פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מבט כללי על הסיכסוך בצפון-אירלנד
חֲמוֹר כָּחֹל לָבָן / אריה פרלמן (יום חמישי, 04/09/2003 שעה 17:00)


מבט כללי על הסיכסוך בצפון-אירלנד


אריה פרלמן




לפני כמה מאות שנים, החלו שליטי אנגליה / בריטניה ללטוש עיניים אל עבר האי האירי השכן. תולדות היחסים שבין הבריטים לאירים רצופים כאב, השפלה, דם ומוות. עד כדי כך, שההיסטוריון הדגול פרופ' מיכאל הרסגור טוען שהגזענות [לפחות בצורתה המודרנית] מוצאה לאו דווקא מיחס הלבנים לכושים - כי אם מיחס הבריטים לאירים. במיוחד התבטא יחס הזילזול וזילות חיי האדם בימי הרעב הגדול (אמצע המאה ה-‏19), שבמהלכו לא התרגשו הבריטים יתר-על-המידה ממותם של מיליוני אירים ברעב הנורא – וזאת תחת שלטונם.

האירים סבלו מהבריטים בכמה מישורים.

במישור הדתי - הם נרדפו עקב שמירת נאמנותם לדת הקתולית - בעוד שהבריטים ראו עצמם כפרוטסטנטים (אנגליקנים) קנאים;

במישור הלשוני - הבריטים עשו כל מה שלאל ידם על-מנת לדכא, לרדוף ולמחוק את השפה האירית (הקלטית) העתיקה;

במישור המדיני - סבלו האירים מנחיתות פוליטית ומעולו של השלטון הזר;

ובמישור הכלכלי - רגליהם של האירים נדחקו יותר ויותר אל תוך פנים האי - עד שבימי הרעב הגדול והנורא - שנבע מפגיעת מחלה במזונם העיקרי - תפוחי האדמה - נאלצו להגר בהמוניהם, בעיקר לארצות-הברית - על-מנת להציל את עורם.



התפתחות חשובה ביחסי אירים-בריטים היתה במהלך מלחמת העולם הראשונה (1916) שבה התרחש ''מרד הפסחא''. מרד שלומיאלי למדי, אמנם - אך כזה שנתפס על-ידי הבריטים כאם כל הבגידות: תקיעת סכין בגב האימפריה במהלך מלחמה קשה; התמרדות של נתינים בריטיים בעת חירום - ועוד ב''חצר האחורית ממש''.

ואולם - למרות הזעם - הבינו הבריטים שלא יוכלו להמשיך ולהחזיק בשלטון על האי. הפור נפל - ומימושו נדחה עד לאחר המלחמה: ב-‏1921 אירלנד קיבלה עצמאות (אמנם כדומיניון במסגרת האימפריה הבריטית - אך למעשה כמדינה עצמאית לכל דבר. יש לזכור שעד היום - להלכה - מלכת בריטניה היא גם מלכת אוסטרליה... בשנות ה-‏1940 התנתקה אירלנד סופית מכל זיקה לאימפריה הבריטית).

הבעיה נותרה בחלק הצפוני של האי, הלא הוא ''צפון-אירלנד'', או חבל אלסטר בלשון הבריטים, שכלל שישה מתוך 24 המחוזות המרכיבים את אירלנד. בחבל זה נותר רוב פרוטסטנטי - מצאצאי המתיישבים הפרוטסטנטים (בעיקר סקוטים) שאמנם ראו עצמם אירים - אך באותה הנשימה תבעו נחרצות להישאר חלק מהאימפריה - כיוון שלא רצו להיות נתונים לחסדי הרוב הקתולי באי כולו.

רוב האירים קיבלו את התוצאות - גם אם בחוסר רצון - מלבד פלג קתולי שסירב לקבל את הדין, והמשיך להילחם - גם בתוך אירלנד העצמאית - לאיחוד האי כולו. פלג זה הוא מה שידוע היום כ''אי.אר.איי'', הצבא האירי הרפובליקני.

בשלב מסויים הפנה האי-אר-איי את מרצו למאבק לשיחרור צפון-אירלנד מהשלטון הבריטי, והתבסס על המיעוט הקתולי בצפון; על עורף אוהד באירלנד העצמאית, ועל קהילה אירית חמה ותומכת (בהחלט גם כספית) בארצות-הברית.

גל הטרור הגיע לשיאים מדממים בשנות השישים ובעיקר השבעים - וגבה אלפי קורבנות: להט בלתי-מתפשר של רגשות עויינות ושנאה זרם ועוד זורם בין הצדדים; זכרונות היסטוריים על נצחונות פרוטסטנטיים ותבוסות קתוליות, שמלובים שנה אחרי שנה במצעדים, שבעיני צד אחד הם חג - ובעיני צד שני הם זריית מלח על הפצעים. על אירגון הטרור הקתולי נוספו אירגוני טרור פרוטסטנטיים - וצפון-אירלנד הפכה לארץ מריבה שטופת שכול ודם.



