"סמרטוט-אדום" / טור שבועי

מה זה?

''סמרטוט-אדום'' / טור שבועי

גדעון ספירו (שבת, 27/04/2002 שעה 2:45)

''סמרטוט אדום'' / מאת גדעון ספירו
______________________________

* לישראל של ראש הממשלה שרון, של מנהיג המפד''ל השר איתם-פיין, של שר המשטרה לנדאו, של חברי הכנסת המתנחלים ליברמן והרב אלון, יש סיבה טובה למסיבה בעקבות הישגו של החבר לה פן להעפיל לגמר המירוץ על נשיאות צרפת. יתכן ויהיה לנו ידיד בארמון האליזה.
כי לה פן הוא פשיסט, והוא גזען, והוא שונא זרים, והוא תומך בטרנספר לערבים, והוא פטריוט צרפתי, והוא לחם כצנחן בצבא הדיכוי הצרפתי באלג'יריה (בתמיכה ישראלית), והוא השתתף בעינויי לוחמי חירות אלג'ירים - ומשום שהוא כזה, הוא גם ידיד ישראל. בראיון לעיתון ''הארץ'' הצהיר לה פן על תמיכתו בשרון, על התנגדותו לסרבני הכיבוש מתנועת ''יש גבול'' ו''אומץ לסרב'', מה שהופך אותו ליקיר הקולוניאליזם הישראלי. ומאחר והוא ידיד ישראל ושונא ערבים, הצביעו בעדו הרבה יהודים בצרפת. הוא דיבר פעם בבוטות סרה ביהודים, וגם זילזל מעט במחנה ההשמדה אושוויץ? לא נורא, העיקר שהוא נגד הערבים.

* כולם (חוץ ממני ומעוד כמה עוכרי ישראל) מתגייסים למסע תעמולה אדיר כדי להדוף את הטענה בדבר טבח שהתבצע על ידי צבא הפלישה הישראלי במחנה הפליטים ג'נין. המאמץ הוא באמת אדיר. מיטב העיתונאים, והלוחמים, וחברי כנסת, והשרים, ומשרד החוץ, ודובר צה''ל, רשימה חלקית בלבד, התכנסו סביב מדורת השבט ובפי כולם סיסמא אחת: לא היה טבח. איך לא היה? הרי יש תמונות הרס קשות, ויש עדויות על בתים שפוצצו על יושביהם, ויש חיילים שמטפטפים בשקט בשלב זה, רק לחברים, כיצד שמעו גניחות של אנשים מתחת להריסות, ולא נעשה כל מאמץ להצילם עד שהקולות גוועו, ויש עובדות מוצקות על משאיות עם ציוד רפואי שלא הורשו להיכנס למחנה, עובדה שגרמה לעוד הרוגים, ויש פצועים שדיממו למוות.
איזה טבח? אומר רופא מילואים שגוייס למסע התעמולה. הרי אפשר היה להשמיד את מחנה ג'נין באמצעות הפצצה של מטוסי אף- 16, וזה לא נעשה. נכון. יכול היה להיות טבח הרבה יותר נורא. כפי שאמר לי פעם תורכי אחד בשעת ביקור שם. ''אנחנו טבחנו בארמנים''? הרי אילו רצינו לטבוח היינו הורגים את כולם. יש בהחלט מדרגות של רוע ואכזריות בתחום הטבח, וישראל לא בחרה במדרגה העליונה. אז הבה נתפשר. לא היה טבח גדול, רק טבחונלה, קטן, פיצפון, אבל בכל זאת טבח. 28 הרוגים במלון פארק בנתניה הם טבח, וכמה עשרות הרוגים (ההערכה הממעיטה לפי גירסה צהלית) הקבורים מתחת להריסות בתים, ביניהם כבר מצאו כמה נשים וילדים, אינם טבח? כי טבח אינו רק ענין של כוונה, אלא גם של תוצאה, כפי שקובע מילון אבן שושן: טבח= הרג רב. אז היה או לא היה הרג רב במחנה הפליטים בג'נין?

