יש חדש תחת השמש

''במזרח התיכון – מי שלא מאמין בנסים – הוא פשוט לא ריאלי...''

דוד בן-גוריון

כמו אמירות רבות אחרות של בן-גוריון, גם האימרה שלעיל מצליחה להקיף, במספר מצומצם של מילים, עומק היסטורי, הבנת המציאות וחזון לעתיד.

בפירוש ללשון יום-יום, כוונת הכותרת היא כי המזרח התיכון הוא אזור בלתי-יציב, סוער, שהדבר הכי צפוי בו הוא הבלתי-צפוי בכבודו ובעצמו...

להלן כמה ניסים – שמעטים – אם בכלל, צפו שיתרחשו במזרח התיכון – אך הם אכן קרו:

• ערב ההחלטת האו''ם בדבר חלוקת הארץ לשתי מדינות, איש לא האמין שיום אחד (ובמונחים היסטוריים זה אכן קרה 'בן-לילה') ערביי ארץ-ישראל פשוט יקומו ויעזבו – כאיש אחד – כאילו בלעה אותם האדמה. ודאי היו רבים שהאמינו ביכולתה של המדינה הצעירה לשרוד, איכשהו, אך אף יהודי שפוי (או בלתי שפוי) לא חזה את הפיכתן של טבריה, חיפה, צפת, יפו, לוד, רמלה, אזור השרון וגו' וגו' – מערים ואזורים ערביים מובהקים – לערי-רפאים ושממות – שהתמלאו במהרה ביהודים שנמלטו על נפשם או מנחת זרועם של הערבים, או מנחת זרועה של אירופה המדממת.
  
  אבל זה קרה, והתדהמה (החיובית) שאחזה במנהיגי היישוב מעידה על כך שאף אחד לא צפה זאת ברצינות. ביטוי חלקי לכך ניתן למצוא בציטוטים שמובאים בספרו של נפתלי גולומב: ''תשובות אפשריות למצב בלתי אפשרי''.
  
  
• ערב מלחמת ששת הימים, רובו המוחלט של העולם – ובכלל זה העולם הערבי – ציפה להשמדתה המוחלטת של מדינת ישראל, מי בחרדה; מי באדישות; מי בתאוות-נקם. מלבד חלקו הניכר של העם בישראל (לא כולו, שכן גם בו אחזה רוח נכאים) – מעטים בעולם האמינו ברצינות שישראל תשרוד. מספר ההיסטוריון פרופ' מיכאל הרסגור, שבעת שהותו בצרפת, ערב המלחמה – התווכח עם סטודנטים ואקדמאים, וטען שישראל תשרוד – כפי שכמה מאות שנים לפני כן – שרדה הולנד הקטנה במלחמת העצמאות שלה מול האימפריה הספרדית – ואף השיגה את עצמאותה. על אף הדוגמא ההיסטורית המשכנעת – לפחות על-פניה – מדווח פרופ' הרסגור על מבטים רחמניים שהופנו אליו מכל עבר – משל היה מדובר בהוזה סהרורי שאיבד את שפיות דעתו.
  
  אך את התוצאות כולנו יודעים.
  
  
• בפברואר 1988, הוציאה ''תנועת החרות בארץ ישראל'' (דהיינו: הליכוד) חוברת תעמולה לקראת הבחירות (''דפי מידע לנושאי מדינה וחברה'' מס' 8), ושם היה כתוב בסעיף 8 כדלקמן:

  הליכוד אינו מכחיש שקיימת בעיה דמוגרפית, אך בחשבון הציוני יש מי שמתייאש, כמו מפלגת העבודה ויש מי שמאמין, כמו הליכוד, בעליה גדולה.

  ''עליה גדולה''? מתי? מאיפה? איך?! ''יש מי שמאמין''?
  סתם פנטזיות סהרוריות של ימין משיחי... מומחים בעלי שם הטילו את כל כובד משקלם על-מנת לפסוק שלא תהיה כל עליה גדולה (בנימין נתניהו, ''מקום תחת השמש'', עמ' 292-293).

אך ''מי שמאמין'' הוא בסופו של דבר גם ''מי שצדק''.
ניתן להמשיך ולמנות את המגוון הכמעט אינסופי של תהפוכות ותפניות, הפתעות ותדהמות שקרו, קורים ויקרו במזרח התיכון, ולכן אסור לשקוע בפטליזם מכאן – או לנוח על זרי הדפנה מכאן.

בכל אופן, דבר אחד חשוב עלינו לזכור: מה שהיה הוא לא מה שיהיה; יהיה חדש תחת השמש, ויש יתרון לו לאדם שיעמול תחת השמש, כי דור בא ודור הולך – אבל שום דבר איננו עומד לעולם. אכן... גם לא הארץ.