שעירים לעזאזל של חינוך תעשייתי

בנושא החינוך ומערכת החינוך בארץ, מככב לאחרונה בחדשות דו''ח דברת לרפורמה בחינוך. הח''מ מודה כי עוד בטרם קרא את ההמלצות הכלולות בדו''ח, דבר שלא טרח לעשות עד היום, הכריז כי הוא מוכן לחתום מראש על תחזיתו להמשך הידרדרות מערכת החינוך אף אם יישומו כל ההמלצות הכלולות בדו''ח הנ''ל.

בשורות הבאות ננסה להסביר ולבסס תחזית נמהרת זו.

בשבוע שעבר, ברשימה לפרשת אמור הצגנו את התזה שהמדינה שלנו אינה מדינה יהודית, בין היתר – כי החינוך אינו חינוך יהודי. באופן די חריג אצלנו, אותה רשימה זכתה לתגובות רבות יחסית, אבל דומה כי אף אחת מהן לא ניסתה להתמודד עם הטענה שהחינוך אינו יהודי. בעצם, לא היתה התמודדות עם שום טענה מאלה שהועלו ברשימה הנ''ל; רק טענו שכל מה שיהודים עושים הוא יהודי כי יהודים עשו אותו, ולפיכך המדינה היא יהודית.

באותה מדה יש להניח, יטענו שהחינוך הוא יהודי כי המורים הם יהודים וגם התלמידים. אבל עובדת יהדותו של אדם, עדיין אינה הופכת את מעשיו ליהודיים ובטח לא את רגשותיו או מחשבותיו. די להעיף מבט בפעילותם של שונאי ישראל שהם יהודים על פי ההלכה, כדי לאשר הנחת יסוד זו.

כדי שמשהו ייחשב ליהודי, הוא צריך להתאים לקודקס היהודי. פלוני הוא יהודי כי על פי הקודקס היהודי הוא נחשב כזה; מעשיו ייחשבו יהודיים או לא – על פי מדת התאמתם לאותו קודקס עצמו.

אצלנו, וזו מגמה מפורשת, החליטו לבנות יהדות חדשה. ''יהדות'' זו מתייחסת אל היהדות הישנה כאל פולקלור במקרה הטוב, וכאל נטל מעיק עד בלתי נסבל, במקרה הפחות טוב.

כאשר הח''מ מדבר על יהדות – הוא מתכוון, מה לעשות, דוקא ליהדות הישנה. זו שלא השתנתה במהותה מאז מעמד הר סיני; היהדות החדשה השתנתה כל כך הרבה מאז שהח''מ זוכר את עצמו, עד שלא ברור כלל מהי אותה יהדות ואם בכלל היא קיימת.

אפרופו מעמד הר סיני, פרשת השבוע פותחת בפסוק:

(ויקרא כה) א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמר:

(רש''י) בְּהַר סִינַי, מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני; אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.

רש''י מצטט את המדרש ומתייחס כאן למה שנאמר בפסוק הבא:

ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה':

השאלה היא, מה בא רש''י לחדש בפירושו זה? לכאורה, מה איכפת לנו היכן בדיוק נאמרו הכללים והפרטים של כל מצווה?

מעניין שבתזכורת זו גם פותחת המשנה במסכת אבות, שאותה נוהגים יהודים לקרוא בשבתות הקיץ, פרק לשבת פרק לשבת.

(אבות א) משֶה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׁוּ סְיָג לַתּוֹרָה.

עומד על כך רבנו עובדיה ברטנורא בפירושו למשנה:

לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג''כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו; לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני; לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא – לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא אף אלו נאמרו בסיני:

מוּסָרִים ומדות, זו תכלית החינוך; כדי שיהיה חינוך – צריך שיהיה לו בסיס, סמכות על שקובעת מה מותר ומה אסור.

לכאורה, כל אחד יכול להחליט לעצמו מה טוב ומה רע מה מותר ומה אסור. ומי שיש בידו הכח הפוליטי – גם יכול להחליט עבור אחרים, כפי שזה קורה אצלנו ה' ישמור. אבל כוח פוליטי, טבעו שהוא עובר מיד ליד ואז גם משתנים כללי המותר והאסור. זה לא קורה כאשר סמכות העל היא יציבה ובלתי משתנית.

דע מאין באת ולאן אתה הולך

האמת היא שכבר לפני הרבה שנים ניתן היה לזהות שמערכת החינוך קורסת; הח''מ נהג לכנות אותה ''מערכת האין חינוך'' רק כדי לא לומר ''האנטי חינוך''. כעת הולכים לחולל רפורמה כדי להבריא את מערכת החינוך; רבים זוכרים בודאי רפורמות קודמות במערכת זו; הבולטת שבהן – החלוקה לשלוש חטיבות שיזם שר החינוך דאז, יגאל אלון המנוח.