* ראש עיריית ירושלים רוצה לקרוא רחוב על שם שלמה באום. לצעירים שבינינו, מידע בסיסי. באום היה סגנו של שרון ביחידת הקומנדו המפורסמת 101, שקדמה לצנחנים ולאחר מכן השתלבה בה. בשנת 1953 ביצעה היחידה את אחת הפעולות שמהוות עד היום כתם על צה''ל ועל ישראל: פעולת השחיטה בכפר קיבייה. זאת היתה פעולת תגמול, שבמהלכה פוצצו עשרות בתים על יושביהם, והתוצאה היתה קטלנית: כ- 70 הרוגים, מחציתם נשים וילדים. התדהמה מהפעולה היתה כה קשה, עד שראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, ניסה להתנער מאחריות ממשלת ישראל לפעולה, וטען שזו היתה יוזמה מקומית של אזרחים נזעמים. השקר הזה כמובן לא החזיק מים, והאמת יצאה לאור.
על פי כל קנה מידה, פעולת קיבייה, היא פשע מלחמה. אז ראש העיר ירושלים לא רואה בזה טעם לפגם, ואינני מופתע, כי גם אולמרט לא חס במיוחד על גורלם של נשים וילדים, שעה שהוא שולח את קלגסי העירייה להרוס בתי תושבים ערבים, והופך אותם לחסרי קורת גג.
כאשר דנה ועדת השמות של העירייה בהצעה לקרוא רחוב על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, אחד מחשובי האינטלקטואלים שקמו למדינת ישראל, איש שלום שהתריע כבר ב- 1967 על האסון שיתרחש עלינו אם תתמיד ישראל בכיבוש ובשליטה על עם אחר, הצביע אולמרט נגד וכך גם פסקה הוועדה. המעט שנותר בידי לעשות, הוא למחות על עולם הערכים המעוות של ראש העיר. מי שהשתתף בפשע מלחמה, יונצח באחד מרחובותינו, ומי שהתריע נגד פשעי מלחמה יוחרם. לה פן בוודאי גם ינהג על פי עולם הערכים של אולמרט, אם ייבחר לנשיאות צרפת.
אוי לנו שזו ממשלתנו, ואבוי לנו שזה ראש עירנו.

* הרוח הרעה של סתימת פיות מקרתיסטית מנשבת עתה בחברתנו. (מקרתיזם - על שמו של הסנטור האמריקני מקרתי שבתחילת שנות ה- 50 של המאה ה- 20, הנהיג ציד מכשפות נגד אמנים, סופרים ושחקנים שנחשדו על ידו כקומוניסטים). הזמרת יפה ירקוני, מענקי השירה העברית, הביעה תמיכה בסרבני הכיבוש וסלידה מאכזריותו של הכיבוש הישראלי, וכעונש החליט ארגון אמני ישראל לבטל ערב הצדעה לזמרת הותיקה; הסתדרות הסטודנטים הארצית החליטה כי יש להתנגד לכל פעילות פוליטית של סטודנטים ערבים המבקשים למחות נגד מלחמת ההתנחלויות של שרון; מיכאל בן יאיר, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, נענש בביטול בוררות משום שהביע תמיכה בסרבני הכיבוש; האוניברסיטה העברית ביטלה כנס של פרופסורים שביקשו להביע תמיכה בסרבני הכיבוש בגלל איומי הימין; ארבעים פרופסורים מאוניברסיטת באר שבע חתמו על עצומה הדורשת מהנהלת האוניברסיטה לבטל הרצאה של יוסי ביילין. זה מתחיל עם סתימת פיות, ממשיך בפגיעה בפרנסה, ויסתיים במאסרים והוצאות להורג. ''יחסלו את הבוגדים'' בעגת הימין. לה פן ירגיש כאן כמו בבית.

(הטור ''סמרטוט אדום'' פורסם בשבועון ''מעריב'' בירושלים ''כל הזמן'', ביום שישי 26.4.2002).

הצגת המאמר בלבד

שאלה מעניינת

רועי בלום (שבת, 27/04/2002 שעה 12:30)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לוחם ביחידה שביצעה הרבה מאוד מבצעים שכן חשובים וכנראה כן הצילו חיים היה שותף במעשה שלא היה תקין.

השאלה שאני מפנה הלאה שואלת למעשה.

האם אדם שכל חייו עשה טוב (צריך כמובן להגדיר מה הוא טוב ולמי הוא טוב) ועשה מעשה הפוך אחד, האם הוא פסול?

האם ישנו אדם שלא עשה טעויות בחייו?
או בעצם השאלה העיקרית האם כאשר אנו נביט במראה האם פרצופינו יהיה לבן לחלוטין או שמה יהיה כתם לפעמים קטן אבל האם יהיה כזה?

_new_

התשובה שלי

יובל רבינוביץ (שבת, 27/04/2002 שעה 14:40)
בתשובה לרועי בלום

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

תלוי, כמובן, בחומרת המעשה.
מה שאתה אומר, למעשה, הם טיעונים לעונש.
במערכת הענישה שלנו מקובל שעל עבירה ראשונה העונש הוא קל יותר מאשר על עבירה חוזרת. בתי משפט מתייחסים כך לעבירות על פני כל הספקטרום: החל מעבירות תנועה, וכלה בעבירות מין ואלימות. עבירה ראשונה היא סיבה להקלה בעונש. מי שיש לו עבר חיובי במיוחד יכול לבקש מהשופטים להתחשב בכך.

לגשש החיוור היה פעם מערכון, שאינני זוכר את פרטיו. בכל אופן, הנאשם הוסיף ופירט את כל מעלותיו, כשהאחרונה היתה: 'אני משוגע על המדינה הזו', דבר שהעלה דמעות בעיני השופט. השופט סיכם את כל הפלוסים והמינוסים, והגיע למסקנה שהמדינה חייבת לנאשם פיצוי כספי. הנאשם ביקש שהתשלום יהיה במזומן...

שים לב, שבית המשפט לא לוקח בחשבון עבירות חוזרות בגינן לא הוגש כתב אישום, משום שבאופן פורמלי הנאשם זכאי ביחס לעבירות בהן לא הורשע.

קח, לדוגמא, את מקרה יצחק מרדכי. הוא הואשם במספר מקרים של הטרדה מינית, ואפילו היו שמועות על אונס. פה ושם התגלגלו עוד ועוד סיפורים על כך שהתנהגות כזו נמשכה שנים רבות.

בכל אופן, נדמה לי שבסוף הוגשה תלונה רק על שלושה מקרים, מהם הוכחו שניים. בית המשפט הביא בחשבון את עברו הצבאי המפואר ותרומתו למדינה, וסופו שקיבל עונש קל. אין ספק שהעובדה שזו היתה הרשעתו הראשונה היא משמעותית. אם יורשע שוב בעבירה דומה, יש להניח שעונשו יהיה חמור בהרבה.

_new_

דגל שחור

אלכסנדר מאן (שבת, 27/04/2002 שעה 15:43)
בתשובה ליובל רבינוביץ

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

השאלה המרכזית היא בעצם האם מקרה קיביה דאז היה מגיע היום לבירור משפטי בהאג, והאם על ספסל הנאשמים היו יושבים באום ושרון?
או במילים אחרות: האם כל נושא פעולות התגמול הישראליות בשנות החמישים הוא אירוע, אשר עליו מתנוסס הדגל השחור של אי החוקיות?

התשובה לשאלה זו היא הדבר החשוב באמת, כולל הפילפולים המשפטיים שעשויים ללוותה. מסתבר שאף לוחמי ג'נין יזכו, כנראה, לקבלת ייעוץ משפטי. אכן זמנים מודרניים.

קישורים:
מחשבות על סיוע משפטי ללוחמי ג'נין: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it...

_new_

האם השאלה היא לגבי פסילת אנשים?

דינה ביכל-שונרא (שבת, 27/04/2002 שעה 20:15)
בתשובה לרועי בלום

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

משום שאני שוללת מכל וכל אפשרויות שפוסלות אנשים. נדמה לי שמחזיקים בדעתי גם רוב הקרימינולוגים ואנשי המקצוע העוסקים בשיקום אסירים.

