בקרב אנשי שמאל אין צורך להכביר מלים על חשיבותה של זכות השביתה. זוהי זכות בסיסית במסגרת זכויות האזרח במדינה דמוקרטית.
השאלה היא, האם זו זכות מוחלטת? האם קדושת השביתה קודמת לקדושת החיים או שמא יש לאמץ את העקרון הטבוע ביהדות כי קדושת החיים דוחה מצוות מן המעלה הראשונה?
שאלה זו עלתה שוב בדעתי עם שביתת המצילים. המחלוקת בין המצילים לרשויות הינה האם יש לשמור על צוות בן שלושה מצילים בחוף, או שמא אפשר להסתפק בשניים, כפי שקבעו התקנות החדשות של שר הפנים.
המצילים החליטו על שביתה כדי לכפות את עמדתם. בזמן השביתה טבעו בני אדם למוות, ואחרים הגיעו לבתי חולים במצב קשה. עתה עובדים המצילים באופן חלקי תחת צווי ריתוק.
מי הם הנפגעים העיקריים משביתה כזו? כמובן דלת העם. הם משלמים בחייהם את מחיר השביתה. העשירים והשועים לא באים לחופי רחצה ציבוריים. להם יש חופים פרטיים עם מצילים ככל שירצו.
בחינה שמאלית לא דוגמטית של הסוגייה, מביאה אותי למסקנה, כי יש מקצועות שקשורים בהצלת חיים, שלגביהם השביתה אינה הדרך הנאותה לפתרון מחלוקות. כל אחד צריך לשאול את עצמו האם הוא מוכן שילדיו או הוריו ישלמו בחייהם מפני שלא קיבלו טיפול בבית חולים שעובדיו שבתו? תשובתי היא כי אינני מוכן לכך, ועל כן תהיה זו צביעות מצדי לתמוך בשביתות כאלה.
רופאים, אחיות ומצילים הם מסוג המקצועות שיש להחיל עליהם דפוסי פתרון אחרים כאשר מתעוררות מחלוקות על שכר ותנאי עבודה, מבלי להזדקק לשביתות.
הרבה דמעות זלגו בארם
משמר הגבול וצבא הכיבוש לא אוהבים את המאבק המשותף של ישראלים (ביניהם גם, שומו שמיים, יהודים) ופלסטינים נגד חומת הרשע והפשע שבישראל קיבלה שמות פסטורלים כמו ''גדר הביטחון'' או ''גדר ההפרדה''. על כן השימוש באמצעי פיזור ברוטלים כל אימת שהפגנות אלה מתקיימות.
ביום שבת האחרון היינו, בתי ואני, בין משתתפי ההפגנה המשותפת בארם נגד חומת הבטון המתוכננת לחצות את העיירה בכביש הראשי. החומה בארם היא מרושעת באופן מיוחד לנוכח ביתורה של העיירה וניתוק עשרות אלפי בני אדם מהעורף העירוני בירושלים המזרחית שם הם עובדים, מקבלים שרותים רפואיים ולומדים בבתי ספר, שלא לדבר על הפרדת משפחות, חברים, עסקים שימצאו עצמם משני צידי החומה באותה עיירה.
גם בארם הפעילו שוטרי הכיבוש את נחת זרועם וירו עשרות רימוני גז מדמיע לעבר מפגינים שלווים שעשו שימוש באחת הזכויות הבסיסיות, זכות המחאה.
הרימונים אכן הצליחו להפיץ את המפגינים לכיוונים שונים, כל אחד חיפש מקלט מענני עשן רימוני הגז. בתי ואני מצאנו מקלט בתוככי חנות פלסטינית ושם, היינו שוב ביחד, ישראלים ופלסטינים מנגבים את עינינו הדומעות ומריחים את הבצל לניטרול הגז. הפלסטינים כבר מצויידים באמצעים אלה וסיפקו לנו אותם תוך גילוי אחוות מפגינים.
רצה המקרה ובאותה חנות מצאו מקלט גם אנשי צוות טלוויזיה גרמני מהמבורג, שעושים סרט על החומה. מאחר ואני דובר גרמנית הם עטו על המציאה וביקשו לראיין אותי. בין השאר נשאלתי האם חומת הבטון המתוכננת בארם מזכירה לי את חומת ברלין? חציתי מספר פעמים רב את החומה בברלין ועל כן עניתי, שיש הרבה תחומי השקה בין שתי החומות, כמו למשל ברשעות, במחשבה הטוטליטרית, בבירוקרטיה מרושעת, בהשפלת בני אדם. אבל יש גם הבדלים שהם כולם לרעת ישראל. מידת החופש של הפלסטינים תהיה עוד פחותה מזו של המזרח גרמנים בשעתו, שגם היא לא היתה משופעת. החומה הישראלית היא גם חומת אפרטהייד משום שהישראלים בהתנחלויות שישארו מהעבר הפלסטיני של החומה, יהנו מזכויות יתר של מעבר חופשי. מספרם של בני האדם שנהרגו על ידי שוטרי הגבול של מזרח גרמניה בגין מעבר לא מורשה של החומה, קטן בהרבה ממספר הפלסטינים שכבר נהרגו מאש כוחות הכיבוש הישראלים בגין ההפגנות נגד החומה.
החומה הישראלית אינה חומת הגנה, שאילו היתה כזאת ניתן היה להקימה לאורך הקו הירוק, ללא כל התנגדות. החומה מבטאת את הקולוניאליזם ורצון ההתפשטות הטריטוריאלים של ממשלת ישראל ולכן תוואי הקמתה מאופיין בשוד קרקעות של חקלאים פלסטינים ומעשים ברבריים של עקירת מאות עצי זית עתיקים. ועוד הבדל, החומה הישראלית היא חלק ממגמה ישראלית של המתנחלים וממשלת שרון להמאיס את החיים על הפלסטינים במטרה להביא לעזיבתם. במלים אחרות, ניסיון לטיהור אתני.
ממשלת גרמניה, אמרתי בראיון, שותפה לפשע בכך שהיא תומכת בישראל בכסף, באספקת ציוד צבאי ובדרכים דיפלומטיות. ממשלת ישראל הצליחה לעשות לכם מניפולציה באמצעות השואה. פשעי הגזענות של העבר הגרמני סללו את הדרך לתמיכתכם בפשעי הגזענות של ישראל. תחשבו על זה ותתחילו לשנות אזימות.
דמעות הגז המדמיע התערבבו בדמעות הבושה על מה שישראל מעוללת לשכניה ולאזרחיה.
גיבורי תרבות
האם יכולים ימין ושמאל להתאחד בהערכה חיובית סביב גיבור תרבות שנגוע בעמדות פשיסטיות או גזעניות? בגרמניה אנו מכירים את הדוגמה של המלחין ריכרד וגנר, שעל אף שהביע דעות אנטישמיות, מקובל בעולם כאחד מענקי המוזיקה. בישראל המלחין הזה מוחרם (אילו רק היה שונא צוענים או שחורים היה מתקבל כאן בברכה), אבל ישראלים רבים שותפים בהערכתם לגדולתו של וגנר כמלחין, וסבורים כי יש לעשות אבחנה בין המוסיקה שכתב לבין הדעות האנטישמיות שהביע.
דומה שכעת מתרחשת בישראל תופעה דומה סביב המוסיקאית נעמי שמר שהלכה בימים אלה לעולמה.
השבט הישראלי על זרמיו השונים מלא דברי שבח והערכה לנעמי שמר, החל מאנשי ימין קיצוני, מראשי המתנחלים הפשיסטים תומכי הטרנספר, וכלה בכאלה שמקובל לשייכם לשמאל. בהלווייה בכנרת השתתפו מתנחלים רבים חובשי כיפות סרוגות, ביניהם המתנחל חבר הכנסת לשעבר חנן פורת, שביום טבח גולדשטיין קרא לישראלים לשמוח ''כי פורים היום'' והשר המתפטר חבר המפד''ל המתנחל אפי איתם, שבשעתו הצהיר כי הקב''ה הועיד אותו להוביל את עם ישראל.
בהיסטוריה של נעמי שמר פרק אפל של תמיכה בפשע ההתנחלויות, ואך טבעי שלא מעט משיריה הפכו למעין הימנונם של המתנחלים. (''אינני מצטערת על הפרק הפוליטי של חיי'' אמרה בראיון).
חברי קבוצת כנרת (''שמאל'' יעני) שבבית הקברות שלה ניטמנה נעמי שמר, לא ראו בהמוני הכיפות הסרוגות אורחים לא רצויים.
ואכן, אין ספק, שרבים משיריה של נעמי שמר, תמלילים ומנגינה, הפכו לקולה המוסיקלי של ישראל מעבר למחלוקות ולחלוקות הפוליטיות. כל אחד מצא בהם את אשר חיפש.
האם הכור בדימונה עומד בפני אסון?
הממשלה החליטה לחלק לתושבי דימונה וירוחם השוכנים סמוך לכור הגרעיני בדימונה, (אני מקווה שזה כולל גם את הבדווים שגרים באזור) גלולות לוגול, אותם יצטרכו לבלוע במקרה של אסון בכור הגרעיני שכתוצאה ממנו יהיו חשופים לקרינה גרעינית.
באופן טבעי נשאלות שאלות: האם קרתה לאחרונה תקלה או כמעט אסון? האם החלוקה נובעת מהחשש שבכור בן למעלה מ-40 שנים יש סבירות גבוהה יותר לאסון? (בעולם המערבי נוהגים לסגור כור שהגיע לגיל ארבעים).
מאחר והממשלה מסתירה מידע מהאזרחים (אנו זקוקים באופן דחוף לעוד כמה אנשים כמו מרדכי ואנונו שיחשפו מידע לציבור) יש סיבות מצוינות לחרדה. הגיעה העת שאזרחים מדימונה ומהסביבה יתרגמו את החרדה לפעילות ציבורית שתתבע את סגירת הכור והסרת המפגע המסוכן הזה.
ראש העירייה הקודם של דימונה, גבי ללוש, היה שותף להרדמת האזרחים. לפני שנים הציע לו ''הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי'', ליזום מאבק ציבורי בכל הקשור לסכנות האקולוגיות הנובעות מהכור. כאיש ליכוד ממושמע הוא סרב.
עתה יש ראש עיר חדש, מאיר כהן, וזו הזדמנות עבורו להוכיח כי הוא באמת דואג לאזרחי עירו ועל כן ראוי שיזום מסע ציבורי לגילוי נאות של כל המידע באשר למתרחש בתוככי הכור. מידע זה כוח, ובכוח הזה יש לשתף את האזרחים ולא להשאירו כמונופול ממשלתי, אחרת הדמוקרטיה מתרוקנת מתכניה.
בחודש יולי עומד לבקר בארץ ד''ר מוחמד אל בראדעי מנכ''ל הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו''ם, וביקורו יכול לשמש מנוף לכל אלה הרוצים להוציא את הנושא בישראל מעמימותו. ממשלת ישראל לא רוצה כי יבקר בדימונה, ואילו אנו, מתנגדי הכור והפצצה, רוצים מאד שיבקר שם וידווח לנו ולעולם מה קורה מאחורי החומות, ומה יש לעשות כדי למנוע את האסון המתקרב.
באתר ''קדמה'' הציגו כף יד בנוסח ואנונו עם הסיסמא ''אם אין כור אין לוגול''. צודקים.
תל-אביב, 25 ביוני 2004לכבוד
רחל ברקאי
שופטת בית המשפט המחוזי באר שבע
ת''ד 300,
באר שבע 84102
גברתי השופטת,
בעיתון הארץ (15.6.2004) דווח על פסק דינך בו זיכית את שוטר מג''ב ארלכס דיגודקר מהריגת נאצר אבו-לקיען, אזרח ישראלי מהישוב חורה שבנגב.
המחלקה לחקירת שוטרים (מח''ש) במשרד המשפטים לוקה לא אחת בטשטוש ומריחה בכל הקשור לעבריינות שוטרים, בעיקר כאשר הקורבנות הם ערבים, אולם הפעם גם חוקרי מח''ש לא יכלו להתעלם מנסיבות המקרה לפיהן לא היתה כל הצדקה לירי הקטלני על אבו לקיען והחליטו להגיש נגד השוטר כתב אישום על הריגה. או אז באה שופטת מרשעת מסוגך ומזכה את השוטר ההורג. אפילו לפי פסק דינך המזכה (בחסות הטעון הכוזב של ''הגנה עצמית'') ברור שלא היה כל צורך לירות בנאצר אבו לקיען, בוודאי לא להרוג אותו, ודי היה בירי לעבר גלגלי רכבו כדי למנוע את תזוזתו.
פסק דינך מבטא זילות חיי אדם, כאשר זילות זו, תמיד חמורה, מקבלת נופך של חומרה יתירה משום שהיא מהולה בגזענות. השדר העולה מפסק דינך לאזרחי ישראל הערבים הוא שחייהם שווים כקליפת השום. עובדה זו דיה לפסול אותך לכל תפקיד שיפוטי במדינה המכבדת זכויות אדם. אבל בישראל של כיבוש, אפרטהייד והפרת זכויות אדם, שופטים ושופטות מסוגך פורחים ומתרבים במהירות של להקות יתושים בביצות מלריה.
פסק דינך הוא גם עידוד לאלימות ולמעשי נקם. מערכת משפטית שמגלה בוז ואפליה כלפי אזרחיה על בסיס שייכות דתית ולאומית ונוהגת קלות ראש פושעת בהגנה על חייהם, מרופפת את מערכות הריסונים והבלמים בחברה ודוחפת לעשיית דין פרטי. עינינו הרואות, כי בנוסף להיותך גזענית בזויה את גם סכנה לציבור.
גדעון ספירו
העתקים: מני מזוז, אהרן ברק.
תל-אביב, 26 ביוני 2004לכבוד
מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
ת''ד 1087
ירושלים 91010
יועץ יקר,
כפי שאדם אינו צריך להיות מהנדס בנין כדי להבין כי אם יש נזילת מים מגג הבנין לדירתו יש לאטום את הגג, כך לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין כי מערכת היחסים בין בעל ההון אפל לבין ראש הממשלה שרון אופיינו ביחסי משחד משוחד, וכדי לאטום את נזילת הכספים הזאת יש להעמיד את שניהם לדין. הגיון בריא ואינטלגנציה בסיסית די בהם להגיע למסקנה המתבקשת.
לעומת זאת, צריך קרוב לוודאי להיות משפטן יצירתי מאד בכדי לקדוח, לחפור ולגרד בסעיפי החוק ובמסכת היחסים בין השניים כדי להגיע למסקנה כי ''אין ראיות'' לכך שאפל שיחד וראש הממשלה לקח, הן ישירות והן באמצעות בנו.
גם אם נקבל את הנחתך כי עדנה ארבל ביקשה לתפור תיק לראש הממשלה, צריך לומר ביושר כי שרון הניח לפתחה את כל המרכיבים המאפשרים את תפירת התיק. אפילו תופרת גרועה היתה מסוגלת, עם הציוד הזה, לתפור לשרון תיק לתלפיות.
יש סיבות מצויינות, שלא קשורות כלל לתיק שרון, להטיח ביקורת בארבל ולפסול אותה למשרת שופטת בבית המשפט העליון, כמו למשל החלטתה על המשך מעצרם של שלושת החשודים ברצח החייל אולג שייחט, הגם שידעה כי מדובר בשלושה אנשים חפים מפשע, משום שחששה כי הפרשה עלולה להזיק בהליכי בחירתה לעליון.
כתב הסנגוריה שחיברת לטובת שרון, היה כמעט מעשה מושלם של עו''ד יצירתי, אלא שכמו אצל פושעים שסבורים כי תכננו וביצעו את הפשע המושלם, נתפשים לבסוף על פרט קטן שלא חשבו עליו. מה שחשף לדעתי את ערוותך, היו דברי השבח וההלל שהרעפת על כישורי גלעד שרון כעובד חרוץ ולכן מצדיקים את השכר הבלתי מתקבל על הדעת שקיבל על אף אפס כישוריו בכל הקשור לפרוייקט התיירותי שאפל רצה להקים באי היווני. ההשוואות שעשית בין שכר השוחד האדיר אותו קיבל גלעד שרון חסר הכישורים והידע המקצועי בפרוייקט האמור, לבין מקבלי שכר גבוה אחרים שהיו אנשי מקצוע מוכרים וידועים בתחומם, כמו ארכיטקטים או משרדי פרסום, היו בבחינת גג פלקל שיצקת לבנין המפואר שבנית, והוא התמוטט. מה היית צריך את זה, בעיקר לנוכח העובדה שגלעד שרון עצמו מתוודה באחת הקלטות שהוא בעצם לא עושה כלום וממשיך לקבל את שכרו האדיר. (ואת דבריו הוא מלווה בתנועת ידיים קשורות באזיקי משטרה, של מי שחשוד בעבירה פלילית).
כתב הסניגוריה הנלהב בו זיכית את שרון, סלל את הדרך לאימוץ יחסי משחד משוחד בצמרת השלטון. אשר על כן בקשתי ממך, לדאוג לפחות לדמוקרטיזציה של הנושא.
אינני מקנא בך בגין החלטה חדשה שאתה עומד בפניה, המלצת המשטרה להגיש כתב אישום נגד ח''כ ש''ס שלמה בניזרי על קבלת שוחד וטובות הנאה שעה שכיהן כשר העבודה והרווחה.
בניזרי הוא אמנם לא בליגה של שרון, גם סכומי השוחד הם מעט יותר צנועים, והוא כבר הודיע כי מה שמותר לראש הממשלה מותר גם לו. כאיש ש''ס הוא מצפה כי לטובתו תפעל גם הסולידריות העדתית של יוצאי צפון אפריקה שהיא התשתית של מפלגתו. לאחר המינוי שלך יצאו עיתונאים מגדרם לחלק לך שבחים כמי שבא מיהדות צפון אפריקה, שהחל את דרכו בישיבה בעיר שדה כמו נתיבות וטיפס לצמרת. אם תאכזב את בניזרי אתה צפוי למטר גידופים מפיו מפיק המרגליות של מנהיג ש''ס הרב עובדיה יוסף. (משהו כמו ''עיזה עיוורת'' שמכרה את נפשה לאוכל נבלות וטריפות אשכנזי).
כאשר אני מדבר על דמוקרטיזציה של השחיתות, אינני מתכוון לבניזרי. הוא לדידי עדיין חלק מהצמרת השלטונית. כוונתי למי שלא רגילים להלך בסכומים של מיליונים, גם לא מאות אלפים
או אלפים בודדים, אלא לכל היותר במאות שקלים. תן גם לאזרח מהמעמד הבינוני ומטה את מרחב השיחוד. תן לאזרח לסגור עניין עם השוטר שכתב לו דו''ח על עבירת תנועה בגובה של 500 שקלים, ובמקום להיות מוזמן למשפט, הדו''ח יבוטל תמורת זימון בתו הקטינה להיות שמרטפית במחיר שקלים זהה לקנס.
ואם ישאל השואל, הכיצד נערה בת 15, שהיא במקרה גם בתו של השוטר, מקבלת 500 שקלים לשעתיים שמרטפות, תמיד נוכל לומר, בעקבות הדו''ח שלך, שמדובר בצעירה חרוצה וכשרונית במיוחד, וכי אותו אזרח רגיל לשלם סכומים כאלה גם לשרברב ולנגר.
אימוץ הצעתי תביא לעוד תוצאה שאתה בוודאי תברך עליה: היא תשחרר את בתי המשפט מאלפי תביעות בסכומים לא גבוהים. מי יודע, אולי נוכל בצורה זו גם להקטין את מצבת השופטים והפרקליטים.
סיסמתנו תהיה: דמוקרטיזציה של השוחד שווה יעול במערכת המשפט.
בכבוד הראוי
גדעון ספירו
תל אביב, 25 ביוני 2004 לכבוד
יעקב עמור
ראש המועצה האזורית קציר
מיקוד 37861
שלום רב,
בעיתון ''מעריב'' פורסמו דבריך כי תעשה כל מאמץ לסכל את החלטת מינהל מקרקעי ישראל להקצות לאזרח עאדל קעדאן מגרש בישוב קציר כדי שיוכל סוף סוף לבנות שם את ביתו.
הכרזתך החצופה והגזענית הופכת אותך לבן בריתם של חוגי הימין הניאו נאצי בארופה הנאבקים למען אותן מטרות גזעניות.
מהי משמעות הצהרתך? תאר לך כי עאדל קעאדן, אח בבית החולים הלל יפה בחדרה, היה מצהיר כי הוא יטפל רק בחולים לא יהודים. מה היית אומר? קרוב לוודאי נזעק ומוחה נגד הגזענות. אלא שקעאדן, בניגוד אליך, הוא אזרח עם תודעה אזרחית דמוקרטית שמבין את מה שראשך הגזעני לא מבין: כי מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, אסור לה להפלות בין אזרחיה על בסיס דת, גזע מין ולאום, ככתוב במגילת העצמאות.
ממצאים של מחקרים מלמדים כי ישראלים רבים לא מכירים את הכתוב במגילת העצמאות, ובכך מאשרים כלל מוכר כי לעתים קרובות בורות וגזענות הם תאומי סיאם. האם אתה מודע לקיומה של מגילת העצמאות ולכתוב בה?
מינהל מקרקעי ישראל כבר הקדים אותך ועשה ככל יכולתו למנוע מעאדל קעאדן את זכותו להתגורר בקציר. לאור פסקי דין של בית המשפט העליון לא היתה לו ברירה, אלא להקצות את הקרקע. גם בית המשפט העליון עשה ככל יכולתו לסחוב את הדיון בנושא, אולם האגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה בשמו של קעאדן, לא הרפתה עד שבית המשפט העליון לא יכול היה להימלט מההכרעה לפיה אסור להפלות בין אזרח יהודי לערבי בכל הקשור להקצאת קרקעות מטעם המדינה. לאור זאת אני מקווה כי מאמציך למנוע את מימוש פסק הדין של בית המשפט העליון, יכשלו.
בעוד אתה טובל בביצת הגזענת הישראלית שכחת כי יהודים יוצאי ארצות ערב שהגרו לישראל סבלו (ולעתים סובלים אף כיום) מגזענות דומה מהמימסד הפוליטי והכלכלי בישראל. עתה ''כשהפשפש עלה למעלה'' כדברי השיר הסאטירי של רביעיית מועדון התיאטרון לפני שנים רבות, אתה מאמץ אל ליבך את הפסולת, הטינופת והרפש שמזהמים היום את הפוליטיקה הישראלית. העובדה שאדם כמוך הוא נושא משרה ציבורית בישראל היא מאותם כתמי בושה שיקח לנו שנים רבות להתנקות מהם.
גדעון ספירוהעתקים:
אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון
עו''ד דן יקיר, היועץ המשפטי, האגודה לזכויות האזרח
מנכ''ל מינהל מקרקעי ישראל
שניהם מסריחים ושניהם צודקים
דיאלוג בישיבת הממשלה:
שר המשפטים לפיד לשר החוץ שלום: אתה אנטישמי.
שר החוץ שלום לשר המשפטים לפיד: אתה גזען.
שניהם צודקים.
''מי בעד חיסול הטרור''?
ארגון הטרור הגדול ביותר ברצועה עזה, צבא הכיבוש הישראלי, חטף מכה קשה כאשר אחד ממוצביו המרכזיים שקיבל את השם ''ארחן'', פוצץ וקרס בפעולה מרשימה של ארגוני ההתנגדות הפלסטינים. לאחר כל המכות והחיסולים שצבא הכיבוש הישראלי הנחית על הפלסטינים ברצועת עזה, הרג המנהיגות כמו גם מאות אזרחים, הרס אלפי בתים, פיצוץ מחרטות, עקירת צמחיה ועוד, מתברר כי העסק לא עובד. על כל ''מחוסל'' מתגייסים עשרות חדשים, ועל אף המצוקה של תושבי הרצועה, הם מצליחים בתושיה לחפור מנהרה מתחת לאפם של חיילי צבא הכיבוש, להגיע עד מרכז המוצב, להניח שם מאות קילוגרמים של חומר נפץ ולרסק את כל הבטון המזויין, ולצערנו גם לגרום לאבידות ופציעות. עוד חיילים נהרגו ונפצעו על מטרת הכזב של הגנה על התנחלויות האפרטהייד ברצועת עזה.
וכך גם באשר למחרטות. על פי כמות ההודעות של צבא הכיבוש לא היו צריכות להיוותר מחרטות ברצועת עזה. אבל מתברר כי אחרי כל פעולה של ''חיסול מחרטות'' המייצרות, לטענת צבא הכיבוש, טילי קסאם, נורה עוד מטח לעבר העיירה שדרות. הפעם גם הצליחו למרבה הצער לגרום לאבידות בנפש.
ואני צופה, כי על אף החיסולים והמכות שניחתות על ארגוני ההתנגדות הפלסטינים בשטחי הגדה הכבושים, תבואנה גם משם מכות כואבות. על כל ''מחוסל'', יהיה בכיר ככל שיהיה, יבואו חדשים. כדאי לממשלת ישראל ללמוד מניסיונה המר של ממשלת אינדונזיה שהחליטה לחסל את המאבק לעצמאות של מזרח טימור. צבא הכיבוש האינדונזי פעל באכזריות צהלית ולמעלה ממנה. שליש מתושבי טימור נרצחו. גם שם עצרו ורצחו את מנהיגי ההתנגדות, גם שם הודיע צבא הכיבוש חדשות לבקרים ''כי תשתית הטרור חוסלה'' או ''קיבלה מכה אנושה'' או ''נפגעה קשות'', והתוצאה הסופית: מזרח טימור זכתה בעצמאות, במחיר נורא. האם שרון וכנופייתו מתכננים אף הם השמדת שליש מהעם הפלסטיני בטרם יזכה בעצמאות?
זכות השביתה והזכות לחיים
א' א' ב' ב', אבל שום דבר לא חדש
