פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
טובת הילד: השקר הלבן או האמת השחורה?
טל רבינוביץ' (יום שני, 19/07/2004 שעה 18:57)


טובת הילד: השקר הלבן או האמת השחורה?


טל רבינוביץ'




לאחר שנשאתי דברים על אלימות במשפחה במסגרת סדרת הרצאות של אגף התרבות בעיריית חיפה, ניגשה אליי אישה וביקשה את עצתי: ''אני הייתי אישה מוכה, קראתי את ספרך ואני רוצה לשאול אותך משהו: כיום אני חיה מקצבת זקנה, התגרשתי לפני שנה וחצי... עברתי התעללות קשה במשך המון שנים ואני רוצה לתעד את הדברים בספר. אני לא יודעת איך לעשות את זה ואני לא מסוגלת להתחיל. בכל פעם שאני ניגשת למטלת הכתיבה אני לא מצליחה לנשום, אני נחנקת. אולי את, שכתבת ספר על מה שעברת, תוכלי לעזור לי...?''

הסתכלתי עליה. אישה נאה ועדינה, לא מאופרת, לבושה בצניעות, אמיצה וכואבת. דיברה בפשטות, בישירות ובנועם, התקשתה להתבטא עקב היותה נרגשת מאוד.

''האם את מקבלת טיפול? תמיכה? עזרה?'' שאלתי.
''כן, בוודאי, אבל זה לא עוזר לי לכתוב. חשבתי שאולי את תהיי המנחה שלי... אם את מסכימה''.

בקשתה הביכה אותי כי אינני רואה את עצמי מוסמכת וכשירה לתפקיד ועל כן השבתי לה: ''אינני בטוחה שאני יודעת כיצד להנחות אותך בכתיבת ספר, אבל אשמח לספר לך על הדרך ועל התהליך אותו עברתי''.

''לא, לא... את לא מבינה... אני לא רוצה לפרסם את הספר... רק לכתוב אותו'', מיהרה להבהיר.

''אהה... לכתוב בשביל עצמך... כתרפיה... עכשיו הבנתי... זה רעיון מצוין, זה יעזור לך...''
''לא, לא כתרפיה... זה בשביל הבן שלי. יש לי בן, הוא אמנם גדול היום, כבר אחרי צבא, אבל בשבילו אני רוצה לכתוב... שידע מה עבר עליי''.

בשלב הזה של שיחתנו חשתי רצון עז לחבק את אותה אישה אשר יכולה להיות אמי על פי גילה, אבל ידעתי כי בשל המעמד והנסיבות, הדבר עלול להתפרש כביטוי של רחמים מצידי. אני מודעת לחששן של נשים מוכות מרחמי הסביבה ולהימנעותן מבקשת עזרה.

הרצון לחבקה נבע מהזדהות עמוקה שחשתי כלפיה ומהדילמה הכול כך קשה שלי ושל נשים אחרות בנושא הילדים: ''מה להגיד להם? עד כמה לחשוף אותם לאמת המרה? עד לאיזה גבול יש להסתיר מהם את המציאות הכואבת? מה להגיד? איך להגיד? מתי להגיד? מהו שקר לבן ומהי אמת שחורה...?''

''אני רוצה שהוא יידע מה עבר עליי'', קטעה האישה את חוט מחשבותיי.
''כי?'' שאלתי.
''כדי שיבין ושיסלח לי. אני לא רוצה שיחשוב שאני חלשה ומסכנה, שלא ירחם עלי. חשוב לי שיידע שאמנם הייתי חסרת אונים אבל שהיה לי כוח לגדל אותו ושבשבילו נשארתי''.



הבעיה המועלת כאן אינה רק בעיה של נשים מוכות אלא בעיה כללית של נשים מטבע היותן בתוך מסגרת משפחתית עם בעל וילדים. מבחינה זו, ניתן להכיל את הבעיה גם על הגבר תוך הסתייגות אחת הנובעת מעצם נוכחותו הפחותה של הגבר בבית (ברוב המקרים). בדרך כלל, הגבר הוא המפרנס העיקרי, הוא העובד מחוץ לבית, ואילו האישה נמצאת עם הילדים ברוב שעותיהם בבית. על כן ההתמודדות מול הילדים מוטלת בעיקר עליה ובהקשר של אלימות כלפיה עליה לתפקד מול הילדים הרואים אותה וחשים את סבלה ואת מצוקתה, כאשר היא חיה במחיצת גבר אלים.

