פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
זהירות, מתנות והתחייבויות
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 15:00)


זהירות, מתנות והתחייבויות


ד''ר דוד סיון




מתנות – סכנה לצמיחה

לפני מספר שבועות התבשרנו שלראש הממשלה יש תכנית פעולה להיפרד באופן חד צדדי מרצועת עזה - תכנית ההתנתקות. אחר כך התחילה הביקרות מכל מיני כיוונים והתברר לנו שראש הממשלה לא דאג לתמורה מתאימה. אז נשלח למסעות דילוגים עו''ד ויסגלס לטפל בהבטחת התמורה. עכשיו כפי שמדווח לנו יואב יצחק, מתארגנת תמורה: האמריקאים יעניקו לנו סיוע ''... בהיקף כספי של מיליארדי דולרים, וזאת נוסף לסיוע עליו כבר התחייב ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש, בהיקף כספי של 10 מיליארד דולר'' (מענקים לנגב וסיוע למאבק בטרור - בתמורה להתנתקות).

הצוות בראשותו של עו''ד ויסגלס השיג תמורה נאה בעבור ''האגרה'' (המאמץ שלהם): עיסקה סיבובית בה אנחנו נפנה מתיישבים ונמסור שטחים לרשות הפלשתינאית. הפלשתינאים לא יתנו דבר אבל האמריקאים ישלמו את החשבון ועוד מיליארדי דולרים. כמו בעסקת הערבויות קונים את ''הסכמתנו''1 בכסף ''ירוק''.

כעת יתאפשר סוף סוף לקיים את ההבטחות של ממשלות ישראל לדורותיהן בלי צורך לתרומה ממשית של עם ישראל:
  1. הפרחת השממה וישוב הנגב.
  2. צמיחה בת-קיימא במשק למשך כמה שנים, בהן יזרום הכסף הירוק.
ממש משמח. מעכשיו המשק יצמח ויפרח, לא בגלל שאנחנו עושים ויוזמים, אלא בגלל שהאמריקאים מחלקים מתנות שמנות. אחר כך יגידו שזו ציונות. אני לתומי חשבתי שיש גם אפשרות אחרת – עבודה עצמית ויצירתיות שמביאה לשיפורים טכנולוגיים וצמיחה בת-קיימא.

לפני מספר חודשים כתבתי כאן (הרהורי כפירה וצמיחה) שכבר לפני שנים, לפני שנעשיתי כלכלן, הבנתי שפיתוח עסקי עדיף הוא זה שצומח בעיקר על מקורות יצירתיים, פנימיים. תחת הגישה הזאת, שימוש במקורות מימון חיצוניים יעשה במידה ורק למטרות צמיחה בת-קיימא. עסק ממונף מדי הרי צריך לדאוג גם לאינטרסים של הנושים שלעיתים, במיוחד בעת משבר, לא תואמים את האינטרסים של העסק עצמו. כאשר מדובר בסיוע חוץ (אמריקאי או אחר) מצטרף לבעיית ניגודי האינטרסים גם מחיר פוליטי-מדיני.

אז דובר באופן כללי על סיוע החוץ והסכמתו של שר התמ''ת לסמן את מקור המוצרים המיועדים למדינות האיחוד האירופי. טענתי אז שסיוע החוץ צריך לשמש לפיתוח כושר ייצור ועסקים מוטי צמיחה ותעסוקה. סיוע כזה צריך לממן השקעות בתשתיות ובמפעלים, שגם ירחיבו את מעגל המועסקים וגם יניעו תהליך של צמיחה, אחרת הוא מבוזבז. בעצם סיוע כזה מפתח בנו תלות כמו זו של המכור לסם – כרגע אני צריך את הסם, אחר כך אטפל בגמילה... אבל הוא בעצם רק מחזק את התלות. בדרך הסיוע הזה פוגע במוטיבציה והיצירתיות במגזר העסקי, שמהן נובעת הצמיחה אם בכלל.