והנה הפלא ופלא; אחת מהמלצות דו''ח דברת, היא לשוב את לחלוקה לשתי חטיבות... בין לבין היו עוד כמה רפורמות במערכת החינוך; פחות מתוקשרות אך לא פחות מזיקות.

כשבאים לרפא את חוליי מערכת החינוך, מן הראוי (לפחות לנסות) להבין מה גרם לכשלון הרפורמות הקודמות. הרי מי שיזמו וביצעו אותן, היו לא פחות חכמים מאלה שיוזמים ואמורים לבצע כיום, אז למה נכשלו אותן רפורמות? הרי בלי להשיב ביושר על שאלה זו, בהחלט יתכן שברפורמה המוצעת, מציעים לנו הליכה מן הפח אל הפחת.

הח''מ סבור כי המכנה המשותף והגורם לכשלונן של כל הרפורמות במערכת החינוך, כולל זו המתרגשת ובאה כעת, הנו ההתייחסות לצדדים הטכניים בלבד תוך התעלמות מן הצדדים המהותיים.

בתי הספר הפכו לבתי חרושת; המהפכה התעשייתית הגיעה גם אליהם, וכל העניין הוא להגיע לגמר בציונים מתאימים. בזה נמדד התלמיד ובזה נמדד גם המורה. אם התלמידים הם גם בני אדם או לא – אין זה עניינו של בית הספר, ובלבד שבין כתליו יתנהגו כראוי.

אז עכשיו מפטרים כמה אלפי מורים במסגרת ''תהליך ההבראה'' של מערכת האין חינוך; המורים הפכו להיות השעיר לעזאזל של מערכת שכשלה. מה שמייחד את השעיר לעזאזל, זה שהוא נשלח אל ארץ גזירה לא בגלל מה שהוא עשה, אלא בגלל מה שאחרים עשו...

מערכת החינוך כשלה לא באשמת המורים. מערכת החינוך כשלה למרות המורים. מערכת החינוך כשלה כי אין לה תשתית אידיאולוגית ברורה; היא כשלה כי אין לה יעדים מלבד הישגים לימודיים המתבטאים בציונים מתאימים. והיא כשלה גם מפני שהמובילים אותה, איך לומר בעדינות, הם לא בדיוק מודל חינוכי שישמש דוגמא חיובית לתלמידים.

כל התורה עניינה הוא חינוך; תורה מלשון 'הוראה'. אלא שלא תמיד ניתן לזהות בקלות את הרעיון החינוכי המסתתר בהוראות התורה. מיוחדת היא מסכת אבות שעניינה הוא הוראות חינוכיות ישירות וברורות כפי שהבאנו לעיל מפירוש ר' עובדיה ברטנורא.

שלשלת המסירה המובאת במשנה הראשונה של מסכת אבות, מתייחסת לתורה שבעל פה, כי תורה שבכתב ניתנה לכל ישראל. הפירושים לתורה שבכתב – הם שעברו בשלשלת המסירה מדור לדור, כאשר בכל דור מדגישים את ההוראה החשובה ביותר לאותו דור, ולפעמים זה נראה כמו חידוש, משהו שלא הכירו מקודם.

על יסוד זה ניתן להבין את סוף המשנה הראשונה שציטטנו לעיל:

הֵם (אנשי כנסת הגדולה) אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׁוּ סְיָג לַתּוֹרָה.

בזמנם, בדור של שיבת ציון לאחר שבעים שנות גלות בבל, אלה היו הנושאים שמצאו לנכון להדגיש. ניתן כעת וזה גם די מפתה, לכתוב מאמר שלם על ההקבלה בין שיבת ציון של אז ושל היום; אבל הפעם נסתפק במה שכבר ציטטנו, ונציע להתבונן בשלושת הדברים שאמרו אנשי כנה''ג, בניסיון למצוא בהם מזור לחוליי מערכת האין חינוך שלנו.

השבת אנו קוראים את הפרק השלישי בפרקי אבות, וכך זה מתחיל:

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

כתשתית חינוכית ראויה לענ''ד, נציע כאן פירוש חסידי לדברי עקביא בן מהללאל:

הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים; אפילו בוגר מערכת האין חינוך של מדינת ישראל יודע לספור עד שלוש, אז בשביל מה הוא מדגיש שמדובר בשלושה דברים? אלא לומר לנו שלא רק מה שרואים כאן ועכשיו זו המציאות. יש גם רבדים שאינם גלויים לחושים המודעים שלנו.

דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, יש לך שורשים היסטוריים עתיקים; אל תתנתק מהם.

וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, האם הצעד הבא שלך, ישמר את הקשר שלך עם השורשים או חלילה להפך?

וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, פעולה שלך היום, תשפיע על העתיד. כאשר תיקלע למצב כלשהו, דע כי אתה הבאת את עצמך אליו.

רק מתוך חשיבה כזאת, של נטילת אחריות אמיתית למה שקורה, ניתן לגשת להבראת החינוך.

וכך יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.

---