היהדות בעידן הגלובליזציה

בתי הכנסת והרבנות היו המענה היהודי לעידן של גלות. היהדות הרפורמית הייתה אחת המענים לאתגר תקופת ההשכלה. הציונות הייתה המענה היהודי לעידן של לאומיות ואפליה על רקע לאומי. כיצד ייראה המענה היהודי לאתגרי העידן גלובלי?

סוד ההישרדות היהודית נמצא תמיד בשילוב הנדיר שבין שמרנות וקידמה, בין עקביות והסתגלות. לאורך ההיסטוריה שמר העם היהודי על עיקרי אמונה וערכים, חיבור לתנ''ך, ושייכות לקהילה. במקביל השכילו היהודים להסתגל לזמנים המשתנים ולתת מענה לאתגרים שהציבה בפניהם ההיסטוריה. דווקא המגוון הרחב של התגובות וצורות ההתארגנות בכל עידן הבטיח שהיהודים שרדו לחיות בעידן הבא. בדומה למתואר על המינים אצל דרווין, מתוך המגוון הרחב ומבחר הרעיונות וצורות הארגון שנוצרו בכל תקופה, אלו שהתאימו ביותר לעידן החדש שרדו. אלו שהיו קשיחים מדי או סתגלנים מדי נעלמו. הראשונים ננטשו. האחרונים הביאו להתבוללות.

הגלובליזציה דורשת שנתאים את עצמנו שוב. בין אם לטוב או רע, הגלובליזציה משנה את הדרך בה אנו חיים. באמצעות הטכנולוגיה יש לנו היום הזדמנויות ללא תקדים ליצור תקשורת מיידית, מתמשכת, חוצת גבולות על פני העולם כולו. היכולת שלנו לנוע במהירות ובזול בכל העולם משנה את הרעיונות שלנו לגבי המרחב בו אנו חיים. גם הערכים לפיהם אנו חיים עוברים תהליך של גלובליזציה: דמוקרטיה, חירות, זכויות אזרח, שוויון בין נשים לגברים. גם הטרור אינו מכיר בגבולות. הוא מאורגן גלובלית, יש לו מטרות גלובליות והוא מהווה איום לעולם כולו. ארגון, אמון ושיתוף פעולה חוצי-גבולות הם התנאים להצלחה בעולם של היום - גם למי שמבקש להשיג מטרות חיוביות וגם למי שמבקש לזרוע הרס.

היהודים הצעירים של היום הם גלובלים אינסטינקטיבית. הם לוקחים את הניידות שלהם והיכולת לתקשר בקלות עם חבריהם בצד השני של העולם כמובנים מאליהם. הם עובדים עבור חברות רב-לאומיות והם חברים בתנועות גלובליות הנלחמות למען זכויות אזרח, שלום וסביבה טובה יותר. יש להם חברים קרובים במדינות שונות. הם דוחים תוויות פשוטות וזהויות צרות. גם אם הם מתנגדים לגלובליזציה, הם חלק מתנועת האנטי הגלובלית שלה. הם יודעים שלא ניתן להשיג דבר בעולם הזה ללא שיתוף פעולה בין אנשים בכל העולם. הם יודעים שלמעשים שלהם יש תוצאות שמשפיעות על העולם כולו ושיש פחות ופחות בעיות בעולמנו שהן מקומיות בלבד.

כשצעירים אלה מחפשים מענה יהודי לעולם חדש זה, הם אינם מוצאים דבר. כשהם מחפשים אחר קהילה שתתן להם תחושה של שייכות וזהות, הם מוצאים רק קהילות מקומיות, שבמוקד שלהם הדת, הצרכים המקומיים, עזרה לישראל ויהודים במצוקה. הם אינם מוצאים בית שמכיר בזהויות הנזילות של ימינו. הם אינם רואים או מרגישים את העם היהודי בעולם כיישות אמיתית בחייהם. אין להם דרך להביא לידי ביטוי מעשי את היותם שייכים לבני העם היהודי הגלובלי במקרה הלא-כל-כך נדיר שהם אינם דתיים לחלוטין ואינם אך ורק ציוניים. הארגון והתודעה של העם היהודי שייכים עדיין למאה העשרים. גם הארגונים היהודים שהם לכאורה גלובליים הם דתיים או ציוניים. אף אחד מהם אינו עוסק בעם היהודי הגלובלי כמוקד העיקרי שלו. ארגונים אלה מגלמים ערכים ראויים של סולידריות עם קרובים עניים, אבל הם אינם מגלמים ערכים החשובים לצעירים היום כגון דמוקרטיה, שוויון, ודאגה לעולם ולסביבה.

גם ישראל עצמה צריכה להסתגל לאתגרי העידן הנוכחי. כשזכרון השואה נסוג וקהילות במצוקה נעלמות, סיבת קיומה של ישראל כמקלט נראית פחות ופחות מתאימה לרוח הזמן. משמעות הקיום הישראלי בעתיד יצטרך להיות יותר מאשר ריבונות יהודית כמענה למצוקה. ישראל תצטרך להגדיר את ערכיה והמשימה שלה בעולם. ישראל והעם היהודי גם יחד יצטרכו לפתח שותפות חדשה – לא כזו שמניחה , גם אם בנסתר, שחיים יהודים מחוץ לישראל הם נחותים, לא לגיטימיים, או לכל הפחות – זמניים. ישראל תצטרך להיות יותר ממה שהיא היום, וכך גם העם היהודי.

בנייתה של קהילה היהודית גלובלית ידרוש חיבור בין מרכיבים ''רכים'' ו''קשים'', וירטואלים ופיזיים, בין ערכים ומוסדות. הערכים והמשימה של העם היהודי במאה ה-‏21 יצטרכו להיות ברורים, וכולנו נידרש למנהיגות חדשה בעלת תודעה גלובלית. בדומה לתכניות פיתוח מנהיגות הקיימים בחברות רב-לאומיות, מנהיגים יהודים בעתיד יצטרכו לעבור מקהילה לקהילה, מ''חטיבה'' ל''חטיבה'' כדי לפתח הבנה גלובלית ורחבה של העם היהודי ומקומו בעולם. יהיה צורך בתשתית טכנולוגית ומוסדית שתאפשר את קיומה של קהילה אחת עולמית. חבריה של קהילה זו יעשו שימוש בתשתיות אלה כדי לעמוד בקשר רצוף לצורך פיתוח מתמיד של סדר היום של העם היהודי וכדי לפעול ביחד לצורך קידום מטרות משותפות, ללא קשר למקומם ועיסוקם בעולם.

טכנולוגיות חדשות הביאו תמיד לרעיונות חדשים וצורות חדשות של ארגון. העולם שסביבנו קורא לנו שוב להסתגל ולארגן עצמנו מחדש. העם היהודי צריך היום להדגיש את היותו עם – המרכיב הגלובלי באמת של קיומו – יותר מאשר את המרכיב הדתי הריטואלי או המרכיב הטריטוריאלי של היותו אומה. העם היהודי צריך לקחת על עצמו משימה בעולם שאינה רק הישרדותו של העם היהודי. רק בעזרת משימה כזו נוכל ליצור תחושה של שייכות וזהות ליהודים ביערות הגשם או בחדרי ההנהלה, ולתת מענה אפקטיבי לאתגרים וההזדמנויות של העידן החדש.

הציונות הדתית מדברת על עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. הגיע הזמן לעם ישראל.

---