סמרטוט אדום

גדעון ספירו

הוא שוב לא עצר באדום

כל מי שסבר כי בועידת עקבה נולד שרון חדש, איש שלום, חש מרומה או שוטה. הידיעות על הולדתו היו מקודמות מדיי. השבוע חזינו שוב בשרון המוכר והישן, איש דם ודמים, דורס ברגל גסה כל חריץ של שלום.
כמו מכור לסמים שמתקשה להיגמל, כך שרון, מכור בכל ישותו לאלימות, למלחמה, לרצח ולהרג. השבוע הופיע שרון הישן בכל כיעורו, שרון של קיבייה, שרון של סברה ושאתילה. היו כמה ימים ללא מתאבדים, והג'נקי שרון חש שהוא הולך ונחנק, וכדי למנוע את הקריז הלך והתנקש בחייו של ד''ר רנתיסי מראשי החמאס בעזה. ההתנקשות אמנם נכשלה, אבל בהזדמנות זו נירצחו גם אזרחים פלסטינים חפים מפשע, ביניהם נשים ותינוקות. רנתיסי הבטיח תגובה כואבת וזו הגיעה למחרת בדמות המתאבד שהתחפש לאברך חרדי, שהתפוצץ באוטובוס 14 בירושלים וגרר עימו למוות 17 בני אדם ועוד עשרות פצועים.
עתה שרון מרגיש כמו בבית. עתה, כמה אירוני, הטרוריסט שוב ''נלחם בטרור'' ושוב שולח טילים ושוב מחסל ושוב רוצח נשים ותינוקות ומחסל משפחות שלמות. ואני יושבים ומחכים לתגובה הבאה של החמאס.

תנועת החמאס היא אכן צרה צרורה. היא לא פחות ארגון טרור מממשלת ישראל או מגוש אמונים, או מצבא הכיבוש הישראלי, בהבדל יסודי אחד: כל עוד תמשיך ישראל בכיבוש, כל עוד ימשיך הצבא הישראלי להגן על התנחלויות האפרטהייד היהודיות בעזה ובגדה, כל עוד תמשיך ישראל בשוד הקרקעות הפלסטיניות, כל עוד תמשיך בסגרים, בענישה הקולקטיבית, בפיצוץ בתי משפחות שלא חטאו, בהרעבת העם הפלסטיני, תנועת החמאס תמשיך להינות מהילת המאבק לשיחרור מכובש זר ואכזר. תנועת החמאס הוכיחה כי בכל מה שקשור לאכזריות, לניבזות, לביצוע פשעי מלחמה, היא אינה נופלת מממשלת ישראל וצבא הכיבוש הישראלי.

ממשלות ישראל יכולות לרשום לעצמן פטנט על הקמת החמאס. כבר הזכרתי בטור זה לא אחת, את איוולתו של הכובש הישראלי ונקודת ראייתו קצרת הטווח, כאשר עודד את התנועה האיסלאמית בשטחים הכבושים כמשקל נגד לאש''פ החילוני. המאניה האנטי אש''פית בשנות ה- 70 וה-‏80 של המאה העשרים הביאה את ממשלות ישראל, עבודה כמו ליכוד, לעודד ולהעדיף את התנועה האיסלאמית.
כאנדרטה לכסילותו של הכובש הישראלי אזכיר את 1980 , כאשר ד''ר חיידר עבד אל שאפי, איש השמאל הפלסטיני מעזה, הגיש לממשל הצבאי בקשה להקים מוסד להשכלה גבוהה, ובקשה דומה הוגשה גם על ידי התנועה האיסלאמית. התנועה האיסלאמית קיבלה את ההיתר, ד''ר עבד אל שאפי נענה בשלילה.

תנועת החמאס אינה איזה ארגון קיקיוני המונה כמה עשרות בני אדם שאפשר לחסלו בשיטות רצח מאפיוזיות נוסח ממשלת ישראל. מדובר בתנועה המקיפה המונים, וממלאת חלל רציני באין שלטון פלסטיני עצמאי. תנועת החמאס, ושוב ''נריע'' לאידיוטים מהצבא והממשלה בישראל, מופיעה כמי שדואגת להמונים הפלסטינים העניים והמרודים, עוני מנוון ומשפיל שגם הוא תוצאה של הכיבוש הישראלי, ומצילה רבים מהם מגסיסה איטית בגין רעב. התנועה השכילה גם להקים מערכת חינוך להמוני הילדים העניים, שמהווים את הדור הבא של לוחמי גרילה ומתאבדים.
מעגל הקסמים של הכיבוש וההתנגדות לו, לא ייפסק באמצעות חיסולים ומעשי רצח.

את השפעתה של תנועת החמאס ניתן לצמצם בשיטה שהיא גם פשוטה וגם חכמה: חיסול הכיבוש. מי שאוהב סיסמאות קצרות, הנה אנפק לו אחת: חיסול הכיבוש יביא לחיסול החמאס.
כי חיסול הכיבוש, כך אני משער, יביא בכנפיו תכנית מרשל בינלאומית לסיוע כלכלי למדינה הפלסטינית, במקום השפלה ומגע יומיומי עם חיילים ישראלים יורים ומכים, יבואו שגשוג ופריחה כלכליים (בוודאי יחסית למצב הנורא השורר כיום), ואלה ממילא יקטינו באורח הדרגתי את השפעת החמאס, בין כתנועה חברתית, בוודאי באשר לזרוע הצבאית שלה.
צריך פשוט להתחיל לחשוב אזרחית.

נפל לשווא

השבוע הובא למנוחות חייל צבא הכיבוש הישראלי, מתן גדרי בן ה- 19 ממושב מולדת, שנהרג בחברון על ידי לוחמי גרילה פלסטינים.
מושב מולדת מזכיר לי את ימי בית הספר התיכון. המושב שוכן לא רחוק מהקיבוץ בו למדתי בעמק יזרעאל, ובנסיעות שהיינו עושים באזור, אני זוכר היטב את השלט המורה לכיוון המושב.
מה לבן מולדת ולמתנחלים בחברון? המושב הוקם על ידי יוצאי גרמניה, אנשים מתונים, חקלאים חרוצים, עובדי אדמה שדבר אין להם, או לפחות לא היה להם, עם קנאות דתית ולאומנית.
מתן גדרי לא נפל למען הגנת המולדת. הוא נהרג על מזבח הגנתם של קבוצת קנאים פשיסטית בחברון, שרבים מחבריה נימנים עם מעריציו של הרוצח ד''ר גולדשטיין שטבח בעשרות פלסטינים בעת תפילתם במסגד.

בכתבה בעיתון ''הארץ'' צוטטה אחת מבנות כיתתו של מתן שהגדירה אותו ''ילד חמוד שהיה בו רק טוב, מין טוהר שכזה''. ואת זה בדיוק הרס והורס הצבא אצל צעירים כמוהו. הוא לוקח ילדים טהורים שיש בהם רק טוב, והופך אותם לחיילי כיבוש שמקבלים הכשרה להרוג בני אדם. במקום טוהר ותום אנו מקבלים רוצחים ברשיון.
חבל שמתן לא נימנה עם סרבני הכיבוש, אנשי מצפון שמסרבים להרוג וכך שומרים גם על חייהם.

למתן אח בכיתה י', שבוודאי יקבל בקרוב צו התיצבות ראשון לצבא. אני עומד לשלוח לו מכתב בימים הקרובים בו אפציר בו לסרב להתגייס לצה''ל, ולמצער, אם יתגייס, לסרב לשרת בשטחים הכבושים. אם יישמע לעצתי לא זו בלבד שישמור על המתנה החד פעמית שקיבל, חיים, אלא גם יחסוך מעצמו את הסכנה להיהפך לפושע מלחמה שמגן על פושעי מלחמה כמו מתנחלי חברון.

סרטן המשת''פיות

לאחר התפרקותה של מזרח גרמניה, ניפתחו ארכיוני השטזי, שרות הביטחון המזרח גרמני, לעיון הציבור, והתגלתה תמונה מפחידה של הלשנות אזרחים על עמיתיהם. ההלשנות הקיפו מאות אלפי אזרחים ששיתפו פעולה עם השלטון.
קל כיום לגנות אותם, אולם כמי שחיו במשטר דיקטטורי, שמאיים על אזרחיו בהתנכלות ובמעצר אם לא ימסרו את הידוע להם על שכניהם וחבריהם, אך טבעי הוא, שמספרם של האמיצים העומדים במריים ומוכנים לסכן את שלומם תמורת שמירה על עקרונותיהם, יהיה מועט יחסית.

אם ניתן להתייחס בהבנה כלשהי למלשינים במזרח גרמניה, אין סליחה ומחילה למלשינים במדינות דמוקרטיות.
השלטון הצבאי הישראלי פיתח תרבות שלמה של מלשינות בשטחים הכבושים, אותם משת''פים ניקלים שהסכימו לבגוד בעמם ולהלשין לכובש. בקרב בני עמם הם היו מועמדים לשפטים, חלקם נרצח או הוצא להורג במשפטי בזק של הרשות הפלסטינית, אולם גם בקרב שלטונות הכיבוש לא זכו להערכה. משעה שלא נמצאה בהם יותר תועלת, הם ניזרקו על ידי השב''כ והמשטרה לכלבים.

מתברר כי תרבות המשת''פיות נוסח השטזי והשב''כ, חדרה גם לתחומי הקו הירוק, וחמור מכך, חרכה את יסודות האתיקה של מקצוע העיתונות.
בעקבות ההדלפה (הראוייה לכל שבח) לעיתונאי ''הארץ'' ברוך קרא, בעניין החקירה המתנהלת נגד ראש הממשלה על חשד לשחיתות, החליט היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה לאיתורה. זו היתה חקירה שערורייתית משום שהיועץ המשפטי רובינשטיין (ייזכר לדראון עולם) חצה קווים אדומים של פגיעה בחופש העיתונות, והתיר למשטרה לחקור עיתונאים ולצותת לשיחותיהם.

הצפי של מי שמאמין בחופש העיתונות, הוא, כי עיתונאים ואנשי תקשורת לא ישתפו פעולה עם החוקרים וישמרו על זכות שתיקה מוחלטת.
לא זה מה שקרה. השבוע נודע כי דובר משרד המשפטים יעקב גלנטי מסר לצוות החקירה מידע על הידוע לו על קשרי עיתונאים עם מקורותיהם, ואילו הכתב הפלילי של ערוץ 2 , משה נוסבאום, מסר לחוקרים את צילום המסמך אותו קיבל מברוך קרא. זו התודה של ערוץ 2 לאחר שברוך קרא נעתר לבקשתם להעמיד לרשותם את המסמך המודלף.

לפי הידיעה ב''הארץ'', עדותם של השניים סייעה לעבות את החשדות כלפי עו''ד ליאורה ברקוביץ, בטרם הודאתה.
הבוז לגלנטי ונוסבאום, שהסכימו להיחקר ולא שמרו על זכות השתיקה. הם נהגו בדומה למלשינים לשטזי, אולם בניגוד לאזרחי מזרח גרמניה, לא נישקפה לשניים סכנה, ושערה לא היתה נופלת מראשם, אילו שתקו. התנהגותם, מן הבחינה המוסרית והמקצועית, היא מסואבת ומזכירה לי את התנהגותם הבוגדנית של כמה מהמנוולים מעידן ציד המכשפות של הסנטור מקרתי בתחילת שנות החמישים של המאה ה- 20, שהלשינו על חבריהם.
ביקשתי לשוחח עם העיתונאי משה נוסבאום על נושאי אתיקה עיתונאית והלשנות. השארתי לו הודעה במכשיר האיתורית, אולם עד כתיבת שורות אלו, טרם החזיר לי צלצול.

הצגת המאמר בלבד

כמי שזוכר אני זוכר שהוא עצר באדום

אפרים התשבי (יום שישי, 13/06/2003 שעה 23:47)