|
|
|
טיפת דבש
את הפואמה הזאת מצאתי אצל חבר שלא ידע להגיד מי כתב ובאיזה שפת מקור. בכל מקרה כדאי לקרוא.
דוד סיון | א.היה היה אי פעם חנווני ישר
היה היה אי פעם רועה צאן טוב לב.
היה יום קיץ נהדר בעיר אחת, בעיר פלונית.
ואז החל המעשה ברועה צאן וחנווני.
היה זה קיץ חם, אחר חצי היום
רועה הצאן, גבוה ואלים,
נכנס עם כלב עז, אל בית המרקולין.
היש לאדוני דבש למכירה?
דבש מצוין, אדון רועה צאן.
דבש זך אמכור לו ברצון
בזיל הזול ובמשקל יאות.
כך שוחחו ברוב רעות
ביום של קיץ חם, יום נהדר
רועה כבשים טוב לב וחנווני ישר.
אז כאשר החנווני הטוב ניגש
לשקול ביושר את הדבש,
הדבש הזך והטעים
פרי עמלן של הדבורים
עסיס פרחי הארגמן
מנחת הטבע האומן
לפתע...
טופ
ב.
טיפה אחת של דבש, רק נטיפה
נטוף נטפה על הריצפה.
זעירה הטיפה וברה.
היה יום קיץ יום נאה
החנווני והרועה הביטו שניים זה בזה
וכך החל המעשה.
זזזז....בוב.
זבוב אחד שהיה מזמזם ומעופף
על גבי הטיפה התיישב.
זו אותה נטיפה זעירה
שנטפה לריצפה.
כך ממש בדיוק הוא נהג.
הגיון של זבובים,
על מתוק מתיישבים.
פססט ... חתול.
יצא לו חתול מתחתית המזווה
של אותו חנווני.
הידיד השמנמן
שארב לזבובון כל הזמן.
כל ממש בדיוק הוא נהג
הגיון של חתול.
מיאו .... פססט.
זינק על הזבוב ובלעו.
ג.
כלב. כלבו הענק של רועה הכבשים
מפוחד ובהול
מקפיצת החתול
ממש כך התנהג הגיון של כלבים
וזינק.
ומבלי שבכלל התכוון להרע
נעץ מלתעות בעורפו של שונרא.
תפס המוכר במקל והלם -
בלם!
כלבו האומלל של רועה הכבשים
מוטל, קטול
על גווית החתול.
רועה הכבשים הנרגז והעז
אחז במקל הרועים שבידו
והלם!
המוכר הישר, התם, הקטן
צנח, ובלי רוח חיים, במפתן.
היה היה אי פעם רועה צאן טוב לב
היה היה אי פעם חנווני ישר,
בעיר אחת בעיר פלונית
היה יום קיץ נהדר.
ד.
הצילו! אוצח!
עצרוהו! בן מוות!
העיר מזעיקה שוטריה לרחוב
צופרים, פעמון, כנסיות, רעם תוף.
טיפה של דבש מגואלת בדם
חנות מכולת הומה מאדם.
המון משתולל ויוצא מכליו
הרצח בוצע בזדון מתחילה
תוקפנות מחושבת של עם הרועים
חנוונים מול רועים!
גזע פראים!
עם מקולל!
נקם על כבוד הרועים שחולל!
נשמיד את עדת המוכרים הבזויה!
ככה, כך זה היה.
הוכרז גיוס בתרועת חצוצרות
המונים נערכו חמושים ברחובות
מקשו הגשרים!
סתמו הבארות!
השמידו כפרים!
מוות לרועים!
מסביב שדות חרוכים.
אילנות כרותי צמרות.
נשים אנוסות בדרכים.
אנשים ירויים.
ה.
הדבש הזך והטעים
פרי עמלן של הדבורים
עסיס פרחי הארגמן
מתנת הטבע האומן
דבש מתוק.
מי זה היה מעלה על הדעת.
הרדיו קורא על גלי האתר:
נשליט חוק!
נציל את הסדר.
נציל מכליה את תרבות העמים.
תותחים רועמים
יורקים אפר ודם
שטים עננים אדומים בעולם
צחנת מלחמה
במעונות החיים
דומיית בית המוות. שדות של קברים
אדמתנו נשמדת, נשרפת כליל.
איך?
למה?
איך זה התחיל?
לאיזו תכלית?
איך הגענו הלום?
ו.
אדמתנו נשרפת נשמדת כליל
מות רץ לעיננו באלף פנים
שיגעון זה נמשך כבר שנים על שנים
רק מצע ייחודי, רק תשוקה יחידה
תאוות בני תמותה
אכזרית איומה - מלחמה!!!
בא רעב.
בעקבותיו זחלה כשרפה - מגפה.
אין פנאי לקבור את המתים,
עשן מתאבך לשמים,
רק בוץ ורפש,
שכחנו כבר איך מלבלב האילן
איך יכחילו המים
שחור ואדום מכסים אור היום
רק אפר השרפה הדועכת.
טיפה של דבש - מי העלה על הדעת!
הרגו אח את אחיו, שנים ל שנים
ונותרו בשדה רק שני חיילים
שלופי כידונים פנים אל פנים
נטויים זה מול זה
כתף אל כתף
וחזה אל חזה.
שאלה נשמתם הקטנה
מדוע?
ולמה?
ואיך זה התחיל?
ז.
אין איש יודע לא אדע אף אני
לפני אלף שנים
דבש מתוק - דובשני.
היה היה אי פעם חנווני ישר
היה היה אי פעם רועה צאן טוב לב
היה יום קיץ נהדר
בעיר אחת בעיר פלונית
כך החל המעשה ברועה צאן וחנווני.
|
|
|
|
טיפת דבש
עד שאמצא את המקור