במהלך המחצית הראשונה של שנות התשעים - התחיל להסתמן מפנה מסויים - כאשר הצבא האירי הרפובליקני הכריז על הפסקת-אש חד-צדדית למשך שבועיים, ובכך נענה לתנאי היסודי של ממשלת בריטניה להידברות. הפסקת האש אכן נשמרה בקפדנות - ובכך הוכיח האי-אר-איי את אמינותו. בעקבות פתיחת המשא-ומתן הוארכה הפסקת האש בכמה חודשים, ולמיטב זכרוני החזיקה מעמד גם היא.

תהליך הפיוס בצפון-אירלנד תפס תאוצה ב-‏1998, לאחר שטוני בלייר מהלייבור נבחר לראש ממשלה, וקלינטון נשיא ארצות-הברית הטיל את כובד משקלו אל הזירה. כך, באותה השנה - הושג ההסכם הידוע כהסכם יום שישי הטוב.



הסכם זה נחתם בין שני גורמי-גרעין, ושני גורמי-מעטפת. גורמי הגרעין היו הפרוטסטנטים והקתולים בצפון-אירלנד (בהנהגת ה''שין פיין'' הזרוע המדינית של האי-אר-איי), וגורמי המעטפת היו בריטניה מצד אחד - ואירלנד מצד שני.

עיקרי ההסכם הם כדלקמן:

  • שיחרור הדדי של אסירים משני צדדי-הגרעין;

  • פירוק הנשק - בעיקר על-ידי המחתרת הקתולית - באחריות שין פיין;

  • שיתוף הקתולים בשלטון - לראשונה בהיסטוריה של החבל על-ידי הקמת ממשלה אוטונומית בחסות בריטית ובשיתוף אירלנד;

  • הכרה בריבונות בריטניה על צפון-אירלנד;

  • הכרת כל הצדדים בכל הכרעה על עתיד החבל, שתושג בדרך דמוקרטית;

  • מחיקת שני סעיפים בחוקה האירית - המחייבים את איחוד האי.


תושבי אירלנד העצמאית, הצביעו ברוב מוחץ בעד ביטול הסעיפים הרלבנטיים בחוקה - וזה היה החלק הקל;

את תושביה הקתוליים של צפון-אירלנד לא היה צורך לשכנע - וגם זה היה קל;

החלק הקשה היה מסע השיכנוע של הרוב הפרוטסטנטי בצפון-אירלנד, כיוון שזה חשש מפני המשך הטרור הקתולי ושיתוף השין פיין בשלטון; ומפני אובדן האחיזה הבריטית בצפון האי.
ואולם, מנהיג המפלגה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר, דייויד טרימבל, שהטיל את כל כובד משקלו לטובת אישור ההסכם - הצליח להתגבר על התנגדותם של הספקנים - ובעיקר של הכומר איאן פייזלי - וההסכם אושר ברוב גדול של 71% במשאל-עם מקומי.

כמעט הייתי אומר, שג'רי אדמס, מנהיג השין פיין (בעברית: אנחנו עצמנו) - הוא אחד המנהיגים המוצלחים ביותר - לפחות בסוף המאה העשרים, אך בסופו של דבר אני נמנע מלהעניק לו את התואר הזה.

וכל כך למה?

מכיוון, שפשוטו כמשמעו - הסכם יום שישי הטוב הוא ניצחון היסטורי של המחתרת האירית הקתולית, ושל השין פיין בראשה, ומהווה את אחד ההישגים הגדולים ביותר של התנועה הלאומית האירית מאז ומעולם.

לכאורה - שני הצדדים השיגו את שלהם: הפרוטסטנטים והבריטים השיגו את הפסקת הטרור הקתולי; בד בבד עם הכרתם ההיסטורית - הבלתי-תיאמן כמעט - בריבונות הבריטית על צפון-אירלנד.

לכאורה - זה כל מה שביקשו הבריטים ורוב תושבי צפון-אירלנד לעצמם.

אך למעשה מדובר באשליה - ובניצחון קתולי.

ג'רי אדמס הצליח לתמרן את האימפריה לשעבר (בסיוע ההרפתקן הכושל מהבית הלבן) באופן הבא:

ראשית - לראשונה יקבלו הקתולים שותפות של ממש בשלטון על צפון-אירלנד;

שנית - בד בבד עם ההכרה בריבונות הבריטית על החבל - ישנה הסכמה של כל הצדדים - במשתמע אפילו של הכומר איאן פייזלי - לכבד כל הכרעה דמוקרטית שתתקבל על עתיד האי.