כשדנים בנשים מוכות ובילדיהן העדים לאלימות (ולשם ההבהרה; אין הבדל בין ילד מוכה לבין ילד שאימו מוכה – הפגיעה בילד קשה באותה מידה בשני המקרים), סוגיית ה''מה לספר לילדים'' מעוררת שאלות רבות – בעיקר מול תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה, בריאות הנפש, חינוך וסוציולוגיה, המנחות את הרשויות האמונות על בריאותו הנפשית והרגשית של הילד. במצבים של סכסוך בין הגבר לאישה, ובמקרים של אלימות במשפחה, כשמגיע בית המשפט להכריע אצל מי ישכון הילד, או מהם הסדרי הראייה שייקבעו (עם פיקוח/בלי פיקוח, כולל שבתות וחגים/לא כולל שבתות וחגים, ועוד), לרוב הרשויות הנ''ל הן המכריעות בסוגיית ''טובת הילד''. מושגים כמו ''אם מרעילה'', ''אם מתנכרת'' ''אם המשתמשת בילדיה כנגד הבעל'' ועוד, שכיחים בבתי המשפט ולא רק זאת – הם יכולים לגרום להוצאת הילד מהבית לידי הרשויות (פנימייה, משפחה אומנת, אימוץ).

אז מהי באמת טובת הילד במקרים של אלימות במשפחה? האם עליו לדעת את המציאות הזוועתית? האם יש בידיעת המציאות כמות שהיא יתרון מבחינת הילד או חיסרון? שמא עדיף לגונן על הילד מפני ידיעת האמת? האם עדיפה הסובייקטיביות על פני האובייקטיביות?

''איזון'', אומרים בעלי המקצוע, אבל האיזון המתבקש הוא במפורש: שקר! והשקר הזה עלול להתגלות בעתיד, בזמן בלתי צפוי ובעיתוי בלתי מתוכנן מראש. ולא רק שיתגלה בעתיד – קיים סיכוי שהילד עצמו יקבל מכות מאביו המכה, שזו דרכו ואורח התנהגותו.

''הילד זקוק לאבא, לדמות גברית, לדמות הזדהות'', אומרים אנשי המקצוע ומדגישים: ''גם אבא מתעלל עדיף מחוסר אבא''.
ה א מ נ ם ?!

אמר שמעיה אנג'ל: ''אישה שלא נהנית מכאב (בזמן קיום יחסי מין) היא לא אישה'' (''מעריב'', סופשבוע, 16.7.04). אבא כזה מסוגל בכלל לגדל את ילדיו תוך העלמת האמת שלו? תוך העלמת העיוות החשיבתי שלו? מה ימנע ממנו לפגוע בילדיו שלו?

מה תאמר אימא לילד החוזר מביקור אצל אביו ומגלה לה סוד: ''אבא התחיל לעבוד, אבל הוא ביקש ממני לשמור זאת בסוד ולא לספר לך, כדי שלא תבקשי ממנו מזונות''.
האם עליה לשתוק כדי שהילד לא ידע מי זה אבא שלו? האם עליה להבליג על החוצפה ועל האבסורד כדי לא ''להרעיל'' את בנה?! הרי האב פושע כאן כלפי בנו פעמיים: המזונות אמורים להיות בשביל הבן, הילד עצמו, והסוד שמוטל על הילד לשמור מקפל בתוכו שקר שמזיק לילד עצמו. ועל האימא של אותו הילד להבליג כדי שהילד לא ידע מי זה אבא שלו באמת?
האמנם זו טובתו?
האם עליה להקריב חינוך וערכים למען ''הפנמת דמות אב חיובית כתנאי לבריאות הנפש וליכולתו של הילד להיות אב טוב בעתיד''? לא נשמע... סוריאליסטי?!
האם תתכן כאן דרך הביניים? מהי?
האם לא יגדל הילד יום אחד ויבין...?
ומה אז? מה יקרה באותו הרגע בו המציאות המכוערת תטפח על פניו של הילד/הנער המתבגר?
מה יקרה כאשר יום אחד תתנפץ הבועה ופרצופו האמיתי של הגבר/האבא האלים יתגלה?
האם ההגנה הזו מפני האמת ושיתוף הפעולה עם השקר ועם המסרים החינוכיים והערכיים שהשקר מקפל בתוכו – לטובתו של הילד?