באותה הזדמנות העליתי את החשש שהסיוע יאט את קצב הרפורמות שהובטחו על ידי שר האוצר. בשורה התחתונה הרפורמות הללו היו מיועדות לעודד היווצרות מנועי צמיחה עצמאיים בגלל פיתוח התחרות, המוטיבציה והיצירתיות. אם יש סיוע אז, כמו הנרקומן, אנחנו דוחים פתרונות שדורשים מאמץ והקרבה בטווח הקצר. הפעם המחיר המדיני נבחר מראש ולכן הסכנה לחיזוק ההתמכרות גוברת.

נכון, הפעם מדברים על הפרחת השממה ויישוב הנגב, אבל אני חושש שהמאבקים שעוד נכונו לשר האוצר על החלת כל הרפורמות לפני שידעכו. הרי ממילא, כפי שכבר כתבתי כאן (הסכנות האורבות לצמיחה), חלק מן השינויים והרפורמות המובטחים הוקפאו, כנראה בגלל שהחלה הצמיחה במשק. עכשיו נראה שאספקת ה''סם'' (הערבויות והסיוע החדש) מובטחת לזמן ארוך ולכן אין צורך לטפל בבעיות האמיתיות של המשק ולהוציא אותו למרחב של צמיחה בת-קיימא. מדוע צריך להפריט ולהאבק על שינויים מבניים במשק, אם ממילא ''מבקשים'' מהאמריקאים לקחת את ''האחריות הכוללת''?

במקום אחר כתבתי שהקשר בין הון לשלטון מעכב באופן משמעותי את התכנית לפתיחת המשק לתחרות. התכנית הפכה לקורבן של הקשר הזה. כעת מצטרף לקשר הזה גם ההון של האח הגדול. מדוע, אם כן, צריך לסלול את ''הכביש החדש''?


התחייבויות צריך לקיים

החשב הכללי, ד''ר ירון זליכה, הכניס רוח חדשה למשרד האוצר. כבר זמן מה הוא מבהיר שהמדינה לא צריכה לוותר על התחייבויות כלפיה. לא מדובר ''בגחמה פרטית שלי אלא בכספי ציבור שאני מופקד עליהם, ואין לי כל כוונה לחלק אותם לקבוצות לחץ'' (זליכה: ''לו היתה התחייבות משפטית לתת אופציות לעובדי לאומי ב-‏300 מיליון שקל - הייתי נושך את השפתיים ומשלם''). הפעם הדברים קשורים לדרישות שמעלים עובדי בנק לאומי ובמיזמים שזכו במכרזי התפלה. במקרה הראשון, מדובר באיום של עובדי בנק לאומי להכשיל את מדיניות ההפרטה – סחיטה. במקרה השני, החברות במיזמי ההתפלה מנסות לשנות את תנאי החוזה לאחר שזכו והוציאו מן המשחק את המתחרים.

זהו משב רוח רענן ומאד חיובי שצריך להשפיע לטובה על התנהלות משרדי הממשלה והשרות הציבורי בכלל. הגיע הזמן שהעושים במלאכה יבינו את המסר החשוב הזה, שהם עוסקים בכספנו. אבל קשה שלא לשאול, בתמיהה, מדוע אין הרוח הזאת משפיעה על התנהלות הרשויות, בכללן משרד האוצר, בו יש לזליכה מעמד בכיר, בקשר לפרשת הלנת השכר ברשויות המקומיות?

לאור ההתבטאויות בשני הנושאים שהזכרנו היה ראוי להזכיר את הצורך לעמוד בהתחייבויות גם כאשר הן התחייבויות של הממשל. כבר מזמן היה ראוי שהחשב הכללי יביע את אותה עמדה בנושא התחייבויות הממשל לעובדיו.


כלכלת בחירות?

ערב חג החירות התבשרנו מפי שר האוצר, בנימין נתניהו, על הפחתת מסים, שאמורה להיכנס לתוקף בעוד מספר חודשים. היו שאמרו שאם הכוונה להפחית מסים בעוד מספר חודשים אין טעם לרוץ ולהודיע כעת. היו שאמרו שיש סכנה שההפחתה תסכן את יעד הגירעון והוא יצא משליטה. הרי שר האוצר מסתמך רק על סימנים למגמה (לא מספיק מבוססת) של שיפור בגביה. היו גם כאלו שטענו שזהו בכלל תרגיל פוליטי לקראת התמודדות על ראשות הליכוד והעם. יש לנו גם עמדת הנגיד, שאת עודפי הגביה היו צריכים לנצל לשם הקטנת החוב הציבורי.

עלינו לזכור שהורדה משמעותית של שיעורי המס היא חלק אינטגרלי מהתכנית הכלכלית שהציג שר האוצר לפני כשנה. גם הקטנת החוב הציבורי נרשמה כיעד חשוב של אותה תכנית. מאחר והפחתת מסים היא מהלך לטווח ארוך, הרי שאם יתברר שיעד הגירעון לא נשמר יתקשה שר האוצר לשנות כיוון ולבטל את הקיצוץ במסים, כי אז הוא יצא לא אמין. לכן אני מעדיף לתמוך בעמדת הנגיד ושעודפי הגביה ישמשו להקטנת החוב, לפחות עד שסימני המגמה בגביה יהיו יותר מבוססים.

מצד שני, אנו יודעים שקיצוץ במסים מניע את הפעילות העסקית והצמיחה, כך שבהמשך הדרך יצמחו ההכנסות ותשלומי המס בהתאם. מכאן שייווצרו מקורות נוספים להקטנת החוב הציבורי וגם לשמירה על יעד הגירעון. רק מי שלא מאמין שצמיחה גורמת עליה בגביית מסים או שהצמיחה הזאת היא קצרת טווח, רואה סיכון ליעד הגירעון.

כל כלכלן יודע שציפיות הציבור הן משתנה שמאד משפיע על התנהגות הפרטים והעסקים במשק. במקרה הנדון המשמעות היא שעל רקע ההפחתה המתוכננת בעוד מספר חודשים, כבר כעת ישתנו הרגלי הצריכה על סמך הגידול הצפוי בכושר הקניה. כך יוצא שהביקושים במשק עשויים לגדול ולתרום לפעילות העסקית ולצמיחה כבר כעת, לפני ההפחתה בפועל. מכאן שאם מקצצים במס עדיף להודיע לציבור הצרכנים מראש.

דבר אחרון, בנימין נתניהו הוא חיה פוליטית ולכן צריך לצפות שהוא יושפע משיקולים פוליטיים. אבל אם השיקול הפוליטי מוביל אותו לנקוט צעדים שמניעים צמיחה וגם נובעים מהמדיניות הכלכלית אותה הבטיח, עלינו לברך. הרי יש לנו, סוף סוף, שר אוצר שגם מקיים הבטחות שמקדמות את המשק לצמיחה בת-קיימא.

ארחיק ואומר שעל פי הניסיון שלנו עם שרי אוצר אחרים (בעשור האחרון), אנחנו צריכים לבקש בקול רם שבנימין נתניהו יישאר שר האוצר עוד הרבה זמן.


  1. אני חייב לציין שהעמדה האישית שלי היא שצריך לוותר על שטחים בדרך להסדר ולכן כאשר אני אומר קונים את ''הסכמתנו'', אני מתכוון לעם ישראל כולו.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


לא צריך להיות כלכלן כדי להבין
ישראל אחת (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 16:22) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שכלכלה בריאה ומשק יציב בונים ע''י עבודה, יצירה, מחשבה, יזמות עצמית ולא על ידי חלוקת מתנות יקרות.

ההישענות הרבה שלנו באמריקאים לא רק שהופכת אותנו לפרזיטים ולאוכלי חינם, אלא גם מחלישה אותנו מדינית. אנחנו הופכים להיות טפיל כלכלי שארה''ב תוכל לשחק איתנו איך שהיא תרצה ואפילו להפסיק את התמיכה בנו חד צדדית. ואז מה נעשה? איזה אבא יהיה מוכן לתת לנו אז מתנות?
הרי את היכולת שלנו ליצור אנחנו מאבדים בכל יום נוסף של טפילות.
_new_ הוספת תגובה



על איזו טפילות אתה מדבר?
רמי נוידרפר (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 19:34)
בתשובה לישראל אחת
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאז 1967 מי שמחזיק את ישראל בחיים זו התמיכה האמריקנית, שניתנת לישראל משיקולים אסטרטגיים ארוכי טווח, ומשיקולים אלקטורליים.

זה יפה מאד לדבר על ''טפילות'' אבל , בעולם של ימינו , ישראל לא היתה יכולה לשרוד ללא התמיכה האמריקנית המאסיבית. כל קשקשני הימין המדברים על הנתקות מארצות הברית , יודעים , שאלה רק דיבורים ריקים.
_new_ הוספת תגובה



על איזו טפילות אתה מדבר?
pit (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 19:48)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רמי למען ההגינות היה עוד ''קשקשן'' אחד שדגל בהנתקות מהעטין האמריקאי ,שמו ביילין.

כנראה לפנטזיות יש ממשלה.
_new_ הוספת תגובה



אינני זוכר את האירוע
רמי נוידרפר (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 19:51)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל גם ביילין הפריח הרבה סיסמאות ריקות.
_new_ הוספת תגובה



אינני זוכר את האירוע
pit (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 19:56)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמדומני הוא הציע ברוב נדיבותו לותר על הסיוע האמריקאי,כמובן שהוא עצמו ביילין לא ויתר על הסיוע האירופאי שהוא ניזון ממנו.

אגב מה היה קורה לו נניח היינו מנותקים מהסיוע ,מה היה קורה במונחים של ממש?

ביילין דיבר בתקופה האופרית של תחילת תהליך אוסלו כאשר האופטימיות היתה בשיאה.וגם מצב המשק לכאורה היה פורח.
_new_ הוספת תגובה



יש הבדל בין ''יחסים אסטרטגיים
ישראל אחת (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 22:14)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ארוכי טווח'' תוך הכרה במעמדה של ישראל והאינטרסים שלה לבין התפוררות החברה בישראל והמחוייבות לצמיחה כלכלית בשל סיוע העתק שהאמריקאים נותנים לנו.

אם היית תוחמת את האינטרסים האמיתיים של ישראל, היית רואה שישראל מוותרת מראש על עצמאות כלכלית אמיתית רק מתוך התבטלות.

אני גם לא מקבלת את טענותיך שללא הסיוע האמריקאי ישראל לא הייתה נשארת בחיים. אולי לא היו נשארים כאן שמאלנים כי הם היו בורחים לחו''ל לחיים בתנאים טובים יותר, אבל לפחות היינו מחוייבים יותר לדאוג לענייננו הכלכליים ובכך לחזק דווקא את הכלכלה היצרנית שהפקרנו.
_new_ הוספת תגובה



למה שלבוש בכלל יהיה עניין בישראל
טכנאי צמרת (יום רביעי, 14/04/2004 שעה 0:02)
בתשובה לישראל אחת
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני בטוח שלא איכפת לו אם מחר לא תהיה ישראל. אפילו היום. אנחנו כמו קוץ בפה שלו, לא לכאן ולא לכאן.
ישראל צריכה להתחיל להיפרד אט אט מהקשר הכלכלי ההדוק מדי עם ארה''ב, ולפזר את זה נכון בין אירופה, צפון אמריקה ואסיה בעיקר. אנחנו צריכים להשקיע בפיתוח הדברים שאנחנו חזקים בהם: טכנולוגיה למיניה, היי טק, מדע והשכלה, חקלאות ואפילו אומנות, שיהיה. בכך נוכל לשמור על מערכת יחסים מאוזנת עם אמריקה, שתהיה טובה ובטוחה לנו ולהם.
_new_ הוספת תגובה



תזהר לך דויד
pit (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 19:50) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה לאחרונה מרבה לשבח את ביבי ,זה יעלה לך ביוקר.
_new_ הוספת תגובה



לצערנו, אנחנו לא עם עובד
שמעון מנדס (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 23:11) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שלום דוד,

אינני יודע באם אתה זוכר. בכל אופן לפני הרבה שנים כאשר לוי אשכול הענק היה שר אוצר, מישהו הציע לעבור לשבוע
עבודה של חמישה ימים. הגיב לוי אשכול: קודם שיעבדו ששה ימים בשבוע אחר כך נבדוק איך לעבור לחמישה ימים.

בימים ההם נפוצה אז הבדיחה בצורת השאלה: מהו ההבדל בין
ישראל לבין יפן ? ועל כך השיבו: בישראל ''עם עובד'' זו רק
הוצאת ספרים.

מעבר לכך המאמר שלך מעולה. הבעי הגדולה שלנו היא מאבקי
הכח מצד אחד, והרצון לשמור על פרות קדושות של מה שנקרא
הפרולטריון מאידך. זה מרתיח אותי שאנשים במדינה לא
משתכרים בהתאם לתרומתם, אלא בהתאם ליכולת הסחיטה שלהם.
קוון החברת חשמל משתכר כמעט כפליים ממרצה באוניברסיטה,
וכנ''ל גם סוור פשוט בנמל.
_new_ הוספת תגובה



אשכול היה צריך לומר
טכנאי צמרת (יום שלישי, 13/04/2004 שעה 23:53)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שקודם יעבדו יום אחד .... וגו'.
_new_ הוספת תגובה



אנחנו אולי לא עם עובד
דוד סיון (יום רביעי, 14/04/2004 שעה 0:06)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאז אשכול השתנה העולם בהמון מובנים ...... אבל האמירות הללו של אשכול מתאימות גם לימינו אנו. אפילו היפנים כבר לא פירמה אחרי ששרפו את העשור של שנות ה-‏90. אבל המזרח הרחוק גועש מפעילות עסקית בתוך אוכלוסיות עם מוטיבציה וחריצות שאנחנו כבר לא מכירים.
_new_ הוספת תגובה



הכיוון הוא מזרח
בננה ספליט (יום רביעי, 14/04/2004 שעה 0:46)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הודו מתעוררת, סין מתרחבת. שם צפויים לנו סיכויים מרחבים גדולים להשקעות פינסיות.
_new_ הוספת תגובה



מה היא משמעות העסקה הסיבובית הזו?
דב מאיר (יום שישי, 16/04/2004 שעה 14:15) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פירושה בעצם שהאמריקאים יקנו במיליארדי דולרים את רכושנו עבור הערבים. אנו לא נרוויח דבר.
אך יש לעסקה גם פירוש צבאי. הזרמת רכוש לידי הערבים פירושו חיזוק כוחם לא רק הכלכלי אלא גם הצבאי הנגזר ממנו.
היינו, הוצאותינו הבטחוניות תעלינה.
שרון אולי יזכה לפסק זמן מלחץ האומות והפרקליטות. אנו נשלם את המחיר בדמים (היה לא יהיה) תרתי משמע.
_new_ הוספת תגובה



מה לעשות ''אין ארוחות חינם''
דוד סיון (יום שישי, 16/04/2004 שעה 14:48)
בתשובה לדב מאיר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זהו תרגום של דברי מילטון פרידמן (''There is no free lunch'') מתמצתת את המציאות בעולם בו אנו חיים. במקרה שלנו אנחנו מקבלים מתנה כדי לקנות מתנה (זמנית).

כבר הרבה זמן שבהיותנו שהמזל ''נתן'' לנו דוד עשיר שנותן מתנות. בעוד שפעם עוד ניצלנו זאת בחוכמה כדי להשקיע ברכישה והקמה של אמצעי ייצור, הרי שבעשורים האחרונים חלקן של ההשקעות ירד לרמות נמוכות מאד.

היום נוצר מצב שאנחנו אוכלים, את המתנות ישר מהיד הנותנת. אין בנו נכונות, רצינית, להקריב קורבן (ירידה ברמת חיים) ולהשקיע בהקמה של דברים חדשים לטווח ארוך. זה נכון בהיבט המדיני (ולא משנה לי מאיזה מחנה אנחנו) וגם מההיבט הכלכלי-משקי.

כאשר נגלה נכונות להחליף וגם נחליף את הגישה הזו, נוכל להתחיל לצמוח מדינית וכלכלית.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי