פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
אקדמיה במצור
מבט אפור / אלכסנדר מאן (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 11:58)


אקדמיה במצור

אלכסנדר מאן



דומה כי נשק החרם על ישראל הולך ומקבל תפנית חדשה ברחבי העולם המערבי, אולי בדומה להתפתחות אבולוציונית כללית: אם בשנות ה-‏80 דובר על חרם נגד פירות וירקות מתוצרת ישראל, ובשנות ה-‏90 על חרם נגד מוצרים המיוצרים בהתנחלויות מעבר לקו הירוק – הרי שלכל המאוחר משנת 2000 קיבל חרם זה תפנית חדשה; במסגרת זו בוחרים נציגים שונים מהאקדמיה הבינלאומית לנסות ולפגוע בישראל בצורה כואבת עוד יותר: חרם כללי על פרופסורים ומרצים מישראל הוא ה-bon ton הנוכחי בתחומים שונים: תקציבי מחקר, הזמנות לכנסים בינלאומיים, משרות, פירסומים ועוד. החרם בתחום זה עדיין מגשש את דרכו, אך ברור כי פגיעתו עלולה להיות רעה לא פחות מנסיונות החרמות שהוזכרו לעיל, ואולי אף יותר.

העילה הרשמית לחרם היא מדיניות ישראל בשטחים, כשגולת הכותרת היא הרצון לפגוע במעמדה המדעי-אקדמאי בעולם, על ידי החרמת כוחות המחקר השונים בקרבה. על רקע זה עומד להיפתח היום בלונדון כינוס ראשון בתחום, אשר יקדיש עצמו לקריאה לחרם אקדמאי על ישראל, עם או בלי מרכאות.
''התנגדות לאפרטהייד הישראלי: אסטרטגיות ועקרונות'' הוא שמו של כנס זה, אשר מעלה מספר הרהורים אפורים בקשר לסיכויי ההצלחה של חרם מסוג זה, מוטיבציות שונות המשחקות תפקיד נוסף במשחק, וכמובן את השאלה החשובה מכולם: לאן מובילים חרמות מסוג זה? האם הדבר יוכל כהוא זה להשפיע על מדיניות ישראל בשטחים?

נראה כי את המארגנים לא מעניינות במיוחד שאלות אלו; הניסיון המצטבר בהפעלת סנקציות בינלאומיות נרחבות נגד דרום-אפריקה, הוכיח לשיטתם שניתן לשבור כל התנגדות עיקשת לאפלייה מוכתבת, ולהגיע לפירות המדיניים הרצויים.
דרום אפריקה של פיק בותה ומרעיו, מבחינה זו, היא הנימוק האולטימטיבי לכל קריאת חרם אפשרית, אולם בכיוון אחד בלבד: בכיוון המדינה המערבית המקיימת הפלייה ברורה בשטחה. חרם על מדינות שאינן דמוקרטיות, או מדינות בהן זכויות האדם מצויים תחת סימן שאלה גדול – אינן נכנסות על פי רוב לקטגורייה זו, אולי כי אפקט הפגיעה אינו יכול אלא להיות קטן יחסית: וכי למי כבר היה איכפת במדינת עולם שלישי, שמדעני ארצו מנודים ואינם מוזמנים לכנסים?

לישראל, לעומת זאת, יש כנראה מה להפסיד בתחום, מבלי שתוכל להתגונן באופן יעיל; את השימושים העיקריים בהשוואות מתחום השואה כבר עשו בשנות ה-‏90, עת קראו ארגוני צרכנים שונים בגרמניה להחרים פירות וירקות ישראלים – ונתקלו בתגובה כי הם משתמשים למעשה בכל אותם מסרים נאציים אשר קראו בזמנו ''Kauft nicht bei Juden'' (אל תקנו אצל יהודים). ההשוואה לתקופת השואה בהחלט עזרה בזמנו, למרות הפלאקטיביות שהיתה נעוצה במסר שהעבירה: הרי אין כל קשר הגיוני בין קריאה להחרמת תוצרת ישראלית מסיבות פוליטיות של כיבוש מתמשך, לבין קריאה נאצית להחרמת חנויות של יהודים – אלא אם כן מאמינים בחוט אנטישמי ישיר שעובר משנות ה-‏30 של המאה שעברה, עד ממש לעצם כתיבת שורות אלו.

הייתכן כי אנטישמיות היא החולייה המקשרת בין כל אירועי ההחרמה שתוארו לעיל?

קשה לומר, אולם ברור שבחירה בקו הגנה/התקפה זה מחטיא במקצת את המטרה, בלשון המעטה, וכלל לא ברור מהי האפקטיביות הטמונה בו לטווח ארוך; מה שהצליח בגרמניה של שנות ה-‏90 מבחינת סתימת הפה לאלו שקראו להחרים תוצרת ישראלית, עלול שלא לעבוד באירופה של שנות ה-‏2000, שלא לדבר על רחבי העולם המערבי. זוהי גם החולשה בנסיון הגדרת המחאות נגד פעילות ישראל בשטחים כפעולות אנטישמיות: בשלב מסויים יאבדו המילים את כוח הרתעתן, והמונח 'יעבור' את הסף כעוד מונח סתם כך, שכל בר בי רב עושה בו שימוש לצרכיו.
הערבוב הכללי (המכוון לעיתים) בין ביקורת לגיטימית לביקורת עויינת וחד צדדית, בין תופעות שמפורשות כאנטישמיות לתופעות שמוסברות כאנטי-ישראליות, בין שלילת הכיבוש לשלילת קיומה של ישראל, בין הנטייה להתייחס לסכסוך בכללותו לבין ראייה חד צדדית של המתרחש בו – הפכו את העניין למורכב ומסובך, ולדבר שגם בישראל עצמה הפסיק להיות ברור היכן עומדים אנשים שונים, כגון אלו המצדדים בקיום חרם שכזה בבחינת ''להציל את ישראל מעצמה''.