שמא טובת הילד היא לדעת את האמת מלכתחילה, תוך הסברים ראויים בהתאם לנסיבות – אבל ממש לדעת את האמת ולהסתגל אליה לטובתו ולטובת משפחתו, ולא להיות עטוף בשקרים ובהעמדות פנים העלולים להזיק לו פיזית ונפשית?





חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


קודם כל, לא יודע.
קצת מתפלא (יום שלישי, 20/07/2004 שעה 22:21) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני לא כל כך מבין את הקשר בין החלק הראשון של מאמרך לחלק השני. מהחלק הראשון הבנתי שהיא רוצה לכתוב ספר שיקרא כאשר יגדל. אז הוא כבר לא יהיה ילד. אבל החלק השני עוסק בילדים ממש.

ניתן ללעוג למאמץ להשיג את טובת הילד מתוך העמדה הגורסת ש''טובת הילד'' היא מושג גמיש שניתן לפרשנויות וכתוצאה מכך גם למניפולציות. כבר הקדמתי ואמרתי ש''לא יודע''. אבל לדעתי זה חשוב שמאמץ כזה מושם כאתגר בפני שופטים. חשוב שתנסר בחללו של אולם המפשט הידיעה שטובת הילד היא שעומדת כאן בראש הסולם, ולא טובת האב או האם.
_new_ הוספת תגובה



תגובה
טל רבינוביץ' (יום רביעי, 21/07/2004 שעה 11:34)
בתשובה לקצת מתפלא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שלום לך,

בית המשפט לרוב אינו לוקח אחריות ולא מעמיק בבדיקתו לגבי טובת הילד אלא מונחה על ידי חוות דעתם של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים - מומחים מטעמו. אני בהחלט מסכימה שהאתגר הזה ראוי שיתעמקו בו השופטים ושיהיה נתון לפחות ופחות שיקולים זרים. קולה של האישה צריך להשמע ולא קולן של עובדות סוציאליות או של פסיכולוגים מטעם.

עוד אגיב בשאלה רטורית: האם אב שמכה את אשתו שהיא אם (mother( ילדיו אינו פוגע בילדו עקב כך? האם ניתן להפריד בין טובת האם לטובת הילד במקרה הזה? ובמקרים אחרים בהם האימא היא המגדלת את הילד?

בברכה,
טל.
_new_ הוספת תגובה



בהחלט כן
צחי (יום רביעי, 21/07/2004 שעה 21:16)
בתשובה לטל רבינוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לדעתי שינוי חוקי המשחק בכל האמור לגירושין יקטין מאד את האלימות במשפחה.
כשאני מדבר על חוקי המשחק אני מתכוון בעיקר למשמורת על הילדים,אשר ממנה גם נגזרת חלוקת הרכוש (דירת המגורים,מזונות...).
_new_ הוספת תגובה



פירוט, בבקשה
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 21/07/2004 שעה 22:34)
בתשובה לצחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאיזה כיוון אתה שואף לשנות את ''חוקי המשחק'', כך שיקטינו את האלימות במשפחה?
_new_ הוספת תגובה



לא מבין
קצת מתפלא (יום רביעי, 21/07/2004 שעה 23:09)
בתשובה לטל רבינוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את כותבת:

קולה של האישה צריך להשמע ולא קולן של עובדות סוציאליות או של פסיכולוגים מטעם.

מדוע דווקא של האשה? מ''טעם'' מי באים הפסיכולוגים?

האם את באמת רוצה שנקבל, מטעמים סקסיסטיים אפריורי, שהאשה תמיד צודקת יותר? טובה יותר? (אני עצמי דווקא מאמין בזה אבל זה לא מחייב אף אחד).

מה מכשיר שופט לדעת את טובת הילד יותר מפסיכולוג? מה בלימודי המשפט באוניברסיטה עושה אותו מומחה יותר בפסיכולוגיה של ילדים מאשר בלימודי הפסיכולוגיה?
_new_ הוספת תגובה



לא מבין
טל רבינוביץ' (יום רביעי, 21/07/2004 שעה 23:50)
בתשובה לקצת מתפלא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שלום לך,

אני מדברת על מקרים של אלימות במשפחה... על נשים מוכות. אני לא מדברת על מצבים של סכסוך בין בני זוג ושל גירושים מכוערים.

