| אני מסכים איתך. לדעתי מר אשד חטא ל''היסטוריונים החדשים'' בהכללה שגויה. את דעותיו של מר פפה קראתי רק פה ושם, ובד''כ בהקשרים סנסציוניים, או כמסמן קיצוני של כתבת ספקטרום זו או אחרת, אך לעומת זאת סיימתי זה עתה לקרוא את ספרו של תום שגב ''המליון השביעי''. מדובר בספר מונומנטלי, פוקח-עיניים, ומרתק להפליא, ולא התרשמתי שמר שגב מחפש לתלות כמה שיותר קולרי אשמה על צווארה של מדינת ישראל.
כבוגר מערכת החינוך הישראלית, הנהנתי בכאב כשתיאר את השפעתם של מיתוסים מקובלים בחברה הישראלית, כגון מיתוס השואה, מיתוס הגבורה, ומערכת המיתוסים הציוניים.
יש לברך על כל יוזמה לדיון עניני ותרבותי בהיסטוריה. זמן רב לפני עליית הפוסט-מודרניזם שכ''כ קל להוקיע, כבר נאמר שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים. צ'רצ'יל בשעתו אמר בשנינות שההיסטוריה תיטיב עמו, שכן בדעתו לכתוב אותה בעצמו. מכאן שדווקא כדאי לעודד יחס ביקורתי להיסטוריה, ישנה או חדשה. בטוחני שמר שגב ישמח לקרוא ממצאים חדשים, בין אם יסתרו את מסקנותיו ואם יתמכו בהן, שכן חזקה עלי שתום שגב מחפש את האמת, במובן הפוזיטיביסטי של המלה, המנוגד למשנה הפוסט-מודרנית אליה התייחס מר אשד.
בארצנו מתחוללת בימים אלו מלחמה-זוטא על ההיסטוריה, ולמרבה הצער קוראים עליה רק בסביבות עמוד 8 בעיתונים. הידעתם שספר היסטוריה לחטיבות הביניים שהוזמן, נבדק, ואושר על-ידי משרד החינוך, בתהליך שנמשך כמעט עשור, עוד מימי היות זבולון המר שר החינוך, *נגרס* בהוראת שרת החינוך לימור לבנת? ומדוע? האם העובדות לא היו נכונות? האם הלשון היתה מגושמת? לא ולא. הספר לא היה מספיק *ציוני*, כך ממש בלשון שרת החינוך.
על השערוריה הזו, כולל האקט הברברי של גריסת ספרים מטעם הממשלה, כמעט שלא כתבו בעיתון. מחברי הספר האמור, ד''ר אייל נווה וד''ר אסתר יוגב, כתבו על כך ספר בשם ''היסטוריות: דיאלוג עם האתמול''. |