מבחינה זו חרם מדעי-אקדמאי זה הוא דבר שניתן להיאבק בו באופן עקיף בלבד, בבחינת שכנוע המשוכנעים – שהוא בעצם הסיפור הכללי הנכון לגבי ההתייחסות הכללית לישראל באירופה: מי שהיה בזמנו ידיד ישראל, ישאר גם כזה בעתיד, ומי שגילה בעבר נטיות שליליות כלפיה, ימשיך ויחזיק בהן גם בשלב זה, שפירושו גם בכל הקשור לתחום האקדמאי.

הנימוקים להחרמה או לתמיכה נלעסו כבר לעייפה; הכיבוש בשטחים ממשיך, ובוודאי ימשיך להתקיים בתקופות הקרובות והרחוקות, היות והסדר אפשרי עם הפלסטינאים נראה כחלום מתרחק על רקע שאלת זכות השיבה. ניתן גם לשער כי הסכסוך יילך ויקבל את התיאולוגיה הפוליטית שהתקיימה בבסיסו של הסכסוך בדרום אפריקה, עם מעט קורטוב של דמיון למלחמה הקרה בין הגושים בזמנו: אלו שיבקשו להתרכז בצדקתה של ישראל ובצביעותו של העולם המערבי לשיטתם, שפירושו ביקורת כלפי גינוני נימוס השולחן שמופנים רק כלפי צד אחד במשוואה – מול אלו שיתרכזו במה שהם מפרשים כציניות וכצביעות ישראלית מתמשכת, שמלווה להבנתם את ישראל על ידי עצם המשך מצב הכיבוש, תוך גיוס מעמד של קרבן תמידי לכאורה.

החרמת מדענים ואקדמאים ישראלים בנקודה זו לא תוביל לכלום, וגם לא ממש תזיק לאיש מלבד אלו שיוחרמו על לא עוול בכפם. הדבר כואב במיוחד אולי בגלל שמאבק בתופעה עלול באופן פרדוכסאלי וציני אף להרחיבה, וכל ניסיון למצוא פשרת ביניים לא יעזור: אלו שבוחרים לגנות את ישראל, ימשיכו גם לבצע זאת בעתיד.
אין צורך לעסוק בנבואה לשמה כדי לקבוע כי הכיבוש עצמו לא יבוא לסיומו כתוצאה מהחרמה זו, ויש לשער כי המחקר האקדמאי הפנימי לא ייחלש. מקרה דרום אפריקה אינו עתיד לחזור על עצמו בישראל, היות והבעיה במקרה זה היא בעיה אחרת לגמרי – אשר איש לא יודע כיצד לפתרה.

הדבר היחידי שאפשר לקוות, הוא שחרם זה ישאר בגדר חרם-מוגבל, ולא ישא בהמשך אופי של הצטרפות המונית למעגל המחרימים, גם בתחומים אחרים. הסיכויים הכלליים לחרם חלקי נראים סבירים, לפחות על רקע האיסלמופוביה המתגברת במקומות שונים במערב.

הסיפור והמאבק האמיתיים נמצאים, מבחינה זו, עוד לפני כל המשתתפים במשחק – אשר מן הסתם עתיד להתארך עמוק אל תוך המאה ה-‏21.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


יעקב (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 14:02) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חבל מאד שישנם אקדמאים ישראלים ,בשם החופש האקדמי מעודדים אקדמאים בחו''ל להחרים מדענים ישראלים.מצער שראשי האקדמיה בארץ , נשיאי האוניברסיטאות ומכוני המחקר אינם מגנים תופעה זאת בלשון נחרצת ובקול רם ומסתתרים כאמור מאחורי ''החופש האקדמי'' ו/או הדמוקרטיה וחופש הדיבור
_new_ הוספת תגובה



עיניים להם ולא יראו
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 16:27) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלכס, המישפט הבא מהמאמר שלך אומר את הכל.

''אלא אם כן מאמינים בחוט אנטישמי ישיר שעובר משנות ה-‏30 של המאה שעברה, עד ממש לעצם כתיבת שורות אלו.''

זו כלל לא שאלה של ''אם מאמינים''. קיומה של תופעה איננו נגזר מזה שמאמינים בה או לא. התופעה קיימת בזכות עצמה גם כשלא מאמינים בה. אצלך ואצל רבים אחרים קיים מנגנון הדחקה בעזרתו אתם מתכחשים למציאות ומשכנעים את עצמכם ''לא, זה לא זה''.

ישראל איננה טלית שכולה תכלת, ובוודאי שיש מקום לשיפורים ויש את מה לבקר (תראה לי איפה אין). אבל ההתעסקות האובססיבית הבלתי פוסקת עם ישראל, ורק עם ישראל, איננה אומרת לך מה שהוא?

