בשקט בשקט, מתחוללת לה מהפכה מאד חיובית במגזר החרדי. כמי שלמד דבר או שנים על ההיבט הכלכלי של החיים במגזר הזה אני מציג את התרומה הצפויה שיש בתהליך למשק הישראלי כולו. לדעתי התהליך מחוייב המציאות וטוב למגזר החרדי.
יום ההבטחות, יום האזכרה לבן גוריון, הגיע ועבר. כרגיל גם הפעם הופיעו שמועות על ''מתנות'' שנמצאות בקנה. בהמשך נראה מה היו ההבטחות ומה צפוי לעלות בגורלן. לבסוף, נעיף מבט על האפשרות להתחדשות בנושא הגנת הצרכן.
החרדים – אור בקצה המנהרה
לפני מספר חודשים, בעקבות כנס קסריה, כתבתי שאחת המכשלות לצמיחה היא שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה האזרחי. בישראל, כבר זמן רב, נע שיעור ההשתתפות סביב ה-55%. לעומת זאת במדינות המפותחות השיעור הממוצע הוא כ-65%, כאשר בארה''ב הוא מגיע אפילו לכדי 72%.
חישוב פשוט מראה שכדי להגיע לשיעור השתתפות של 65% צריך להוסיף לכוח העבודה של ישראל כ-480 אלף עובדים. ברור שתוספת כזו, גם של עובדים בתחתית סולם הכישורים, תיצור קפיצת מדרגה בפעילות הכלכלית במשק. ציינתי, כמובן, שתהליך כזה יתפרס על פני זמן (שנים). נאמר שם שאם יורחבו ההשקעות בחינוך (השכלה), במיוחד באזורים ובקרב אוכלוסיות בהם שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה נמוכים הרי שתהליך הגידול בכוח העבודה יואץ (
החושך ונקודות האור).
עיון בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ''ס) מעלה מאפיינים ייחודיים של האוכלוסיה החרדית (
החרדים). כאשר מחברים את המידע עם נתוני
דו''ח העוני 2003 מתקבלת תמונה עגומה של החברה החרדית:
- אוכלוסיה של 500 אלף נפש ויותר של משפחות מרובות ילדים,
- הם גרים בצפיפות,
- שיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה נמוך,
- שיעור העוני בין החרדים גבוה באופן אבסולוטי וביחס לשאר האוכלוסיה.
אפשר להניח, אם כן, שחלקם של החרדים בתשלומי הרווחה גבוה מזה של קבוצות אוכלוסיה אחרות. מאחר ובשנים האחרונות קוצצו תקציבי הרווחה אפשר גם להניח שרמת החיים של האוכלוסיה החרדית נפגעה יותר מאשר רמת החיים בקרב אוכלוסיות אחרות.
במקום שישבו לבכות על החלב שנשפך, אנחנו שומעים על שינוי מהותי בגישה של מנהיגות העדה החרדית. ראשית, הוקמה היחידה של הנח''ל החרדי דבר שמאפשר למי שסים את השירות בה, להשתלב בכוח העבודה ובחברה הסובבת מבלי לעזוב את המורשת, את הקהילה. שנית, שמענו על פתיחתן של תכניות הכשרה מקצועית לגברים חרדים שמכשירות מאות של גברים. בין התחומים הנזכרים יש: מחשבים, גרפיקה ומולטימדיה, ראיית חשבון והנהלת חשבונות, מנהל עסקים ובשיווק, הנדסת חשמל באדריכלות (
בחזרה מן האוטופיה). ברור אם כן שישנה, במגזר החרדי, מגמה ברוכה להגדיל את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, שהוא גורם מרכזי להיקפה של תופעת העוני.
בימים אלו אנחנו שומעים על מהפכה ממש: קמפוס חרדי של מכללת קריית אונו. הכוונה היא שאלפי חרדים ירכשו תארים אקדמאים במקצועות מבוקשים כדי שיוכלו להשתלב בכוח העבודה כאשר הם מצטרפים ברמת הכישורים הגבוהה. יש הטוענים שבחלק מן המקצעות הללו יש ליוצאי הישיבות יתרון איכותי על בעלי המקצוע מקבוצות אוכלוסיה אחרות. לא פלא שאנשי עסקים שמחים לעזור בגיוס מקורות מימון לשלם את שכר הלימוד הגבוה במוסד הפרטי (
מבחן לחילונים).
מסתמנת מגמה לחזור לדפוסי החיים של העדות החרדיות בגולה –בעולם הגדול. כלומר, תהליך הדרגתי של הצטרפות יותר ויותר גברים לכוח העבודה כאשר בסופו רק המתאימים והטובים ישארו במסגרת ''תורתם אומונתם'' - על ספסלי הישיבות. יש במגמה הזאת כמה היבטים מבורכים. הראשון הוא ההיבט החברתי. השכלה דומה והשתתפות בכוח העבודה יוצרים נקודות מגע על הרמה החברתית שבסופו של דבר תוביל לשילוב חברתי – לא עוד אנחנו והם.