כבר כיום - מהווים הקתולים כ-‏40% ויותר מאוכלוסיית צפון-אירלנד, והריבוי הטבעי שלהם גבוה בהרבה מזה של אחיהם-אויביהם הפרוטסטנטים. כמו כן - מחוייבותם ולכידותם הפוליטית גבוהה יותר, ולכן אפילו אם ייערך משאל-עם היום - תיתכן בהחלט הכרעה בעד השבת אירלנד השלמה לידי האירים - בדומה במקצת למה שהתרחש בירושלים, כאשר 63% מהחילוניים ישבו בבית, ואילו החרדים הלכו להצביע באחוזים הפוכים. למיטב הערכתי אין צורך שיתרחש באירלנד תסריט כה קיצוני. די בכך ש-‏80%-90% מהקתולים יילכו להצביע; ואילו 20%-30% מהפרוטסטנטים יישארו בבית.

ואם למרות הכל במשאל העם הראשון יהיה עדיין רוב לריבונות הבריטית - במשאל שייערך כ-‏10 שנים לאחר מכן - ההכרעה תהיה הפוכה.

בכך הייתי אמור לסיים את המאמר, בתחזית של סיום סכסוך הדמים.

אך כאן מגיע ג'רי אדמס ומקלקל את השורה: אי פירוק הנשק.

הצבא האירי הרפובליקני מסרב בתוקף למסור את נשקו, ונוקט בהליכי השהיה והתחמקות מזה חמש שנים, עד כדי העמדת ההסכם כולו בסכנה, ואף הביא על עצמו פעמיים את השעיית ההסכם והשבת הריבונות הבריטית הישירה על צפון-האי.

גם אם נצא מתוך ההנחה המפוקפקת - שאין ביכולתו של ג'רי אדמס לרסן פלגים שממשיכים בטרור (כמו הצבא האירי הרפובליקני ''האמיתי'', שלמיטב זכרוני עמד מאחורי הפיגוע הציני והאכזרי במיוחד בעיירה אומה) - עדיין אין לקבל את ''אי-יכולתו'' לפרק את הנשק.

אם אנסה להביט לרגע על התמונה מנקודת ראותו של האי-אר-איי, אגיע ודאי למסקנה שאין לסמוך על הבריטים הציניקנים והאינטרסנטים, כיוון שברגע שתפורק המחתרת מנשקה - מי לידה יתקע שבריטניה לא תתחרט פתאום על כל העסק; תנצל את מצבה המפורז של המחתרת - ותחזיר את המאבק לאיחוד האי עשרות שנים אחורנית?

לא ניתן להתעלם מחשש זה.

עם זאת - אילו אני הייתי ג'רי אדמס - הייתי שוקל שנית.

לעניות הערכתי - וייתכן שאני טועה - היה מקום להימור נועז שכזה, שכן אם היה נמשך התהליך (ובכל זאת ישנה סבירות שהיה נמשך) - הוא היה מוביל בתוך דור או שניים - ללא צל של ספק - לאיחוד הנכסף של אירלנד.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


ג'רי אדמס הוא טררוריסט
חן (יום חמישי, 06/12/2007 שעה 15:53) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ממש לא מנהיג גדול הוא צבוע ותומך בטרור כמו בבסקים ובחמאס אז איך בדיוק הוא מנהיג טוב? חוץ מזה שהוא שקרן והIRA עדיין רוצחים פרוטסטנטים בצפון אירלנד (סוף 2007)
_new_ הוספת תגובה



סכסוך אירי
דני (יום ראשון, 13/07/2008 שעה 17:25) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני לא לגמרי מסכים, אני קראתי בלמטייל http://www.lametayel.com/information/country.asp?cou... שהסכסוך התחיל הרבה קודם
_new_ הוספת תגובה



סכסוך אירי
יובל רבינוביץ (יום שני, 14/07/2008 שעה 3:35)
בתשובה לדני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא נראה לי שיש סתירות מהותיות בין המאמר של אריה פרלמן לבין הכתוב ב„למטייל”.

אגב, הכתובת שנתת היא כתובת התקציר, שבה לא מדובר כלל על ההיסטוריה. כתובת המאמר המלא היא http://www.lametayel.com/archive/categories.asp?app_... .
_new_ הוספת תגובה



אני חייב לומר למחבר המאמר
סתם אחד (יום שלישי, 24/03/2009 שעה 17:45) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חיפשנו סיכומים על הנושא באינטרנט בשביל לעשות עבודה,
הכול היה מסובך ולא הבנו, אבל אתה הבהרת לנו הכול ברור ועכשיו אנחנו מבינים הרבה יותר טוב, תודה.
_new_ הוספת תגובה



אני חייב לומר למחבר המאמר
אריה פרלמן (יום רביעי, 25/03/2009 שעה 0:47)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אֲנִי מְאוֹד מְרֻצֶּה וְשָׂמֵחַ שֶׁסִּיַּעְתִּי לָכֶם. בְּהַצְלָחָה וְתוֹדָה.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי