סמרטוט אדום - טור שבועי

גדעון ספירו

מרואן ברגותי

בעיתונות קראנו השערות כי מאחורי הקלעים מתרקמת ''עיסקת חליפין'' הכוללת גם את שיחרורו של השבוי חבר הפרלמנט הפלסטיני מרואן ברגותי, שנחטף מביתו על ידי צבא הכיבוש הישראלי ועומד עתה למשפט מבויים
בישראל.
עד עתה מתנהל המשפט לפי המצופה. מרואן ברגותי אינו מכיר בסמכותם של חוטפיו כובשיו לשפוט אותו, ואילו שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב ממלאים כחיילים ממושמעים את התפקיד שתפר להם השב''כ - להעמיד פנים כאילו מתנהל משפט רגיל.

אילו היתה ממשלת ישראל באמת מעוניינת במהלך של שלום, היתה זה מכבר משחררת מיוזמתה את מרואן ברגותי. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי עמים שנילחמו לשיחרור מכובש קולוניאלי, העמידו בראשם מנהיגים שישבו קודם לכן במאסר אצל הכובש הקולוניאלי כ''טרוריסטים''. כך היה עם בגין ושמיר, שבטרם כהונתם כראשי ממשלות בישראל, נשאו תווית של ''טרוריסטים'' מטעם הכובש הבריטי, כך היה בדרום אפריקה עם נלסון מנדלה שישב בכלא של משטר האפרטהייד הדרום אפריקאי כ''טרוריסט'' בטרם היה לנשיא דרום אפריקה החדשה, כך רק לאחרונה עם מזרח טימור, המדינה שלא מכבר השתחררה מהכיבוש האינדונזי, שנשיאה הראשון שנאנה גוזמאו ישב בכלא האינדונזי כ''טרוריסט''.

מרואן ברגותי, דווקא משום שלא דבק בו בוץ משתף הפעולה והוא נהנה בחברה הפלסטינית מהילת לוחם השיחרור, יכול למלא תפקיד חשוב בהליך שלום אמיתי.
אז מה יקרה, האם ברגותי ישוחרר בזמן הקרוב? שרים ודוברי הממשל הישראלי מכחישים, אבל בהחלט ייתכן ששיחרור כזה ייכפה על ישראל, בין על ידי גורמי חוץ, ובין על ידי גורמי פנים שמקווים כי קרוביהם יכללו בעיסקה זו.
אני חושש כי יחזור על עצמו תסריט מוכר מן העבר: ישראל עושה מעשה בחריקת שיניים ובכפייה, שאילו עשתה אותו מיוזמתה היתה יכולה לקצור גם את הדיבידנדה.

ישראל והרייך השלישי - קווי דימיון

התיאטרון הקאמרי מעלה בימים אלה מחזה חדש מאת יהושע סובול ''עד ראייה''. המחזה מספר את סיפורו של איכר אוסטרי, פרנץ יגרשטטר, שסרב לשרת כחייל מילואים בצבא הגרמני, הוורמאכט, הועמד לדין בפני בית דין צבאי גרמני בברלין ב-‏1943, עמד בסרובו, והוצא להורג. האיכר יגרשטטר, לא היה מוכן לשרת בצבא הכיבוש הגרמני את הרצח, האלימות, הרוע ואי הצדק, כפי שעשו כעבור שנים מאות עמיתיו הסרבנים הישראלים מתנועות ''יש גבול'', ''אומץ לסרב'' וחותמי ''מכתב השמיניסטים'' שמסרבים לשרת את מכונת הרצח , החיסול והכיבוש שמפעיל צבא הכיבוש הישראלי.

הדימיון בין גרמניה של אז וישראל של היום אינו במחנות ההשמדה. בל נשכח כי הנאצים לא החלו את דרכם עם אושוויץ. משטר הדיכוי והכיבוש של הנאצים הלך והחריף עם השנים. גם ישראל לא החלה את הכיבוש עם הרעבה של עם שלם ועם הרג של מאות ילדים פלסטינים. הדיכוי והכיבוש החריפו במהלך 36 שנות הכיבוש. מדינת ישראל, ברוך השם, עוד לא הקימה מחנות השמדה, אבל ישראל טרם אמרה את המלה האחרונה בממלכת הרוע, ו''הראש היהודי ממציא לנו פטנטים'', כמאמר שירו של אורי זוהר מהימים שהיה עוד חילוני.

בעבר כבר עמדתי על קווי הדימיון בין גרמניה הנאצית ומדינת ישראל בנושא היחס לפצפיסטים וסרבני כיבוש. אמנם בישראל עוד לא מוציאים סרבנים להורג, שיטות החיסולים והרצח של צבא הכיבוש הישראלי מופעלות בשלב זה רק על פלסטינים, אבל כמו שבגרמניה הנאצית הסרבנות לא היתה מוכרת, סרבנים נעצרו ונישפטו (לא כולם הוצאו להורג), כך גם בישראל, הסרבנות אינה מוכרת, הסרבנים נעצרים וניזרקים לכלא בהליכים מעותים של בית משפט צבאי, הם מוקאים על ידי מרבית הכוחות הפוליטיים (כולל למרבה הבושה גם את חברי הכנסת ממרצ יוסי שריד, רן כהן ואבשלום וילן), ונישמעים יותר ויותר קולות בחברה הישראלית ''לטפל בסרבנים כמו בבוגדים'' ולהוציאם להורג.
ראוי ללכת ולראות את ההצגה בקאמרי, כל עוד מותר. אצל קנאי הליכוד כמו שרת החינוך לימור לבנת או המתנחלים האלימים, אין לדעת מתי יונף גרזן הצנזורה האידיאולוגית.

בעימות שהתרחש בשבוע החולף במשדר החדשות של תחנת הטלוויזיה החינוכית, בין שר העבודה המפד''לי זבולון אורלב לבין אחד מחותמי מכתב השמיניות, שהודיע על סרובו להתגייס לצבא הישראלי כל עוד זה שולט על עם אחר, כינה השר את הסרבנים ''רפי שכל''. להזכיר למי ששכח, רפי שכל ניכללו ברייך השלישי במסגרת תכנית ''המתות החסד'', והם חוסלו ''באופן ממוקד'' על ידי השלטון. דומני שאפילו הנאצים לא הרחיקו לכת כמו השר אורלב, והם לא הגדירו את הסרבנים רפי שכל.

ואם כבר עוסקים בדימיון בין ישראל לגרמניה הנאצית, הנה השבוע צעדה ישראל עוד צעד באותו כיוון, עם אישור הצעת חוק בקריאה ראשונה המערימה קשיים נוספים על פלסטינים שנישאו לאזרחים ישראלים להתאחד עם משפחתם החדשה, לקבל אזרחות ישראלית ולהתגורר בישראל. יש בחוק הזה ניחוח של חוקי נירנברג.

עלי הוא לא עבד

אל תתרשמו מהתמונות ''הקשות'' ששודרו מפינוי המאחז שקיבל את השם ''מצפה יצהר''. הבמאי שרון דאג לכך שבעולם ובישראל יתקבל הרושם עד כמה מסובך יהיה לפנות התנחלויות.
האם באמת זה כה קשה לפנות כמה עשרות, אפילו מאות, פרחחים אלימים הידועים גם בכינוי ''נוער הגבעות'' של מתנחלי השטחים הכבושים?
בוודאי שלא. לא צריך לגייס אלף חיילים להצגת פינוי אלים.
אינני מציע להשתמש בשיטות רצח נוסח פצצות טונה שזורעות מוות, כפי שנעשה בעזה על ידי צבא הכיבוש הישראלי. אפילו לא צריך לירות כדורי גומי לעבר הפרחחים. די בכוח משטרה קטן יחסית מצוייד כהלכה בכלים לפיזור הפגנות כדי להפיץ את הבריונים הפשיסטים לכל רוח.

אשר לפינוי התנחלויות כמו עפרה, בית אל, קרית ארבע, מעלה אדומים או אריאל, אין שום צורך להפעיל כוח. כאשר יוחזרו השטחים הכבושים ליד הפלסטינים, יאמר למתנחלים, כי הם יכולים לבחור בין הישארות כאזרחים או תושבים במדינה הפלסטינית שבה לא ישרור יותר משטר אפרטהייד וכל המקומות האלה יהיה פתוחים למגורי כלל אזרחי ותושבי המדינה החדשה, לבין פינוי מרצון וחזרה לישראל. כל מתנחל שיוכיח כי מצבו הכלכלי מחייב זאת, יקבל סיוע לדיור חלופי. ושלום על ישראל.

הסכנה הגרעינית -איראן וישראל

בעולם מתמקדים עתה בסכנת החימוש הגרעיני של איראן. מדינת ההלכה האיסלאמית לא מוכנה בשלב זה לפתוח את כל תוכנית הגרעין שלה לפיקוח בינלאומי. היא גם לא חתמה על הפרוטוקול הנוסף של האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני. הנשיא בוש מודאג, ראשי הקהילה הארופית מודאגים.
וזה טוב. יש מקום לדאגה כאשר מדינה עומדת לפני השגת נשק גרעינית.
לא רק באיראן. יש עוד מדינה שפיתחה בחשאי ותוך שימוש בשיטות רמייה תעשיית נשק גרעיני. קוראים לה ישראל. בניגוד לאיראן, ישראל כבר מחומשת במאות פצצות גרעיניות, בטילים המסוגלים לשאת את החימוש הגרעיני, בצוללות החמושות בטילים גרעיניים.
והעולם מדלג לפי שעה על הסכנה הזו.
זה הזמן, כל יום זה הזמן, להכניס את ישראל למסגרת הפיקוח הבינלאומי. לשלוח פקחים לדימונה ולכל המאגרים בהם מחזיקה ישראל את טיליה ופצצותיה. לבדוק, לראות, ולהתחיל לפרק את הפצצה הישראלית הלא קונבנציונלית המתקתקת, על נישקה הגרעיני, הכימי והביולוגי, המסכנת את עצמה ואת העולם.
לפני שישראל הימנית, הרבנית והמשיחית תשתגע.

הצגת המאמר בלבד

מתודות השוואה

אלכסנדר מאן (שבת, 21/06/2003 שעה 23:20)