זוהי, למעשה, השאלה לגבי הש''ג -- נניח שהש''ג, לצורך העניין, היה זה שפלט את זעמו בצורת מריחת צואה על מושבי האמפיתיאטרון הפלשתיני וניתץ את ציוד הסאונד. האם הוא פסול?

לא, הוא לא פסול. האם הוא רשע? אני לא חושבת שאפשר אפילו לטעון שהוא רשע. אבל האם עליו לעבור מערכת שיקום ערכי-אנוש לפני שייחשף לחברה שבה הוא חי?

ממממממממממממממממש כן.

ומה לגבי אדם שהפעיל כוח מיותר כלפי ילדים בני 14-15? ומה לגבי אדם שירה ב''צליל רחש'' שהסתבר, לאחר היריה, כילד בן חמש? ומה לגבי אדם שדחף טרקטור משוריין על בניין בזדון -- והפיל אותו על יושביו?

כל אחד מאלה הוא אדם שנסחף בזרם הבלתי-אפשרי של אירועי המלחמה. מסוכן להחזירו לחברה הישראלית ללא שיקום.

האם השיקום הזה הוא עונשין? תקרא לו איך שאתה רוצה, אבל למען כל היקר לך, אל תיתן לו לנהוג בכבישים, לעמוד בתור בבנק, להתמודד עם מצבים מתסכלים -- משום שבמהלך המלחמה ניתצת אצלו חומות שעמדו בין מותר ואסור.

ומה לגבי הצדק? אני חושבת שלא ייעשה צדק. שום דבר לא יחזיר את המתים, באף צד. רק אם תיאמר האמת, אי-פעם (במתקונת של ועדות לאמת ופיוס), הרוצחים משני הצדדים, ההורסים והנהרסים, הקרבנות שגדלו ללא הורים או אחים -- משני הצדדים -- יוכלו להמשיך לחיות בחברה מבלי להיות סכנה עצומה לעצמם.

(אבל האמת -- אני לא חושבת שזה יקרה.)

_new_

שיקום

רועי בלום (שבת, 27/04/2002 שעה 20:29)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

אם כך מה הוא שיקום, איך ניתן לקבוע אם אדם באמת השתקם?
האם יש דברים הפוסלים אדם מלתפקד בתפקידים מסויימים בגלל עברו למרות שכבר עבר שיקום?
לכמה זמן יש צורך להרחיקו מהחברה ולאן יש להרחיקו ומה הוא צריך לקבל שם?

_new_

חזון שיקומי לקורבנות הלוחמה בפלשתין (צד ישראל)

דינה ביכל-שונרא (שבת, 27/04/2002 שעה 20:56)
בתשובה לרועי בלום

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

רועי, השאלות ששאלת מעסיקות אותי מאוד. התשובות שאני מציעה בנויות על הנחות היסוד הבאות:

1. כל אדם מסוגל להכיר באנושיותו של כל אדם אחר.

2. כל אדם מעדיף לחיות בחברה הטבעית שלו (משפחה, חברים) ורוצה את הערכתם.

3. הטבת תנאים רעים היא אחד המוטיבטורים החזקים ביותר -- אך לצורך הטבת תנאים רעים, יש ליצור אותם מלכתחילה.

משום כך, הייתי מעמידה למשפט-צדק את כל האנשים שביצעו פעולות אסורות, אפילו במהלך הלוחמה. הייתי דואגת לתשתית חוקית שאינה סלחנית (לדוגמה, חוק שמחייב מינימום של זמן מאסר על פשעי מלחמה, גם בשירות צה''ל) ויוצרת עבור כל פושעי המלחמה תפיסה שמבהירה את חומרת הפשע.

לאחר מכן, הייתי מקימה מכוני שיקום (בשיתוף עם פלשתין) שמסלול העבודה בהם כולל הקמה מחדש של הרכוש הרב שנהרס ועבודות בנייה נוספות. לצורך בנייה יש צורך להכשיר את העובדים, אפילו עובדי כפייה.

במהלך עבודת הבנייה הייתי מקפידה לחשוף את העובדים למעשים מסוג random
acts of kindness שייעשו על ידי הפלשתינאים שסביבם. הייתי חושפת אותם לשפה ולתרבות פלשתין.

הייתי מוסיפה לכך תרפיה קבוצתית דו-לאומית (אולי באמצעות טלויזיה במעגל סגור, מלכתחילה) ומאפשרת ללוחמים שסרחו, משני הצדדים, להגיע להבנה לגבי הסיבות ללוחמה זו.

אני מאמינה שההשפעה היתה חיובית. הדהומניזציה של הפלשתינאים תיעלם עקב חשיפה מתמשכת להומניות שלהם. הצורך להרוס ייעלם במהלך הבנייה (מי יהרוס משהו שהוא השקיע בו מאמץ וזכה לפידבק חיובי עליו?) והשחרור יתאפשר כאשר הלחץ לבוז לפלשתינאים ייעלם. (וכנ''ל בצד השני.)

או, במלים אחרות מיקרורוזמוס של שיתוף פעולה יביא לאפשרות לשיתוף פעולה מלא יותר.

משך המאסר - כנדרש.

האם יש דברים שאין לעשות? תלוי בחומרת המעשה. במקרים של שבירת אמון, הייתי פוסלת אדם כזה מכל תפקיד שמחייב מתן אמון בו. כן, לנצח.

נשאלת השאלה, מי ינצח על מפעל שיקום זה. ואין לי תשובה טובה. ברור שישראל ופלשתין אינן יכולות לעשות זאת. אולי גורם בינלאומי יאפשר זאת? אולי וועדות דו-לאומיות?

אני לא בטוחה -- זה אינו חזון בשל אלא פרוטו-חזון, שמחייב חשיבה נוספת וליבון. אבל מה שצריך להיות ברור הוא שכשעם שלם מבצע פשעים או מעודד פשיעה, אי אפשר לשים את כל העם בכלא.

_new_

הומניות פלסטינית?

אייל קורא (יום שני, 29/04/2002 שעה 4:09)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לרשות הפלסטינית היתה הזדמנות להפגין את ההומניות שאת מייחסת לה בתקופת תהליך אוסלו. ומה קיבלנו? שחיתות שלטונית; גניבת כספי ציבור; בתי כלא ועינויים; הסתה שיטתית ועוד ועוד - ממש כל טוב הומני. וההומניות הגיעה לשיאים חדשים עם הריקודים ברחובות כשקרסו מגדלי התאומים ומחבלים מתאבדים רצחו אזרחים ישראלים.

_new_

מחוץ להקשר הלאומי יש לפלשתינאים מוניטין חיובי

דינה ביכל-שונרא (יום שני, 29/04/2002 שעה 5:05)
בתשובה לאייל קורא

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

...ובהקשר של בניית מדינה, ישראל לא עמדה בסטנדרטים גבוהים במיוחד, לדעתי.

עם הזמן, היא לומדת. ויש עליות ומורדות בתהליך זה.

וישראל הגיעה למצב זה מבלי שצורר יכלא דור אחרי דור של מנהיגים וישאיר מחוץ לכלא רק את מי שלא מסומן כעומד משכמו ומעלה מעל עמו.

אני בטוחה שפלשתין תמצא את דרכה, אם תוציא ממנה את הטנקים שלך ואת הרשעות הזנופובית שנוהגת בהם.

_new_

ורק כדי להבהיר - לא האדם שבטנק הוא הנוהג בו

דינה ביכל-שונרא (יום שני, 29/04/2002 שעה 5:08)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

...ממשלת הזנופוביה היא הנוהגת.

אין לי טענות נגד אף שיריונר ספציפי.

_new_

כרגיל את לא מניחה לעובדות לבלבל אותך

אייל קורא (יום שני, 29/04/2002 שעה 14:06)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לא היו טנקים ישראליים ברמאללה, בג'נין, ביריחו ובעזה ובשאר הערים בתקופת תהליך אוסלו, ובכל זאת ניהלו הפלסטינים את ענייניהם באופן מושחת, רודף בצע ואלים.

_new_

דינה את מפגינה דורסנות אלגנטית

יורם המזרחי (שבת, 27/04/2002 שעה 21:20)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

קראתי את דבריך האחרונים והתגובות שקבלת.לעניות דעתי הרחקת לתחום מסוכן,או שפשוט נישאת על כנפי דמיון פרה דאטאנט.
מישהוא לפני,כבר העיר על האופי הטוטליטאטרי המוצע במסגרת ''התיקון'' שאת מציעה לחברה או לחייליה.
אינני יודע אם את מודעת לספרות העוסקת בשטיפת מח מכוונת? (למשל סיפורי גולאגים,או שבויים אמריקאים בצפון קוריאה או ויאטנאם,שבויים גרמנים ברוסיה הקומוניסטית ועוד)
אם כן- אז אין לך ברירה אלא להסכים שהצעותיך הערותיך שייכות לתחום דימדומים בו אילצו בתי דין סובייטים או מזרח גרמנים ואחרים מאותו זן -קרבנות,אסירים ושבויים לעבור תהליכי ''חינוך מחדש''.....
מה תגידי אם ישראל תגייס עובדי כפיה פלסתינאים לשקם בתי קפה מפוצצים,או להקים גדרות ביטחון?
עד כה חשבתי שמאחורי דעותיך עומד ''קיר אנושי'' הרואה מצוקת אחרים וסובל אתם, לפחות באופן רגשי.....אך הצעותיך מפחידות לא פחות ''מהחיל שמרח חרא על כסא''.....גם כן ''פשע מלחמה''......נראה בעיני שהעולם שאת מציעה הוא עולם עקר וסטרילי לחלוטין...האם את מאמינה שתמצאי הרבה שותפים לחלומות תעתועים מסוג זה?...... עובדי כפיה.....ישמרנו האל מפני עושי צדקה שאינם צודקים!

_new_

איני מנסה לדרוס או להרוס אלא להתוות דרך לבנייה

דינה ביכל-שונרא (שבת, 27/04/2002 שעה 21:32)
בתשובה ליורם המזרחי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

רועי שאל אם יצריך לפסול אדם שפשע פעשי מלחמה.

אני חושבת שלא -- אבל באותה המידה, איני חושבת שאפשר להכניס אדם כזה לחברה האנושית הרגילה, בגלל שאיבוד הגבולות שהוא עבר במלחמה לא יאפשר לו לתפקד ועלול לסכן את הסובבים אותו ועוד יותר לסכן מי שנמצא תחת מרותו.

אני לא רואה במאסר למשך פרק זמן קצוב דרך לפתור את בעיית הדהומניזציה, שהיא פועל יוצא של המלחמה הזו.

אשמח לקרוא פיתרון אלטרנטיבי -- אבל לפטור בלא-כלום אדם שהרס בית מבלי לוודא שאין אנשים בתוכו, זה לא נראה לי קביל. וכפי שכבר אמרתי, גם לשלול את חירותו נראה לי דבר לא קביל.

כיצד *אתה* היית מטפל באדם שמנע טיפול רפואי מפצוע או מיולדת? והאם *אתה* מוכן להחזיר אדם כזה לחברה בלא אומר?

_new_

לאור תגובתך המזדעזעת, חיפשתי את המקור לדיעותי

דינה ביכל-שונרא (שבת, 27/04/2002 שעה 21:39)
בתשובה ליורם המזרחי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

מכיוון שאני *באמת* מאמינה באנושיות של כל אדם ותומכת בזכויות אדם, בפרשנות הרחבה שלהן, אני מוצאת את המקור כך:

אדם שפשע -- עבר על חוקי החברה -- ויתר בכך על חלק מזכויותיו. הזכות לחירות, למשל. כיצד יקנה את החירות בחזרה? ישרש מתוך עצמו את המקור לפשיעה.

ומתוך תפישה זו עלו רעיונותי.

(וכפי שכבר אמרתי, אשמח לראות כיצד אתה מציע לפתור את אותה הבעיה -- בעיית החוזרים מן הקרב.)

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.