להכריז על המדינה שלו. תמיד הוא מצא סיבות להימנע מלעשות זאת ברגע האחרון). היחידים שלוקחים את הרעיון הזה ברצינות אלה כמה חמומי מוח מ''מרץ'' ו''גוש שלום'', המהווים את מה שניתן לראות כ''גרעין הקשה'' של השמאל הישראלי. אם רק היה ניתן להם הם כבר היו מקימים מדינה כזאת וכופים אותה הר כגיגית על הפלשתינאים.

אחת הבדיחות המוצלחות של תוכנית הרדיו משנות החמישים, ''שלושה בסירה אחת'', סיפרה על יהודי שבתקופת הצנע ניסה להבריח לארץ שק עם קפה, עליו הצהיר כ''מזון לציפורים''. כששאל אותו המוכס ''ממתי קפה זה מזון לציפורים?'' הוא השיב ''ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו.''
זה תופס גם לגבי הפלשתינאים ''ירצו - יכריזו מדינה, לא ירצו - לא יכריזו''.

שלא תהיינה אשליות. אם הם באמת היו רוצים להקים מדינה הם היו עושים זאת מזמן, וחוץ מאשר לצעוק חי וקיים, למדינת ישראל לא היה מה לאמר בנושא.

הצגת המאמר בלבד

המשותף לך, לי ולראיס

יובל רבינוביץ (יום ראשון, 26/05/2002 שעה 1:58)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

אני מסכים לדעתך שרעיון המדינה הפלשתינאית הוא שגיאה. זאת ועוד: 'שתי מדינות לשני עמים' היא סיסמה גזענית, שמשמעותה האמיתית היא טרנספר דו צדדי (בכפיה, בכפיה, מה חשבתם?)

לא כתבת *מדוע* מתנגד ערפאת למדינה פלשתינאית. מה איכפת לו לעצבן את אפי איתם ולעשות קצת נחת ליוסי שריד ולגדעון ספירו?

לדעתי, הסיבה העיקרית היא שרוב מדינות ערב הן מאד אנטי-פלשתינאיות, והעימות בינן לבין ערפאת ומשטרו הוא רק עניין של זמן.

ערפאת יודע שטרנספר של פלשתינאים ממזרח למערב בגבול הירדני הוא עניין די פשוט, והערבים לא הולכים לדקדק דקדוקי עניות בנושא זכויות אדם וזוטות דומות.

גם זכות השיבה תאבד מעט מהזוהר שלה בעיני העולם, שבטוח שמדובר בעם שאין לו מדינה.

_new_

מדוע אש''ף איננו מעוניין במדינה פלשתינאית?

אריה פרלמן (יום ראשון, 26/05/2002 שעה 3:02)
בתשובה ליובל רבינוביץ

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

הסיבה פשוטה ביותר - מכיוון שאין שום עם ''פלשתינאי'', שבשבילו צריך או רצוי להקים מדינה. מטרתו היחידה של אש''ף היא לסלק את היהודים מן החלק הקטנטן הזה של 'המולדת הערבית הגדולה' - ותו לא.

אם נבחן לרגע - להבדיל - את הכיוון ההפוך, הדבר דומה לתרגיל ביחסי ציבור שנקט בו מיכאל בן-חורין, כאשר הכתיר את עצמו ל''נשיא מדינת יהודה''. בשם איזה ''עם'' דיבר בן-חורין - ולו לכאורה? בשם ''העם היהודאי''?

ברור שהמטרה היתה התנתקות טאקטית זמנית של עם ''יהודה'' מעם ''ישראל'' - לשם שמירת השליטה היהודית על יהודה ושומרון.

כך כתב, למשל, הרי (חנוך) מ. ובר, במכתב לביטאון מסדר ז'בוטינסקי - ''האומה'', בגיליון חורף תשנ''ד:

''תושבי יהודה ושומרון מתגוררים באזור שהוא עכשיו חסר מדינה... המצב הזה פותח חלון חוקי של הזדמנות - ליהודים החיים ביהודה ושומרון להתגרש מישראל, לוותר על אזרחותם, לעזוב את ישראל ולהקים את מדינת יהודה''.

אולם המהות הטאקטית של הצעה זו מתבררת כעבור שורה וחצי, כאשר הוא מדגיש כי מדובר ב''לב הארץ של ישראל'' ששייכת ל''עם היהודי''.

יש להניח שרעיון ''מדינת יהודה'' מעורר חיוך קל של אירוניה בקרב הקוראים - וכך גם צריך להיות במקרה של רעיון ה''מדינה הפלשתינאית''. אלא שישנו הבדל קטן אחד:

להלצה המדינית של בן-חורין אין תמיכה של 56 מדינות (מוסלמיות); הגוש האפריקני וסין, וכן אין סוף מיליארדים של פטרו-דולרים, שוק כלכלי ענק ומכונה צבאית משומנת.

להלצה של הליגה הערבית ושל אש''ף - יש ויש.

וכאשר ביריון אלים עם בזוקה והרבה נפט מדבר שטויות - רצוי מאוד לענות אמן...

_new_

משחק סכום אפס

אלכסנדר מאן (יום ראשון, 26/05/2002 שעה 3:46)
בתשובה לאריה פרלמן

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

הראיס אינו מעוניין במדינה פלסטינאית כי אם בשתי מדינות פלסטינאיות, ככל הנראה. אחרת אין להבין את ההגיון העומד מאחורי דחיית הצעות ברק, גרועות ככל שיהיו לכאורה. הישראלים אינם יכולים להבין זאת, והם בהחלט לא לבד. הרבה פוליטולוגים ואנליסטים פוליטיים בארה''ב ובאירופה אינם יורדים לסוף דעתו של הראיס. גם פוליטיקאים לא.

מבחינה זו הולכת ומתגנבת המחשבה כי זהו באמת משחק סכום אפס, וכי הנהגת הפלסטינאים אינה מעוניינת כלל בסיום הסיכסוך, מסיבותיה היא.

הטלת האשמה, וגרוע מכך - הטלת כל האשמה על ישראל, תוך העמדת 'אשמתה' לפיגועים הניחתים עליה משולה לתיאולוגיית טרור, ולנסיון הסברת הטרור באמצעים של עובדים סוציאלים המטפלים באוכלוסיית מצוקה. ''ככל שמעשה הטרור מתועב ואיום יותר, כך בעצם מרמז הדבר על סיבלם של המדוכאים, שהפושע האמיתי גורם להם להיות כה אכזריים כלפיו''.

הדבר היחידי שישראל יכולה לבצע על מנת להציל עצמה הוא לסגת משטחי כיבושיה, כאן ועכשיו, על תקן הבחירה ברעה הקטנה. הרי ברור שהטרור יימשך גם אז. הרעה הגדולה תהיה לא לבצע כל נסיגה, ולהרוס בשלבים את המרקם הדמוקרטי בישראל במלחמת אין קץ. ברירות אחרות אינן בנמצא.

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.