מנקודת מבטו של הכלכלן יש במהפכה, שינוי מגמה, היבטים חיוביים נוספים. בהנחה ששיעור הגידול של האוכלוסיה החרדית ישמר סביב 6%, אפשר לצפות להצטרפות של כמה אלפים בשנה לקבוצת המשתתפים בכוח העבודה. יש בכך גידול משמעותי בכמות אמצעי הייצור (עובדים) ואיכותם (הון אנושי). עצם ההצטרפות לכוח העבודה מביאה לגידול בתוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) משתי סיבות: העליה בכמות העובדים והעליה באיכותם (רמת ההון האנושי). העליה בתמ''ג היא מקור לעליה ברמת החיים בכלל אבל במיוחד במשפחות של המצטרפים החדשים.
העליה ברמת החיים, משמעותה ירידה במספר הנזקקים לתשלומי הרווחה ותאפשר קיצוץ נוסף בהוצאה הציבורית או הסטת תקציבים להשקעות ביעדים מוטי צמיחה. המהפכה הזאת במגזר החרדי תביא בחובה שינוי בגודלו של כוח העבודה הלאומי, ואפשרות שינוי סדרי העדיפויות בהוצאה הציבורית ולכן גידול בשיעורי הצמיחה הפוטנציאליים של המשק. במקביל ישתפר מעמדם החברתי של בני המגזר החרדי ויתחזק השילוב עם שאר חלקי העם.
שתי ציפורים ביד אחת: מגמה של צמיחה חברתית וכלכלית (רמת חיים).
תוכנית פיתוח?
כמדי שנה, עם התקרב יום ההבטחות, קיבלנו הוראות התנהגות ביום האזכרה השנתי לבן גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל. גם השנה, ביום האזכרה, הופיעו בשמי שדה בוקר ההליקופטרים שהביאו את השרים ואנשים חשובים אחרים. כמו בפעמים קודמות, בתום הטקס עפו להם כולם לדרכם – עד הפעם הבאה. כרגיל גם הפעם נפוצו שמועות על תכניות פיתוח, אלא שהפעם הפרסומים הקדימו את הטקס:
ועדת השרים לנגב ולגליל אישרה השבוע תוכנית פיתוח גדולה לנגב ולגליל לארבע השנים הקרובות. המטרות העיקריות של התוכנית - הגדלת מספר התושבים בנגב ל-1.5 מיליון תושבים, ובגליל ל-1.1 מיליון עד 2010.
עלות התוכנית עומדת על כ-16.8 מילארד שקלים, רוב התקציב אמור להגיע ישירות ממשרדי הממשלה, ..... הממשלה תתבקש לאשר את התוכנית ולהורות למשרד האוצר לבצע את שינויי התקציב בנדרשים כבר בתקציב 2005.
כאשר קוראים את הפרטים אי-אפשר שלא להתרשם מהתוכנית ומהפוטנציאל הגלום בה. היא מייעדת את עיקר ההוצאה, 4.2 מיליארד שקלים בשנה, לתשתיות, להשכלה, ולמפעלים מוטי צמיחה. הנסיון מהשנים האחרונות אומר שזו משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית גם אם הממשלה יציבה וכל השרים הנוגעים בדבר ישתפו פעולה ולא יציבו מכשולים. אבל הפעם לא מדובר רק בהסטת תקציבים ליעדים חדשים אלא גם בקיצוץ תקציבי במקביל.
מבירור קצר עולה שהתוכנית עוד בתהליכי עיבוד, ויעברו עוד מספר שבועות עד שהיא תושלם. גם אם נניח שהיא תושלם ותאושר בקרוב על ידי הממשלה זה לא יספיק כדי להגיע לשלבי הביצוע במהלך החודשים הראשונים של שנת 2005. לפני הכל, על המשרדים הרלוונטיים למצוא באיזה סעיפי הוצאות לקצץ ואחר כך נחוץ אישור של ועדת הכספים והכנסת. זה תהליך שדורש את הזמן שלו ובמציאות השלטונית העכשווית דרוש זמן רב יותר. בהקשר הזה, תהליך אישור המלצות ועדת בכר הוא דוגמה לקשיים משמעותיים עוד בשלבי ההחלטות. לאחר 2005 המיקוד של ''הנבחרים'' יוסט, כנראה, למהלכי הבחירות.
יום ההבטחות בא והלך וארץ הנגב והגליל תשקוט עד הפעם הבאה...
בשולי הדיונים על התקציב
דוד לויכמו עוף החול, הקם לתחיה, גם ח''כ (השר לשעבר)
דוד לוי מתעורר לחיים כאשר דיוני התקציב נכנסים להילוך גבוה. הוא הודיע שלא יצביע בעד התקציב ואולי בסופו של דבר יצביע נגד. הוא כמובן הדגיש את הנתונים הקשים שהוצגו בדו''ח העוני ואמר שאם עד הקריאה השלישית, לא יתבצעו שינויים בתקציב בהתאם הוא אכן יצביע נגד. כבר שנים הוא ''נאבק בנחישות'' למען אותה מטרה ועדין לא למד להסתדר מספיק טוב. בניגוד לחרדים, הוא יתקשה להראות הצלחה מעבר לדיבורים וכוונות.
בעבר, כאשר עוד היה שר הוא אפילו התפטר כדי להדגיש את עמדתו בנושאים החברתיים. זה לא ממש עזר לו. לעומת זאת, הח''כ (לשעבר)
אריה דרעי הצליח לסגור ''עסקה'' לתקופת כהונתה של אותה ממשלה בלי שאפילו נולד הצורך לאיים או להתפטר...
שאול מופזשר הביטחון
שאול מופז בחר לפעול בשתי רמות. ברמה הראשונה, הוא הודיע על כוונתו להצטרף למתנגדים לתקציב מבין חברי הליכוד. אולי הוא גם יצטרף ללובי החברתי ולדרישות בנושאים החברתיים – שני אלו מצטלמים טוב ואפילו עשויים לעזור בשיפור מעמדו לקראת הפעם הבאה שיתקיימו בחירות מקדימות בליכוד.
הפעילות הזאת, כמובן, עוזרת לו להרדים אותנו (הציבור) בקשר לפעילותו ברמה היותר ''חשובה'' – תקציב הביטחון. אבל עלינו לדעת ולזכור שרק מעודפי השומן בתקציבי מערכת הביטחון אפשר לחסוך סכומים אדירים. נזכיר רק תחום בולט אחד: ''תשלומי השכר והפנסיות, כאחוז מתקציב הביטחון, עולים בעקביות זה שנים. רוב השכר והפנסיה משולם לאנשים שנמצאים בעורף ולא מסכנים את חייהם. רק 11% מתקציב השכר הולך ללוחמים'' (
הבועה של מופז).
הנאמר מזכיר לנו את האמירות של שר האוצר, בנימין נתניהו, על הצורך להחליף דיסקט ועל הרזה (המשק הפרטי) שנאלץ לסחוב על גבו את השמן. אין ספק שתקציב הביטחון יכול לעבור גם דיאטה וגם לאפשר שיפור בביצועי המערכת. אחד הרעיונות שעולים בראשי הוא שקיצוץ בתקציב הביטחון יכול לתרום מקור משמעותי למימוש תוכנית הפיתוח שהזכרתי קודם.
הגנת הצרכן
גלית אבישיבישראל קיימים 3 ארגונים שעוסקים בהגנה על האינטרס של הצרכן (ויש גם מדורים בחלק מן העיתונים שעוסקים בכך). אבל הצרכן הישראלי יוצא מקופח בהשוואה לצרכנים בארצות המפותחות כמו אנגליה וארה''ב (
אף אחד לא שומר עלינו). הצרכן הישראלי גם מקופח בהשוואה להטבות שמאפשרת המערכת הציבורית לתעשיינים למשל. משרד התמ''ת משקיע יותר משאבים בטיפוח הצד היצרני של המשק מאשר בהגנה על הצרכנים. אם לא די לנו בכך, הרי שהמנהלת האנרגטית של ''המועצה הישראלית לצרכנות'',
גלית אבישי, החליטה להתפטר.
אהוד אולמרטהקש ששבר את גב הגמל היתה כוונתו של שר התמ''ת,
אהוד אולמרט, לקצץ את תקציב המועצה בעוד 40%. כאשר לוקחים בחשבון ש''רשות הצרכנות של ההסתדרות'' עברה תהליך דומה מאד בעבר, נשארנו בלי גוף ציבורי בעל כוח משמעותי שיכול להשפיע על המציאות בהקשר הזה. לכן לא פלא שכבר החלו לצוץ הצעות לפתרון.
בין היתר בולטת הצעת החוק של חברי הכנסת שלום שמחון ודליה איציק שלפיה ''תוקם רשות להגנת הצרכן אשר תופעל במתכונת רשות ההגבלים העסקיים; כלומר עצמאית, בעלת סמכויות נרחבות ותקציב נכבד'' (
הסיכוי היחיד להגן על הצרכן). הדגם של רשות ההגבלים העסקיים הוא כנראה דגם מוצלח אם לשפוט לפי פעילותה של הרשות בעבר הקרוב.
מצד שני, אסור לנו לשכוח את הנימוקים הטובים לקצץ בהוצאה הציבורית ובגודלה של המערכת. בודאי שלא כדאי לנו להרחיבה. הצעה הרבה יותר יעילה תהיה הקמת אגף בתוך רשות ההגבלים העסקיים שיעסוק בהגנת הצרכן. יתכן אפילו שהרשות הזו תתייעל ותעביר כמה עובדים בעלי נסיון לאגף החדש. לרשות יהיה מנהל ושני מנהלי אגפים, וכן הלאה. הרי אין דבר יותר טבעי מכך שהעוסקים באכיפת החוק משני צידי המתרס, השוק, יעשו זאת תחת אותו הכובע.
אור וצל בשולי החדשות