אין לי תרופות פלא ואינני יכול לבוא עם רעיונות איך להילחם בזה. אבל הצעד הראשון הוא להכיר במציאות ולהבין מה מסתתר מאחורי כל זה. זה לא שונה מתחום הרפואה בו הצעד הראשון לטיפול מוצלח במחלה זו דיאגנוזה נכונה.

כאשר ישראל נמצאת תחת התקפות בלתי פוסקות וביקורת מכל הצדדים כשבמקרה הטוב 5 אחוזים הם דברים שאכן התרחשו במציאות וראויים לביקורת, אתה יכול לקרוא לזה באיזה שם שאתה רוצה, אבל המהות לא תשתנה. על אחת כמה וכמה אם לוקחים בחשבון את ה''ייחודיות'' שישראל ''נהנית'' ממנה - אף מדינה אחרת בעולם לא זוכה לשבריר של אחוז מה''ביקורת'' המופנית אל ישראל.

מקוכל לאמר כאן:

If it walks like a duck, if it quacks like a duck, and if it looks like a duck --- then it is a duck

אם זה הולך כמו ברווז, אם זה מגעגע כמו ברווז ואם זה נראה כמו ברווז --- אז זה ברווז.

כל הנסיונות שלך לראות את זה כברבור לא יעזרו, כי זה קורה רק אצל הנס כריסטיאן אנדרסן.

ובאותו הקשר, מימרה שגורה אחרת היא:

A rose under name still smells the same

שושנה בכל שם, הריח נשאר נעים.

באותה מידה ניתן לאמר

Anti Semitism under any name, the stench is the same
''אנטישמיות בכל שם, הסירחון לא משתנה''

הבעיה מתחילה לדעתי מהחינוך הדפוק שילדי ישראל מקבלים. עבדתי כמה שנים כמורה בתיכון בראשית שנות הששים. כבר אז היה הרבה מה לשפר, אבל עדיין התלמיד הממוצע יצא עם מינימום של ידע בהיסטוריה של עם ישראל במאה האחרונה. היום גם זה כבר לא קיים.
_new_ הוספת תגובה



עיניים להם ולא יראו
לוי (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 19:58)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מדינת ישראל בהנהגת הבגץ התבססה כסמן השמאלי של האנטישמיות בעולם .
לא היה רעיון אנטישמי אשר לא הובע קודם ע''י אנטישמים ישראליים .
_new_ הוספת תגובה



פורום ארץ הצבי בהשתתפות
רמי נוידרפר (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 20:26)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לוי הסתמן כסמן הימני של הטיפשות ברשת.
לא היה רעיון נפסד וגזעני אשר לא נתמך בהתלהבות על ידי הלוי הנ''ל
_new_ הוספת תגובה



רמי, השימוש במלים שאינך מבין את משמעותן
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 20:59)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא מעיד על עודף חוכמה. גם לא על בגרות.
_new_ הוספת תגובה



אתה אולי מבין את המילים, ישראל, אבל אתה מגזים
דוד סיון (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 21:22)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נהנה לעסוק בשוליים מבקר את המבקר. ממש גאונות.

הגישה שלך (ושל עוד כמה משתתפים בפורום הזה) שמקבלת
ומפיצה שמות תואר כמו אנטישמי על כל יהודי שחושב אחרת
היא הבעיה המרכזית ולא המילים בהן השתמש רמי.

אבל לך זה הרי לא משנה; גם אם אוכיח לך שחור על גבי
לבן, הרי תחזור על הטעות הזאת. הכי עצוב זה שאתה
עושה זאת במודע.
_new_ הוספת תגובה



מצטער דויד
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 23:40)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל אני קצת מתקשה לרדת לסוף דעתך.

אולי אתה מוכן להסביר לי מה בדיוק רצית לאמר חוץ מהקביעה הכללית ש''אני לא בסדר''?
_new_ הוספת תגובה



זה לא משנה
דבֵק בצדק (יום שני, 06/12/2004 שעה 4:58)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא אומר את זה לכולם אבל אף פעם לא לעצמו.
_new_ הוספת תגובה



אני אחכה, ישראל, לפגישה איתך
דוד סיון (יום שני, 06/12/2004 שעה 8:00)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפי שהבטחת, לפני זמן מה, זו אפשרות ריאלית. לא?

האם קרוגמן התחיל שוב לכתוב על כלכלה?
_new_ הוספת תגובה



לא בטוח שזה יצא אל הפועל
ישראל בר-ניר (יום שני, 06/12/2004 שעה 8:52)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מתוכנן כרגע להיות בארץ בראשית מאי 2005 לכנס מחזור מהתיכון, אבל לא בטוח שמצבי הבריאותי יאפשר לי טיסה ארוכה כזאת.

קרוגמן כנראה בחופשה. כבר כמה זמן לא ראיתי מאמרים שלו בניו יורק טיימס.
_new_ הוספת תגובה



לא בטוח שזה יצא אל הפועל?
דוד סיון (יום שני, 06/12/2004 שעה 9:44)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני בכל זאת מאחל לך רפואה שלמה
ומאד מקווה שתוכל להגיע לכנס.
_new_ הוספת תגובה



אתה אולי מבין את המילים, ישראל, אבל אתה מגזים
לוי (יום שני, 06/12/2004 שעה 8:26)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוי דודוש , היום במודה להפריש מילים מסוימות : גזענות , נאצים , רוצחים וכו' אני מבין שאתה מתאמץ להשתלב במרחב השמי לא אפריע לך . אני אפילו מוכן לעזור לך ע''י הפעלת גרויים מזדמנים .
_new_ הוספת תגובה



הרבה כינויים יש לי והיו לי - לא דודוש
דוד סיון (יום שני, 06/12/2004 שעה 9:34)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני לא עוסק במודה בכלום. בניגוד לאחרים אני אותו אדם
בפורום כמו בחיים ''הגשמיים'' (הלא וירטואליים). אני
כמובן לא מפחד מהאמת.

כאשר אני רואה דברים שמציגים את המציאות סביבי (או
חלקים ממנה) כדבר שהוא תמצית הרוע (אנטישמיות),
אני נוטה לבקר ואם צריך ואפשר לבדוק.

עדיף שלא תעסוק בעידוד גירויים כלל....
_new_ הוספת תגובה



אני רוצה להרגיע אותך ולקבוע
אפריימק'ה (יום שני, 06/12/2004 שעה 10:01)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שהיום כל הצעת חרם על ישראל טבועה באנטישמיות. והמבחן הוא האם את אותו חרם שרוצים להחרים את ישראל מציעים היום נניח כנגד מדינות אירופאיות שצבאן כובש באופן חוקי מדינה במרחק אלפי קילומטרים מהבית, אבל טורח לפתוח באש מכוונת היטב במפגינים לא אלימים ויחסית די רחוקים מחייליה (אין בכלל איום, לא ישיר ולא עקיף)?

למה למדינה זו מותר, כשהיא בכלל לא נלחמת על חייה והיא בסך הכל התנדבה להגן על אותה מדינה רחוקה, אבל צבאה מועל במטרות הנוכחות שלו שם. לעומת זאת, אנחנו כבשנו את השטחים במלחמה צודקת מבחינתנו, גם לפי מרבית שונאינו, אבל לנו אסור להילחם כדי להגן על חיינו בתוך ביתנו?

דוגמת צרפת - חוף השנהב שהבאתי דומה לעשרות דוגמאות נוספות. יכולתי להביא דוגמאות רבות כמו בלגים בזאיר, או''ם ברואנדה ובסודאן, ספרד בבילבאו, בריטניה בצפון אירלנד, סינים בטיבט, הודים בקשמיר.

בעוד אנחנו חיסלנו מחבלים עם נשק בידם, ואזרחים במשמשים להם שכפ''צ ואמצעי לאיסוף מודיעין בחזית האוייב, הרי הם חיסלו בהרף קרב אוכלוסיות שלמות של מיליוני אדם ב-‏30 השנים האחרונים. מיליון רואנדים הרוגים לא מזיזים לקוף בענאן והוא שולח את בנו לגייס כסף שוחד במסגרת האמברגו של האו''ם על עיראק של צדאם. זה תקין? מישהו מציע להחרים את האו''ם? את בלגיה? את צרפת? מה פתאום להם מותר לשדוד ולהרוג, אבל ליהודים אסור להרוג ולהגן על עצמם. גם 700 קורבנות אזרחים פלסטינים לא מכתימים את המצפון שלנו. ''עם'' שנלחם על ''חייו'' (מה פתאום על חייו? פעם רמזנו שאנחנו רוצים להשמיד ערבים?) לדעתם רשאי וצריך לשלוח את ילדיו לקו האש. זה כנראה משחק טוב בטלויזיה של חדשות 8 בערב.

מערכת דו ערכית, אחת לעולם כולו והשניה לממזרים היהודים שסוף סוף יש להם את האומץ והכוח להראות שהם יודעים להילחם. הם עדיין לא התרגלו שגם יהודים יכולים להיות טובים ורעים, חזקים ובטוחים. רק כנגדנו יש 97% של אתרי ההסתה והשנאה בכל מרחב האינטרנט העצום, כאשר כל היהודים כולם הם 0.2% מכלל אוכלוסיית העולם. משהו רקוב בעולם הזה, ולא היהודים.
_new_ הוספת תגובה



עיניים להם ולא יראו
אלכסנדר מאן (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 22:37)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני כבר כתבתי בהרבה מקומות שאינני אוהב לבצע הכללות גורפות אל תוך המושג 'אנטישמיות' ברגע שעוסקים בביקורת במעשיה של ישראל. 'אנטישמיות' היא מושג רחב עד מאוד, בחזקת סופרמרקט שכל אחד יכול לרכוש בו ודרכו את הדברים המתאימים להגדרה זו, ועל כן יש לבחון דבר זה היטב, לפני כל שימוש פלאקטיבי במינוח עצמו.
מובן שאין זה אומר שתופעה זו לא מתקיימת במקרים שונים (ובעיקר ברחבי העולם המוסלמי, שכלל לא מנסה להסוות זאת), אולם במחנה המערבי הדבר מורכב מעט יותר.
במחנה זה לא נהוג להטיח רעיונות אנטישמים סתם כך, ואם מישהו מתכוון לעשות זאת ידאג עפ''ר לעטוף היטב את סחורתו באלמנטים שונים, שיגרמו להסוואת העניין.

על מנת לנסות ולקבוע באופן ראשוני ובלתי מתחייב התייחסות או התנהגות בעלת סממנים קריפטו-אנטישמיים (חבויים) בהקשר ישראל, ניתן להעלות מספר שאלות כלליות באופן בלתי מחייב, שיכולות להציג מעין מדד של התייחסות סובייקטיבית כלפי 'הפרוייקט-הציוני-בפלסטינה':

(1) האם הדובר מתרכז אך ורק בביקורת על ישראל, או מתבונן בדברים השונים המתרחשים מסביב במזה''ת?