במקרים של אלימות כלפי האישה (מצד הגבר), ברור כי יש לתת לה להשמיע את קולה וזה בדרך כלל לא נעשה. אנא ראה את מאמרי: ''היא לא צד בעניין'' (אצרף קישור למטה).

בכל אופן, אני כן מצפה מהשופט להעמיק ולא להקטין ראש. הוא יכול (אם הוא רוצה) לעשות עבודה יסודית. בדיוק כמו עורכי דין שרק כאשר שיקוליו האמיתיים של הלקוח שלהם עומד לנגד עיניהם (ולא שיקולים של טובת המשרד למשל) הם פועלים באופן יסודי ומקצועי לטובתו.
מדוע לדעתך אין השופט כשיר להחליט?... האם הוא חותמת גומי של המומחים תחתיו ומטעמו? אם כך הדבר אז לא צריך אותו בכלל...

פסיכולוגיה אינה מדע מדוייק ופסיכולוג א' יכול לטעון בדיוק ההפך מאשר יטען פסיכולוג ב'. כך גם הפסיכיאטרים, כך גם העובדים הסוציאליים.

שנים שאני מלמדת במערכת החינוך המיוחד וראיתי עבודות וחוות דעת של אנשי מקצוע שהיו שגויות, מוטעות, לא מקצועיות, שטחיות ואף שקריות, כן, כן.

בנושא של אלימות במשפחה, קיימת אווירת פס ייצור (עקב מספר עצום של נשים מוכות ושל גברים מכים). פונות אליי נשים מיואשות ונואשות שמבקשות להציל את ילדיהם ואת בנותיהם מהתעללות מינית של הגבר אשר מצליח לשטות בכולם. הן באמת חרדות לשלמותם הפיסית והנפשית של ילדיהם. הם מוכנות לוותר על הכל, לחיות בעוני, אין להן חיים... רק שלא יפגע בילדים ושיראה אותם תחת פיקוח.

אם שופט לא מסוגל להתמודד עם תיאוריות פסיכולוגיות שלא יהיה שופט. מה מונע משופט להעמיק בתחום ההנדסה, הרפואה ועוד?
לדעתי: בעיקר רצונו.

הפסיכולוגים ''מטעם'' הם אנשי המקצוע שבאים לשרת לקוחות אחרים כמו הרשויות (אימוץ, משפחות אומנה, פנימיות), או שהם פסיכולוגים שהוזמנו באופן פרטי והם מחוייבים כלפי מי שזימן ושילם, ועוד ייתכן שסתם לא הייתה להם כימיה טובה עם האימא כשנפגשו איתה.
נתתי דוגמאות במאמרי להמחשת המוגבלות של אנשי המקצוע שבויים ומחוייבים לתיאוריות אשר אינן עומדות במבחן המציאות. טובת הילד היא לדון כל מקרה לגופו.

בתודה,

טל.
_new_ הוספת תגובה



הבטחתי קישור
טל רבינוביץ' (יום חמישי, 22/07/2004 שעה 7:11)
בתשובה לטל רבינוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''היא לא צד בעניין''

למאמר הדן בהתנהלות בית המשפט בהקשר למעמדה של האישה המוכה.

טל.
_new_ הוספת תגובה



על מה את מתלוננת?
רמי נוידרפר (יום חמישי, 22/07/2004 שעה 12:09)
בתשובה לטל רבינוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זהו טבעו של הדין הפלילי - המדינה תובעת את הנאשם והוא שוכר לו סניגור.

בעצמך אמרת : הגשת קובלנה פלילית פרטית היא עניין יקר.
במקום לשמוח על כך שמקרבן האלימות נחסך הצורך להוציא עשרות אלפי שקלים על עורכי דין, על השגת ראיות , על התייצבותלדיונים , וערכאות ערעור, את עוד מתלוננת שהאישה היא הצד הדפוק?

אם כבר אז בדיוק ההפך - האישה מתלוננת על הכאתה, המדינה נוטלת על עצמה ועל חשבונה את העניין בבית המשפט ואילו הבעל צריך להתגונן על חשבונו.

לפי איזה הגיון צריכה האישה להיות ''צד'' במשפט במקרה של אלימות בעל כלפי אשתו יותר מאשר קרבנות של רצח, או גניבה , או שוד מזויין, או כל עברה פלילית אחרת?

אני כאן בפורום הזה נלחמתי לא פעם במשפילי הנשים ומצדיקי האלימות הגברית , אולם העמדה שלך מביאה את הפמיניזם לידי אבסורד.

צריך לרדוף גברים המכים את נשותיהם ולהעמידם לדין אם המקרה מצדיק זאת, אולם אין שום סיבה הגיונית לתת דווקא לקרבנות העברה הספציפית הזו מעמד מיוחד בבתי המשפט.
_new_ הוספת תגובה



על מה את מתלוננת?
טל רבינוביץ' (יום חמישי, 22/07/2004 שעה 16:40)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רמי שלום,

אתה צריך להבין שהפרקליטות אינה מתייעצת עם האישה, היא אינה משתפת אותה בעבודתה ולכן לא תמיד עושה את עבודתה נאמנה. נעשות טעויות איומות!! פעמים רבות הפרקליטות מחפפת, מתרשלת, מקטינה ראש ומפספסת. יש עליה עומס, יש עליה את בית המשפט שלא אוהב לשלוח גברים למעצר כי אין שם מקום בשבילם ועוד ועוד.
האם נראה לך מצב בו אתה מגיש תלונה במשטרה על אלימות כלפיך, ומלבד עדותך ההתחלתית במשטרה לא תוכל להיות מעורב בהגנה על חייך? נסה לתאר את עצמך מתפקד ביום יום כשאתה יודע שאתה חשוף לאלימות, אתה צריך לגדל את ילדיך ומתפקד בתוך חוסר וודאות. אתה יוצר קשר עם הפרקליטות והם לא נותנים לך מידע על הקורה בתיק. אתה חי בתחושה של תלות איומה ופחד. מדוע שלא תהיה צד בתהליך? הרי אם יש לך כסף לעורך דין פרטי כך היית נוהג. זה קודם כל האינטרס שלך לדאוג לכך שתיוצג כראוי. קל וחומר כשהמדינה לוקחת על עצמה להגן על חייך. מדוע שלא תהיה גם אתה בתור הקורבן מעורב בתהליך? הרי בחייך ובנפשך מדובר. אני מתקשה להבין מה מניע את הפרקליטות מלהתייעץ ולשתף את הקורבן בתהליך. מדוע שלא תנתן לקורבן האפשרות לומר את דברו?

האם תמיד ניתן ייצוג נאמן? האם תמיד מקבלי המשכורת בפרקליטות עובדים נכון?

כשבחיי אדם מדובר אני חושבת שחובה לתת לקורבן מעמד בבית המשפט ואני לא חושבת שזה ''מיוחד'' להזמין אותו להיות חלק מההגנה על עצמו על חייו ועל חיי ילדיו.
אני מצפה שהשופט ירצה לשמוע ממקור ראשון ולהתרשם מהאישה. דווקא משום שלגבר יש עורך דין פרטי שמייצג אותו ופעמים רבות לגבר המפרנס יש את האמצעים לשכור שירותים טובים מאוד הוא מצליח לעוות את התמונה ולהשפיע על השופט בכלים מקצועיים ובכלים התנהגותיים.

ולגבי חסכון עשרות אלפי שקלים... מה זה לעומת החיים?

כל עוד המדינה לא תתמודד טוב יותר עם בעיית האלימות במשפחה, יגדלו כאן ילדים בחוסר בטחון (והבטחון מתחיל בבית, בין אבא לאימא), יגדלו כאן ילדים פגועים פיסית ונפשית.
על כך אני מתריעה ואין לזה קשר לפמיניזם ובטח שלא לאבסורד.
_new_ הוספת תגובה



על מה את מתלוננת?
אליצור סגל (יום שלישי, 27/07/2004 שעה 0:00)
בתשובה לטל רבינוביץ'
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
טל, לא שמת לב לדברי רמי.
עליך לדרוש שהגבר יקבל עורך דין על חשבון המדינה כדי להתגונן אם את רוצה ליצור איזון.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



השופט מפעיל שכל ישר ורגש סביר
מיכאל שרון (יום רביעי, 04/08/2004 שעה 12:31)
בתשובה לקצת מתפלא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים אמונים תכופות על התפלפלות איזוטרית בסבך תאוריות ניפתלות וביכותם ''להוכיח'' דבר, אך גם את היפוכו באותה מדה של הצלחה. דברים אלה לא נעשים לשם שמיים, אלא בשרות השוכרים אותם, ובמקרה של השרותים הסוציאליים, לעיתים גם בשרות משלמי שוחד, וכבר היו דברים מעולם.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי