מה זה?

אֵיךְ תֹּאמְרִי

נילי רבינוביץ' (יום שני, 09/05/2005 שעה 23:55)

אֵיךְ תֹּאמְרִי

נילי רבינוביץ'

אֵיךְ תֹּאמְרִי לְיַלְדָּה בַּת שָׁלוֹשׁ שֶׁאָבִיהָ -
אֵיךְ תֹּאמְרִי,
אֵיךְ תַּצְלִיחִי לִבְחוֹר בַּמִּלָּה שֶׁתַּגִּיעַ אֱלֵי עוֹלָמָהּ,
עוֹלַם אַגָּדוֹת וְדוּבִּים לוֹגְמֵי-דְּבַשׁ,
עוֹלָם שֶׁל צְבָעִים וּבֻבּוֹת,
אֵיךְ תָּבוֹאִי לְשָׁם עִם מִילִים שֶׁל עוּבְדָּה,
עִם מִלִּים שֶׁל אֱמֶת, שֶׁל מַמָּשׁ.
אֵיךְ תַּכְנִיסִי אֶת כָּל הַמִּלִּים הַזָּרוֹת
אֶל שַׁלְוַת-חֲדַר-הַיְּלָדִים,
אֵיךְ תַּכְנִיסִי מִלִּים לֹא-בְּרוּרוֹת, לֹא-שְׁגּוּרוֹת
אֶל אוֹצָר מִלּוֹתֶיהָ,
וְהִיא בַּת שָׁלוֹשׁ, רַק כִּמְעַט בַּת שָׁלוֹשׁ בֶּאֱמֶת.
אֵיךְ תָּבִיאִי אֵלֶיהָ סִפּוּר שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְמָר כְּמוֹ
כָּל סִפּוּר שֶׁשָּׁמְעָה עַד עַכְשָׁו,
אֵיךְ תָּבִיאִי אֵלֶיהָ סִפּוּר שֶׁבְּעֶצֶם אֵינֶנּוּ נִגְמָר ,
סִפּוּר שֶׁהָיָה עַל חַיָּיו שֶׁל אָבִיהָ,
סִפּוּר שֶׁעַכְשָׁו הוּא חַיֶּיהָּ שֶׁלָּהּ.
אֵיךְ תָּפֵרִי סִדְרֵי-בְּרֵאשִׁית בְּטוּחִים:
וַיְהִי אָב וַתְהִי אֵם
וַתְהִי בַּת,
לִשְׁנֵיהֶם.
וַתִרְאֶה הַבַּת כִּי טוֹב.

אֵיךְ תָּבוֹאִי בֵּית-חֲלוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל בַּת הַשָּׁלוֹשׁ-כִּמְעַט,
אֵיךְ תְּנַפְּצִי קִירוֹתָיו הַבְּטוּחִים
בְּמִלָּה, בְּאַחַת.
וּמַה הַמִּלָּה שֶׁתַּגִּידִי,
הֲיִי זְהִירָה בְּמִילַיִךְ,
הֲרֵי טֶרֶם נִסִּיתָ זֹאת אֵי-פַּעַם
וְסֵפֶר מַדְרִיךְ לַהוֹרֶה הַנּוֹתָר
לֹא נִכְתָּב.
הֲיִצְלַח הַמִּלּוֹן לִמְצִיאַת
הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת,
הַמִּלִּים הַפּוֹסְקוֹת,
הַדָּנוֹת דִּין-אָדָם,
הַחוֹרְצוֹת,
הַמְּשַׁסְּעוֹת,
הַחוֹרְטוֹת, הַקּוֹרְעוֹת,
שֶׁאֵין פֶּתַח-מִלּוּט מֵהֵדָן.
הַמִּלִּים הַזְּמִינוֹת אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל הָרַע,
הַמִּלִּים הָרוֹדְפוֹת הָרוֹמְסוֹת הַחוֹמְסוֹת,
מֵהֵמָּה אֵין דֶּרֶךְ לָשׁוּב חֲזָרָה.

אָחִיהָ כְּבָר יֶלֶד גָּדוֹל, הוּא בֶּן שֶׁבַע,
וַאֲפִלּוּ קְצָת יוֹתֵר.
הוּא קוֹרֵא אֶת עֵינַיִךְ,
וּבְשֶׁקֶט אוֹמֵר: אִמָּא, אַל תַּגִּידִי לָה,
שׁוּם דָּבָר, אַף מִלָּה.
וְאִם תִּשְׁאַל?
אָז נֹאמַר שֶׁעָזַב, שֶׁנָּסַע, שֶׁנִּשְׁלַח,
וְיָמִים יַחְלְפוּ, חֳדָשִׁים וְשָׁנָה
וְהִיא תִּתְרַגֵּל וְתִגְדַּל וְתִשְׁכַּח.
הַאֻמְנָם? סְתָם כָּךְ? בֵּן יָקָר, מַה מִילֶיךָ?
הֲמִשְׁאֶלֶת-לִבְּךָ הִיא, סְמוּיָה?
מִי יִתֵּן וְנָהַגְתִּי בְּךָ כָּךְ?

יַלְדָּה קְטַנָּה, כִּמְעַט בַּת שָׁלוֹשׁ,
בְּבַיִת הוֹמֶה מֵאָדָם,
נְבוֹכָה:
כֻּלָּם פֹּה, דּוֹדִים, שְׁכֵנִים, חֲבֵרִים,
וְלָמָּה תֶּחְסַר הַשִּׂמְחָה.

אֶל פֶּתַח בֵּיתֵךְ בָּא חַיָּל ,
עוֹד הָאָבָק עַל בְּגָדָיו,
עָיֵף, וְאָפֹר, וְגָבוֹהַּ.
שְׂמֵחָה וְתִקְוָה בְּעֵינֶיהָ
הִיא הִגִּיעָה אֵלָיו בִּצְעָקָה,
אַךְ לֹא-הוּא ,לֹא אָבִי,
רָאֲתָה.

הִיא בּוֹכָה יַלְדָּתֶךְ, הִיא בּוֹכָה.

חַיָּל שֶׁאָפֹר שְׂעָרוֹ,
גַּם לוֹ יְלָדִים, גַּם הוּא אָב,
מֵרִים אֶת בִּתֵּךְ הַקְטָנָה,
שׁוֹתֵק וְעוֹטְפָהּ בְּיָדָיו
וּמְחַבְּקָהּ.

מִלִּים, מִלִּים, חוֹנְקוֹת, עוֹשְׁקוֹת,
מִלִּים כּוֹזְבוֹת, מִלִּים בּוֹגְדוֹת,
הוֹ, מַה טֹבוּ מֵהֶן שְׁתֵּי יָדָיו הַחוֹבְקוֹת,
מַה טוֹבָה לָךְ מֵהֶן הַשְּׁתִיקָה.

הצגת המאמר בלבד

נילי גרמת לי להתרגשות מיוחדת

אדרי יצחק ג'קי (יום שלישי, 10/05/2005 שעה 0:55)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לפני מספר דקות חזרתי ממערכת העיתון המקומי בדימונה, כתבתי דברים ליום הזיכרון וחג העצמאות דף אחד המחיר, דף שני התמורה.
צמודים אחד לשני, דף הזיכרון בצמידות לדף החגיגות לעצמאות.
קטע קצר מהמאמר לזיכרו של רס''ן דוד (דודו) כהן.

רס''ן דוד דודו כהן ז''ל
בן לסימי ומרדכי
נולד במרוקו - רבט בתמוז תשט''ז , 6/1956
התגורר בדימונה
שרת בחטיבת הצנחנים
נפל בעת מילוי תפקידו בן 26 ברחובות העיר ביירות בלבנון בכ' בסיון תשמ''ב, 11 ביוני 1982.
הותיר: אישה – אורית, בת – דגנית בת שנתיים, הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים.

שיר שכתב רס''ן דוד (דודו) כהן ז''ל.

יום חול ברמה - ללא כתובת
סתם עוד יום חול,
הרבה ענן מבעד לתכול,
רמה גבוהה שטוחה,
שמש שטופה מזרחה.
סתם יום של חול,
ללא רחמים ומחול,
לכל אלה שנקטפו
כי לא מצאו בה כתובת.

סיפור חיים של דימונאי, חייל, לוחם,קצין, מפקד, חבר ואבא השזורים באהבה לאדם למולדת ולמחיר הכבד של היגון המתלווה במלחמה על קיומנו כעם יהודי חופשי במולדתו...

נילי אהבתי את השיר

_new_

מרגש מאוד

יאיר ש (יום שלישי, 10/05/2005 שעה 9:22)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

יפהפה וחזק

אורה (יום שלישי, 10/05/2005 שעה 10:12)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

יפהפה חזק ומרגש מאד

נירה רובין (שבת, 21/05/2005 שעה 15:08)
בתשובה לאורה

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

השירים משתיקים

אב''ע (יום שלישי, 10/05/2005 שעה 19:08)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

המלים אכן חונקות
ומשתיקות.
לכן אין לשירים של נילי רבינוביץ' אלפי תגובות,
בעצם יש,
תגובה של כל איש ואישה
בינו לבין עצמו

_new_

אין מנחם

יועזר (יום רביעי, 11/05/2005 שעה 7:13)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

כשחופרים בור באדמה ולא מכסים אותו, ברבות הימים הוא נסתם. ואחרי שנים תשאר במקום רק שקערורית קטנה. מה שבטוח, הבור יסתם. למה זה לא קורה לחללים שנפערים בלב? הרי במקום להסתם עם השנים, הבורות רק נחצבים עוד ועוד.
ואחרי שמצאת את המלים לילדה בת השלוש, אילו מלים מצאת עבור הילד? ומתי תמצאי את המלים עבור האשה האם?

_new_

מרגש

דוד סיון (יום רביעי, 11/05/2005 שעה 8:53)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

כאב, יופי, ועדינות נפש.

קובי סגל (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 8:11)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

נילי,

הצלחת לתאר במילים את הכאב שאותו אי אפשר לתאר.

לגעת בנקודות שבהן קשה כל כך ליגוע.

לתת את התחושה לאלו שחרב עליהם עולמם שאין הם יחידים -ושיש כאלו שכואבים כמותם

עשית זאת בתמהיל מרכך ומרפא של כאב, יופי, ואצילות נפש.

תודה לך.

_new_

כאב, יופי, ואצילות נפש

קובי סגל (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 8:15)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לנילי,

הצלחת לגעת במקומות אליהן קשה כל כך להגיע.

לבטא את מה לעיתים חושבים אנו שאי אפשר לבטא.

להיות לפה, לכואבים את הכאב שאין לו מזור לעולם,

ואולי גם, במילותייך היפות, להביא קורטוב של נחמה.

הצלחת בכך, בעזרת תמהיל של שפה יפה אך חפה ממליצות, הרבה כאב, יופי, ואצילות נפש.

תבורכי על מעשה ידייך,

קובי

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.