האוליגארכים

זוהי סידרה על רוסיה. אבל היא יכולה הייתה להיות גם על ישראל. או על ארצות-הברית. שמה: ''האוליגארכים'', והיא מוקרנת עכשיו בערוץ 10.

יש בה קטעים, שפשוט לא ייאמנו – לולא באו הדברים מפי הגיבורים עצמם, שממש מתפארים במעשיהם הנלוזים. הפיקו את הסידרה ישראלים ממוצא רוסי.

ה''אוליגארכים'' הם קומץ זעיר של ''יזמים'', שניצלו את חורבן המשטר הסובייטי כדי לחמוס את אוצרות המדינה ולצבור שלל אדיר של מאות מיליארדים. כדי להבטיח את המשך עסקיהם, השתלטו גם על מנגנוני השלטון. ששה מהשבעה הם יהודים.

בפי העם הרוסי הם נקראים אוליגארכים: מלשון ''אוליגוי'' (ביוונית: מעטים) ו''ארכיה'' (שלטון).

בימים הראשונים של הקפיטליזם הרוסי הם היו הזריזים והנועזים, שידעו לנצל את האנארכיה הכלכלית והשלטונית כדי לרכוש בזיל הזול אוצרות שהיו שווים פי מאה ופי אלף: נפט, גז טבעי, ניקל ומחצבים אחרים. הם השתמשו בכל התחבולות האפשריות, ובכללן רמאות, שוחד ורצח. לכל אחד מהם היה צבא פרטי קטן . במהלך הסדרה הם מספרים בגאווה ובפרטי-פרטים איך עשו זאת.

אבל החלק המרתק ביותר בסדרה מתאר את השתלטותם על המנגנון הפוליטי. אחרי שלחמו זה בזה וניסו להרוס איש את רעהו, הם החליטו שכדאי להם יותר לפעול ביחד כדי להשתלט על המדינה.

באותה עת היה הנשיא בוריס ילצין בירידה תלולה. ערב הבחירות החדשות לנשיאות הראו המשאלים שהפופולריות שלו צנחה ל-‏4%. הוא היה שיכור כרוני וחולה-לב, ועבד בקושי שעתיים ביום. את ענייני המדינה ניהלו במקומו שומר-ראשו ובתו, והשחיתות חגגה.

האוליגארכים החליטו לתפוס באמצעותו את השלטון. בידיהם היה הון בלתי-מוגבל, שליטה מוחלטת בכל רשתות הטלוויזיה וכמעט בכל שאר כלי-התקשורת. את כל האמצעים האלה העמידו לרשות מערכת-הבחירות של ילצין, ומנעו ממתחריו כל גישה – ולוא של דקה אחת – לטלוויזיה. הם שפכו הון תועפות. (הסדרה לא מראה עוד פרט: הם הביאו למוסקווה בחשאי כמה מגדולי המומחים והקופירייטרים האמריקאים, שהפעילו שיטות שלא נודעו עד אז ברוסיה.)

מערכה זו הצליחה: ילצין נבחר מחדש. ביום בחירתו לקה בהתקף-לב. את שאר ימיו בתפקיד בילה בבית-חולים, כשחבורת האוליגארכים מושלת בפועל. אחד מהם, בוריס ברזובסקי, אף מינה את עצמו לראש-הממשלה. אמנם, היה סקנדל קטן כאשר התברר שהוא רכש בינתיים את האזרחות הישראלית (כמו רוב האוליגארכים האחרים), אך הוא ויתר על דרכונו הישראלי והכל עבר בשלום.

אגב, בסדרה מתפאר ברזובסקי בכך שגרם למלחמת צ'צ'ניה, שבה נהרגו עד כה רבבות ונהרסה ארץ שלמה. הוא היה מעוניין באוצרות המדינה ובצינור-הנפט המתוכנן בה. לשם כך פוצץ את הסכם-השלום שהבטיח מעין עצמאות למדינה זו. האוליגארכים הדיחו והרסו את הגנרל הפופולרי, אלכסנדר לבד, שהשיג את ההסכם, ומאז נמשכת המלחמה.

בסוף באה המכה הנגדית: ולדימיר פוטין, איש קג''ב שתקן וקשוח, הגיע לשלטון, השתלט על התקשורת, שם את אחד האוליגארכים (מיכאיל חודורקובסקי) בכלא, הבריח את האחרים (ברזובסקי חי באנגליה, ולדימיר גוסינסקי נמצא בישראל ונראה שגם מיכאיל צ'רנוי מסתתר אצלנו.)

מכיוון שכל תעלולי האוליגארכים נעשו בגלוי, יש סכנה גדולה שהפרשה תגרום להגברת האנטישמיות ברוסיה. האנטישמים טוענים שהדברים מאשרים את ''הפרוטוקולים של זקני-ציון'', שתיארו את השתלטות היהודים על העולם. מיסמך מזויף זה חובר ברוסיה כבר לפני מאה שנה. עד כאן סיפור הסידרה.

דברים דומים קרו בארצות-הברית – לא בדורנו, אלא לפני מאה וכמה שנים, כאשר ''הבארונים-השודדים'' מסוגם של מורגן, רוקפלר ודומיהם פעלו בשיטות דומות והשיגו הון ועוצמה בממדים דומים. היום נעשים הדברים שם בשיטות הרבה יותר מתוחכמות.

במערכת הבחירות המתקיימות שם עכשיו מגייסים המועמדים מאות מיליוני דולרים. ג'ורג' בוש וג'ון קרי מתפארים שניהם בכשרונם לגייס סכומי-עתק. ממי? מגמלאים? מ''הגברת הקשישה בנעלי-טניס'' המיתולוגית? בוודאי שלא, אלא מחבורות של מיליארדים, חברות-ענק ושדולות אדירות-כוח (סוחרי-הנשק, הארגונים היהודיים, הרופאים, עורכי-הדין ועוד). רבים מהם מעניקים תרומות-ענק לשני המועמדים גם יחד – מה שבטוח, בטוח.

כל אלה מצפים, כמובן, לתמורה נאותה כאשר המועמד שלהם ייבחר. ''אין ארוחות-חינם'', כפי שקבע הכלכלן הימני מילטון פרידמן. כמו ברוסיה, כל דולר (או רובל) המושקע בבחירות יחזור לתורמים פי עשרה או פי מאה.

שורש הבעיה נעוץ בעובדה שהמועמד לנשיאות (וגם לכל משרה פוליטית אחרת) נדרש עכשיו לשלם יותר ויותר. הבחירות מתנהלות בעיקר בטלוויזיה, וההשקעה הדרושה היא ענקית. לא במקרה, כל המועמדים בארצות-הברית הם גם מולטי-מיליונרים בעצמם. משפחת בוש עשתה הון בעסקי-נפט (בעזרת קשריה הפוליטיים, כמובן). קרי התחתן עם אחת הנשים העשירות ביותר באמריקה, שהייתה נשואה בעבר למלך הקטשופ הנרי ג'ון היינץ. דיק צ'ייני היה מנכ''ל בחברת-ענק, הזוכה עכשיו בזיכיונות השוות מיליארדים בעיראק. ג'ון אדוורדס, המועמד הדמוקרטי לתפקיד סגן-הנשיא, הרוויח הון-תועפות כעורך-דין.

מפעם לפעם מדברים באמריקה על ''רפורמה של מימון הבחירות'', אך ההר מוליד תמיד עכברים. איש מהאוליגארכים אינו מעוניין לשנות את השיטה, המאפשרת להם לקנות את ממשלת ארצות-הברית.

בישראל, הדיבורים על ''הון ושלטון'' הם עכשיו באופנה. אריאל שרון ובנו היו חשודים בקבלת שוחד גדול מקבלן עתיר-הון. הגשת כתב-אישום נגדם נמנעה רק תודות ליועץ המשפטי החדש, שממשלת-שרון מינתה אותו בשיא הפרשה. כעת עדיין תלויות ועומדות נגד שרון ובניו חקירות בדבר מיליונים מסתוריים שזרמו בדרכים עקלקלות לקופת-הבחירות שלו.

קשריו על שמעון פרס למולטי-מיליונרים ידועים ברבים, וכך גם הסכומים האדירים שמזרימים מיליונרים יהודים באמריקה לימין הקיצוני בישראל. אחד האוליגארכים הרוסיים הוא מבעלי ''מעריב''.

סקנדל פוליטי קטן סביב שר-התשתית הישראלי פתח צוהר למציאות עלומה של חברות בינלאומיות אדירות הפועלות בישראל. הן לוחמות על אספקת גז טבעי לישראל – עסקים של מיליארדים, שבהם מופעלים אנשי העולם התחתון, פוליטיקאים וחוקרים פרטיים. גילוי מקרי זה הבהיר לאזרחי ישראל שגם אצלנו רבים מן הפוליטיקאים, עד לדרגים העליונים, הפכו מזמן לשכירים של בעלי-אינטרסים אדירי-כוח.

עובדות אלה צריכות לעורר את שוחרי הדמוקרטיה בישראל – כמו ברוסיה, בארצות-הברית ובשאר הארצות. אוליגארכיה ודמוקרטיה אינן הולכות ביחד. כפי שאמר פרשן רוסי בסדרת הטלוויזיה על מה שעשו האוליגארכים לדמוקרטיה הרוסית החדשה: ''הם הורידו את הבתולה לזנות.''