(2) האם הדובר חושב שישראל צריכה להתנהג בצורה אחרת משכנותיה בגלל עברה, או בגלל שהיא אמורה לשמש 'אור לגויים'?

(3) האם הדובר מחבר ללא הרף בין ישראל לקליקה או קבוצה-נסתרת מכל סוג שהוא, שדרכה אמורה ישראל לשלוט בכל העולם?

(4) האם הדובר מגנה את כיבושי 67 בלבד?

(5) האם הדובר מגייס ללא הרף את השואה להצדקת טיעוניו?

(6) האם הדובר דורש מישראל יותר מאשר היה דורש ממדינות מערביות אחרות, או ממדינתו הוא?

(7) האם הדובר דורש מישראל פשרה, או מעמיד כלפיה מודל של 'הכל או לא כלום'?

(8) האם הדובר מדבר על חברים טובים יהודים שלו, שחולקים אותן דיעות?

(9) האם הדובר מגדיר עצמו כ'אנטי ציוני'?

דומה כי דרך נקודות אלו, אשר מבקשות להבהיר את 'תנאי הסביבה' הכלליים לביקורת על ישראל, ניתן לראות אם במקרים מסויימים התמקדות מוגברת בישראל ו/או ביהודים מקיימת בתוכה שיטתיות מסויימת, אשר במסגרתה מופנית אצבע מאשימה אליהם בלבד.
הערה חשובה בהקשר זה: גם אם נראה כי יש יהודים או ישראלים אשר 'עונים' לקריטריונים השונים והבעייתיים בבדיקה כללית זו, אין זה המקרה האנטישמי אלא מקרה אחר; הגבול אמנם נראה או נתפש לעיתים כדק עד מאוד, אולם מעבר מוצהר לפריפריה אנטישמית היא דבר אחד, ופולמיקה נפסדת היא דבר אחר.

בדבר אחד אני מסכים איתך: אין תרופות פלא, ואינני חושב שניתן לעשות הרבה מקרה של אדם או שהחליט להחרים את ישראל, וכלל לא משנה אם המדובר בפירותיה או במדעניה; דבר לא יעזור, היות ונראה כי המדובר בהרגשה של עשיית 'מעשה טוב' מצד הגורם המבצע זאת. ישראל תצטרך ללמוד לחיות עם הבעייה, בשלב זה.
_new_ הוספת תגובה



אלכס, אם תקרא טוב
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 23:38)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תשים לב שכל תשעת הקריטריונים שמנית מהווים למעשה אישור לעמדה שהצגתי. כל מי ש''עונה'' על חלק מהם או על כולם הוא בדיוק הברווז אליו התייחסתי.

לפני שמתייחסים לשאלה איך צריך להתייחס לביקורת עצמה, יש להבין ממה היא נובעת. גם ביקורת צודקת (''לגיטימית'' הוא המונח החביב על שונאי ישראל בעידן המודרני), אם היא נובעת ממניעים של שנאת ישראל, אין טעם להתייחס אליה באופן ענייני, כי מנקודת מבטו של ה''מבקר'', במקרה זה זה בכלל לא משנה.

אני, כמוך ממעט להשתמש במונח אנטי שמיות, אבל מסיבה אחרת. המונח הזה, שהומצא בגרמניה ברבע האחרון של המאה ה 19, הוא במהותו מלת כיסוי. הוא נועד לתת ''מעמד מכובד'' לשנאת יהודים ולהוציא ממנה את הקשר עם העבר והאלמנטים הדתיים שלא נחשבו להולמים בתקופת הנאורות (Enlightenment). הוא מלא אז את אותו התפקיד שממלא היום המונח אנטי ציונות.

שינוי השם איננו מעיד על שינוי בתוכן.

ב''סיבוב'' הקודם, בתקופת הנאורות, לקח לשנאת היהודים יותר ממאתיים שנה להפוך מתופעה ''תיאורטית'' למבצע של השמדת עם (בערך מ 1700 עד 1933). בסיבוב הנוכחי, זה התפתח הרבה יותר מהר. כמעט מהרגע הראשון מדברים על חיסול מדינת ישראל, כש''מיטב'' אירגוני זכויות האדם נוטלים חלק פעיל בחגיגה.
_new_ הוספת תגובה



ביקורת לגיטימית
אלכסנדר מאן (יום שני, 06/12/2004 שעה 13:02)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני חוזר ומדגיש שגם אם על אדם אחד חלים כל תשע הנקודות שציינתי, יש עדיין לבדוק היטב אם הוא מתנהג באופן אנטישמי מודע או לא מודע; אינני יכול לשלול על הסף שיש אנשים שמוסתים לעמדה מסויימת, או שמגיעים אליה בדרכי ערמה; דבר זה תקף עבור תקני עולם שונים, שהאנטישמיות אינה הצד המדריך את פעולתם, אולם פעולה זו יכולה בדיעבד להפוך לדבר שיכול להיות מפורש כדבר אנטישמי – ועל כן הזהירות הרבה בדבריי בכל האמור לתיוגם של אנשים.

לשון אחר: עדיף לנסות ולקרב אנשים בעלי עמדה עויינת, שלעיתים אינה אלא ביטוי לפתולוגיה אחרת לגמרי המתקיימת באישיותם. מדוע לקרב? אולי בגלל שלפעמים ניתן ליצור רלטיביות בדבריו של הדובר עצמו (כמובן שלא תמיד), ובהמשך אף להעמידו על הטעות באמוציה של בחירתו.
כיצד לקרב? על ידי הקשבה והעלאת שאלות; על פי רוב ניתן לזהות לאחר כמה דקות אם המקרה אבוד לא לא.

אני חוזר ואומר: לתייג אדם או גורם כאנטישמי היא מלאכה קלה מאוד, בבחינת קיצור דרך הגדרתי-רעיוני. אסור לדעתי ליצור אינפלציה בשימוש בתגית מסוג זה, ויש לנסות ולבחון את הדברים היטב לפני כל תיוג.

ועוד דבר: ביקורת לגיטימית היא ביקורת לגיטימית נקודה. אני מבקר את ישראל ללא שום בעייה, וכמובן שגם את שכניה של ישראל, כולל אלו המוגדרים כאנדר-דוג – וכמובן את הנאורות הדוגמטית והחד צדדית המתקיימת במדינות או בארגונים שונים. זהו החופש שהדמוקרטיה מעניקה לנו, ועלינו להינות מפירותיו ומהאפשרויות שהוא מעניק לנו, מאשר להסתגר במצדה רעיונית בדמות 'העולם כולו נגדנו'. הוא לא. כלל וכלל לא.
_new_ הוספת תגובה



חייבים להיות אנטישמים
אפריימק'ה (יום שני, 06/12/2004 שעה 13:19)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם מבקרים את היהודים על הצורך שלהם להגן על חייהם. בכלל ההתערבות הבוטה הזו אפשרית רק נגד יהודים. זה מוזר, אבל זה חוזר על עצמו בהיסטרויה, כל פעם ע''פ תסריט שונה ודומה. הרי את אף אחד אחר לא מבקרים כמו אותנו, בעוד שעמדתנו, ככל שתהיה ימנית, היא לגיטימית ומוסרית בכל בחינה אובייקטיבית.

האם יש עם אחר השואלים כל פעם בהסטוריה מחדש ''האם הוא ראוי לקיום?'', ''האם מגיעה לו מדינה?''.
_new_ הוספת תגובה



אלכס,
אריה פרלמן (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 21:30) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''מדיניות ישראל בשטחים'' - איננה חמורה יותר - אם להתבטא בלשון המעטה מופלגת - ממדיניות רוסיה בצ'צ'ניה, מדיניות הודו בקשמיר או מדיניות בריטניה בצפון-אירלנד לפחות עד תחילת שנות התשעים.

אולם מידת ה''ביקורת'' שלה זוכה ישראל - נמצאת ביחס הפוך לדרגת החומרה של מדיניותה.

כוון את עדשתך האפורה למציאות זו והסק את המסקנות.
_new_ הוספת תגובה



יש פראים שמגיעה להם חבטה בישבן, למען יהיו בני אדם
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 23:38)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלכס, קראתי את כתבתך ברגשות מעורבים. נכון, אנטישמיות זה דבר איום ונורא, והאקדמייה היא בדמה ונפשה של מדינת ישראל. אך מה לעשות, וחלקים מהאקדמייה הפכו יותר מכל דבר אחר בחברה למקור זיהום ממאיר האחראי לסאוב במדינת היהודים: אם מורי הדור סורחים, מה יגידו אזובי הקיר?

איפוא ניכתב שחלקים נירחבים מהאקדמייה הישראלית במדעי החברה חייבים להפוך לנישות פסיכופטיות?

קשה לאמר זאת, אך סבורתני שתחושות לא נוחות שהתעוררו בי ספונטנית נוכח אישיותם ומנטליות הזאבים הכוחנית, הערמומית-זריזה, הצחיחה והחמסנית של רבים מהחוקרים במדעי החברה בישראל, אולי תחושות לא נוחות אלה התעוררו בלי משים גם בעמיתיהם במערב.

והרי אפשר גם אחרת: ניתקלתי בגרמניה, הולנד, ארה''ב ואנגליה באנשי אקדמיה מסוג אחר לגמרי, המקרינים, איך לאמר זאת, יותר חוש אחריות ויושרה, סקרנות אמיתית ועניין אמיתי בידע ולא עניין זריז מניפולטיבי/חמסני. ואנשי אקדמייה הינם תכופות, בפרט במערב, אנשים בעלי תבונה ערה ואינטואיציות טובות, וקשה לעבוד עליהם - לא, העסק לא יעבור.

מרצה חסר גבולות שחמס את עבודתי באוניברסיטת חיפה היה פשוט איש רע בעל עמדות רומסניות במיוחד כלפי הפלשתינאים. איש שכולו תיפעוליות, ואין בו מאום, לא מתחושות צדק טיבעיות ושמץ אתיקה ומוסר, ולא אינטואיציות פוריות. כשהיה רומס ממרום מעמדו תלמיד מבריק כלשהו (האיש זכה בפרס ישראל עבור תרומה דלה למדי) היה קולו מצטרד מאקסטזת תאוות הפריעה.

קשה לי להאמין שמאנשים בעלי עמדות של דרויניזם ביבים כוחני יכול לצמוח שביב תרומה מדעית חדשנית. כל מה שנודף מהם זו הרמטיות המשביקה לחלוטין את הרוח, ורואה בחדשן רעיוני תוסס - אויב טיבעי שיש להדבירו וללסטמו.

אז, אולי אני חש כצדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים. אפילו נביאי ישראל הגדולים, ישעיהו, ירמיהו, חשו אולי משהו דומה כשארץ שהסאוב והניבלות בה הפכו ללא נשוא, עמדה לחטוף קצת בידי מעצמה איזורית. מעין צדק קוסמי אם תרצה.

כללית, אם הנבלות האלה יחטפו קצת, סביר שילמדו מעט מוסר ודרך ארץ, ולא יעתירו את פגיעתם הקשה כלפי החברה הישראלית בכללותה, וכלפי חוקרים מבריקים ואידאליסטים בפרט.

_new_ הוספת תגובה



יש פראים שמגיעה להם חבטה בישבן, למען יהיו בני אדם
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 23:50)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האקדמיה הישראלית במדעי החברה כבסיס שחיתות
כן, לנקות!

_new_ הוספת תגובה



אל תשכח את צרפת שעשתה פשעי מלחמה בחוף השנהב
דבֵק בצדק (יום שני, 06/12/2004 שעה 5:15)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וצפויה לעמוד לדין באו''ם. אבל יחד עם זאת לא התביישה לקנות מישראל/התעשיה האווירית מזל''טים במאות מיליוני שקלים. הגענו לזמנים טובים שראשי שונאינו באירופה, שמכרו לנו את מטוסי הסילון הראשונים, עכשיו מפרכים רגלם לפתחנו, מבקשים את קרבתנו וקונים מאווירונינו.
_new_ הוספת תגובה



יחסיות
אלכסנדר מאן (יום שני, 06/12/2004 שעה 13:21)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לי ויכוח איתך בנקודה זו, אולם אין צורך לגשת ולהתבכיין על כך שלאחרים לא נעשה עוול מסוג זה, תוך הבאת עשרות דוגמאות; עדיף להתמקד בנקודה אחת או שתיים, ולהתנזר עד כמה שאפשר משימוש מניפולטיבי בהגדרת האנטישמי האולטימטיבי. רוצה לומר: השימוש בתיוג ספציפי זה אינו יכול להיות אלא בשלב מתקדם יותר, לאחר שנראה כי מתקיימת שיטה בדברים שנאמרים נגד ישראל, ולא נגד הפוליטיקה שהיא מנהלת (שזה נושא לגיטימי לויכוח).

אני חוזר ומזכיר לך ולאחרים שמדינת ישראל אינה קהילה יהודית שנרדפת על נפשה – וגם אם חלילה תירדף תוכל להשיב מלחמה שערה. לא זו הבעייה; הבעייה היא להסביר לעצמנו ולאלו שמוכנים להקשיב מדוע, עד גבול מסויים – אנחנו גם טועים, ומדוע, מעבר לגבול מסויים, אנחנו צודקים, ללא קשר לדיעה פוליטית זו או אחרת. דרישה מישראל לוותר על שטחים היא לגיטימית (גם אם איש לא מעוניין בכך תיאורטית), אבל לא לגיטימי הוא לדרוש ממנה להפסיק להתקיים. כך גם עם ביקורת: ביקורת על ישראל היא לגיטימית, אולם היא לא יכולה להיעצר בישראל בלבד, בשלב השני.

כך גם עם הרבה דברים נוספים, שחייבים להישאר בקונטקסט. זו הסיבה שיש להבחין בין דיעות או אנשים שעברו אינדוקטרינציה מסויימת, ולנסות להתמודד עימם בהתאם, ללא צבירת משקעים אפריורית; כבר לאחר כמה דקות ניתן לגלות היכן אינדיבידואל מסויים עומד, ואם הוא מסוגל לחזור רק על משפט אחד ותמידי (וכלל לא משנה מהו משפט זה).

ועוד דבר: אם אדם מחליט להחרים את ישראל – שיעשה זאת. הרי ממילא לא ניתן למנוע התייחסות רגשית מסוג זה, ועוינות תישאר עוינות. ניתן רק לנסות ולשכנע את אלו שמצויים בתחומים האפורים, שבהם החלוקה הדיכוטומית אינה כה ראשונית, כפי שמתקיימת בכל אלו שמאמינים שלהם המפתח לפיתרון.
_new_ הוספת תגובה



יחסיות
אריה פרלמן (יום שני, 06/12/2004 שעה 22:20)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין מדובר בהתבכיינות - אלא במחאה מוסרית.

ההתמקדות המלאכותית אך ורק בחטאיה האמיתיים או המדומים של ישראל - היא מסע דלגיטימציה, ואסור להשלים עם כך.
_new_ הוספת תגובה



נסיון ההכפשה הזה אירע כבר בעבר הקרוב
דבֵק בצדק (יום שני, 06/12/2004 שעה 5:11) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פעמיים או שלושה, בעיקר באנגליה, אבללמיטב ידיעתי (וגם בדקתי בזמנו) ללא הצלחה משמעותית. מלבד כותרת בעיתון שלמחרת ועוד תגובות קוראים העניין דעך.

לתופעה הזו יש הרבה סיבות. לכל מגזר משתתף סיבותיו שלו. אבל בתוך הכור הזה נשרפים הרבה אנשים רעים שהמשותף להם התנגדות לקיומה של ישראל. מכאן שאין למשתתפים במפגשים האלה כל כוונה לחקור את האמת בדרך אקדמאית, אלא לבטא סלידה ושנאה מישראל וממה שהיא מייצגת. בד''כ אותם אנשים משתתפים באותם כינוסים. כולל ד''ר פפה.

כמו שבמהלך השנים החמות של האינתיפאדה התכנסות זו לא הועילה למכנסיה, כך גם הפעם. דווקא כעת כשישנה לכאורה תקווה לשינוי פני המלחמה וכניסה אולי לתהליך מחודש של שלום, הכינוס הזה נידון לכישלון. כותרות המציאות שונות ומעודדות יותר, מסתם שיטנה וטימטום חושים של משתתפי הכינוס. בריטניה של בלייר רוצה לשחק משחק רציני יותר במזרח התיכון, תצקצק בשפתיה לבסיכומים הערכאיים שייצאו מידי משתתפי המעידה (על משקל הועידה) ויום חדש וקר יעלה על לונדון.

יחד עם זאת אני בדיעה שאסור לנו לתת למשתתפיה של הועידה לחמוק ללא תגובה. אנחנו צריכים לפרסם, להגיב, לתקל ולהע(א)יר לכל אורכה של הישיבה הזו כדי שגם דברים אחרים יצאו ממנה לתקשורת. בסך הכל מצבנו התדמיתי אינו כמו שהיה פעם ועלינו לתקנו, ולקרבו למציאות. אני גם לא שולל תעמולה שחורה, כגון חשיפת פרטים אישיים שחורים ואישיים על מי מהמשתתפים שם שיש לנו ידיעות עליו או על עבודותיו. צריך לדעת לעשות את זה מקצועית, ולנפץ את אמינות המשתתפים ואת המקצועיות שלהם. זה קל הרבה יותר ממה שאנשים חושבים, והעיתונות תאהב לשתף פעולה, ללא מודע, עם כל מידע חדש שיופץ ע''פ העניין.

צריך להפעיל גם יהודים ואוהדי ישראל שאינם יהודים בכיוונים שונים שיסתרו את הנאמר והמוצג במכשלה הזו. ויש כאלה שיודעם לעשות זאת טוב מאוד. חבל שממשלתנו לא הולכת לכיוון הזה ומניחה את הזירה לעוכרי ישראל.
_new_ הוספת תגובה



נמה עם חרם נגדי?
אפריימק'ה (יום שני, 06/12/2004 שעה 9:31)
בתשובה לדבֵק בצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לישראל יש הרבה אוהדים בבריטניה (יהודים ולא יהודים) וגם מחוץ לבריטניה שעומדים בקשר עם האוניברסיטה. למה לא להפעיל אותם שיקשו על תפקודה השוטף של האוניברסיטה הזאת, יקשו עליה בפעילות הכלכלית השוטפת שלה, יערימו מכשולים, משהו מעין ''טרור אזרחי'' המסגרת החוק. ימנעו שירותים מהמרצים המסומנים כשונאי ישראל, יקשו על קשרים עם עמיתים בחו''ל, יפעלו להורדתם מרשימות כנסים מקצועיים וכו'.

כמובן שלא ישראל הפורמלית צריכה לעשות את זה, אלא אירגונים חלקם אמיתיים וחלקם פיקטיביים, עם שמות מפוצצים. זה יכול להיות מעניין ונחמד לראות אותם מתקפלים כמו אפרוחים שבורחים משיני הזאב.

אנחנו פשוט צריכים בעצם להיות אגרסיביים כמו שהם אגרסיביים כלפינו. כל מה שתיארתי זה בעצם מצעם לפעול נגדנו. ההבדל הוא שהם רוצים לפעול נגדנו באופן גורף, כוללני ולאומי בעוד אנחנו צריכים לפעול נגדם באופן פרטי-מקצועי, להשילם מנכסם הרוחני והכלכלי ולפגוע בהם באופן קשה ביותר, באותו אופן בו הם משתוקקים לפגוע בנו, בזקן, באישה, בתינוק, במבוגר, בחייל, באזרח, בימני, בשמאלני.

קדימה, בואו נצא לדרך!
_new_ הוספת תגובה



נמה עם חרם נגדי?
אליצור סגל (יום שני, 06/12/2004 שעה 9:58)
בתשובה לאפריימק'ה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
אני מקוה שבפסקה האחרונה התכוונת לבטא משל מטאפורי - אין לי שום רצון לפגוע חלילה בתינוקות של אנשים אלו.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



לא הצעתי כמובן פגיעה פיזית באף אחד
אפריימק'ה (יום שני, 06/12/2004 שעה 10:04)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלא רק פגיעה מקצועית, כלכלית, פסיכולות במרצים הרופסים האלה. אם ילד מילדם ייפגע בשל התדרדרות במצבו הנפשי-כלכלי של המטרה (כבר סימנתי אותם בפקודות המבצע) אני מציע שקרנות חסד עלומות ידאגו לכל צורכם, מתן בסתר, במידת האפשר.

המרחם על רשעים.....
_new_ הוספת תגובה



חרם נגד חרם
סתם אחד (יום שני, 06/12/2004 שעה 13:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רוב החרמות נגמרות בחרם נגד השעמום .

בעצם גם ככה החרם הזה לא מצליח.
_new_ הוספת תגובה



אם אין חרם
ליצן החצר (יום שלישי, 07/12/2004 שעה 13:19)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עדיין, אין ספק שהוא גם לא מצליח. כהרגלם של בעלי השפמים האלה שהם רק יודעים לדבר יפה, גם אם הם אומרים שטויות.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי